דיווח (כמעט) תאונת צלילה
בהתאם למסורת שהתפתחה כאן, אשתף ברשותכם במקרה שכמעט ונגמר באסון. אשים פה את הפרטים היבשים ושכל אחד יסיק מכך את המסקנות שלו.
מדובר בספארי בדרום מצרים של שבוע. הצלילות הוגבלו לשעה. גם הבאדי וגם אני צוללים מנוסים.
ביום הרביעי לספארי ירדנו לצלילה השנייה של אותו יום, באח הגדול מבין איי האחים. זאת היתה הצלילה החמישית שלנו באותו אתר בדיוק.
האתר הוא אי קטן מוקף בשונית ואליו מחוברת שלוחה שמתחילה בעומק של כ30 מטר ומסתיימת בסביבות ה50 מטר.
המסלול המתוכנן הוא התחלה מעל השלוחה (כמה מטרים מעל הקרקעית) כדי לראות אם יש כרישים או דברים אחרים מעניינים באזור ואז לחזור לשונית שמקיפה את האי ולהסתובב שם באזור שיחסית מוגן מהזרמים. מסלול שכבר נעשה כמה פעמים באותו טיול.
נכנסים למים בכניסה שלילית מהירכתיים של הספינה ומעמיקים ישירות לשלוחה.
את הצלילה הזאת צללנו ללא המדריך.
כשהתחלנו לצלול לאורך השלוחה בעומק של כ30 מטר הרגשנו שהזרם חזק מפעמים קודמות. זוג צוללים הולנדים שהיה מלפנינו סימן שהזרם חזק להם והסתובבו בחזרה.
אנחנו המשכנו עוד כמה מטרים בודדים, בערך לאותה נקודה שבה הם הסתובבו ואז החלטתי שגם אנחנו נסתובב. ניסיתי לסמן לבאדי אך זה לקח כחצי דקה משום שהוא התעסק במצלמה. החזרה לשונית היתה קשה לנו ובקושי התקדמנו.
בשלב הזה הבאדי סימן לי תנועה של אין אוויר. הצעתי לו את האוקטופוס שלי אך הוא סירב. מהמבט בעיניים ורעש הנשימות המהירות שלו הבנתי שיש לו אויר במיכל אבל הוא נכנס קצת לפאניקה והיפרוונטילציה. הרגעתי אותו קצת ואז סימנתי לו שננסה לעלות אבל עם חתירה לכיוון הריף משום שחששתי להיסחף רחוק מדי. אחרי ניסיון קצר הבנו שזה לא ממש אפשרי כי הזרם היה חזק מדי ודחף אותנו החוצה. בשלב הזה הוצאתי נקניק חירום וניפחתי אותו מעומק של 25 מטר. עלינו עלייה הדרגתית לפני הים כולל חניית בטיחות.
ברגע שהגענו לפני המים ראיתי שנסחפנו די רחוק מהספינה והריף.
צעקתי לבאדי שיחתור לכיווני בזמן שאני חותר אליו. ברגע שחברנו הבהרתי לו שאסור שניפרד ולכן שלא יעזוב לי את המאזן.
הנקניק חירום שלי מאוד ישן ודהוי ומסתבר שגם דולף מעט. הייתי צריך להוסיף לו אויר כל כמה דקות. כבר ביום לפני אמרתי לעצמי שאני חייב להחליף אותו...
החלטנו שאנחנו חייבים לחתור לכיוון הספינה. אם לא כדי להגיע אליה אז לפחות כדי להאט את ההיסחפות.
לפי המחשב צללנו רק 28 דקות, לכן ההנחה היתה שיקח כנראה חצי שעה לפני שמישהו בכלל יחשוב לחפש אותנו.
הזרם היה חזק מאוד והמשיך לסחוף אותנו ללב ים למרות המאמצים שלנו. בנוסף היו גם גלים מאוד גבוהים שהקשו עלינו לראות את הספינה וכן הקשה עליהם לראות אותנו.
לאחר בערך 45 דקות של היסחפות עלה לבאדי הרעיון שהיינו צריכים לחשוב עליו הרבה לפני וזרקנו את המשקולות שעלינו.
בשלב מסוים כבר התעייפנו ובקושי חתרנו. את האי כבר היה לנו ממש קשה לראות. נשאר ממנו רק נקודה באופק שניתן היה לראות רק פעם בכמה דקות כשבא גל גדול והעלה אותנו למעלה.
לאורך כל הדרך הרגעתי את הבאדי ודאגתי שלא ניפרד. כמו כן דאגתי שהמצוף יהיה מנופח וזקוף עד כמה שאפשר.
לבסוף הבחנתי בספינה באופק. לאחר עוד כמה דקות ראינו שזאת באמת ספינה שמתקדמת לכיוון הכללי שלנו. צעקנו, שרקנו ונפנפתי במצוף סימון ואכן לאחר כמה דקות הספינה, שהתבררה כספינת הספארי שלנו, היתה לצידינו. המדריך צלילה מהספינה קפץ אלינו עם גלגל הצלה ומשך אותנו משם.
לפי המחשב היינו מתחת למים 28 דקות ומהרגע שעלינו לפני המים לקח עוד 90 דקות עד שמצאו אותנו.
אני סיימתי את החוויה עייף וקצת מיובש, הבאדי היה מותש לחלוטין ובקושי הצליח לעמוד. סה"כ יצאנו בזול.
בדיעבד הסתבר שהם יצאו לחפש אותנו די מוקדם. היו עוד כמה אנשים שנסחפו גם מהספינה שלנו וגם מספינה אחרת. רק שאותם מצאו תוך דקות בודדות.
עוד לפני שעברה שעה מתחילת הצלילה המדריכים יצאו לחפש אותנו מסביב לאי מעל ומתחת למים. לאחר מכן הם שלחו את הזודיאקים לחפש לאורך הזרם ולבסוף גם עם הספינה עצמה.
בקלות הסיפור היה יכול להסתיים אחרת. המסקנה האישית שלי היא שתמיד צריך להיות במאזן נקניק חירום תקין ומוכן לשימוש. לכאורה לא משהו שלא ידעתי כבר מקודם אבל לא טרחתי מספיק לבדוק אותו ולחדש אותו (יש לי אותו איזה 10 שנים). בנוסף, בדיעבד כנראה שהייתי צריך להוציא אותו כבר מהרגע הראשון שהבנתי שאנחנו במגמת עלייה והיסחפות במקום לחכות שנגיע לריף.
בהתאם למסורת שהתפתחה כאן, אשתף ברשותכם במקרה שכמעט ונגמר באסון. אשים פה את הפרטים היבשים ושכל אחד יסיק מכך את המסקנות שלו.
מדובר בספארי בדרום מצרים של שבוע. הצלילות הוגבלו לשעה. גם הבאדי וגם אני צוללים מנוסים.
ביום הרביעי לספארי ירדנו לצלילה השנייה של אותו יום, באח הגדול מבין איי האחים. זאת היתה הצלילה החמישית שלנו באותו אתר בדיוק.
האתר הוא אי קטן מוקף בשונית ואליו מחוברת שלוחה שמתחילה בעומק של כ30 מטר ומסתיימת בסביבות ה50 מטר.
המסלול המתוכנן הוא התחלה מעל השלוחה (כמה מטרים מעל הקרקעית) כדי לראות אם יש כרישים או דברים אחרים מעניינים באזור ואז לחזור לשונית שמקיפה את האי ולהסתובב שם באזור שיחסית מוגן מהזרמים. מסלול שכבר נעשה כמה פעמים באותו טיול.
נכנסים למים בכניסה שלילית מהירכתיים של הספינה ומעמיקים ישירות לשלוחה.
את הצלילה הזאת צללנו ללא המדריך.
כשהתחלנו לצלול לאורך השלוחה בעומק של כ30 מטר הרגשנו שהזרם חזק מפעמים קודמות. זוג צוללים הולנדים שהיה מלפנינו סימן שהזרם חזק להם והסתובבו בחזרה.
אנחנו המשכנו עוד כמה מטרים בודדים, בערך לאותה נקודה שבה הם הסתובבו ואז החלטתי שגם אנחנו נסתובב. ניסיתי לסמן לבאדי אך זה לקח כחצי דקה משום שהוא התעסק במצלמה. החזרה לשונית היתה קשה לנו ובקושי התקדמנו.
בשלב הזה הבאדי סימן לי תנועה של אין אוויר. הצעתי לו את האוקטופוס שלי אך הוא סירב. מהמבט בעיניים ורעש הנשימות המהירות שלו הבנתי שיש לו אויר במיכל אבל הוא נכנס קצת לפאניקה והיפרוונטילציה. הרגעתי אותו קצת ואז סימנתי לו שננסה לעלות אבל עם חתירה לכיוון הריף משום שחששתי להיסחף רחוק מדי. אחרי ניסיון קצר הבנו שזה לא ממש אפשרי כי הזרם היה חזק מדי ודחף אותנו החוצה. בשלב הזה הוצאתי נקניק חירום וניפחתי אותו מעומק של 25 מטר. עלינו עלייה הדרגתית לפני הים כולל חניית בטיחות.
ברגע שהגענו לפני המים ראיתי שנסחפנו די רחוק מהספינה והריף.
צעקתי לבאדי שיחתור לכיווני בזמן שאני חותר אליו. ברגע שחברנו הבהרתי לו שאסור שניפרד ולכן שלא יעזוב לי את המאזן.
הנקניק חירום שלי מאוד ישן ודהוי ומסתבר שגם דולף מעט. הייתי צריך להוסיף לו אויר כל כמה דקות. כבר ביום לפני אמרתי לעצמי שאני חייב להחליף אותו...
החלטנו שאנחנו חייבים לחתור לכיוון הספינה. אם לא כדי להגיע אליה אז לפחות כדי להאט את ההיסחפות.
לפי המחשב צללנו רק 28 דקות, לכן ההנחה היתה שיקח כנראה חצי שעה לפני שמישהו בכלל יחשוב לחפש אותנו.
הזרם היה חזק מאוד והמשיך לסחוף אותנו ללב ים למרות המאמצים שלנו. בנוסף היו גם גלים מאוד גבוהים שהקשו עלינו לראות את הספינה וכן הקשה עליהם לראות אותנו.
לאחר בערך 45 דקות של היסחפות עלה לבאדי הרעיון שהיינו צריכים לחשוב עליו הרבה לפני וזרקנו את המשקולות שעלינו.
בשלב מסוים כבר התעייפנו ובקושי חתרנו. את האי כבר היה לנו ממש קשה לראות. נשאר ממנו רק נקודה באופק שניתן היה לראות רק פעם בכמה דקות כשבא גל גדול והעלה אותנו למעלה.
לאורך כל הדרך הרגעתי את הבאדי ודאגתי שלא ניפרד. כמו כן דאגתי שהמצוף יהיה מנופח וזקוף עד כמה שאפשר.
לבסוף הבחנתי בספינה באופק. לאחר עוד כמה דקות ראינו שזאת באמת ספינה שמתקדמת לכיוון הכללי שלנו. צעקנו, שרקנו ונפנפתי במצוף סימון ואכן לאחר כמה דקות הספינה, שהתבררה כספינת הספארי שלנו, היתה לצידינו. המדריך צלילה מהספינה קפץ אלינו עם גלגל הצלה ומשך אותנו משם.
לפי המחשב היינו מתחת למים 28 דקות ומהרגע שעלינו לפני המים לקח עוד 90 דקות עד שמצאו אותנו.
אני סיימתי את החוויה עייף וקצת מיובש, הבאדי היה מותש לחלוטין ובקושי הצליח לעמוד. סה"כ יצאנו בזול.
בדיעבד הסתבר שהם יצאו לחפש אותנו די מוקדם. היו עוד כמה אנשים שנסחפו גם מהספינה שלנו וגם מספינה אחרת. רק שאותם מצאו תוך דקות בודדות.
עוד לפני שעברה שעה מתחילת הצלילה המדריכים יצאו לחפש אותנו מסביב לאי מעל ומתחת למים. לאחר מכן הם שלחו את הזודיאקים לחפש לאורך הזרם ולבסוף גם עם הספינה עצמה.
בקלות הסיפור היה יכול להסתיים אחרת. המסקנה האישית שלי היא שתמיד צריך להיות במאזן נקניק חירום תקין ומוכן לשימוש. לכאורה לא משהו שלא ידעתי כבר מקודם אבל לא טרחתי מספיק לבדוק אותו ולחדש אותו (יש לי אותו איזה 10 שנים). בנוסף, בדיעבד כנראה שהייתי צריך להוציא אותו כבר מהרגע הראשון שהבנתי שאנחנו במגמת עלייה והיסחפות במקום לחכות שנגיע לריף.
