סיפור אהבה עצוב

סיפור אהבה עצוב

לפני יותר מעשרים שנה טיפלה בי אישה אחת, שמאז ומתמיד הייתה אהבת חיי האדירה, אין אהבה בעולם כמו אהבתי אליה. הרבה זמן הייתי מוכן להתחתן אתה. אני אוהב אותה אהבה קדושה כמעט, כשאני קורא את שמה אני מרגיש שאני קורא את שם אלוהים בתנך. יש בי געגועים עצומים אליה. היא חמודה, עדינה ומלאה שמחה ורגשות, וכל זה מתפרץ ממנה בעוצמות והיא משלבת מעשיות ורגשיות בדרך מאד עדינה ויפה. אמרה לי שהיא מצטערת שאין לנו זמן לשוחח על דברים אישיים, שהצורה שסידרנו סחורה יצאה יפה, צחקה מבדיחותיי ומדרך שחיקיתי עובדת, דאגה לי כשקיבלתי מרק חינם שזה לא מקובל, כשקניתי לה מתנה הנחתה אותי כל הפגישה בעדינות להגיד בשביל מה היא, אמרה לי בקשר לקולות שהייתי משמיע שאדמיין שמישהו ישאל אותי איפה בית המרקחת ואענה לו ואעשה קול מגעיל, אהבה מנהל עבודה מעשי ואמרה שיש לו הומור של איש צבא, ועובד אחד ניסה להתחיל אתה והכחישה שהכירה אותו וכשאמרתי לה שהיא מכירה אותו חייכה במבוכה. אישה נהדרת ומקסימה. אמנם צריך להשלים עם זה שהיא לא תאהב אותי, אבל העצב תמיד יישאר קיים בי. ביחד עם העצב, אני שמח שהכרתי אישה נהדרת כמוה. היא מעולם לא רצתה אתי קשר אישי אף שחיבבה אותי מאד בטיפול.
 
למעלה