סיפור אהבה

riki yot levi

New member
סיפור אהבה

זוג יפה...
הוא בחור/גבר מקסים יפה תואר... גברי...חטוב
היא יפה... מאוד מחיננית... חטובה - נהדרת...
היא היתה בת 17 הוא עבר את שנתו ה-16...
נפגשו במועדון או הופעה... אולי ריקודי רחוב...

הוא בא הביתה מוקסם... אמר לי 'אמא אני מאוהב'...
שמחתי בעבורו... הוא היה מבולבל...מאוד מאוד מבולבל...
שבועות מעט קודם לכן הוריו הפרודים היו בתחילת דרך ל'הדבקת הפסיפס'
תחילה של דרך ארוכה משהו.. מרגשת באופן קיצוני ויותר... ובעיקר בעיקר - זהיר.
לקח לעצמו תפקיד שאיש לא הכין נער בגילו לבצע... לשמור את הוריו 'חיוביים'...
כל הרמת קול... כל מילה שנאמרה שלא במקומה... תמימות של ילדים - שזכו.
הוא מרמת גן טסופי שבוע בעומק הנגב..
שכך אמרנו עד סוף שנת לימודים... יוצאים היינו (נקרעים היינו) במוצ"ש אל ביתנו שבמרכז... למשך השבוע ובימי חמישי בערב שוק בבאר שבע... קניות לאיחוד המופלא שהתחלנו כולנו לבנות... שיקום הליך מתמשך.
בבית שלנו, שכבר היה בבעלותנו אבל איבד את המושג בית למרות הרהיטים והכלים... היו הקירות קרים... הרצפה קרה... האויר? לא ניתן היה לחמם... זהו... אמר לי 'אמא אם זו אני רוצה להזדקן'... חשבתי להגיד לו.... אבל שתקתי... הוסיף 'זאת התחושה שבי'...

לשמחתי אני מכירה את הזן הזה. הוא הבן שלי ושל אבא שלו... אני מכירה אותם הרבה מעבר למה שהם מכירים את עצמם... ואמרתי להם לא פעם...
אני יודעת עמוק עמוק בלב שאתם חולקים אהבת הורים בערך שווה בשווה... אבל אני יודעת שאת האבא שלכם אתם מעריצים... אין גבולות להערצה הזו... לו היו מסוגלים היו נכנסים תחת עורו... לקחו ממנו לא מעט... את מה שנתן להם הdna ומה שחיקו בהתנהגות וביכולות...
אמרתילו 'יהיו מוקשים בדרך' אמר לי נדלג מעליהם...
התכוונתי לשנים שיהיה בשרות צבאי... יהיו בנתק... אבל לא אמרתי דבר...

היתה כבת בית שלנו...כאשר הוצבה לשרת בבסיס שבנגב... חיל תיקשוב. שהיתה באמצע השרות הצבאי שלה... התגייס...
היה נראה לי באותם הימים שהאהובה קצת מתרחקת... מעט נסוגה... משהו באויר... משהו באוירה...
הבן שלנו הלך לאחת היחידות הנחשבותבצבא. אימונים מפרכים... לחצים עצומים... סימנים של שבירה... והתחזקות... ושוב שבירה. ממעטים שהתקבלו בודדים יכנסו בשערי היחידה... נלחם בשניים בציפורניים... הנער היה לגבר... השתנה לנו... לכולנו מול העיינים... גופנית ודאי... ראיתי אותו דרך העיינים... ראיתי אותו אובד עצות...
בכל 28יום היה מגיע הביתה. סופ"ש. הייתי יוצאת אל הכביש הראשי... אוספת אותם הביתה.
מקלחת ארוכה בימים רותחים... שניצלים וצ'יפס על השולחן... היו פורשים לחדרו... דקות היתה יוצאת ואומרת 'נרדם'...
היינו מעירים אותו לארוחת שבת. כמו מסומם היה יושב אוכל... מדברים מעט והיו פורשים לחדרו... אחרי דקותחוזרת לשולחן 'נרדם' היתה אומרת... בשבתלפני צהריים מתעורר.
אמר לי 'אמא אני מאבד אותה...' חלפה לה שנה...
השתחררה, עומדת לפני החיים ה'אמיתיים'... לימודים עבודה טיול...
באה להתיעץ... באה לשאול מה אני הייתי עושה... 'איך אני יכולה ליעץ?' שאלתי אותה... וסימנתי את היעוץ כנקודת מפנה...
הוא חייל בסדיר... במה שהם מכנים 'מסלול'... לא מפקד או קצין... רחוק משם...
היא אחרי - אשה... הוא מבחינת העניין... ילד...
וסופ"ש פעם אחת בחודש...
לשינה...
כמה בנות שהכירה התכוננו לטיול של אחרי השרות... הודו. כל אחת הקציבה לעצמה זמן חזרה... ששה חודשים שמונה חודשים שנה ורבע...
באה להיפרד.
היה לו קשה... אמר לי ''היא החזיקה אותי צף'...
חש שהוא תובע... אמר לאבא שלו שלדעתו יודח... ישורת אחרונה... מכאן והלאה לא מדיחים אלה על מעשה קיצוני... לדידו היה מן המעטים שהתקבלו לא יהיה שייך לבודדים שיעברו את קו הגמר...
לקח על עצמו לשמור על ההורים שלא 'יעשו שטויות'... לקח על עצמו לשמור את הזוגיות שלו... לקח על עצמו להצליח בכל מחיר... כמעט בלתי פשרי...
היה קשה לי לראות אותו... במצבו...
החופשה אחרי 28 יום הפך לחופשת סופ"ש פעם ב- 35 יום...
קיבלו רגילה. הביא את החבורה שלו אלינו לחווה. ליומיים. למי שהיתה לו חברה בא צמוד... ניתן היה להבחין בברור... הרב המכריע - רווקים.באו בגפם... לבן שלי היתה חסרה. חסרה מאוד. חסרה מידי...
היה לי שמח בשמחתם של זוללי הבשר... כאב לי על הבן שלי... ואמרתי לעצמי...
'הרי יש לי שם של משוגעת מטורפת... פסיכית'...
באותו הלילה כתבתי לה מייל...
המילים נכתבו מהבטן... לא מהראש... האצבעות על המקלדת כמו נעו באויר והמקלדת למעשה כתבה את הכל בעצמה...
שלחתי לה תמונות מהחלפה...

אמרה לי 'ריקי, כתבתי לך ולו מכתב... סיימתי לכתוב אותו לפני... והנה אני מקבלת ממך'...
והוסיפה מילים שאומרות - לא מבקשת ממך יעוץ...
עוד זה נהנה בחווה לעזור לאביו בענייני הדיר והעדר... כהרגלו...
קבלתי את אחד השיחות טלפון הכי הכי מרגשות בחיי...
'ריקי?' היא שואלת... ואני מבינה שהגברת בהודו... אז מה זה התרגשתי לדבר כך מנייד לנייד כאילו שהיא כאן... ממש...ממש... כאן.
אמרה שהיא מתנצלת... אבל היא ירדה מהאוטובוס והתיקים עליה וכבד... ו...
אמרתי לו לבן שלי...
עלה על הטנדר... הגיע לקצה שביל העפר... הביט אלתחנת האוטובוס... היא עמדה שם...
מחכה.

בחודש אוגוסט הם יתחנתו ברב עם... עוד לא סגרו אולם או גן...
או כמו אחיותיו לפניו במקום שהוא והן הרימו לאבא שלהם מסיבת הפתעה ליובל...
לפני שבועיים בקשנו אותה מההורים שלה... בכבוד וביקר...
בשבת הקרובה... הם יבואו אלינו... נקבל את הוריה ואת בני ביתה בהמון כבוד... בהמון יקר... ונסכם מה שדורש סיכום...
 

גדעון היחידי

New member
מנהל
ריקי היקרה
התרגשתי עד לדמעות לקרוא את סיפור האהבה שהבאת.
אהבה אמיתית תיגבר על כל המכשולים
תודה על סיפור מקסים
גידי
 
למעלה