יוצאים מאזור הנוחות
ארוחה משפחתית

ואני עונה :

האם אנו הישראלים איננו מודעים לחשיבותה ומשמעותה של הארוחה המשפחתית? אני חושבת שדווקא אנו,ה ישראלים, מודעים מאוד לחשיבותה ומשמעותה של הארוחה המשפחתית. זה מתחיל בארוחת ליל שישי וזה ממשיך במשמעות של הקשר בין אוכל ומשפחה ואהבה . לא סתם בישראל יש כל כך הרבה בלוגי בישול ששמם קשור באוכל ואהבה , ושלא נשכח את הסלוגן - חומוס עושים באהבה או שלא עושים בכלל.... זה מעיד על תופעה חברתית אמיתית, אוכל= אהבה= משפחה. מהו לדעתכם הגורם האמיתי שהוריד מחשיבותה של הארוחה? אני לא חושבת שמשהו הוריד מהחשיבות, אני כן חושבת שקצב החיים המטורף במיוחד שיש לאנשים מכתיב את העובדה שהיום כמעט כולם נפגשים רק בארוחת ליל שישי. לו יכולתי והילדים היו בבית- כל ערב הייתה ארוחה משפחתית קבועה. מאז שהילדים בפנימייה- זה באמת רק כשהם חוזרים. החיים בארץ דינמיים ולא קלים. כשההורים מכורח הנסיבות הפכו להיות כאלו שעובדים מסביב לשעון כדי להכניס עוד כסף הביתה אז הילדים נשארים במעונות עד מאוחר, ואם הם גדולים אז הם מוצאים לעצמם מוקדי עניין שיחזיקו אותם עד שההורים חוזרים, אבל כשההורים כבר חוזרים הם עייפים ומותשים והדבר האחרון שהם רוצים ו/או יכולים זה לשמוע את הילדים. זה עצוב, אבל זה קורה הרבה, לצערי. המציאות הישראלית והשחיקה שמתלווה לה מכתיבה את העניין. לדעתי. היתכן כי חוסנו ועוצמתו של התא המשפחתי נחלשו במקביל להתרופפות הסמכות הורית? לחלוטין כן. היש הבדל באופי ותכיפות הארוחה המשפחתית בין הבית בו גדלתם, בית הוריכם לבין הבית שאתם מגדלים בו את ילדיכם, התא המשפחתי בהווה? בוודאי. אני גדלתי בבית חם ותומך שבכל ערב התאסף סביב שולחן האוכל . אצלי הילדים נמצאים במסגרת של פנימייה ואי לכך אחת לשבוע או שבועיים הם חוזרים הביתה . האם תרצו לקבל טיפים להנהגת הארוחה המשפחתית? לגמרי כן. בשמחה רבה , אפילו. תפו אהובה- יופי של נושא. שיחקת אותה בייבי .
 
../images/Emo204.gifעשרת הדברות - ממש כאן בשרשור שלנו

http://www.tapuz.co.il/Forums2008/ViewMsg.aspx?ForumId=2087&MessageId=148596153 ארי. שמחה שאת כאן בפינתו . קראתי בין לבין את אותם אילוצים שכולנו חווים במרוץ החיים. וזה דווקא מוביל אותי לשאלה אחרת לגמרי ואני מרשה לעצמי להעלות אותה בתגובה לך כי אני יודעת שלא תיקחי את זה אישי חלילה אלא ממקום של שיתוף....... אבל "לאן אנו רצים"? כל כך הרב עצב היה לי אתמול התחלתי את הבקר בשיחת טלפון עם דניאלההה שלנו שיושבת שבעה על מות אביה.
בצהרי היום קבלתי בשורה שחברתי עו"ד נורית אמיתי שרק ברביעי האחרון בקרתי שוב אצלה נלישכה, פטרה מדום לב. (שנים אנו צועדות כל בקר בין 4-5 היא מהרצליה ואני מרמה"ש), היא טיפלה בתיק תאונת הדרכים שלי. http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=771961 כתבה קבוע בנענע, והייתה חברת מועצת הרשות השנייה עד ממש לאחרונה. בתה הצעירה התגייסה לפני פחות מחודש. אני לא קולטת.....
סיימתי את היום אצל חברה ששבה מניתוח .... השד
יותר מידי עצב היה לי אתמול.
פתחת לי חלון לשתף....מצטערת שהתפזרתי סליחה.
תודה
 
את לחלוטין לא צריכה להתנצל

בואי נגיד שזה מתאים לי בול עכשיו הקטע הזה של השיתוף העצוב. שאלת שאלה מאוד חשובה- לאן אנחנו רצים? האמת? מזה כמה זמן אני דנה עם עצמי בנושא הזה ומרגע לרגע אני מגלה שהריצה הזו בוגדנית כי היא מרחיקה אותנו ממה שבאמת חשוב, מעצמנו ומיקירנו. אספר לך משהו, כשאני חליתי הגעתי למסקנה שמאותו רגע אני חיה את חיי וכלום לא מעניין אותי מעבר לזה, אבל החיים מכתיבים אילוצים וגם אני נסחפתי חזרה לכל החרא שסובב את כולנו, עבודה, כסף, הישגים, הוכחה לכל העולם שהנה חזרתי ואני כמו כולם, אבל אז חטפתי בכל פעם סטירות קלות , כמו ההתקף האפילפטי של הבת שלי היום בבוקר, שהחזירו אותי בדיוק לשאלה שלך- לאן אנחנו רצים? אז אני אענה לך עכשיו חד וחלק- אני לא רצה יותר. זהו. אולי עד הודעה חדשה, אבל נכון לממש עכשיו- אני מורידה את נעלי הספורט שלי.
 
אז אצלינו במשפחה יש חשיבות גדולה

לארוחות המשפחתיות. תהרוג אותי אימי ,אבל אני ממש לא זוכרת את הארוחות המשפחתיות במהלך השבוע - בימי שישי בערב היו ארוחות אך ככל שבגרנו והתחילו "יציאות" גם הן פסקו. אצלינו במשפחה כיום - יש חשיבות גדולה לארוחות המשפחתיות ,למרות שיש ימים שהבת נמצאת בלהקה וחוזרת מאוד מאוחר. ראייה לחשיבות שגם הילדים חשים בה היא העובדה שכאשר ביתי התגייסה ,שאלו אותה בראיון לגבי שירות קרוב לבית היא ענתה שזה מה שהיא רוצה כי.....חשוב לה להיות בארוחות המשפחתיות בערב (כשספרה לי את זה היו לי דמעות בעיניים ,כי בתור מתבגרת היא עשתה המון צרות משפחתיות). זה זמן האיכות שלנו ביחד- כל אחד וחוויותיו ,סיפוריו, התלבטויותיו . בד"כ גם מי שלא רעב ,יורד לשבת ליד השולחן ולהשתתף (לא מתוך חובה ....).
 
../images/Emo204.gifענק!

את יכולה להרגיש נפלא ולטפוח על השכם משפט אחד של החיילת אמר לך הההההמממממוווווןןןןן
אין לי מה להוסיף זכית
 

פרומית1

New member
תפו ופוזה,הגלגלים שלי ממשיכים לעבו על הדיון

יצא לי לדבר עם בעלי על הנושא של ארוחות משפחתיות והוא לא ממש אוהב אותן,כי לא היו לו כאלה חוויתיות,האמא לא גמרה לקרקר מסביבם ולהגיש ולהוריד ולרחוץ כלים,והאבא פשוט נרדם ליד השולחן מה שנשאר להם זה לריב ולהתווכח,וככה זה כיום כשהם בוגרים,בחיים אמא שלו לא תשב בזמן סעודת שבת, מקסימום תאכל בעמידה,אין זמן לדיבורים,וכיום גם כשהאחים נפגשים הם לא גומרים להתווח וזה לא נחמד שם וחבל כי אנחנו פשוט לא מוכנים לנסוע וזה כוא לה,אני לא מוכנה להתווכח איתם ולא לשמוע אותם צועקים,אז אני בחדר קוראת,ובעלי גם לא אוהב את הארוחות שהמשפחה שלי מארגנת מידי פעם כמו ימי הולדת או אזכרות, ותמיד אומר מי צריך את זה ואני יושבת עם אחים שלי ומדברת,אפילו היה משהו מצחיק באזכרה בשבוע שעבר אח אחד הגיע באמצע ילדיו התיישבו ממולי והוא לידם כדי שנוכל לדבר, ועוד אח שתמיד יושב לצידי ואחותי לידו,היה כייף,ואפילו הילדים שלי אומרים את זה, והשנה הבן שלי יצא לפנימיה הוא כמעט כל יום מתקשר לברר מה שלום כולם ומה הכנתי לארוחה החמה אפילו שהוא המפונק של המשפחה,אבל אין כמו אוכל של בית,וביום שישי הכין לעצמו קוגל אטריות מתוק עם תפוחים ולקח איתו כדי שיהיה מה לנשנש אין כמו ארוחה משותפת לאחידות המשפחה ולגעגועים
 
למעלה