אני מביטה בגברים שלי...
אני מכירה את הדברים ממאוד, מאוד , מאוד קרוב...
אמרו לי הילדים, כל אחד בתורו, כל אחד בזמנו... אמר לי גם האיש שלי...
אנחנו גברים שלימדו אותנו להרוג. 'קילינג משין'...
ואני יודעת שניתן ויכולים לרפד את המושג הזה בכל דבר... בסופו של עניין
יש לי שלושה שעודעים מעולה להרוג. לימדו אותם, אימנו אותם... מאמנים אותם...
והם טובים ומשתפרים ביכולת שלהם להרוג.
ואני שבצבא לא הייתי אלה בביקורי בנות ובנים... לא כפקידה או חובשת או...
אני יודעת שהגברים שלי הפעילו את היכולות שלהם ויותר מפעמיים...
הבינימין שלי היה נער רגיש כשהיה בן 18... אבל אוהב מאוד לאכול בשר... בעיקר בשר טלה... יודע להבחין בין לבין... ובצבא מהלך חודשים ויש לי 'קילינג משין' חדש... זן שיש לו את היכולת להיות מדריך בכל תחום שנין להרוג בן אדם...
ההפך הגמור מרופא...
לימדו אותו... עשו אותו... סוג מודרני של ראמבו 1
יש לי 'קילינג משין' אזרח מתפרנס טוב מאוד ויותר מאותו מקצוע נדרש...
והאיש שלי המזדקן... נעזוב - היו ימים אחרים.
ולצבא זה נהדר... כי ככל שיהיו יותר קילרים... כך ייטב.
אלה שהאחוש הברברי הזה להרוג... שכל כך טוב ובריא למערכות הבטחון... אין בו שמץ של סימפטיה מחוץ לעניין המוגדר הזה...
'קילינג משין' שהורג בצבא = צל"ש
בין אזרחים = מאסר עולם...
עניין של מה מצדיקים ומה לא... ומה שיכול לשבור - מצלמה של בצלם...
פחות או יותר המרחק של הצבא שלנו משנות ה-70 לזה של ימנו...
(ד.א. לכן תרתמתי סך לקופת הצדקה לאלאור אזריה)... הרגע שהקילר הצעיר שלי הבין שלמקצועיות שלו... ליכולות שלו יש סייג... ואין גב. כמה שזה עצוב...
וזה הפער של אותה המלחמה לחיים האמיתיים... נקרא לזה ככה...
כי מטרות... שאיפות... וכל מיני מנועים נשכח ממך הפחד... ולמה אני כותבת את זה?
מנסיון אישי...
טורבו פחד...
