עם כל האהבה שלי למוסיקה של מדונה
ולשיר "פרוזן" המיוחד ביותר והמרגש שלה בתולדות הקריירה, שלמעשה גם היה השיר שדרכו נחשפתי לדמות הזו שקוראים לה מדונה ומה שהקסים את כל רוח התקופה הזו.. אני חושב שנוצרה הגזמה להיותו ה-אלבום שלה.. כי הוא לא.
אני יכול להבין שזו הייתה תקופה שעוררה חיבור אחר למה שהכירו ממדונה של שנות השמונים ועד אמצע התשעים, כדמות יותר שערורייתית פרובוקטיבית וכו'... לדמות יותר רוחנית שמעבירה קסם אחר בשיריה (כמו כן גם השינוי בקוו המוסיקלי שבא לידי ביטוי והיה לתפנית משמעותית עבורה).
סהכ אני עד היום חושב ש"פרוזן" היה ונשאר המנוע האמיתי של האלבום הזה
ולסיבה שאנשים גם אהבו את מכלול האלבום (עם כל הנלווה שהוזכר מקודם), יחד עם הקליפ הסופר יצירתי שהלך על כיוון גוטי מסתורי ומסקרן.
כמו כן גם The power of goodbye, שיר הנושא של האלבום והספתח המרגש ביותר עם "Substitute for love".. שעיצבו את האלבום למה שהוא, וביטאו צד אחר ויותר אישי של מדונה.
כל השאר לפי דעתי הם עוד שירים שעברו לידי תמיד ונשארתי אדיש אליהם.
אותה הגזמה נוצרה גם עם האלבום Like a prayer שלפי רבים כבר מזמן הוכתר לאלבום המופתי ביותר של מדונה בכל הקריירה ושלאחריו היא איבדה את זה.
אומנם פה אני לא יכול להגיד את אותו הדבר שאמרתי לגבי Ray of light, כי LAP הכיל הרבה יותר שירים ומלודיות מעניינות שבאמת הפכו לקלאסיקות!
אז כן, שיר הנושא הוא תכלס אחד השירים היותר מדהימים שנכתבו אי פעם, והוא מרגש אותי בכל פעם מחדש, ואני אף נהנה לשמוע את גרסותיו השונות, אבל להגיד שזה ה-אלבום? אוי ואבוי.. this is so not true buddys...
אבל הוא אכן מהאלבומים החשובים והמשמעותיים של אותה תקופה שעבר את מבחן הזמן, וקיבל פרשנות מאד חזקה בסיבוב ההופעות האייקוני Blond ambition tour.