האכזבה
תודה נסיה, דברי חכמה כתבת.
התחושה הכרונית אצלי היא שכשאוהבים נולדים לדאוג, לשמור ולטפל באהוב/ה, כאילו הוא ילד/ה שמגדלים וסומכים שיקבל גם את האהבה הזאת בעתיד. אבל אהבה רומנטית נחוות כמו הורות שפתאום הילדים שגדלו פרחו ובגדו עם אהובם. זה קשה ומותיר אותי בחוסר יכולת לתת אמון, כי אין תחליף למי שאיבדתי שהעדיף אחרות ולא אותי. תחושת הנבגדות והרצון להחזיר בחזרה את אהובי שאיבדתי גורמים לכאבים כרוניים בצד הלב של בית החזה (בלב). זה נראה שאין טעם ללמוד איך לא להיפגע פעם נוספת כי לא ארצה לאהוב מישהו חדש, כבר שלוש שנים שאני מחכה לתקווה. אנשים מחכים ומבזבזים את כל החיים שלהם, כשהאהובתם/אהובם מתקדם בחיים, לומד/ת, עובד/ת, מקימה משפחה/ ורואה אותך כמו נוד ורק אתה ממשיך לאהוב אותה ומתחיל להבין שאתה אפס, אבל נשאר בשוקט שבורה כי אתה לא רואה טעם בחיים בלעדיה אז השנים רצות לך מהר. גם אם היא תחזור, היא תהיה אחרת כי גם הגיל שלה עשה את שלו אלא שהיא כבר הקימה משפחה, ורק אתה נשארת בלי שהקמת משפחה ובלי שהבאת ילדים לעולם. זה מאוד קשה
בלעדיה כל דבר משעמם אותך, עבודה, טלוויזיה, עיתונים, לימודים, ללכת מהבית, כל הדברים הקטנים האלה של החיים מעצבנים אותך ואתה משתעמם מהם בגלל שאתה בלעדיה. זה מאוד קשה, והדבר היחיד הוא לכתוב ספר, אז יש משוררים, וגם הם מבזבזים את החיים שלהם עד מישהי שפרחה לתהילת החיים שלה וכבר איננה ולא יכולה לחזור למי שהיא היתה כשהיתה צעירה. אולי אור בקצה המנהרה הוא לחכות שהיא תזדקן, ואז תיקח אישה צעירה שדומה לה כשהיא היתה צעירה, אבל כשזה יקרה אתה בעצמך תהיה זקן והבחורה הצעירה תהיה צעירה ממך ב 60 שנה כי ביזבזת את כל חייך. זה נשמע בדיחה, אבל אנשים חיים אותה באומללות, ורואים את אותם גברים שיכורים ברחוב קינג ג'ורג' ואלנבי עריריים שכולם צוחקים עליהם, מרושלים ומזוקנים ואתה אנשים שביזבזו את החיים שלהם על אהובתם הצעירה שבצעירותה העדיפה לבגוד באהבתם, לא להתייחס אליהם, הקימה משפחה, הזדקנה, והם עדיין חיים את החורבות של העצמאות שלה כבנאדם. וכאן, נכנסת האהבה הנכזבת כאכזבה מעצמאות של בנאדם שלמרות שהשפעת עליו אהבה והשקעת בו את כל החיים שלך, באופן עצמאי בחר שלא להעריך אותך ובחר לשים מישהו אחר במרכז חייו ואותך לא.
וכבר עדיף להתאהב ולהשקיע את החיים באדם חסר ישע עם פיגור שכלי שאף אחד לא רוצה.
זה עצוב.
