קטע יפה ומרגש שאהבתי: הצדעה של ליהיא לפיד

[מור שלז]

קטע יפה ומרגש שאהבתי: הצדעה של ליהיא לפיד

לא אהבתי כל כך את מה שהיה כאן בארץ ביום האישה את האופן שבו הוא נוצל את מה שהפך ממנו, אבל הנה משהו יפה שריגש אותי שכתבה ליהיא לפיד, ופורסם ב-ynet: http://www.mynet.co.il/articles/0,7340,L-3859395,00.html היום יום האישה. היום שבו מדברים על כמה יותר וכמה פחות, כמה כסף וכמה אחוזים. אבל אני רוצה לנצל את היום הזה לעשות משהו אחר לגמרי. אני רוצה להצדיע. אני רוצה להצדיע לכל הנשים ששיחקו אותה. לאלו שכן מנהלות, ממנכ"לות ונמצאות אי שם במעלה הסולם. אני יודעת שלא היה קל להגיע לשם, ושבדרך היו לא מעט גברים, וגם כמה נשים, שלא ממש פירגנו. אני רוצה להצדיע לכל הנשים שבחרו, אחרי הלידה, לרדת לחצי משרה, כי זה מה שהתאים להן. ואני רוצה להצדיע גם לאלו שבחרו להישאר בבית ולגדל את הילדים. אני יודעת שזו הייתה החלטה לא קלה, ושלא פעם שמעתן מישהו אומר עליכן שאתן לא עושות כלום. מי שאמר את זה - לא מבין כלום. אני מצדיעה לכל אישה שאי פעם נתנה לאהבה לסחוף אותה. כי זה אומר שהיה לה אומץ לפתוח את ליבה. אני רוצה להצדיע לכל אישה שאי פעם התחתנה, ונשבעה לאהוב לעולמים. כי היא לקחה אחריות. אני מצדיעה לאלו שהנישואין שלהן הצליחו, על הבחירה הנבונה, על החוכמה והדבקות במטרה. אני רק רוצה להזכיר שיש פה גם עניין של מזל, אז מותר להגיד טפו טפו טפו. אני מצדיעה לאלו שזה לא הצליח להן, והן התגרשו. לאלו שידעו להגיד שלא טוב להן, והלכו. אך גם לאלו שדווקא לא רצו שהבית יתפרק, ועשו הכל כדי לשמור עליו, אך לא הצליחו. אני מצדיעה לכל הנשים שבהלך השבר הזה זכרו שמה שחשוב זה לדאוג שלילדים יהיה כמה שפחות כואב. אני מצדיעה לכל מי שנשאה ברחמה תינוק. על זה שהיא הסכימה לקבל את הקילוגרמים העודפים, הבחילות והצרבות, אך עדיין ליטפה באהבה את הבטן התופחת ושמרה עליה מכל משמר. אני מצדיעה לכל מי שילדה. לכל מי שילדה עם אפידורל, בלעדיו, בבית חולים, בבית או במונית בדרך. ואני עוד יותר מצדיעה לכל מי שעברה את זה, ושעשתה את זה שוב. אני רוצה להצדיע לכל הנשים שהן אמהות חד הוריות מבחירה. אני יודעת שאתן מרגישות את כובד האחריות על כתפיכן כל יום וכל שעה, ושזו הייתה החלטה שדרשה הרבה אומץ, ושעשיתן אותה כי רק רציתן להעניק אהבה. אני גם יודעת שאתן מעניקות אותה מכל לבכן. אני מצדיעה לכל הנשים שעוברות שבעה מדורי גיהינום בטיפולי הפריה. על הקושי הנפשי ועל הקושי הפיזי, ומאחלת לכן שזה יצליח. אני מצדיעה לכל מי שאימצה ילד. זה הדבר הקדוש ביותר שאפשר לעשות. אני מצדיעה לכל אמא שרואה שלילד שלה קשה, והיא עוקרת הרים בשבילו. אני יודעת שלא תמיד רואים כמה השקעת, כמה לילות לא ישנת, וכמה דמעות שפכת. אבל אני גם יודעת שהילד שלך מרגיש את האהבה הזו. אני מצדיעה לכל הנשים המתזזות. מתזזות בין הבית לעבודה ולילדים, בדרכים ובפקקים, ועוד מצליחות לדחוס באמצע איזה שיעור התעמלות כדי להיראות טוב. אני מצדיעה לאלו שעושות מרתון, לאלו ששוחות ולאלו שעושות יוגה או פילאטיס. אני גם מצדיעה לאלו שרק נשבעות שיום אחד הן יתחילו. אני מצדיעה לכל הנשים שבחרו את הדרך, ולכל הנשים שהדרך היא זו שקבעה להן איך ללכת. לאלו שהחיים לא היו קלים אליהן, ולאלו שעושות הכל כדי שלאחרים יהיה טוב וקל. עכשיו קחו רגע, כל אחת מכן, ותצדיעו לעצמכן. אתן נשים. זה לא תמיד קל. והיום מותר לכן להיות גאות.

 

[מאיה283]

חוץ מאלמנט ההצדעה

יש בו משהו בקטע. אפרופו פרגון אני שואלת את עצמי מי כתב לה את זה

 

[א ב י ט ל ה]

../images/Emo254.gif../images/Emo254.gif../images/Emo254.gif

(אחרי התלבטויות מרובות, זה מה שהחלטתי לכתוב

).

 

[מאיה283]

יאללה תראי את החלופות../images/Emo6.gif

 

[אמא אדומה]

וואלה, את נשמה ../images/Emo189.gif

.

 

[מאיה283]

נזכרתי בך לא פעם היום

בכל פעם שראיתי את תמונתו של חתן פרס ישראל החדש. אני בטוחה שיש לך מה להגיד על זה, ואני איתך. עם כל הכבוד, את יודעת, לטלל בררודי.

 

[אמא אדומה]

אני ממלאה את פי מים !!!!!!!

ועדיף שכך.

בעיתון הארץ כתבו יפה בעד ונגד. אני הייתי בעד הנגד

.

 

[עדי יותם]

זה דומה קצת לטקסט אחר, יותר מוצלח

שלא מצאתי את הקרדיט ומסתובב ברשת כבר המון שנים - A Tribute to All Mothers This is for all the mothers who NEVER won "Mother of the Year," and all those to busy being a mother to care. This is for all the mothers who freeze their you know what on metal bleachers instead of watching from cars, so that when their kids ask, "Did you see my goal?" they can say, "Of course, I wouldn't have missed it for the world." This is for every mother who ever sat up all night with a sick toddler in her arms, wiping the child at both ends, while saying, "It's okay honey, Mommy's here." This is for all the mothers of the victims of school shootings, and the mothers of the murderers. For the mothers of the survivors, and the mothers who sat in front of their TVs in horror, hugging their child who just came home from school, safely. It's for all the mothers who run carpools and bake cookies and sew Halloween costumes. AND, it's for all the mothers who DON'T. What makes a good mother anyway? Is it patience? Compassion? Broad hips? The ability to nurse, cook dinner and sew on a button all at the same time? Or is it heart? Is it the ache you feel when you watch your child disappear down the street, walking to school alone for the first time? Is it the need to flee from wherever you are and hug your child when you hear news of a school-shooting, a fire, a car accident, a baby dying? I think so. This is for all the mothers who sat down with their children and explained all about making babies. And for all the mothers who wanted to but just couldn't. This is for reading "Goodnight, Moon" twice a night for a year. And then reading it again. "Just one more time." This is for all the mothers who mess up. Those who yell at their kids in the grocery store and swat them in despair and stomp their feet like tired three-year-olds who want ice cream before dinner. This is for all the mothers who taught their children to tie shoelaces before they started school. And for all the mothers who opted for Velcro instead. It's for all the mothers who bite their lips until they bleed-- when their 14 year-olds dye their hair green, pierce body parts and ask for contraceptives. This is for all the mothers who lock themselves in the bathroom when babies keep crying and won't stop. This is for all the mothers who show up at work with spit-up in their hair and milk stains on their blouses and diapers in their purses. This is for all the mothers who teach their sons to cook and their daughters to sink a jump-shot. This is for all mothers whose heads turn automatically when a little voice calls "Mom?" in a crowd, even though they know their own offspring are not with them. This is for mothers who put pinwheels and teddy bears on their children's graves. This is for mothers whose children have gone astray, and who can't find the words to reach them. This is for mothers stumbling through diaper changes and sleep deprivation. And mothers learning to let go. For working mothers and stay-at-home mothers. Single mothers and married mothers. Mothers with money, mothers without. This is for the mothers who gave birth to babies they'll never see. And the mothers who took those babies and gave them homes. THANK YOU MOTHERS, wherever you may be. This is for you all.

 

[מאיה283]

../images/Emo45.gifמתה עלייך עדי, ידעתי שתהיי לי לעזר

כי תוך כדי הסעות-אחה"צ חשבתי לעצמי, מה נפלת עליה, על תכולת העיניים אשתו של. ואז הבזיק במוחי רעיון שזה בטח מתורגם.

 

[susieada]

מרגש - כוללת כל הבחירות, כל האופציות!

 

[יתושת הרים]

מסתייגת מההצדעה, יש אפשרות אחרת?

יש לי וידוי. יאיר לפיד משעמם אותי ואת ליהיא לפיד אני לא מצליחה לקרוא מעבר לשורה השלישית. ואני אכן תוהה למה ביום האישה אישה צריכה להצדיע לאישה אחרת? למה להשתמש באלמנט כל כך גברי, למה להשתמש בביטוי כל כך מיליטריסטי. למה לא להיות קצת יותר יצירתית ולנסות ליצור שפה אחרת של פירגון שאינה קשורה לאלימות, כוח, וכד'. ונכון, אני לא אובייקטיבית (ולא שמישהיא כן..) אבל עדיין. אולי נוכל לחשוב על רעיון אחר חוץ מלהצדיע? מעניין לנסות ליצור כאן אלטרנטיבה שפתית. היא יכולה להיות תוך פורומית ואולי לא רק.. מוקירה/ מעריכה/ .

 

[מתרוצצת]

מה רע בהצדעה?

נכון שטוב ויפה ואפשר ליצור אלטרנטיבה אחרת ושפה אחרת, אבל הצדעה היא לא רק התנועה של הרמת יד ימין בזוית מסויימת. יש הרבה מילים בשפה שלנו שמקבלות סימבוליות מיליטריסטית, גברית וכו. לדוגמא - לתקוף עליות. אז מה, לא נשתמש במילה לתקוף כי היא אלימה? הצדעה - מתוך מילון מרים-וובסטר: a : to address with expressions of kind wishes, courtesy, or honor b : to give a sign of respect, courtesy, or goodwill to : greet 2: to become apparent to (one of the senses) 3a : to honor (as a person, nation, or event) by a conventional military or naval ceremony b : to show respect and recognition to (a military superior) by assuming a prescribed position c : to express commendation of : praise

 

[יתושת הרים]

המילה military פעמיים??

במילון ספיר הפרוש הראשון מדבר על נתינת כבוד, שעם זה כשלעצמו אין לי שום בעיה. בטח לתת כבוד לכל הנשים המוזכרות. אבל הפירוש השני" כל תנועה אחרת של הגוף, כיוון הנשק, שימוש בדגלים או יריות להבעת כבוד וברכה בטכס צבאי" כל מה שאני מציעה זה לתת כבוד בדרך אחרת. ואולי מה שאנחנו מגלות שלתת כבוד לאשה זה לא פשוט כי אנחנו רגילים/ות לתת כבוד רק בטרמינולוגיה גברית? ואם את כבר שואלת אותי לגבי הטרמינולוגיות הכלליות. אז אולי באמת לא נשתמש? רק המאמץ לחשוב על למצוא אלטרנטיבות אחרות מעיד על כמה הטרמינולוגיה הזו מושרשת אצלנו. אולי לרכך עליות?