טוב, מה שכתבו פה על האלבום מאוד נכון בגדול.
אלבום מאוד מאוד רטרואי שמזגזג בין הפופ -RnB של האייטיז והניינטיז. לרוב אלבום כזה פחות היה מדבר אליי, אבל אני חייבת לציין שברונו עשה פה עבודה מלוטשת מאוד, שלקחה צלילים נוסטלגיים מהתקופות האלה ושילבה אותם בצורה כל-כך נעימה ומחממת לב, שזה לא מרגיש מיושן או חופר כמו שציפיתי שיהיה. האורך גם קשור לזה. אלבום של 12+ שירים כבר היה יכול להיות חופר ומשעמם בסגנון הזה, אבל 9 השירים יושבים נורא יפה ביחד ומכסים את התקופה בצורה ראויה ונגמרים בדיוק בזמן.
 
הפתיע אותי שנהנתי כי התכוננתי להתאכזב ואף להשתעמם, אבל זה בא לי טוב. יש לו בהחלט יכולת מצוינת להעביר שיר כמו שצריך ושלא ירגיש נמרח או לא רלוונטי.
לסיכום, אולי זה לא הסגנון הנבחר אצלי, אבל האלבום מעביר אותו בצורה די אופטימלית, ככה שלדעתי הצליח לו.