תחושותיי מהמירוץ ברוסיה
6 זוגות נותרו ברוסיה ורק חמישה יעברו שלב.
וכבר ידוע הוא ששני זוגות לא יכאיבו לי מידי אם בשבילם המירוץ יסתיים.
ואכן, מיתר ועדי לא ממשיכים איתנו.
הם היו זוג חזק, שהפגין שיתוף פעולה יוצא דופן ועדין, ככל שנקפו המדינות, כך הם התרחקו לי מהלב. אז, להתראות עדי ומיתר [מנפנפת להם]
המשימות בפרק הזה פחות דיברו אלי
האוטובוס המטונף, בעיני היה מיותר ולא ברור;
וחגיגת יום ההולדת בתוך התחפושות ההזויות [טוב נו, כבר היו לנו משימות הזויות לא פחות בעונות קודמות];
למצוא את הזמר שלא שר אלא רק מזיז שפתיים ... לא יודעת אם מישהו היה מצליח, ואז להגיע את הרמז שיוביל אותם לנקודת הסיום.
וכאן בא השוס - כי אם ניחשו לא נכון ... ווי ווי ווי,
ואם נוסיף לכך את רגע האימה שבו אוולין שכחה את הרמז ברכב והם נשארו באמצע העולם עם קרעי זכרונות מהמרום אליו עליהם להגיע ...
יודעים מה? רק על זה מגיע לשניהם שאפו ענק.
ויש את ה'עצור' של רגב והל ואליהו ודניאל, שהגיעו בהפרש של כלום זמן זה מזה ונאלצו 'לחלוק' זמן יחד.
מה להגיד? מישהו צריך להזכיר לרגב והלן שהם בתחרות וכל אחד רוצה לזכות אבל יש צורה להתנהג. ושני אלו קצת שכחו [לדעתי, ואמרתי זאת כבר מההתחלה], בכלל לא מכירם את ערך הכבוד.
אודה ולא אבוש, עכשיו כבר לא באמת ייעצב לבי אם הם יודחו, רגע לפני.
והנה נגיעים לשטיח, למפגש עם רון ברוסיה
זו היתה הפעם השניה שבה התרגשתי עד דמעות. [אמיתי, ממש, דמעות]
בפעם הראשונה זה קרה לי כשעמר ונטע כמעט הודחו והשניה, כאמור, כשהגיעו ראשונים לשטיח, אל רון שחר.
אני לא יודעת מי יזכה אבל בהחלט יש לי תקווה לשלישיה הבאה
[ואם הסדר יהיה טיפה שונה, אני לא אצטער, כי כל אחד מהזוגות האלו יותר מראוי למיליון]
3. אוולין וטוהר
2. אליהו ודניאל
1. נטע ועמר
До свида́ния
(Do svidanya)
ביי רוסיה
