riki yot levi
New member
אחד מכל ארבעה ילדים בישראל...
הוריהם גרושים.
חדשות בשני הערוצים מחכה ל- x factor נהנת לראות
את הכשרונות הצעירים... מדהימים...
נול עלי 'בום'.
נערות ונערים סיפרו בפשטות מדימה שאותי קרעה מבפנים...
מה זה להיות בן להורים גרושים...
בן אחד בן 16 מספר שבבית אימו הוא בן יחיד...
לאביו שהקים משפחה... יש לו אחים... אבל שם הוא הבן...
שלו... כמעט נטע זר. פעם בשבועיים...
כמה בכיתי...
בתחילה את מגנה על הילדים שלך תחת כנפיך... לא נותנת
להם להבין שפצצת אטום עומדת ליפול עליהם תוך זמן קצר... ככל שאת היסטרית יותר... כך את צוחקת יותר... מתאפרת יותר... מוציאה אותם מהמרחב... אל מרחבים אחרים. קניון כמשל...
בעצם הפקרת אותם... בעצם במקום שיבנו לעצמם מקלט... ינסו לבנות... יתכננו... עצמת להם את העיינים...
הוא?
עוד היו בו תקוות... הוא לעצמו חשב שגל ענק ומאיים מגיע... אבל גלים באים עוברים הלאה עד שבא הגל הבא... לעיתים בין הגלים... היינו יוצאים פעם לקנות פיצה ופעם לרכוש מגפיים או בגדים... הילדים? הם במילא מוגנים... לך זה כמעט ולא חשוב... והוא? הוא מניח ידו על כתפך... או אוחז במותניך...כשיושבים בכורסאות בית הקפה... כף ידו אוחזת לוחצת מעט את הירך... עושה לך טוב... נעים די כדי להיכנס איתו למיטה... פסיבית, שיתוף פעולה תחפש אצל הבאה בתור שתהיה לך... יאללה תיגמור שנלך לישון... בבוקר הוא יבין את הקרירות...
המדהים מכל... הלא ניתפס איך זה שאת מגנה ושומרת... מטפחת... אוהבת מחבקת מנשקת... את הכי הכי בעולם עבורם... והם? הם היצירה שלך... הם זו את... את תמסרי את חייך למענם... ואת כמו חייל במתקן לשיגור טילים... מביטה בהם... והם ביחד והם צוחקים... והם מוגנים... כמו תמול כמו שילשום... האצבע על ההדק... ברוך לך מה תהינה התוצאות... את רואה את ההרס... את חשה את ריח המשבר... הדמעות העלבונות... זעקות השבר... ואת לא נותנת לכל התרחיש הזה לעצור את פעולת האצבע שעל ההדק... ובום.
אני מביטה בהן לעיינים... לבנות שלי. הן הבוגרות היו באותם השנים... הבינו את ה כ ל... הבן היה סוג של קוף אחרי בן אדם... הבנימין שלי לא נפגע... היה רך מידי.
מביטה בהן ורוצה לראות עד כמה פגע בהן אותה... אותה... עומק הפגיעה.
לא ראיתי. הסתכלתי...
ולא ראיתי...
את סימני המשבר אצל ילדי הגרושים נתנו אתמול בתוכנית... אחת לאחת ועוד כמה שהם כנראה... איזה בונוס - יחודי לנו.
אני מביטה בנער בן ה-16... הוא אוהב את אבא שלו... אבל לאבא שלו יש עניינים אחרים... יש לו אשה ויש להן ילדים משלהם ויש להם בת שלה... כמעט כמעט כמוהו... ממש לא... היא חיה אצל אמא שלה... פעם בשבועיים עושה שבת אצל אביה... ולאמא שלו קשה... אצלה הוא בן יחיד. קשים עליה החיים... הילד היה לה למשענת...
לפחות לפחות אני שמחה שהילדים שלי ידעו שבית אביהם יהיה 100% שלהם. הם לא יהיו אורחים ולא תהיה שם אשה אחרת... ולא יהיו להם אחים ואחיות שיניחו אותם בצד...
איך אני יודעת? הוא הבטיח להם... אצלו מילה זו מילה... בלי פשרות ובלי פרשניות...
לפני עשר שנים... זה המון זמן... ממש
חשבתי לעצמי שאם רק אגיע... אגש בצעד בוטח והופ הופ... תקנתי...
אני מביטה בהם... ואני יודעת שפגיעה כזו ישירה... התיקון אם קיים... ישאיר צלקות...
בגרתי.
היה לי את הכח לעמוד מולם... ולבקש מהם סליחה... כי לא מרע היה מה שהיה...
עשינו את זה בדרך שלנו... אבל כאשר אני רואה תוכנית כזו... שומעת את הילדים...
אני - בוכה.
הוריהם גרושים.
חדשות בשני הערוצים מחכה ל- x factor נהנת לראות
את הכשרונות הצעירים... מדהימים...
נול עלי 'בום'.
נערות ונערים סיפרו בפשטות מדימה שאותי קרעה מבפנים...
מה זה להיות בן להורים גרושים...
בן אחד בן 16 מספר שבבית אימו הוא בן יחיד...
לאביו שהקים משפחה... יש לו אחים... אבל שם הוא הבן...
שלו... כמעט נטע זר. פעם בשבועיים...
כמה בכיתי...
בתחילה את מגנה על הילדים שלך תחת כנפיך... לא נותנת
להם להבין שפצצת אטום עומדת ליפול עליהם תוך זמן קצר... ככל שאת היסטרית יותר... כך את צוחקת יותר... מתאפרת יותר... מוציאה אותם מהמרחב... אל מרחבים אחרים. קניון כמשל...
בעצם הפקרת אותם... בעצם במקום שיבנו לעצמם מקלט... ינסו לבנות... יתכננו... עצמת להם את העיינים...
הוא?
עוד היו בו תקוות... הוא לעצמו חשב שגל ענק ומאיים מגיע... אבל גלים באים עוברים הלאה עד שבא הגל הבא... לעיתים בין הגלים... היינו יוצאים פעם לקנות פיצה ופעם לרכוש מגפיים או בגדים... הילדים? הם במילא מוגנים... לך זה כמעט ולא חשוב... והוא? הוא מניח ידו על כתפך... או אוחז במותניך...כשיושבים בכורסאות בית הקפה... כף ידו אוחזת לוחצת מעט את הירך... עושה לך טוב... נעים די כדי להיכנס איתו למיטה... פסיבית, שיתוף פעולה תחפש אצל הבאה בתור שתהיה לך... יאללה תיגמור שנלך לישון... בבוקר הוא יבין את הקרירות...
המדהים מכל... הלא ניתפס איך זה שאת מגנה ושומרת... מטפחת... אוהבת מחבקת מנשקת... את הכי הכי בעולם עבורם... והם? הם היצירה שלך... הם זו את... את תמסרי את חייך למענם... ואת כמו חייל במתקן לשיגור טילים... מביטה בהם... והם ביחד והם צוחקים... והם מוגנים... כמו תמול כמו שילשום... האצבע על ההדק... ברוך לך מה תהינה התוצאות... את רואה את ההרס... את חשה את ריח המשבר... הדמעות העלבונות... זעקות השבר... ואת לא נותנת לכל התרחיש הזה לעצור את פעולת האצבע שעל ההדק... ובום.
אני מביטה בהן לעיינים... לבנות שלי. הן הבוגרות היו באותם השנים... הבינו את ה כ ל... הבן היה סוג של קוף אחרי בן אדם... הבנימין שלי לא נפגע... היה רך מידי.
מביטה בהן ורוצה לראות עד כמה פגע בהן אותה... אותה... עומק הפגיעה.
לא ראיתי. הסתכלתי...
ולא ראיתי...
את סימני המשבר אצל ילדי הגרושים נתנו אתמול בתוכנית... אחת לאחת ועוד כמה שהם כנראה... איזה בונוס - יחודי לנו.
אני מביטה בנער בן ה-16... הוא אוהב את אבא שלו... אבל לאבא שלו יש עניינים אחרים... יש לו אשה ויש להן ילדים משלהם ויש להם בת שלה... כמעט כמעט כמוהו... ממש לא... היא חיה אצל אמא שלה... פעם בשבועיים עושה שבת אצל אביה... ולאמא שלו קשה... אצלה הוא בן יחיד. קשים עליה החיים... הילד היה לה למשענת...
לפחות לפחות אני שמחה שהילדים שלי ידעו שבית אביהם יהיה 100% שלהם. הם לא יהיו אורחים ולא תהיה שם אשה אחרת... ולא יהיו להם אחים ואחיות שיניחו אותם בצד...
איך אני יודעת? הוא הבטיח להם... אצלו מילה זו מילה... בלי פשרות ובלי פרשניות...
לפני עשר שנים... זה המון זמן... ממש
חשבתי לעצמי שאם רק אגיע... אגש בצעד בוטח והופ הופ... תקנתי...
אני מביטה בהם... ואני יודעת שפגיעה כזו ישירה... התיקון אם קיים... ישאיר צלקות...
בגרתי.
היה לי את הכח לעמוד מולם... ולבקש מהם סליחה... כי לא מרע היה מה שהיה...
עשינו את זה בדרך שלנו... אבל כאשר אני רואה תוכנית כזו... שומעת את הילדים...
אני - בוכה.