../images/Emo204.gifיוצאים מאזור הנוחות../images/Emo204.gifילדי המתגרשים
אל הנושא של היום הגעתי אחרי שנחשפתי לסיפורים שאביא באופן אישי ולא מתוך רכילות.
הורים מתגרשים. ילדים בוגרים תופסים צד ומנתקים קשר עם אחד ההורים כאות נקמה וכעס על הגירושין. מודה זה קשה מנשוא!
חברתי עורכת הדין התאבדה בשל כך בפברואר השנה. היא לא יכלה לשאת יותר את הניתוק והיחס הנוראי משתי בנותיה.
חברה נוספת נחשפת ליחס בוז מ3 מתוך 5 בנותיה והן מסרבות להכיר שיש לה חיים חדשים ובן זוג שהיא מאושרת איתו.
גבר שפגשתי אתמול בסדנה לימודית וישב איתי לשיחה ממושכת סיפר שאין לו קשר עם שלשת בנותיו והן בעשור השלישי לחייהן... "כי גרושתו דאגה להרעיל אותן" כך אמר. בכל המקרים שציינתי כאן הילדים חצו את גיל 18 עם כל המשתמע מכך.
הלב שלי נחמץ!
אני מנסה שלא לשפוט את הילדים ולא מצליחה. ילד שגדל בחום, אהבה, קיבל תשומת לב ותא משפחתי מגיע לגיל שבו הוא מחזיר להוריו "רעה" תחת "טובה" משהו פה ממאן להקלט.
דיון:
האם ילדינו הם כפויי טובה?
היש קשר לאופן ומידת החינוך והערכים שילדים מקבלים בתא המשפחה בילדותם?
היש גירושים שהילדים אינם מוכרחים לקחת צד?
מה מקומו של ילד בוגר בגירושי הוריו? אודה לכל אמירה או התייחסות לנושא
תודה תפו
אל הנושא של היום הגעתי אחרי שנחשפתי לסיפורים שאביא באופן אישי ולא מתוך רכילות.