Halcyon Days
New member
פרטו, נמקו והסבירו.
Joanne או Glory
- פותח הנושא Halcyon Days
- פורסם בתאריך
פרטו, נמקו והסבירו.
candyheart
New member
אני הולכת עם Glory
כשאני משווה בין שניהם, אני מוצאת שכמות השירים שאני אוהבת ב-Glory כפולה ואפילו משולשת מאלה שאני אוהבת ב-Joanne. זה באמת שירים נטו, כי ברור שמבחינה ווקאלית גאגא לוקחת, אם כי הקול שלה קצת לוחץ בחלק מהשירים. גם ברור שהאלבום של גאגא יותר אישי והיא מוערבת בו הרבה יותר מבריטני בשלה.
ועם זאת, אני מסתכלת על כמה אני נהנת מהשירים אחד אחרי השני, כמה האלבום מצליח לגרום לי להנות - ולעת עתה - Glory הוא זה שלוקח.
כשאני משווה בין שניהם, אני מוצאת שכמות השירים שאני אוהבת ב-Glory כפולה ואפילו משולשת מאלה שאני אוהבת ב-Joanne. זה באמת שירים נטו, כי ברור שמבחינה ווקאלית גאגא לוקחת, אם כי הקול שלה קצת לוחץ בחלק מהשירים. גם ברור שהאלבום של גאגא יותר אישי והיא מוערבת בו הרבה יותר מבריטני בשלה.
ועם זאת, אני מסתכלת על כמה אני נהנת מהשירים אחד אחרי השני, כמה האלבום מצליח לגרום לי להנות - ולעת עתה - Glory הוא זה שלוקח.
אני בוחר בjoanne.
במקרה אחר הייתי מעט ממתין לענות, כי בדרכ זה לוקח מעט יותר זמן ושמיעות חוזרות להבין אם אני באמת אוהב, או שזה דועך מאוחר יותר.
אבל אני יכול לחלוטין להגיד שמה שגאגא עשתה בפרויקט joanne שלה הוא דבר נדיר ומיוחד מאד.
מאד אהבתי שהיא לקחה נושא משפחתי כאוב לדבריה, ובנתה סיפורים מהחוויות שלה, כשלכל סיפור יש את הלחן המתאים והמצב רוח שמועבר בכל כלי נגינה יחד עם השירה והרגש שהיא הכניסה בכל שיר.
הפרויקט הזה זו עבודה של אומנית אמיתית בעיניי והוא לחלוטין מציג את גאגא ברמה אחרת לגמרי שלא הכרתי לפני.
עם כמה שאני לא סובל לעשות השוואות בשום דבר, אך לצורך הדיון, אני יכול להגיד בעניין glory שנהניתי לשמוע את האלבום במועד יציאתו (וקצת לפניו
) ויש בו לא מעט שירים שאני אוהב ואחזור לשמוע מתישהו.
כמובן שמדובר בסופו של דבר בסגנון מוסיקלי אחר, ובכלל, בגישה שתיהן נמצאות במקום אחר.
כיום הרבה יותר מהנה עבורי לעקוב אחרי גאגא שמתפתחת עם עצמה בתור אדם ואומן, ומחפשת נושאים מעניינים לכתוב עליהם, וכמובן שזה מתבטא מאד טוב במוסיקה שלה.
עם בריטני זה יותר מוסיקת fun שכיף שהיא מקליטה בין מופעי הווגאס שלה בתור מתנה לקהל המעריצים שלה.
נראה שכרגע הרבה פחות מעניין אותה להתפתח לכוון אחר במוסיקה ולמצוא נושאים מעניינים לכתוב עליהם.
במקרה אחר הייתי מעט ממתין לענות, כי בדרכ זה לוקח מעט יותר זמן ושמיעות חוזרות להבין אם אני באמת אוהב, או שזה דועך מאוחר יותר.
אבל אני יכול לחלוטין להגיד שמה שגאגא עשתה בפרויקט joanne שלה הוא דבר נדיר ומיוחד מאד.
מאד אהבתי שהיא לקחה נושא משפחתי כאוב לדבריה, ובנתה סיפורים מהחוויות שלה, כשלכל סיפור יש את הלחן המתאים והמצב רוח שמועבר בכל כלי נגינה יחד עם השירה והרגש שהיא הכניסה בכל שיר.
הפרויקט הזה זו עבודה של אומנית אמיתית בעיניי והוא לחלוטין מציג את גאגא ברמה אחרת לגמרי שלא הכרתי לפני.
עם כמה שאני לא סובל לעשות השוואות בשום דבר, אך לצורך הדיון, אני יכול להגיד בעניין glory שנהניתי לשמוע את האלבום במועד יציאתו (וקצת לפניו
כמובן שמדובר בסופו של דבר בסגנון מוסיקלי אחר, ובכלל, בגישה שתיהן נמצאות במקום אחר.
כיום הרבה יותר מהנה עבורי לעקוב אחרי גאגא שמתפתחת עם עצמה בתור אדם ואומן, ומחפשת נושאים מעניינים לכתוב עליהם, וכמובן שזה מתבטא מאד טוב במוסיקה שלה.
עם בריטני זה יותר מוסיקת fun שכיף שהיא מקליטה בין מופעי הווגאס שלה בתור מתנה לקהל המעריצים שלה.
נראה שכרגע הרבה פחות מעניין אותה להתפתח לכוון אחר במוסיקה ולמצוא נושאים מעניינים לכתוב עליהם.
Ultraviolence
New member
Joanne
די חפרתי כאן על שני האלבומים,
אבל איך אפשר שלא להשתתף?
עבורי ה- replay value של Glory היה על הפנים.
נטשתי אותו מאוד מהר. בכלל, אני חושב שנהניתי ממנו בעיקר בגלל שהייתי ב''תקופת בריטני'' שלי וזה בא בתזמון נהדר עם האלבום החדש. אני עדיין בדעתי שזה אלבום פופ סימפטי וכיפי, אבל בלי ששמעתי אותו יותר מדי, אני די מתקשה לחזור עליו כעת. הציגה כאן התקדמות מרשימה מ- Britney Jean, אבל בשנה-שנתיים האחרונות יש לי פחות סבלנות לפופ כזה, שהוא לא מזיק והרבה פעמים יכול לבוא לי מדויק, אבל לא מה שאני מחפש. בחירת הרצועות שלה הייתה בסיבוב הנוכחי נכונה (מינוס כמה רגעים מביכים כמו What You Need שהוא זוועה שאין לתאר וPrivate Show שהיא הקליטה תוך כדי שהיא משעשעת את הילדים שלה עם בלוני הליום בסטודיו), ההפקות טובות מאוד בחלקן (בעיקר ההפקות של Mattman & Robin- מסיבת פיג'מות, קאם אובר, הזמנה, איש על הירח), הבונוסים מצוינים (לשנות את דעתך, שקרן, אם אני רוקדת שהוא מעוות כ''כ!, באטר).
עבודה יפה שלה אבל לא בלט אצלי
גם חסר שיר חזק של ממש שיגרום לי לאנוס עבורו את כפתור הריפליי ולהמשיך לאלבום השלם, כמו שקורה בדרך כלל.
Joanne, לעומת זאת >
מה שיפה פה זה כמה שהאלבום הזה אינטימי ואישי וכמה שזה יוצא החוצה. היא מבחינתה נותנת בכל אלבום שלה את הלב והנשמה, אז ספציפית עבורה, האמנית של הפרויקט הזה, אני בכלל לא חושב שזה האלבום בו היא ''bares it all' או כל מיני קלישאות מיותרות שכאלו. זו אותה גאגא, פחות מקושקשת, עם הכוונה נכונה יותר וטקסטים שמושפעים יותר מהחיים שלה לפני שהפכה למפלצת תהילה. מהרבה בחינות האלבום הזה קרוב הרבה יותר ל- The Fame מאשר לשני האחרונים. יש כאן פחות יומרה לשנות את העולם ויותר כוונה ליצור מוזיקה כנה ואמתית. אני לא יכול שלא להעריך אותה על זה. האלבום נגע בי. אני יכול לספור על שתי ידיים את כמות הפעמים בהן ב א מ ת התרגשתי מאלבום מסוים על סמך הטקסטים והצורה בה הם מועברים. מבחינה מוזיקלית וסאונד הוא לא הכי ה- cup of tea שלי אבל התחושה שאני חש כשאני מאזין לאלבום הזה היא של הרמוניה וחום. אני חושב שזה מה שחיפשתי ממנה בסיבוב הנוכחי, כך שמבחינתי היא לגמרי סיפקה את הסחורה ויש מצב שבעתיד האלבום הזה יהיה האהוב עלי שלה.
גם אם אני מנסה לשכוח מזה שגאגא עושה לי את זה יותר מבריט,
Joanne הוא האלבום העמוק והאנושי יותר מבין השניים וזה מה שבא לי עכשיו. פשוט.
די חפרתי כאן על שני האלבומים,
אבל איך אפשר שלא להשתתף?
עבורי ה- replay value של Glory היה על הפנים.
נטשתי אותו מאוד מהר. בכלל, אני חושב שנהניתי ממנו בעיקר בגלל שהייתי ב''תקופת בריטני'' שלי וזה בא בתזמון נהדר עם האלבום החדש. אני עדיין בדעתי שזה אלבום פופ סימפטי וכיפי, אבל בלי ששמעתי אותו יותר מדי, אני די מתקשה לחזור עליו כעת. הציגה כאן התקדמות מרשימה מ- Britney Jean, אבל בשנה-שנתיים האחרונות יש לי פחות סבלנות לפופ כזה, שהוא לא מזיק והרבה פעמים יכול לבוא לי מדויק, אבל לא מה שאני מחפש. בחירת הרצועות שלה הייתה בסיבוב הנוכחי נכונה (מינוס כמה רגעים מביכים כמו What You Need שהוא זוועה שאין לתאר וPrivate Show שהיא הקליטה תוך כדי שהיא משעשעת את הילדים שלה עם בלוני הליום בסטודיו), ההפקות טובות מאוד בחלקן (בעיקר ההפקות של Mattman & Robin- מסיבת פיג'מות, קאם אובר, הזמנה, איש על הירח), הבונוסים מצוינים (לשנות את דעתך, שקרן, אם אני רוקדת שהוא מעוות כ''כ!, באטר).
עבודה יפה שלה אבל לא בלט אצלי
גם חסר שיר חזק של ממש שיגרום לי לאנוס עבורו את כפתור הריפליי ולהמשיך לאלבום השלם, כמו שקורה בדרך כלל.
Joanne, לעומת זאת >
מה שיפה פה זה כמה שהאלבום הזה אינטימי ואישי וכמה שזה יוצא החוצה. היא מבחינתה נותנת בכל אלבום שלה את הלב והנשמה, אז ספציפית עבורה, האמנית של הפרויקט הזה, אני בכלל לא חושב שזה האלבום בו היא ''bares it all' או כל מיני קלישאות מיותרות שכאלו. זו אותה גאגא, פחות מקושקשת, עם הכוונה נכונה יותר וטקסטים שמושפעים יותר מהחיים שלה לפני שהפכה למפלצת תהילה. מהרבה בחינות האלבום הזה קרוב הרבה יותר ל- The Fame מאשר לשני האחרונים. יש כאן פחות יומרה לשנות את העולם ויותר כוונה ליצור מוזיקה כנה ואמתית. אני לא יכול שלא להעריך אותה על זה. האלבום נגע בי. אני יכול לספור על שתי ידיים את כמות הפעמים בהן ב א מ ת התרגשתי מאלבום מסוים על סמך הטקסטים והצורה בה הם מועברים. מבחינה מוזיקלית וסאונד הוא לא הכי ה- cup of tea שלי אבל התחושה שאני חש כשאני מאזין לאלבום הזה היא של הרמוניה וחום. אני חושב שזה מה שחיפשתי ממנה בסיבוב הנוכחי, כך שמבחינתי היא לגמרי סיפקה את הסחורה ויש מצב שבעתיד האלבום הזה יהיה האהוב עלי שלה.
גם אם אני מנסה לשכוח מזה שגאגא עושה לי את זה יותר מבריט,
Joanne הוא האלבום העמוק והאנושי יותר מבין השניים וזה מה שבא לי עכשיו. פשוט.
מתחבר לרוב הדברים שכתבת
בשמיעה הראשונה אהבתי את what you need והוא היה נשמע חמוד ומשעשע כזה..
אבל תכלס זה לא שיר שמתאים לבריטני, ויותר מתאים לזמרות כמו כריסטינה עם קול יותר "בשרני" שאפשר לאלתר איתו דברים יותר מעניינים.
הייתי משאיר את השיר הזה בארכיון עד שמישהו היה מדליף והיינו אומרים "יאא איך לא הכניסו אותו לאלבום! איזה שיר מדהים, בריטני בשיאה!"..
עם private show זה בערך אותו הסיפור, אם כי שם היה עוד אפשר לעשות משהו יפה אם לא היו מעוותים ככה את הקול שלה עם פיץ' צורמני שמזכיר דמויות cartoons ולא קול אנושי.
גם שיר שהיה אפשר להשאיר בארכיון.
סקרן לשמוע איך הוא נשמע ללא עריכה. יאללה, האקרים - לעבודה!
בשמיעה הראשונה אהבתי את what you need והוא היה נשמע חמוד ומשעשע כזה..
אבל תכלס זה לא שיר שמתאים לבריטני, ויותר מתאים לזמרות כמו כריסטינה עם קול יותר "בשרני" שאפשר לאלתר איתו דברים יותר מעניינים.
הייתי משאיר את השיר הזה בארכיון עד שמישהו היה מדליף והיינו אומרים "יאא איך לא הכניסו אותו לאלבום! איזה שיר מדהים, בריטני בשיאה!"..
עם private show זה בערך אותו הסיפור, אם כי שם היה עוד אפשר לעשות משהו יפה אם לא היו מעוותים ככה את הקול שלה עם פיץ' צורמני שמזכיר דמויות cartoons ולא קול אנושי.
גם שיר שהיה אפשר להשאיר בארכיון.
סקרן לשמוע איך הוא נשמע ללא עריכה. יאללה, האקרים - לעבודה!
Halcyon Days
New member
אני עדיין מתלבט האמת.
גאגא שחררה את האלבום הכי טוב שלה.
הוא לא לגמרי מושלם, יש בו 2-3 שירים מיותרים (Sinner's Prayer, Come To Mama, Grigio Girls) אבל הוא כן מאוד אחיד ואני אוהב את הכיוון המוזיקאלי הזה עליה.
 
בריטני שחררה אלבום מצוין שאני אוהב מאוד את מרבית השירים בו (מאוד) אבל יש כמות דיי גדולה של שירים שאני מדלג עליהם (Invitation, Private Show, Just Luv Me, Hard To Forget Ya, Clumsy).
 
אני חושב שמבחינת אלבום - גאגא לוקחת. מבחינת שירים בודדים - בריטני.
גאגא שחררה את האלבום הכי טוב שלה.
הוא לא לגמרי מושלם, יש בו 2-3 שירים מיותרים (Sinner's Prayer, Come To Mama, Grigio Girls) אבל הוא כן מאוד אחיד ואני אוהב את הכיוון המוזיקאלי הזה עליה.
 
בריטני שחררה אלבום מצוין שאני אוהב מאוד את מרבית השירים בו (מאוד) אבל יש כמות דיי גדולה של שירים שאני מדלג עליהם (Invitation, Private Show, Just Luv Me, Hard To Forget Ya, Clumsy).
 
אני חושב שמבחינת אלבום - גאגא לוקחת. מבחינת שירים בודדים - בריטני.
Ultraviolence
New member
DELETE IT!!!!!
Come to Mama
Grigio Girls
Sinner's Prayer
מהשירים היותר יחודיים שמשלימים את האלבום.
 
Come to Mama
Grigio Girls
Sinner's Prayer
מהשירים היותר יחודיים שמשלימים את האלבום.
 
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.