פחד בפארק: אין אף מקום בטוח יותר?

מור שלז

New member
פחד בפארק: אין אף מקום בטוח יותר?

אני מודה, אני מפחדת לעלות על הכביש באופניים. לא בא לי שאיזה שיכור, מסומם או סתם נהג עייף יחליט לרדת לשוליים ולדרוס אותי. את כל אימוני אמצע השבוע שלי אני עושה בפארק בלבד. מעדיפה לנסוע במעגלים של 1500 מטר שוב ושוב ושוב ולהרגיש בטוחה. בטוחה? אז זהו שכנראה שלא... גם לא בפארק. הבוקר יצאתי לאימון חידוד לפני תחרות. הגעתי עם האופניים באוטו לפארק, ושם עליתי על האופניים והתחלתי לרכוב. חימום קצר ברחבי הפארק, זריחה פסטורלית מעל האגם, ואני חוזרת להקפה של גבעת המופעים, להזכיר לרגליים שלי מה זה מהירות פה ושם. הקפה ראשונה, אני עושה ספרינט קצר לחימום, ואז מגיעה לצד השני של הגבעה, כל המסלול מלא בשברי זכוכיות ובקבוקים ואני מוצאת שם חבורת שיכורים קולניים. אני נוקטת בטקטיקת ההתעלמות, מסתכלת ישר קדימה ורוכבת הרחק משם, מתעלמת מההערות והצעקות שלהם. בסיבוב הבא אני מוצאת אחד מהם חוסם לי את מסלול האופניים בידיים פרושות לצדדים וצחוק מפחיד. "אל תראי להם שאת מפחדת" אני חוזרת ומשננת לעצמי, וממשיכה לנסוע לעברו. ברגע האחרון הוא זז הצידה ואני נושמת לרווחה ונוסעת, תוך שאני שומעת אותם מתפוצצים מצחוק. בסיבוב השלישי שניים מהם מחכים לי עם מקל גדול. אוחזים בו בשני קצותיו מולי, בדיוק בגובה הצוואר שלי וחוסמים לי את כל הנתיב. אני מתלבטת מה לעשות, לאן לברוח? לדשא? אופני כביש לא בדיוק נוסעים מהר על דשא... לצד? אבל שם נמצאת כל החבורה הגדולה והקולנית, מחכים לראות מה אני אעשה. אני מקווה שהם ישתפנו ויברחו הצידה ברגע האחרון, אבל לא. הם שם מחכים לי עם המקל ביניהם, ואני בולמת בלימת חירום ועוצרת. כל החבורה פורצת בצחוק גדולה וצהלות ומקיפים אותי מכל הכיוונים. חוסמים נתיב בריחה. אני מתה מפחד, אבל מנסה לא להראות את זה. שולפת את הטלפון מהכיס ומודיעה להם שאני מתקשרת למשטרה ולפני זה מצלמת אותם לזיהוי. ההערות המגעילות ממשיכות, אבל אחד מהם, זה שהחזיק את המקל, כבר מסתיר את הפנים עם הגופייה, מקשה עלי לצלם אותו. אני מזהה פתאום שנפתח רווח ביניהם, וממהרת לנצל את נתיב המילוט שהתפנה לי, ומסתלקת משם, תוך כדי שהם זורקים לחלל האויר הערות על גודל התחת שלי ואברי גופי השונים. במרחק בטוח מהם אני נעצרת ומתקשרת למשטרה. "מוקד שלום" עונה לי בחורה מהצד השני של הקו. אני ממהרת לדווח על חבורת הבריונים שמנסה להתקיף אותי, ותוך שאני שואלת מה אפשר לעשות אני מגלה ש... ניתקו!!! בבת אחת מעט תחושת הבטחון שעוד היתה לי נעלמה, הרגליים שלי רועדות ללא הפסקה, ואני מפחדת שלא אצליח לברוח משם. אני מנסה להתקשר שוב למשטרה, אבל גם הידיים רועדות. אני עולה על האופניים ונוסעת משם, עם דמעות בעיניים. רוכבת בפארק, אני ורגלי הג'לי שלי, מנסה להשלים את האימון שלי, אבל לא ממש מרוכזת. פתאום אני רואה מולי את הרכב הירוק המוכר של עובדי הפארק ועוצרת אותו. האיש מספר לי שגם אותם תקפו השיכורים האלו (הוא בכלל חושב שהם מסוממים) וזרקו עליהם אבנים ושהמשטרה כבר בדרך. אני מודה לו וממשיכה לנסוע. חזרה לאוטו, לחנייה ואני בוחרת מסלול עוקף אל האוטו, שעובר לצד גבעת המופעים. החבורה כבר לא שם, וגם למשטרה אין סימן. פתאום אני מגלה אותם הרחק לפני, בכניסה לחניה של המימדיון. כנראה שגם הם ראו אותי, כי בשלב הזה אני רואה אותם גוררים מחסומים של העיריה וחוסמים לי את הכביש עם המחסום. למזלי ולאכזבתם אני לא עוברת שם. לוקחת שביל צדדי הצידה ומגיעה לחניה. את הריצה אני כבר לא מעיזה לעשות בפארק, ולעבור לידם שוב. רצה על המדרכה ברחוב, ריצה קצרה וחזרה הביתה. בעלי והילדה רואים אותי חיוורת כמו סיד ומזועזעת, ומקשיבים באימה לסיפור. בשלב שבו אני מגיעה לחלק שהמשטרה מנתקת את השיחה, בעלי כבר חוטף עצבים. מה פתאום מנתקים? אני מנסה להגיד שאולי "התנתק", אבל הוא מתעצבן שוב, "אז למה הם לא מתקשרים חזרה? הרי יש להם את הזיהוי של המספר שלך". ואני? אני לא בטוחה שאני יודעת לתאר לעצמי מה אני מרגישה כרגע. פחד? כעס? שיתוק? חוסר אונים? בעיקר מן תחושה כזו שהמפלט הבטוח האחרון שעוד היה לי, גם הוא כבר לא בטוח. גם הטלפון הנייד, שאני תמיד מתייחסת אליו בתור אביזר בטיחות באימונים הארוכים לבד, לא ממש מרגיש לי בטוח כרגע. למי אני אתקשר? את מי אני אזעיק? את המשטרה שתנתק לי שוב את השיחה? שאלה – מה אתן הייתן עושות בסיטואציה כזו? איך אתן מגנות על עצמכן? מתגוננות? איך מחזירים את הבטחון?
 
אבאל'ה........

חד משמעית, אם יש לך כמה תמונות שכבר הספקת לצלם ללכת איתם למשטרה כמו כן לפנות לחיים רונן מנכ"ל הפארק (הוא רואה כל מי שרוצה לפגוש אותו !!! וכאן זה מקרה חשוב ביותר). נשמע מזעזע הסיפור שלך.פחד איימים. איך היה לך אומץ לעשות סיבובי נוסף לאחר ההטרדה הראשונה ?? אני הייתי מתקשרת למשטרה שוב ומנסה לברר למה הם ניתקו את השיחה (אפשר להוכיח שצלצלת אליהם בקלות) אפילו מתלוננת במחלקת התלונות שם על הניתוק (האם ניסית להתקשר שוב ??). אבל.... זה מקרה יוצא מהכלל, בדרך כלל בגבעה או בפארק מרגישים די בטוח, לא ? מקווה שתתאוששי (וגם בעלך) מהאפיזודה המפחידה הזו .
 

מור שלז

New member
לא צילמתי אותם בסוף...

כבר שלפתי את הטלפון עם המצלמה, אבל הפושע העיקרי הסתיר את הפנים עם הגופיה שלו, ולא ראיתי טעם לצלם את האחרים שלא תקפו אותי ישירות, ולהסתכן בכך שהם יתעצבנו ויחטפו לי את הטלפון מהיד ניסיתי לעשות חיוג חוזר למשטרה, אבל בשלב הזה היד שלי כל כך רעדה שנלחץ לי המספר הקודם ברשימה
כן, בדרך כלל בפארק מרגישים די בטוח, אם כי ימי שישי בבוקר מוקדם תמיד מוצאים סימנים לשיכורי סוף השבוע....
 
../images/Emo10.gif

איזה סיפור מפחיד, מור. מזעזע. מאוד התרשמתי מהתושייה שלך ומהאומץ - לאיים עליהם בצילום, להימלט דרך הרווח. ניסיתי לחשוב מה הייתי עושה בסיטואציה הזו ואני לא בטוחה אם הייתי יודעת לשמור על קור רוח כמוך. אני רוצה לקוות שגם אם חלילה סיטואציה כזו מסלימה, אז היו עוברים שם עוד אנשים, או עובדי הפארק, ומתערבים - אבל כמו שכתבת, גם את עובדי הפארק תקפו
ומפחיד גם מה שסיפרת על המשטרה. ובשעה הזו לפחות ענו לך... מאוחר יותר היית יכולה למצוא את עצמך מול קו תפוס לא מעט זמן. לא, כנראה שאין מקום בטוח. אבל אי אפשר להישאר בבית, נכון?... אז כן, מצד אחד, טלפון סלולרי. מצד שני, כשרואים חבורה כזו, אולי להסתובב ולעבור למקום אחר
אולי מיכל גז מדמיע בכיס החולצה? אין לי עוד עצות חכמות.
 

מור שלז

New member
האמת שגז מדמיע זה רעיון לא רע

אני צריכה לחשוב על זה... זה גדול? כבד? אפשר בכלל להתאמן עם דבר כזה? לרכוב? לרוץ? מה מבטיח שזה לא ישתחרר סתם ככה באמצע האימון? ו... תודה
אני חייבת לציין שבאותו הרגע עם רגליים וידיים רועדות ללא שליטה - ממש לא הרגשתי אמיצה, או עם קור רוח.
 

טלאיל

New member
חשבתי גם לקנות

זה קטן, נכנס בקלות בכיס האחורי של החולצה ורעיון לא רע בכלל, יש לזה ניצרה וזה לא משתחרר בקלות.
 

lilo4

New member
יש כל מיני סוגים

יש בשוק כל מיני סוגים בכל מיני צורות. היה לי גז מדמיע שהייתה לו צורה דיי מרובעת ולא היה כ"כ נוח להשתמש בו, היום יש לי מיכל יותר קטן שנראה ככה: http://www.wallashops.co.il/ws/a/ap.aspx?pi=1JJgm22 אם אני לא טועה יש לחברה הזו שני דגמים, אחד יותר גדול ויותר טוב, אבל זה יותר קטן ונוח מאוד להסתובב איתו. בנוסף יש לו תופסן כזה כמו של עט, אז אני יכולה לתפוס אותו על הכיס. יש גם תרסיסים עם תופסן כמו של מחזיק מפתחות. אני באמת ממליצה לך להשקיע באחד כזה ולהסתובב איתו באופן קבוע, אפילו בשביל הרגשת הביטחון שלך. בחנויות של ציוד ספורט בד"כ יש מוצרים להגנה עצמית, תבקשי שיראו לך את האופציות השונות. אגב, לפחות ממה שאני יודעת עדיף לקנות תרסיס פלפל ולא גז מדמיע, בגלל שגז מדמיע לא כ"כ משפיע על מסוממים ותרסיס פלפל כן [לפחות זה מה שהסבירו לי פעם כשרציתי לקנות גז מדמיע].
 
גז מדמיע

יותר קטן ממשאבת אופניים קטנה. קצת יותר דק וכשני שלישים באורך. זה תרסיס ספריי, לא משתחרר לבד. בחולצת אופניים יהיה בלתי מורגש, בריצה לדעתי אפשר לדחוף לחזיית ספורט וגם כן לא יפריע במיוחד. משיגים בחנויות טיולים ואולי גם בפארמים. עולה כמה עשרות שקלים וצריך להחליף פעם בשנה. גם אם לא הרגשת אמיצה וקרת רוח, היית! למזלנו, בסיטואציות כאלה פועלים האינסטינקטים ומגינים עלינו. אצלך זה היה ה-flight, אצלי מזיכרון דומה עובד יותר ה-fight ואם מדובר ביותר משני אנשים זה כנראה לא רעיון כ"כ טוב בשבילי
|שוורצנגר|
 
קיבלתי גז מדמיע

אין בעיה לרכוב עם זה בכיס וגם לרוץ עם זה (בתוך חגורת הג'לים שבה אני שמה גם טלפון). האמת? הסיפור שלך עושה לי חשק לפרק אותם במכות רצח, ובשביל זה צריך לתאם אימון עם הגברת גמדים ועם עוד רץ שעוטק באומנויות לחימה- זקס 11...לצערי אין אצלי מיתאם בין יצר האלימות שמעוררים בי מנוולים כאלה ובין היכולת הפיזית שלי. נשמע כמו חוויית בלהות מפוקפקת. בריצה נתקלתי כמה פעמים בחבורות של צעירים שניסו להציק, אבל זה הסתכם בנסיונות לרוץ לידי, אז הגברתי ושברתי אותם, והוספתי- "נראה כמה אתה מסוגל לרוץ", פעם אחת מישהו פרש ידיים לקראתי בריצה, אז אגרפתי את כף היד, עשיתי פרצוף של רמבו והראיתי לו שאני רצה ישר לתוך הבטן שלו עם אגרוף מוכן לפעולה, הוא זז הצידה בזמן. לשמחתי לא נתקלתי בחלאות כאלה ביערות או בכביש. דוקא על אופני כביש יש הכי פחות בטחון במצבי איום כאלה, בגלל הצורך לשמור על שיווי משקול ושבריריות האופניים. הרבה יותר קל להתמודד עם איום כזה תוך כדי ריצה. לדעתי חייבים לפנות למנהל הפארק ולמשטרה ולבקש שידאגו לאבטחה נאותה במקום.
 
אני מתקשה להאמין שגז מדמיע יעזור

1. עובד רק מטווח קצר 2. רק בהנחה שכיוון הרוח נכון 3. תחשבי שהידיים שלך כ"כ רעדו שהתקשית להתקשר למשטרה - מה לגבי שליפת הגז, פתיחת ניצרה וריסוס? 4. ייתן לך הרגשת ביטחון - במצב כזה זה חיסרון! בסיטואציה שתיארת, אני חושבת שפעלת יחסית נכון. יכול להיות שהיה יותר נכון להסתובב אחורה וללכת למקום אחר.
 

מור שלז

New member
אני מסכימה איתך, בטח לא בסיטואציה הזו

ועדיין, חלק מהתחושות הקשות שלי מהארוע, בכלל לא קשורות לארוע עצמו, אלא לאכזבה מפעולת המשטרה - או יותר נכון מחוסר הפעולה. מכאן נובע חלק גדול מחוסר הבטחון שלי כרגע, שאין למי לפנות, אין למי להתקשר. האם ברגע האמת, באחד על אחד (אני בטח לא אנסה את זה בקבוצה) אני אצליח להשתמש בגז המדמיע? לא יודעת. אבל טוב לדעת שיהיה לי משהו כזה איתי, עוד אופציה. אין לי ספק שהתגובה הראשונה שלי עדיין תהיה לברוח כמה שיותר מהר בפעם הבאה... ועדיין, טוב לי לדעת שיש עוד משהו איתי, למקרה שבריחה לא אפשרית.
 
גז מדמיע טוב נגד יחידים ולא נגד קבוצות../images/Emo70.gif

אם זו קבוצה הם עלולים להתנפל ולנקום את כבודו של זה שרוסס. הכי טוב זה לנסוע מהר הכי רחוק שאפשר מקבוצה שכזו.
 

ליגנדה

New member
איזה פחד!!!!

מזדהה עם התחושות של הפחד וחוסר האונים. קרה לי מקרה דומה: ב-5 בבוקר, עדיין חשוך ונהג שיכור/מסומם החליט שהנהיגה שלי לא לטעמו. הוא עקף אותי, חסם לי את הנתיב ופשוט הוריד אותי מהכביש באמצע עיקול. ירד מהאוטו וניסה לפתוח לי את הדלת!!! למזלי הספקתי לנעול את הדלתות (תודה לאל על כפתור הנעילה המרכזית), ותןך שהוא מנער לי את האוטו אני מבפנים מתקשרת 100, המוקדנית עונה, אני מתארת לה את הסיטואציה והיא מעבירה אותי להמתנה!!!!! אני מנסה לברוח ברוורס אבל לא מצליחה. בסוף הוא עזב אותי ונסע משם. פחד אלוהים. רעדתי כמו מטורפת ובכיתי כמו ילדה קטנה. אני במקומך לא הייתי ממשיכה בהקפות אחרי ההיתקלות הראשונה אלא עוברת לראש ציפור. אבל אולי זו חוכמה בדיעבד. אני עדיין רוכבת ורצה לבד בשדות... מאחלת לך שבת רגועה ושבוע הרבה יותר טוב.
 

מור שלז

New member
מפחיד!!! מה פתאום המשטרה מעבירים להמתנה???

איזה סיפור מפחיד! באמת מזל שהספקת לנעול את הדלתות! ומה הקטע הזה עם המשטרה? מה פתאום מעבירים להמתנה? אני ממש לא מבינה את הקטע הזה של מוקד חירום: אותי מנתקים, אותך מעבירים להמתנה, אז למה בדיוק הם שם?
 

מתרוצצת

New member
שיו!!!

תשמעי, אני לא מאמינה. בדיוק אתמול קבעתי עם חבר להתחיל את הארוכה ביחד ואמרתי לו שאני מפחדת לרוץ לבד בבוקר בגלל השיכורים בפארק! אני מאמינה שהייתי נוהגת בדיוק כמוך. לרוב טקטיקת ההתעלמות או ה"בוקר טוב" יכולה לעבוד עם שיכורים. יש מקרים - שלא. פעם ליד מגדל האופרה אחד כזה חסם לי את הדרך גם כן, ואני בלי לחשוב פעמיים (בהיותי חמומת המוח שאני) פשוט תקעתי לו מרפק בבטן וברחתי בריצה (כמובן). איך מחזירים את הבטחון? לדעתי פשוט ממשיכים לרכב. תזכרי כמה שנים את רוכבת בפארק, ובסך הכל זה קרה פעמים בודדות או אולי רק הפעם? ולא מפתיע, אגב, שזה קרה ביום שישי בבוקר. תמיד הרי בשישי ושבת יש את המפגש בין השיכורים לבין הרצים והרוכבים. אולי ספציפית בימים האלו, אם יוצא לך שוב לרכב בפארק, תנסי לוודא שאת לא רוכבת לבדך. גז מדמיע עליך זה גם רעיון, אבל עד ששולפים אותו... לדעתי נהגת נכון, אם כי אולי אחרי הסיבוב השני - כשהם תקפו אותך בפעם הראשונה - כאן היית אולי צריכה כבר לעשות אחורה פנה ולעזוב את האזור. אם כי הרבה יותר קל להגיד את זה במבט לאחור. אולי לכתוב מכתב להנהלת הפארק? המשטרה הקהילתית שאחראית על האזור? ממה שאני שומעת העירייה מאוד משקיעה בפארק ואני בטוחה שמישהו ייקח את הסיפור הזה לתשומת ליבו. מה שכן מור, איזה קור רוח. מרשים ביותר.
 

טלאיל

New member
פחד אלוהים.

אני רצתי היום בפארק וראיתי את החברה שאת מדברת עליהם בחניה של הממדיון וממש חשבתי לעצמי איזה מזל שאני רצה עם המתאמנות שלי ושיש חברה מהצבא שרצים שם. אתמול יצאתי לרוץ לבד ומהפחד חתכתי לגבעת המופעים שם יש הרבה רוכבים כי פחדתי לרוץ לבד באזור יער בראשית, אפילו שהיה אור. אני הרבה פעמים קוראת את מה שאת כותבת על אימוני הבוקר וחושבת לעצמי, איך את לא מפחדת... מה שאני עושה אם אני רואה חבורה של גברים, חותכת ומהר לכיוון השני. ולא נכנסת לבד לפארק בשעות מוקדמות מידי.
 

lilo4

New member
וואו איזה פחד

אין לי מושג איך הייתי מצליחה להגיב אם הייתי במקומך. אני לא חושבת שהיה לי את האומץ להמשיך ולהסתובב שם, בטח הייתי בורחת משם כמו טיל, ובטח שלא הייתי מצליחה לשמור על קור הרוח שלך ולצלם אותם. בערך מגיל 16 יש עלי גז מדמיע, אני מקווה שאם חס וחלילה אני אצטרך להשתמש בו זה יספיק. אני כל הזמן אומרת לעצמי שאני צריכה ללכת ולעבור קורס של הגנה עצמית, אבל דוחה את זה. אני חושבת שבמציאות היום זה פשוט חובה, כי אפילו פעילות שגרתית כמו אימון בשעה מוקדמת בבוקר במקרה שלך, או במקרה שלי הרבה פעמים לחזור הביתה באוטובוסים בשעות החשיכה אחרי שסיימתי משמרת ערב זה פשוט מפחיד ופתח לצרות. ואני אישית לא מוכנה לסגור את עצמי בבית ולא לצאת לשום מקום. אם יש לך את הכוח להתעסק עם זה ועדיין יש לך את התמונות הייתי מציעה לך להגיש תלונה, ואולי לנסות לסחוף לזה גם את העירייה [אחרי הכול פגעו גם בעובדים שלהם]. לגבי הניתוק- אני לא יודעת מה להגיד
המוקד של המשטרה יכול להיות מאוד מאוד בעייתי, כבר קרה לי שהתקשרתי ומרוב עומס פשוט לא ענו לשיחות שלי והייתי צריכה לנסות שלוש או ארבע פעמים
אולי במקביל להגשת התלונה כדאי לנסות ולערב את התקשורת, אחרי המקרים האחרונים של שיכורים שתקפו עוברי אורח תמימים אני חושבת שהנושא הזה יכול לקבל כותרת ואולי קצת להפעיל לחץ על המשטרה לעשות משהו בנידון.
 

מור שלז

New member
תודה../images/Emo140.gifאת יכולה להרחיב לגבי הגז המדמיע?

זה גדול? מסורבל? יש איזה שהוא מנגון בטיחות, שלא ישתחרר לי סתם ככה באמצע האימון, נגיד אם חטפתי מכה או משהו? (או אם במקרה אני מתרסקת עם האופניים, הדבר האחרון שבא לי זה גם לחטוף גז מדמיע) ועוד שאלה, איפה קונים גז מדמיע? די מעצבן לשמוע את מה שאת מספרת על המשטרה. כנראה שהייתי נאיבית כשחשבתי שבשביל זה הם שם, ושאם קורה משהו פשוט להתקשר...
 
דבר מפחיד ומעצבן גם יחד...

הייתי שם בבוקר עם קבוצת הריצה שלי והחבורה של השיכורים הללו (ממש בני נוער צעירים) העיזה להציק גם לנו למרות שהינו קבוצה ענקית (עם חולצות משותפות אז הם ידעו שכולנו יחד - והרוב אצלנו היו גברים). מאחר שעשינו מסלול מעגלי הם חיכו לנו בדרך חזרה והציקו (כנראה האלכוהול והסמים שהם לקחו עשו אותם גיבורים במיוחד....). לאור כל האירועים שקרו בשנה האחרונה אני חושבת שעשית את הדבר הנכון ביותר (למרות שאני לא הייתי מעיזה לעשות שם סיבוב שני אחרי הפעם הראשונה). אולי באמת הרעיון של גז מדמיע הוא הטוב ביותר (כמו זה שחילקו/מחלקים לחיילות)- זה מיכל קטן עם פיה מסתובבת ומתקפלת. אני חושבת שאפשר לקנות אחד בריקושט. זה ייכנס בקלות לכיס האחורי של חולצת הרכיבה ואין לו כמעט משקל. האמת היא שאני רצה בפארק בלי סלולרי אפילו - ואחרי היום רעיון הגז המדמיע קוסם גם לי, כי עד כה הרגשתי ממש בטוחה בריצה. ואגב - משטרה??? הגזמת....לפני כמה שנים ניסיתי להשיג אותם באמצע הלילה כשראיתי פריצה לחנות מתרחשת ב"שידור חי". לך הם ניתקו? לי הם אפילו לא טרחו לענות....
 
למעלה