מאש''ע?

Ultraviolence

New member
Florence + the Machine - The Odyssey (movie)

פלורנס וולש. אין לי מילים לתאר כמה שהיא אדירה.
אחת הכישרונות הכי גדולים שידע העשור האחרון במוזיקה

הקול שלה מדבר אלי יותר מתמיד בתקופה האחרונה.

 

GM1988

Well-known member
חם
ליידי גאגא מגיבה בראיון חדש על מדונה:

ליידי גאגא התארחה בראיון חדש לרדיו אצל זאין לואו כדי לקדם את האלבום החדש, וכשנשאלה על ידי המראיין על הסיפור החופף בינה לבין מדונה, גאגא החליטה להגיב, וכך נשמעו הדברים:

בלינק (בערך בדקה 31)
http://www.madonnarama.com/posts-en...-i-play-instruments-and-i-write-my-own-music/
 

Brady

New member
Lady Gaga - A-Yo

בשביל ווקאלז כאלה אני חי ושומע מוזיקה!

ההפקה מרגישה מפוספסת ולא ברמה של גאגא, אבל החצי השני המעולה מפצה על כך.
זה השיר שחזרתי אליו מיד בשמיעה הראשונה.
 

candyheart

New member
טוב, מהתרשמות ראשונה...

לא הכי התלהבתי ממה ששמעתי. זה די מה שציפיתי שזה יהיה - הרוב מושפע מקאנטרי ומרוק. לצערי זה גם מה שחששתי ממנו. הכיוון לדעתי נורא מחוויר אותה...אני לא הכי אוהבת את הקול שלה על הסגנון הזה. לא ממש מרגש אותי לרוב. גם השירים ברובם מרגישים לוקים בחסר...למרות שזו שמיעה ראשונה וזה יכול להשתנות.
&nbsp
כמובן שאהבתי את A Million Reasons שזה שיר מקסים. גם Angel Down יפה מאוד. ולמען האמת גם נהנתי מ-Dancin' In Circles. כל השאר כרגע פחות השאירו עליי רושם. שירים בהרכב הזה או שצריכים ביצוע מהמם ומרגש או מילים נפלאות...לצערי ברוב המקרים באלבום הזה שניהם לא קורים.
&nbsp
אין מה לעשות, אני מעדיפה את גאגא פופית ואקסטרווגנטית. לא יודעת אם יש לה את הכלים הדרושים לעשות כזה שינוי כיוון.
 

Ultraviolence

New member
גם אני לא התלהבתי בשמיעה הראשונה.

לא יודע אם אצלך זה הולך להשתנות, אבל עכשיו אני הרבה יותר 'אופטימי'

הוא היה נשמע לי כמו אוסף חלש מתמיד בשבילה, בעיקר אחרי האקסטרווגנטיות שהרגילה אותנו אליה, כמו שאמרת.
השירים גדלו עלי. זה לא אלבום מופת ולא יודע עד כמה הוא עומד בהבטחה של האנשים שעומדים מאחוריו,
אבל כשהתעמקתי בשירים (מילים, לחן, הפקה) התאהבתי ברוב הפרויקט.
מ''אשליה מושלמת'' אני עדיין לא מתלהב ועדיין חסר לי איזה standout שמפיל אותי מהרגליים,
אבל אני הכי מבסוט על הכיוון שבחרה וסך הכל כמו שכתבתי, זה באמת, באמת פופ.
בקיצור, עבד לה בעיני. האלבום מרגש אותי וזורם לי ואני נהנה ממנו. מה שבטוח זה שיש כאן הרבה יותר רגש מבארטפופ (לא רק לירית אלא גם במינונים המוזיקליים) ואתמול כששמעתי את הראיון שלה ל- Beats 1 (האחד שהיא דיברה בו על מדונה) הבנתי כמה כוונה וכמה אישיים השירים עבורה. שכנעה אותי
 

GM1988

Well-known member
היה כיף לשמוע על תהליך העבודה של השירים

ומעולמה הנפשי והרגשי שהיא שיתפה בראיון.
היא נשמעת מאד אמיתית עם הדברים שהיא אמרה וזה אכן מצטרף לכל הרגש והווייב שיש בJ.

עם כל החששות שהיו לי עם הפרויקט הזה, אני מאד אוהב את התוצאה ובעיקר את המשמעות ששילבו עם הפקה מאד טובה שמבטאת יפה את כל הרעיונות בשירים ומאפשרת באמת להתחבר אליהם.

לפי דעתי הדבר שהיה פחות נחוץ לה בראיון הזה זה לתקוף את מדונה ככה.
עם כמה שזה יכול להרגיז שעושים השוואה בינך לבין מישהו אחר, להגיד את הדברים האלה מצידה ובכך לנסות לצמצם בכישרון והאומנות המוסיקלית של מדונה, לא היה באמת צורך.
 

GM1988

Well-known member
אני חושב שהרבה אנשים לא מתעלפים מדי

מכוון חדש של גאגא, בעיקר בגלל ההרגל החוזר לקבל ממנה הרבה פופ צ'יזי וקצבי עם הפקות טובות והאקסטרווגנטיות האופיינית לה, ואני נמנע על חלק מאותם אנשים שחששו לאלבום הזה להיות פחות מזה.

ואני יכול להבין שעכשיו לקבל ממנה גרסה כ"כ אחרת זה מעט מאתגר ויכול להיות פחות מלהיב.
אבל אני מאד שמח שגאגא הלכה על הצד הזה בדיוק ככה.
יש את FAME, BTW וארטפופ, אבל Joanne זו ממש יציאה אדירה מבחינה!!
היא שפכה פה את ליבה על כל שיר, עם המחשבות שהיה לה לשתף וזה ממש נדיר מאומן בסדר גודל כמוה, לקחת בשלב הזה של הקריירה צעד כ"כ שונה ומיוחד.
 

Ultraviolence

New member
ככה זה אבל תמיד. מצפים למשהו בעקבות מה שהיה לפניו.

''ג'ואן'' כבש אותי. זה לא אלבום מדהים by any means בעיני,
אבל הוא רגיש, אמתי ו- down to earth במידה שגורמת לי להעריך את הכנות שלו.
הכל גם ממונן נכון מבחינתה ולא מקושקש, סוף סוף!
אמנם הייתי סוג של סטאן בתקופת ARTPOP,
אבל כאן גאגא הזכירה לי למה גאגא היא אמנית שאני אוהב וזה לא תלוי בתקופה מסוימת או באלבום ספציפי שהוציאה.
 

candyheart

New member
מבחינתי זה בהחלט נתון לשינוי.

כבר קרו לי מקרים כאלה בעבר. זה לא אלבום שאני פוסלת חד-משמעית ובטח אחזור אליו.
הבעיה שלי פה זה שהכל מאוד פשוט. המילים בעיקר די בסיסיות, וכמו שכתבתי, בשירים עם הפקה ולחן יחסית פשוטים, הוספה של מילים כאלה גורמות לשיר להשימע מאוד לא סוחף ואפילו לעיתים משעמם. מכמה שיכלתי לעכל בשמיעה ראשונה, רוב השירים פשוט היו חביבים ותו לא....בלי ערך מוסף.
אני גם לא חסידה של סגנון הקאנטרי-רוק הזה מלכלתחילה. הוא יכול להיות מצוין כשהוא נעשה כראוי אבל מצד שני יכול להיות משעמם להפליא.

אתן לאלבום עוד סיבובים בהמשך, בעיקר כשאתה אומר שבהתחלה גם אתה לא אהבת. בינתיים, underwheming היא המילה הנכונה לתאר את האלבום הזה מבחינתי.
 

Ultraviolence

New member
האלבום בעיני הרבה יותר פופ מקאנטרי-רוק.

יש כאן השפעות מקאנטרי אבל זה בקטנה לגמרי ואם כבר המקום היחידי שזה באמת בא לידי ביטוי בו,
זה כובע הבוקרים הורוד שככל הנראה יהיה הסממן של כל ה- era הזה (יחד עם המיקרופון המסתובב).
A-Yo, John Wayne ו- Dancin' in Circles הם שלושת השירים היחידים שאפשר להגיד שמושפעים בדרך כזו או אחרת, בעיקר A-Yo.
Diamond Heart פופ-רוק. PI פופ-רוק עם סינתיסייזר. כל שאר השירים די אינדי-פופ אמצע הדרך כזה.
והמילים של השירים זו בעיני דווקא אחת מנקודות החוזק של האלבום.
אכן אין כאן אובר תחכום ושימוש במטאפורות נדושות (כנסייה אלקטרונית, אורה, צוענייה
), אבל הכל רשום בצורה מאוד בגובה העיניים וישירה.
 

candyheart

New member
כן, הכוונה יותר לפופ שמושפע מקאנטרי-רוק.

בכל אופן, זה כיוון שקצת שיעמם אותי בשמיעה היחידה בינתיים. שוב, זה יכול להשתנות.
מבחינת המילים, הן בהחלט כתובות בצורה ישירה ובאיזשהו מקום יותר מדי. לאו דווקא בגלל שאין מטאפורות, אלא שהמשפטים מורכבים בצורה מאוד פשוטה ולא מתוחכמת.
&nbsp
אבל אני כן צריכה לנסות אותו שוב. יש מצב שעוד אוהב.
 

Ultraviolence

New member
Lady Gaga - Diamond Heart

good thing I know what I'm worth,
want a good thing put the money down first

מהאהובים עלי.
 

GM1988

Well-known member
אוהב את כל ה3 ואת כל 9 הנותרים


היחיד שפחות התחברתי אליו עד עכשיו זה a-yo, אם כי הוא בסדר לשמיעה.
בכל שמיעה האלבום הזה מעורר סיפוק מחדש מהשילוב הככ הרמוני בין ההפקות, הביצועים ובחלק מהליריקה שהספקתי להתעמק יותר.
 
למעלה