התרגלו...

riki yot levi

New member
התרגלו...

בתים חסרי חן, נוי או יפי... היו ה'בלוקים' או או אותן 'רכבות' שאיכלסו
הרבה מאות משפחות ופי עשר ויותר בממוצע - ילדים.
כל דירה 54 מ"ר משפחת אזאזר קומה ראשונה מעל העמודים 12 בנות ובנים...
בדלת ממול? משפחת חלפון... 9 ילדים, אבל בספירה הכוללת צריכים
להכניס את שבתא מצד אבא... אמור מעתה מש' אזרזר 14 נפשות... ומשפחת חלפון 12 נפשות בדירה... וכו'. וכו'.
כך היה שבשעות הערב כאשר הלחות עברה את מאת האחוזים במי יודע כמה... כאשר הכביסה לא מתיבשת... והקירות שהבידוד בהן לא מהמשובחים בלשון המעטה... ואותם שמתגוררים בקומה ג'??? שם התקרה פולטת חום כמו היו דרי הקומה בתוך תנור פיצה לכל הפחות..., היה כל סלון הופך באחת לחדר שינה. פשוט. מזיזים את השולחן הסלוני... עליו את הכורסה... על הכורסה כורסה... מזרונים על הרצפה והמקום לילדים לנערות ולמתבגרים לישון יש. והסבתא היכן??? הסבתות היו ישנות על ספות הסלון...
מכאן ודאי שואל השואל ושואלת השואלת 'והיכן נפגשים הבריות?' שהרי אין ספק שאינפורמציה חייבת לזרום מפה לאוזן לפה לאוזן מפה... לאוזן... לפה... מפה.
על שפת המדרכה...
כך היה שהנשים היו יושבות על שפת המדרכה והמתבגרות עומדות או מקפצות ובעיקר מאזינות... שאם היתה פותחת פיה מתבגרת היתה אמה משתיקה אותה ואם לא האם הספיקה האחרות... היו קודים.
חייבות לרחל אבל... דעי שכל פגיעה ממך תהיה פגיעה בך... מחר. לא עלינו.
והגברים? מעבירים אינפורמציה חשובה בבית הכנסת... עניינים שברומו של עולם...

את כל זה למעשה עזבתי בלי משים כבר בימים הראשונים שלי כמנהלת משרד בעיר הגדולה והחשובה מכולן. תל אביב...
יצאתי לחופשי כמו חיה שיצאה מכלוב בגן חליות לספארי... מרחבים במקום מקום קטן וסגור - וסף מדרכות לאינפורמציה מקומית...
בכל בוקר בשעה 07.25 היה מגיע האוטובוס אל התחנה שברחוב הראשי... מהלך דקות מדירת הורי... אני הייתי יוצאת את דלת ביתי ב6.15... אבא שלי שהיה חולה בכל המחלות הכרוניות... היה משתעל ומעשן ומקלל ומעשן ומשתעל עד שעיניו היו נסגרות מעצמן... הכאבים לא הרפו... יצאתי לפני שהתעורר... שאם היה מתעורר לפני... אין ספק שלא הייתי מגיעה בזמן לתחנה... אם בכלל.
אהבתי מאוד את השעות האלה שבין ההגעה לתחנת האוטובוס ועד לבואו של כלי הרכב עמוס בבני אדם עד כי היתה תחושה של חנק - ממש.
כל כך אהבתי את העבודה... את החופש את הלהיות... עד כי אמר לי הבוס... שאינו רואה סיבה שאגיע למשרד בימי ו'... ולכן אולי אשמח להישאר בבית... סרבתי בתוקף... הסרוב התקבל.
בכל יום שעבר - הייתי יותר מנהלת משרד ופחות מנקה... רק שכל אשה יודעת שניקיון כמו נהיגה על אופניים...
תפסת את הפרינציפ את מנקה מקצועית... מהר יעיל ונקי... לא ניתן לשכוח...
אט אט חשתי את אהבתי... בעיקר היו בי תחושות של קנאה... כן. כך זה החל להתפתח אצלי...
כאשר היינו עולים על הרכב שלו ונוסעים למרחבים או לים... או לירושלים... הייתי חשה כמלכה. מלכה אמיתית... אבל ויצא כאשר בבוקר של יום עבודה יוצאת היתה איזה, בדרך כלל בלונדינית חתיכה... כל הצנרת להעברת דם באזור המח היו בלחצים שלא ניתן לתאר... גם אם הנ"ל היה בכל אותו הלילה - בעבודה... אהבתי.
סיפרתי לאמא ואמא אמרה לי תוך שהיא עוסקת בענייני כביסה 'שלא תסתבכי ילדה... גורלך יהיה לא טוב'... ולא אמרה בהצלחה... או
אמא אמרה שאנחנו צריכות לבחור את החתנים שלנו בסביבה הקרובה... אמרה כמי שיודעת את מקומה בחברה... בלי אשליה אחית קטנה... כמו שהיתה אומרת לחברותיה 'יש מנקות ויש מי שמנקים אצלה'...
אמא ידעה שלנו יש את הגברים 'שלנו' ולהם יש את שלהם... ובכלל למה לערבב?
ידעתי שהאהבה שלי טובה לרגע נתון... בין שמונה לעשרה לארבע היינו ממש קרובים. סעדנו ביחד... הייתי מתקנת לא מכנס... מכפתרת לו כפתורים... ממליצה על חולצה... הוא היה מכין לנו קפה או נס... היה מלך הטוסטים... מפנק. אם שאלו אותי... ולא שאלו הייתי אומרת 'מסתפקת' לא חלמתי על יותר מכך... אסרתי על עצמי.

עד שבא המהפך... מהפך של חיים...

לילה טוב
 
למעלה