המים היו צלולים וריצוד הסלעים שמתחת היה מרגיע עם כתמי הצמחיה המתחלפים. לפתע, מעל המים צץ לו הראש המוכר והגדול עם מבט התמה של צב הים. התרגשתי. תמיד אני מתרגש כשהטבע בא לבקר אותי יפה כל כך. הצב חזר למים ואני חתרתי לכיוון שלו. ואז, ראיתי אותו ממש מתחתי - בעומק רדוד, עסוק בענייני יומו - בראנצ' שכזה.
אינסטנקטיבית, נעצרתי ותוך שאני מתבונן בו התחלתי לפתוח את רצועות התרמיל שעל גבי כדי לשלוף את ה"כמו-פרו", ולצלם את המראה המרהיב של הצב הגדול שלועס בנחת מתחתי.
זה הסתבך והייתי צריך לאחוז במשוט ולהתיישב על הסאפ. ואז, התחרטתי.
עזוב, מה לצלם עכשיו, צבים כאלה תמצא בכל גוגל ויוטיוב. תהנה מהרגע.
עד שהתעשתתי - הסאפ נסחף, הצב נעלם ואני נשארתי עם תסכול ותובנה.
סיפרתי לבני הצעיר אודות החוויה, והוא שלח אותי מיד לסרט "חייו הסודיים של וולטר מיטי". שם, באחד משיאי הסרט הצלם שמחפש כל חייו את נמר השלג האגדי, מגיע לרגע השיא. ואז, הוא לא מצלם - הוא משאיר את עצמו להתמכר לרגע ולא להפסיד אותו בעיסוק עם המצלמה.
מוגש כחומר למחשבה לעת רגעים מיוחדים אבל נפוצים.
