גברים מתחברים לצד האפל

jhshadi

New member
כל האמת על הצד האפל שלי..

אולי זו השהייה הממושכת תחת נורות הפלורצנט המשרדיות, אולי האוויר הממוחזר בטמפ' האחידה ואולי יש לזה קשר לאידיוט ההוא שיושב מולי ששוב לקח לי את העט ואפילו לא טרח להשאיר לי פתק ממו. אני יכול שלא להפקיר את עמדת השולחן שלי ולוותר על הפסקות הקפה והסיגריה אבל אז אני הופך לבלתי נסבל ועצבני. הפתרון הבוגר יהיה לדבר איתו על זה. אז תפסתי איתו שיחה בסוף היום בחדרון הצילום, במהלך השיחה גם תפסתי את הראש שלו והטחתי על זכוכית מכונת הצילום 7 פעמים. בפעם השנייה כבר הדם התחיל ללכלך לי את החולצה אבל אמא תמיד אמרה שהמתחיל במצווה אומרים לו גמור. בפעם הרביעית נראה לי שהוא כבר איבד את ההכרה אבל לא הייתי בטוח כי מכונת הצילום החלה לעבוד ופס האור המרצד סינוור אותי קצת. משעשע איך הדם הכהה שהתפזר על הזכוכית נראה כמו סירופ פטל תחת אותו פס האור החזק של מכונת הצילום. בהיתי בפטל המתפשט עד שהמכונה סיימה את פעולת הצילום, אז שיחררתי את אחיזתי בפניו והוא צנח לריצפה. לקחתי את הדפים המצולמים לעמדת השולחן שלי ותייקתי. למחרת הבוס בא לעמדת השולחן שלי ותפס אותי מקמט את הדפים המצולמים עם הפרצוף של האידיוט וקולע אותם לפח במקום לעבוד. נראה לי שבגלל זה הוא פיטר אותי. אבל לפחות הוא כתב מכתב המלצה למקום העבודה הבא שלי שבו הוא ציין במפורש שלא לקחת לי עיטים מהשולחן בלי לבקש או לפחות להשאיר פתק ממו. המכתב עזר, ובראיון למקום העבודה החדש שלי הסברתי להם שאני בכלל לא טיפוס אלים, אני בכלל שקרן פתולוגי.
 
לא ברור למה

ההמצאות של כולם הן בהכרח בתחום של אלימות. שיבוא גבר אמיתי אחד ויודה שהוא מזיין כבש או משהו
.
 
בבל"ת ../images/Emo88.gif.

הכבש סיפר לי הכל הכבש. לא זיינת אותו ולא נעליים, הוא זיין אותך
. והוא בכלל לא כבש אגב, הוא נשר מצ'רנוביל
.
 
הכבש יכול לספר מה שהוא רוצה

תיכף גם אני אעלה צילום של תיבת המסרים שלי ותראי איך הוא גירגר אצלי. כך או כך, מרגע שהבנתי ש(גם) הוא לא בולע הוא הועבר להסבה מקצועית. כרגע הוא שווארמה באלנבי. אם תזדרזי עוד תספיקי משהו.
 

jhshadi

New member
תראי...

קשה יהיה עבורכן על שלל מורכבותיכן ורבדיכן להבין זאת, אך אנחנו עם פשוט ורוב מאמצי החשיבה שלנו מופנים לכדי שני דברים בלבד. ציצים. מה גם שזיון כבש דינו כזיון סוודר. יותר מידיי חשמל סטטי ומזכיר לי את סבתא.
 

Knight At Night

New member
צד אפל בכיוון ההפוך

בניגוד לסיפורים האפלים (והבדיוניים) שהיו כאן דווקא לי יש צד "אפל" הפוך. שהייתי קטן אמא שלי לימדה את אחותי לסרוג ומשעמום הצטרפתי אליהן ולמדתי גם. מאז התאהבתי בזה. גדלתי בבית דתי ואבא שלי אסר עלי לסרוג , עד היום לא ברור לי למה , אין איסור על זה. זה היה סוג של צד אפל עד שעזבתי את הבית. גם היום אני סורג כמובן שאני לא מודה בזה ליד אנשים בסביבה שלי כי זה יגרום להם להרים גבה. אני מעריץ של הסרט מועדון קרב וחיכיתי נצח שיצא התרגום של הספר לעברית.
 

miran25

New member
הצד המואר שלי .

הצד האפל שלי . עד כמה הוא אפל ? אני אמור לספר פה על מקרה יחיד או על דפוס ? אני לא בנאדם כזה נורמטיבי . אני מניח שהצד האפל שלי הוא הפוך . שנים על גבי שנים , בגלל המשפחה והסביבה הייתי לובש מסיכה . מסיכה מזרחית סטריאוטיפית . הייתי מתלבש בדיוק כמו הדיוקנים שאתם מריצים לעצמכם בראש של "בחורים טובים" , הייתי ניראה כמו ערס , מתנהג כמו ערס , שותה כמו ערס ולא בוחל באף אמצעי כדי לשמור על התדמית הזו . אומנם תמיד הייתי חכם בשביל לא להרוס לעצמי את העתיד ע"י פתיחת תיקים פליליים , אבל היו כמה מקרים שניצלתי מהם או שהצילו אותי מהם . הייתי שומע את המזרחית-דיכאון ומשנן את כל המילים עד לעייפה . למה כל זה ? כדי שיקבלו אותי . כדי להיות חלק מכולם , ולא רק זה , גם יצא בסופו של דבר שאני הייתי המנהיג של כל מה שהלך שם . כמה אירוני , שהבנאדם שבעצם מריץ את כל המהלכים הוא היחיד שסולד מהם . ובסופו של יום , הייתי חוזר הביתה רצוץ אחרי המשחק התמידי הזה שלא הפסקתי לשחק בו , והייתי מסתגר בחדר עם "דוד גרוסמן" או "רם אורן" . ברקע דילן או קלפטון . הגיע שלב שכבר לא ידעתי מי אני , ערס , עבריין , בן טובים שפשוט נולד למשפחה הלא נכונה . אני זוכר שהיינו נטפלים לכל מיני אנשים מסכנים , ולזה אף פעם לא נתתי יד . אבל גם ההשפעה שלי במקרים האלו הייתה מוגבלת . אני זוכר שהכיתי איזה רוסי ממושקף סתם כי התחממתי על החיים יותר מדי . וכמה התביישתי בבית , שהבנאדם הזה , שהוא קרוב אליי הרבה יותר באופי מאשר החברים הכי טובים שלי , דווקא בו בחרתי להתעלל . אחרי שהתגייסתי , פגשתי בחורה שלאט לאט קילפה ממני את כל המסיכות . היא היחידה שגרמה לי להרגיש נוח עם עצמי . אז זה הצד האפל שלי , שהוא בעצם הצד המואר .
 

cherryber

New member
come to the dark side

הצד האפל שאני יכולה לחשוב עליו הוא הפחד מקושי. עוד כשהייתי בבית ספר תמיד התרגלתי להיות מצטייינת להבין דברים ולקבל ציונים גבוהים בלי קושי וכמעט בלי ללמוד. ואז פתאום בבום הגעתי לצבא לקורס סופר אינטנסיבי שבו הייתי לא רק לא מצטיינת אלא אפילו דיי מתקשה. זה חירפן אותי. בכיתי על זה מלא לאמא ולמפקדים ולא יכולתי להתמודד עם זה. בסוף הקורס והתפקיד יצאתי לא מבריקה אבל דיי בסדר, מספיק בסדר שאני אפילו מתחילה לעבוד בתחום הזה אחרי כל הסבל והתסכול שעברתי.
 
מכור בסתר

כלפי חוץ אני סתם עוד נער מתבגר עם חיים נורמלים.. חברים, משפחה, לימודים, סיבובים אבל בתוכי אני תמיד יודע שזה קיים, מסתרר שם בפנים ומחכה לרגע שאף אחד לא יסתכל. אני מכור לטכנולוגיה. הכל, אייפוד, מחשב, פלאפון, אקסבוקס, משחקים ברשת, גם במסיבה הכי פרועה, ברגע שיהיה שיר שאני לא מת עליו, אנצל את ההזדמנות לבדוק אם יש עוד איזה נוטיפייקשן בפייסבוק בשיעורים מזמן הפסקתי להקשיב, אני יותר עסוק בלבדוק איזה משחק יצא עכשיו לאייפוד גם כשאני הולך לחברים, אנחנו מבלים את הזמן בלהרוג זומבים בCall of Duty, במקום לדבר אחד עם השני. לפני השינה, אני לפעמים מוצא דחף בלתי נשלט לעשות לסיים עוד פעם את המשחק Cut the Rope באייפוד, למרות שכבר שברתי את כל השיאים של עצמי עשרות פעמים פעם זה היה קצת יותר בולט, הייתי משחק במשחקי רשת מהבוקר עד הערב, אבל מאז "השתנתי", אבל זה לא היה השינוי, פשוט ההתמכרות מתחבאת הרבה יותר טוב עכשיו :)
 
למעלה