תשובה:
אין מה להתרשם מ-RAW. זה בסך הכל המידע הגולמי שהמצלמה הקליטה בעת הצילום. במצלמה שלי, ספציפית, ניתן להקליט ב-12 או ב-14 ביטים. כל ביט נוסף מכפיל את מספר הדרגות בין הבהיר-ביותר לכהה-ביותר פי-2. כלומר, עוד 2 ביטים: פי-4. כלומר המעבר בין דרגת בהירות אחת לשנייה עדין יותר ומורגש פחות בעין (נראה "חלק" יותר).
בפיתוח מ-RAW לפורמט שניתן לעשות עליו RGB פוסט-פרוסס, כדי לשמר מקסימום מידע אפשר לבחור בשמירה בפורמט TIF16 שזה אומר שכל פיקסל בתמונה ערכי ה-RGB שלו מורכבים מ-3 ערכים של 16 ביט. אפשר לשמור גם ב-TIF8 אבל הגרדיאנט של כל צבע (R,G,B) יהיה עם נחיתות יחסית כמו שתיארתי בפיסקה הראשונה.
GIMP תוכנה נהדרת, חינמית, קוד-פתוח, ומייתרת את הצורך בפוטושופ.
הגירסה הקודמת של GIMP ידעה לעבד TIFF רק קבצי TIF8 והחדשה עד TIF32. יש תמונות, שבהן עבודה עם מספר גבוה של פיקסלים לכל צבע משמעותית יותר: תמונות שיש בהן משטחים עם גרדיאנט עדין לדוגמה: שמיים בשקיעה, שרצוי לראות את המעברים לרוחב התמונה "חלקים" ובלי שבירות. אמצא בהמשך סירטון של הדגמה ב-B&H.
גם כשעוברים ל-JPG בסוף, להצגה בפורום למשל,
עדיין עדיף שכל תהליך העיבוד יתבצע בעדיפות ראשונה על מידע ה-RAW ואם צריך עוד מעבר לכך, אז אחריו ב-TIF עם כמה שיותר פיקסלים פר צבע.
---
יש כאלה שלא שווה להם הטירחה; אני פועל כך בשיגרה. אני לא מוצא בכך טירחה גדולה. בתמונה שבשרשור השקעתי פחות מ-5 דקות על המחשב. קרופ קטן ברמת ה-RAW, ההקטנה על ה-TIFF ושמירה ב-JPG. בסופו של דבר מה ששמרתי כאן להלאה זה רק את ה-RAW.