הגמילה מהקשר הישן...

angel202

New member
הגמילה מהקשר הישן... ../images/Emo14.gif

לפעמים אין ברירה, וצריך לנתק את הקשר הישן. אבל לפני שמתחילים מחדש צריך לקבור את מה שאבד. אין הרבה תרופות פלא שיעזרו לך לעבור את שלב הגמילה בלי כאבים. פרדה מאהוב או מאהבה היא כמו גמילה מסמים. האהבה ממכרת ממש כמו סם. בדיוק כמו התמכרות לאלכוהול, לסיגריות, לשוקולד או לדיאט קוקה קולה (במקרה של אחי) - יש לה פן פיזי ופן נפשי. אין דרך לברוח מההתמכרות הזאת, אחרת פשוט לא גומרים עם זה. אלוהים עד לזה, שהגמילה היא הליך המלווה בייסורים קשים, ומי שלא חוותה (או חווה) זאת לא תוכל אפילו להתחיל להבין על מה אני מדברת. ההתנתקות מקשר, ואפילו מקשר "רע" (ואני לא מדברת על הקשר שלי כי הוא היה מקסים - לכל מי שתהה), יכולה להימשך שבועות, חודשים ואפילו שנים. זה כרוך בהרבה כאב וחשבון נפש, ובסופו של דבר בסגירת מעגל ובסליחה. לא רק לשאר המעורבים בדבר אלא גם - ובעיקר בסליחה שלך לעצמך. זוכרים את ברידג`ט ג`ונס, הנערה עם היומן? מה הדבר הראשון שעשתה שנשבר לה הלב, נגמר לה הטישו ואזלו שאריות האוכל היבש במקרר? היא נעלה נעלי ספורט ולקחה עצמה לחדר הכושר. פעילות גופנית היא הדרך היעילה ביותר שמצאתי לשחרור הגוף מכבלי הנפש ובעיקר מרגשות שלילים כמו דכאון וכעס. חשוב לבחור בפעילות שמזיעים בה, ומוכרחים לשתף פעולה עם הגוף כדי לצאת קצת מן המחשבות המעיקות. זה עובד כמו שעון שווצרי וגם מחטב... השינוי הגופני כמעורר שינוי נפשי הוא הדבר הכי חדשני ומסעיר שמצאתי בשיחטתו של מ`-מאמן. כבר שנים ידוע שהגוף והנפש קשורים זה בזה בצורה הדוקה, ושיש מחלות שהגוף מפתח על רקע נפשי (ותאמינו לי זה קיים - אני עד היום נלחמת במשהו שהתפתח לי...) . מ`-מאמן קידם את התובנה הזאת אצלי צעד אחד נוסף. לשיטתו, לעיתים קל יותר ובוודאי מהיר יותר, לשנות מצב נפשי באמצעות שינוי המצב הגופני, מאשר להפך. שימו לב, שקשה מאוד לשמור על מצב רוח עגמומי אם אתם מכריחים את עצמכם לזקוף את הגב, ליישר כתפיים ולחייך. אפילו דכאון מכובד ייאלץ לפנות את הדרך אם החיוך העקשן ייקדם אותו בברכה. וזהו כאן מסתיים לו פרק ראשון של תהליך השלמה עם הפרדה שלי היום אני ארשום את החלק הבא היום, מאוחר יותר או מחר... בכל מקרה באמת ... שיהיה לכם המשך יום טוב אוהבת אותם, אתם לא יודעים עד כמה... הפירגון על הכתיבה, החיזוקים... אתם ענקים... מעלים לי חיוך על הפנים... הנסיכה מחייכת... אוהבת טל
 
../images/Emo45.gifהודעה נהדרת../images/Emo70.gif

אכן, האהבה היא כמו סם והפרידה מחייבת גמילה. לכן הרבה אנשים מחדשים קשרים עם אקסים, אפילו כאלה שהקשר איתם היה לא בריא, בגלל קשיי הגמילה. ברגע שהסתכלתי על העניין ככה היה לי יותר קל להבין את מה שעובר עליי- הכאב, הכעס, התהיות,הניתוחים, ההשלמה ובסוף...הסליחה לעצמי. תהליך גמילה לכל דבר.
 

angel202

New member
אני שמחה שזה עוזר - המשך יבוא...

אניעושה את זה בשבילכם האנשים בפורום... ובשבילי... אני כבר חודשיים בבוץ של עצמי.. בגלל גמילה כואבת... לא מצליחה... נכנעת לתחושה לדחף... מנסה לעזור לכם ולי... שיהיה יום מקסים טל
 
מה את לא מצליחה../images/Emo35.gif

לאיזה דלף את נכנעת? ובבקשה,את החלק השני תשרשרי לשירשור הזה,כי שמתי אותו גם בטאגליינס.
 

Enigma48

New member
כל כך נכון ../images/Emo70.gif

אהבה זה כמו סם, ומהסוג הקשה. אנחנו מכורים אליה ולפעמים לא שמים לב איך אנחנו נשבים עמק עמוק לתוכה. וכשרוצים להפסיק הגמילה כל כך קשה.היא מלווה בייסורים ובכאב. ובהתחלה יש עליות והנפש מתחזקת ומרגישים הקלה, אך אז באות הירידות - הגוף כמה לאותו סם, הנפש משתוקקת לאותה ההרגשה ומתחזקת תחושת הגעגוע. החזקים שביננו ממשיכים בתהליך הגמילה אך החלשים חוזרים לאותו הסם ומתמכרים מחדש. ותמיד יש את הלבטים מה יהיה אחרי, ואיך יראו חיינו בלעדיו/בלעדיה והאם נמצא תחליף בכלל? אכן תהליך גמילה... אני מאוד מתחברת למה שרשמת בעניין הספורט. גם לי הייתה תקופת משבר לא קלה, נסיון להתנתק מאהבה שהיתה לי, חשתי אז הרבה כאב והחברות לא תמיד היו שם בשבילי, כל אחת עם העיסוקים שלה (צבא, חבר וכו'...). והחלטתי שאני חייבת לעשות משהו כדי להעסיק את עצמי במקום לשבת בבית בדכאון ושקוע במחשבות מעיקות. אז גם אני נרשמתי לחדר כושר והעברתי את הזמן שאחרי העבודה בבסיס. והאמת שמעבר לזה שזה מעביר את הזמן זה גם מחטב ומוריד במשקל. ואין ספק שמכניס את הגוף לחיים בריאים והרי נאמר - "נפש בריאה בגוף בריא".
 

שנוצון

New member
חייב להעיד גם שזה באמת עוזר

אני לא במכון כושר... אבל אני רץ מסביב לעיר, זה מוציא הרבה מהדיכאון ונותן הרגשה טובה. אני דווקא רואה את ההתאבלות שלי על הפרידה דומה מאוד דווקא להתאבלות על מת. אהבתי מישהי, ופתאום זה נגמר, נפסק, נלקח ממני (היא נפרדה ממני בהפתעה גמורה כשהיא אומרת לי שהיא כבר לא אוהבת אותי אותו הדבר אחרי שהיא חזרה צחודשיים בחו"ל). מעכשיו אני כבר לא מדבר איתה, לא רואה אותה. זה כמו להתאבל על מישהו שמת.
 
זה אכן כמו אבל , אבל זה אבל עצמי

כי ההקשר לך למי שמת והלך לדרכו הוא בגלל געגוע ומשהו נגמר עבורו ועבורך הקשר המיידי והישיר איתו כאן זה הסיום של התקשורת עם אותה נשמה הדברים לא יהיו שוב אותו דבר , גם אם תשמרו על קשר הרגשות שונים , כמו לאבד חלק ממך תהליך ההחלמה נחקרו בהמון מצבים כגון קטיעה או מחלת כרוניות הם טוענים שיש מצב של התאבלות עצמית אני יודעת שנאבקתי בסרטן הלימפה, היה לי חבר , העמדנו פנים שזו אהבת אמת חזקה ויציבה , למרות שידעתי שמבחינתו לא כך. שנינו ידענו שהיא זמנית,יש שם יותר חברות והבנה , שרדתי יפה את התהליך והיה כח נפשי למרות שתמיכה לא היה מאף אחד. אבל שהתברר לי שאני לא אוכל ללדת כי הריאות והלב במצב קריטי שקעתי במרה שחורה והתאבלות נוראה, לקח חצי שנה לצאת מזה , לקחת פתרון למצב .לפתח חלום אחר על משפחה אחרת. עד היום יודעת שהאהבה שחשתי אליו , אהבה אמתית, היא שנתנה לי כוחות להלחם ולשרוד, אובדן העצמי היה קשה מאד.יותר מהאבל על אחותי או על אבא ז"ל
 

angel202

New member
אתם אומרים דברים כל כך יפים ..

כל כך נכונים אני מעריצה אותכם , כבר אמרתי?
טל
 

danielGS

New member
מסכים, אבל גם לא מסכים

אכן, זה נראה מבחוץ כמו התמכרות, ואכן, הספורט יכול מאד לעזור לשיפור מצב הרוח... אבל אלו שני תהתליכים נפרדים כשמסתיים קשר, צריך להערך אחרת בחיים, במחשבות וברגשות ההערכות הזו מלווה בהמון כאב והמון ייסורי מצפון שמורידים מאד את מצב הרוח. הספורט בהחלט עוזר לשיפור המצב רוח, ובאופן ישיר לשיפור ההערכה העצמית - החיטוב. הפרידה מורכבת מהמון שלבים, ולא רק גמילה, סגירת מעגל וסליחה.. אני לא יודע אם זה הקשר הראשון שאת נפרדת או לא, אבל כמו כל תהליך, גם זה תהליך נרכש והפרידה הבאה תהיה שונה, קצרה יותר או ארוכה יותר, אבל תעברי בה את אותם שלבים בקצב שונה.. וכן, אני גם ממליץ על ספורט כדרך לשפר את המצב רוח ולהתחבר לעצמך שיהיה לך הרבה אושר בחיים דניאל
 

angel202

New member
חלק ב' - הגמילה והשלבים ../images/Emo7.gif

הגמילה מאופיינת בשבלבים, התנתקות פיזית, עד שלא הגעת לשלב הזה, אין בכלל על מה לדבר. לעקשניות שבנינו (כן, אני מאלו)צריך להביר במפורש, התנתקות פיזית כוללת גם לא לדבר בטלפון ולא להתכתב. מכיוון שזה הצעד הראשון, הוא לפעמיים הקשה ביותר ולוקח הכי הרבה זמן להגיע אליו. עצה ממני, תערכי טקס פרידה: תמחקי את מספרי הטלפון שלו מהנייד שלך, תזרקי את המזכרוץ ואת מכתבי האהבה, תמסרי את החולצות שקיבלת ממנו לחנות חלוקה לעולים חדשים, ואת הדיסקים תשאילי לחברה שתמיד שוכחת להחזיר. בקיצור, תמחקי את זכרו. כעס - חייבים לעבור לשם, אבל לא חייבים להישאר לגור שם. אם כדי לעורר את זעמך את צריכה להיזכר, להיתפרק על כל מעשה נבזי, נבזי למחצה..., ואפילו רק כמעט נבזי שהוא עשה לך או התכוון לעשות לך - לכי על זה. יוחלף געגוע בזעם דרך טובה לטיפוח כעס אפקטיבי היא התמקדות מרוכזת בכל מה ששלילי בו. זה עובד בצורה פשוטה: את באמצע התקף געגועים, נזכרת איך הייתה הפעם הראשונה . העלי מיד באוב הסצנה מגעילה מעברכם להצלת לבך הדואך... לא יכול להיות שאין כזאת. תתאמצי ותמצאי... בכל מקרה הייתי ממליצה להצטייד בטישו מאיכות משובחת. אלה הנוטות לפצות את עצמןבאמצעות אוכל - הזדרזו לרוקן את המקרר והתכוננו לשבת שבעה... בשיא הרצינות - כדאי ורצוי לקצוב מראש את תקופת האבל. חייבים לזכור שאין קיצורי דרך. מצד שני, אין חובה להאריך את תקופת האבל - היא לא נעשית יפה יותר ככל שהיא מתארכת. לכן, אני מעדיפה ללכת על אינטנסיבי וקצר ולא על עמום וממושך. יש בי אמונה שיש מכסת אבל קצובה ויש להתחיל אותה ולגמור אותה. שיהיה המשך ערב קסום טל חלק הבא יבוא בקרוב מאוד...
 

שנוצון

New member
אני לא יכול לראות את עצמי זורק....

את המזכרות שלה, את המכתבים שלה, כל כך הרבה, כל החדר שלי מלא בדברים שלה (היא הייתה אמנותית משהו). יש לי את כל הדברים האישיים מרוכזים בקופסא אחת גדולה ("קופסת החורף" שהיא הביאה לי ליום הולדת), היא יושבת גבוה שם למעלה בארון הספרים. חצי מבצבצת. אני חושב שאני אצליח להתנתק ממנה גם בלי לזרוק את הדברים היפים האלו (אני בשלב של לא להתכתב ולא להתקשר). זה יהיה נורא בשבילי לזרוק את זה. יהיה נחמד להיזכר בזה עוד כמה שנים...
 

סופה21

New member
רק לדאוג..

שהיא תשאר סגורה...לפחות בזמן הקרוב כמו שאמרתי לך גם שדיברנו.... מתוקה, בסוף הכל יהיה טוב... :)
 

angel202

New member
עצות עצות ועוד עצות... איפה אני?../images/Emo4.gif

פורסם ב28 באוגוסט 2004, 11:42 בסופו של דבר העצות שלי מצויינות הא..? לפחות לפי הפידבקים ממכם.. איפה אני עומדת? אני עומדת כאן... (סתם..) אני... אני לא זרקתי את המכתבים והמתנות - אבל הכנסתי הכל לקופסא יפה... ורודה... את החולצות... שמתי בפינה בארון שלא ייצא לי ללבוש אותן... את המסנג`ר? המסנגר מושבת עד להודעה חדשה ... הטלפונים...? מחקתי אותם אבל אני עוד זוכרת בעל פה... - בעיה הא...? חוץ מזה ... הכל בסדר ממש "מושלם"... כן הא... לפעמים שאני מסתכלת במראה בא לי לשאול אותה...: "מראה מראה שעל הקיר מי הסמרטוט, הכי פטי בעיר...?" התשובה ידועה... אולוהים... קוראים מקסימים - רק תנו לי תכוח תנו לי... שיהיה סוף שבוע מדהים
טל
 
למעלה