Little Mix - Glory Days
ביקורת ראשונה שלי.
האלבום החדש של ליטל מיקס יצא היום גם הוא!
 
התרשמות ראשונית-
ההצלחה הענקית של Get Weird ברוב העולם עשתה אותן צמאות ללהיטים,
אלבום שכולו מכוון ללהיטי מצעדים ושירי פופ גדולים ואוניברסליים,
כזה שוודאי מתוכננים לצאת מתוכו לפחות ארבעה סינגלים שיקודמו ללא הפסקה. זה ה- Talk That Talk שלהן
הפזמונים רובם מבאסים כאלה וגנריים ושטחיים, רוב השירים מכילים שורת פזמון אחת שחוזרת על עצמה בלי סוף.
עדיין זה אלבום די מהנה סך הכל, לא אשקר, יש כמה גימים חביבים בשירים שהופכים אותו לנסבל ופחות זוועתי ואינפנטילי ממה שהוא.
 
השירים-
Shout Out to My Ex - הסינגל הראשון. נמאס מהר אבל שיר פופ סטנדרטי חמוד.
Touch - ככל הנראה יהיה הסינגל השני. שיר חמדמד ומדבק, נורא גנרי אבל להיטי ובדיוק אליו התכוונתי כשאמרתי שהפזמונים רפיטיטיביים באלבום הזה.
F.U. - האהוב עלי באלבום על סמך השמיעה הראשונה. שיר עם וויב doo-woop-ish נעים שהזכיר לי מעט את Love on the Brain המושלם (שהוא כמובן לא מתקרב לאיכויותיו), מת על זה למרות השורה הקרינג'ית ''A-B-C-D-E-E-E-F-U''.
Oops - שת''פ עם צ'רלי Poo
רצועה סבירה. מייגן טריינור פוגשת את צ'רלי עצמו. אכן מזכיר מעט את הכוונות מאחורי הדואט שלהם Marvin Gaye. בחיים לא אחזור לזה אם לא כחלק מהאלבום.
You Gotta Not - את השיר הזה מסרה להן מייגן טריינור^. שיר סופר צפוי ולמרות שהוא לא רע, אין בו שום דבר שמושך אותי. היו לנו כבר יותר מדי כאלה.
Down & Dirty - הניסיון שלהן להישמע אמריקאיות ולכוון בצורה הכי שקופה למצעדים, אבל הרצועה הזו לא נשמעת רלוונטית. פזמון די זוועתי ו- outdated עם דרופ חלש חלש, אבל בתים טובים. לא רע אבל גם לא טוב במיוחד.
Power - שיר גימיקי יחסית ונותן בראש. דווקא מהטובים והיחודיים באלבום. הבתים > הפזמון ביי פאר. הסאונד באלבום הזה כה צפוי והדרופים הם מיחזורים חולניים ומיושנים, תשמעו ותבינו למה אני מתכוון
Your Love - הפזמון הוא כמו ריפ-אוף על Your Love של ניקול שרזינגר. בלדת מיד-טמפו נוגה וחמודה, אבל not my cup of tea. הכי נקסט!
Nobody like You - היו להן בלדות הרבה יותר חזקות מזו. משחק על משבצת בלדת האלבום. נורא רפיטיטיבי. חביב מינוס.
No More Sad Songs - זה בטח יהיה אחד הסינגלים. שיר pure-pop הכי דיפלואי ועכשווי מבין כל השירים. אני לא אוהב.
Private Show - מהטובים באלבום. כמובן שטוב יותר מהזוועה של בריטני
Nothing Else Matters - משחק על תפקיד הרצועה ה''מעצימה'' והמנונית. אובייקטיבית זה שיר פופ הגון אבל כמו Change Your Life שלהן רק פחות אותנטי ויותר 2016.
Beep Beep - נשמע כמו אחיו של You Gotta Not ו- Oops. מייצג את אחד הכיוונים המוזיקליים בהם האלבום הזה משחק. ה- The Promise שלהן (שיר של Girls Aloud). שיר מתוקי כזה ולא מזיק.
Freak - מהשירים שיותר אהבתי בגלל האטיטיוד שמחמיא להן, למרות הפזמון הדאבסטפי שכל כך, כל כך שייך ל- 2012. נשמע כמו Word Up שלהן מעורבב עם משהו בריטי מהז'אנר מלפני ארבע-חמש שנים.
 
סך הכל לא יכול להגיד שהתאכזבתי כי אני אף פעם לא מצפה להרבה מאלבום של ליטל מיקס,
שכמו רוב להקות הבנות- הן להקה של סינגלים ואימג'.
יש כאן כמה שירים לא מזיקים אבל הרבה שירים נטולי אופי לגמרי.
אלבום פופ בסדר אבל באמת שלא יותר.