יוצאים מאזור הנוחות
ארוחה משפחתית

dify

New member
"מעדיפה לעמוד 2-3 שעות"

באמירה הזו יש מסר... ואני חושבת שבדיוק לגבי האמירה הזו קארינדי הגיבה... כשהמסר הוא שצריך להשקיע זמן בבישול, אז המסר הוא שיש ציפיה לסדר עדיפויות מסוים... זה בסדר גמור שכל אחד יבחר לעצמו את סדר העדיפויות שלו, זה לא כל כך נעים שמישהו מעביר ביקורת על בחירה אחרת... אני חייבת להגיד, שאני לא מעדיפה לעמוד 2-3 שעות על בסיס קבוע בשביל ארוחות. נקודה. אני לא קונה ג'אנק תעשייתי מוכן, בעיקר כי זה לא טעים לי, אבל אני גם לא אשקיע יותר מ20 דקות הכנה בשום דבר, ולפעמים אפילו פחות. אז כן, אני אפשיר מהמקפיא, או אחמם מהמקרר או שנאכל משהו שלוקח עשר דקות להכין (למשל מנת ספגטי או אורז, לאמא שלי יש מגוון של מאכלים שלוקח גג 20 דקות להכין, וזה נראה לי הפתרון הכי הגיוני לאישה עובדת, אין הצדקה לעמוד לבשל 2-3 שעות, זכותו של אדם לנוח, ואם יש לו מעט זמן, עדיף, לדעתי, שיבלה עם אוהביו ויאכלו כולם אוכל ג'אנק תעשייתי מאשר שישקיע את זמנו וכוחותיו בלבשל במקום לנוח עבור עצמו או לדבר עם קרוביו.
 

simad1

New member
כמו שכבר נאמר, הכל בסדרי עדיפות

על אף שאני חושבת שזה לא צריך לבוא במקום.... על מנת לאכול, צריך גם לעמוד ולבשל באותה המידה יש נשים שמעדיפות לקנות אוכל ביתי מוכן וזה באמת לא משנה האם את משקיעה ממיטב זמנך או לאו. לא התכוונתי להעביר מסר או ביקורת אלא ציינתי כיצד אני נוהגת. כל אחד יפעל על פי ראות עיניו - יש שמספק אותם לאכול סלט בכל יום וזה בסדר גמור בעיניי , אולם כשיש ילדים קטנים בבית זו אחת האופציות ובמקום לבזבז שעות של בישול בכל יום, יום אחד בשבוע הופך ליום בישול מרוכז (ככה זה אצלי !) ובשארית הזמן יש לנו זמן איכות נהדר יחדיו.
 

KarinDi

New member
תודה על ההבנה

לזה התכוונתי...בעיקר למשפט הראשון "זה בסדר גמור שכל אחד יבחר לעצמו את סדר העדיפויות שלו, זה לא כל כך נעים שמישהו מעביר ביקורת על בחירה אחרת..."
 
../images/Emo204.gifברור שהתכוונתי לאוכל הקנוי!!!

לאוכל המעובד! אני לא מכניסה הביתה מזון שכזה גם אם אבשל ב 3:00 לפנות בקר מה שאינו חריג אצלי במשך שנים..... כאשר השלמתי תואר וגם עבדתי . למדתי ובישלתי בלילות (וגם ניקיתי תליתי כביסות) כדי שכאשר ישובו יהיה אוכל חם. לא ויתרתי על אף חלום וגם לא היום. זו דרכי ואיש לא חיי ללכת בה. אני גם נוסעת להביא אוכל חם לבן שלי לעבודה מרחק של רמה"ש לרמת גן (3 פעמים לערך בשבוע) בכל יום שהוא יוצא למשמרת של 9 שעות (מבית חברתו ולא מהבית) מביאה אוכל חם!!! בקופסא וחוזרת מאושרת הביתה איש לא חייב להתנהל כמוני מול בני בן 22 אבל זו אהבתי ואני הולכת עם הלב. יחד עם זה כל חיי ועדיין. למדתי, עבדתי, התנדבתי, בשלתי והכל באהבה וחלילה למשהו לחוש שאני שופטת אותו כי אין לי עניין ולא רצון להיות במקום הזה. אני מצטערת שכך הבנת.
 

KarinDi

New member
יקירתי

את יודעת שאני אוהבת אותך ומאוד מעריכה את דעתך, ודווקא בגלל זה אני מתעקשת על זה... כי יש הבדל בין להגיד: "מכירה ילדים שגדלים על זה. צר לי עבורם....." לבין "זו דרכי ואיש לא חייב ללכת בה"
 

recordion

New member
רגע רגע

אני -בכלל- לא התכוונתי לבקר נשים עובדות! בחיי שלא! הלא גם אני ניהלתי קריירה לפני שיצאתי לפנסיה. גם כשהייתי ילדה היו נשים שעבדו, והיו ילדי מפתח. אפילו בגיל צעיר יותר מהמקובל כיום. אלא שפעם היה קצת יותר מסובך לילד להכין לעצמו משהו לאכול, אפילו לחמם אוכל מוכן. לכן חיכו יותר לארוחה ופחות אכלו לפי החשק. בעולם העבודה השוביניסטי של פעם, היה הגיוני לצפות שאמא לא ממש תנהל קריירה ותגיע בשעה סבירה הביתה. כיום הציפיות מנשים עובדות משתוות לגברים, והמשרות המוצעות הן בהתאם. לא קל. זאת דילמה בהחלט לא קלה, בין הרצון לעשות לביתך ובין הרצון לעשות לפרנסה. אין לי שום ביקורת כלפי מי שמוצאת את קיצורי הדרך המתבקשים. ולענייננו, גם אם המתבגר מוציא מהפריזר מנת אוכל שאמא הכינה ומחמם לו רבע שעה לפני שאמא חוזרת הביתה, הוא עלול להיות שבע כאשר מגיעה הארוחה המשפחתית. ולגבי האוכל המעובד - ברור שעדיף אוכל תוצרת בית, אבל תשימו לב כמה משטח המרכול מוקצה לאוכל הזה. יש לו דרישה גדולה, מסתבר. אפילו שלא "אצלנו". אני מוכרחה להגיד שיש פריטים שהילדים שלי מעדיפים את המוכן הזה על מאמצי הבישול שלי. לא שזה משכנע אותי לעבור למוכן, אבל אני יכולה להבין איך מתמכרים לקיצור הזה. ואגב - דיברתי על אמהות, כי זה מה שהיה מקובל בעבר. כיום גם גברים נכנסים לתחום הזה, ועדיין בדרך כלל האחריות לתפקוד הבית נשארת אצלה ברוב המקרים.
 

סמאדי

New member
אנחנו אוכלים עם המשפחה המורחבת בשבתות.

אמא מכינה אוכל כמו שרק היא יודעת, השולחן הזה שבו יושבים כולנו יחד בשבילי קדוש. זאת המילה. קדוש.
 

dify

New member
אני איתך ורוצה להרחיב

לדעתי ומחוויתי אין קשר בין ארוחה משפחתית ללכידות משפחתית או חינוך. וגם סוג האוכל בכלל לא רלוונטי... מי שרוצה לקיים יחסים חמים בין בני המשפחה, לא חייב לעשות את זה דווקא בארוחה. אפשר לגלות התעניינות ולעשות דבירם יחד בהמון דרכים, ארוחה היא רק אחת מהן, ולא עצם הארוחה היא שחשובה (כמה, מחוממת או קרה...) אלא האינטראקציה והרצון הטוב והעניין המשותף אחד בשני. מצד שני, בהחלט אפשר לעשות ארוחות משפחתיות, "לפי הספר", שאנשים באים, אוכלים, והולכים. כי "צריך"- זה לא יוצר יחסים ולא פותר בעיות, אם יש מתחים מתחת לפני השטח, זה רק מצטלם נהדר... אצלנו במשפחה המיידית והמורחבת, גם אצלי וגם אצל זוגתי, יש ממש יחס הפוך- אלו שמתעקשים על ארוחות רישמיות, הם אלו שאין אינטאקקציה באופן טיבעי ושצריך ליצור בכוח מראית עין של מערכת יחסים חיובית. אלו שהיחסים איתם חמים ונעימים ועם המון אינטראקציה הם אלו שלא מתעקשים בכלל על ארוחות. הארוחות המשפחתיות נתפסות בעיננו כמעיקות מאד ואנחנו ממש משתדלות להתחמק מהן. בעוד שאנחנו כן מקיימות אינטראקציה חמה עם אנשים שאנחנו אוהבים בלי לקשר לאוכל. באמת, זה נושא שאני מגיבה עליו כבר פעם שניה לאחרונה, ואני תוהה, איך בכלל נוצר החיבור שאוכל קשור לתשומת לב... למה צריך לשבת סביב ארוחה כדי לתת את התחושה של תשומת לב? "סתם" שיחה זה כבר לא מספיק?
 
../images/Emo204.gifהיום ממרומי גילך וניסיון חייך העשיר

זה נתפס שונה. ההתיחסות הבסיסית באה לתא משפחתי מחנך ומגדל ילדים ונערים ומעניק לו כל טוב וגם את המסגרת החברתית של ארוחה. כתבתי מעל שהארוחה היא חלק אבל אישית סבורה שיש לו חלק דומיננטי. ארוחות מעיקות בגילאים בוגרים כמו שאת מציינת משמעותם שונה. אותך(כיום) לא מתכוונים לעצב ולחנך, היחד הזה משמעותו אחר. הפינה הזו התייחסה לרוטינה של ארוחות משפחתיות ולא רק בשישי. תודה יקרה
 

dify

New member
למה את קובעת בשבילי?

אני באמת לא מבינה. את ממש מנסחת את זה כאילו את יודעת וקובעת מה אני מרגישה, מה הרגשתי בעבר וכמה זה השפיע עלי אז והיום. האם לא הייתי ברורה? האם לא כתבתי את הרגשתי ואת חוויתי האישית? איך את יודעת למה התכוונתי ומתי וכמה זה היה חשוב לי?? אני חושבת שממש הגזמת! אז אל תקבעי לי שמדובר על תקופת הילדות שלי. אצלנו ארוחות מעולם לא היו סמל לאחדות או לגיבוש. ארוחות אוכלים כי צריך לחיות. כמו שכבר כתבתי בהודעה הקודמת וכתבתי לך בתגובה בשירשור אחר- אני לא מבינה למה את עושה קישור בין אכילה לבין תשומת לב. קיבלתי ה-מ-ו-ן תשומת לב מהורי כשהייתי מתבגרת וגם היום כמבוגרת, יש לנו המון אינטראקציה כל הזמן, אינטראקציה חיובית עם המון נתינה ולמידה, אבל האינטראקציה הזו לא מתקשרת לאוכל בשום צורה שהיא. אני לא צריכה לאכול כדי לפגוש את משפחתי לשיחה. כך היה מאז ומתמיד. מעולם לא היה לנו ארוחה טיקסית בשום יום, ובארוחות שהיו, המטרה היתה פרקטית- לאכול. נכון שהשתדלנו לאכול יחד, אבל גם זה לא תמיד עבד ובטח לא היה מקודש ולא סימל את אחדות המשפחה והקירבה. כל הארוחות המשפחתיות הטיקסיות שאני זוכרת בחיי, הן כילדה והן כבוגרת, היו תמיד עם אנשים שאיתם לא היתה קירבה אמיתית, כזו שבאים לארוחה כי "צריך", ממלאים את הזמן בהתעסקות בארוחה כי אין על מה לדבר ואין קירבה אמיתית, וכשנגמרת הארוחה הולכים הביתה. פעם חשבתי שזה רק אצלנו ככה, ואז יצאתי עם בני זוג שונים ומגוונים, וגיליתי שאצל הרבה משפחות זה כך (לא כולן כמובן!). מי שהקשרים המשפחתיים אצלו חמים- הם חמים בכל מקרה, ומי שיחסי המשפחה שלו קרים, הארוחות האלו מצטלמות נורא יפה אבל תכלס הן לא יוצרות קירבה, הן רק נטל וכולם מחכים שזה יגמר, והאוכל מאפשר להם תירוץ לא לדבר אחד עם השני אלא להתעסק בתפל. אז גם היום אין ארוחות במשפחתי, למרות שיש לי איתם יחסים מצויינים, וממש לאחרונה גיליתי עוד ענף במשפחה שלא היינו איתם בקשר הרבה שנים, וחלה התקרבות ממש גדולה בשנה האחרונה והמון חיבה הדדית, ולא היה מעורב בזה אוכל, כל האינטראקציה היתה בלי אף סעודה או קפה או שום דבר שקשור לאוכל... (בעצם הפעם היחידה שהיה מעורב אוכל, היה בחתונה של אחת מהן, שזו באמת הפעם היחידה שהגענו ואכלנו אבל בקושי דיברנו איתם מילה כי הם היו עסוקים עד מעל הראש באירוח, הנה דוגמא טובה איך זה מצטלם נפלא אבל תכלס זה בדיוק לא ההזדמנות שבה יש תקשורת, הקירבה איתם הגיעה בשלב הרבה יותר מאוחר בלי אוכל והרבה "רושם"). אז בבקשה, אל תכניסי לי כוונות שלא כתבתי. התכוונתי בדיוק למה שאמרתי.
 

KarinDi

New member
ועכשיו התשובה שלי

בבית הוריי ארוחה משפחתית הייתה קודש. כל ערב אכלנו יחדיו, כל שישי בערב וכל שבת בצהריים. בצהריים לרוב אכלנו שלושת האחים עם המטפלת המופלאה שהייתה לנו ובישלה את האוכל הכי טעים בעולם (גם של אמא שלי טעים, אבל רוב המתכונים שלי הם מאותה מטפלת אגדית), בגיל ההתבגרות לא תמיד הצלחנו לחכות אחד לשני, אבל השתדלנו. היום בביתי אנחנו מקפידים מאוד לאכול ארוחה אחת ביום יחדיו, בעלי ואני (אוכלים רק ארוחה אחת בבית). גם אם אחד כבר אכל, הוא יושב עם בן הזוג כשהוא אוכל. בסופ"ש ארוחות משפחתיות מורחבות. אם אנחנו בבית לרוב מזמינים אורחים. אני לא חושבת שחשיבותה של הארוחה ירדה, אלא רק המאמץ הכרוך בה...ברור לי שאצל הוריי הייתה כרוכה בכך הקרבה- המשמעות הייתה שהלכנו לישון יותר מאוחר מכל חברינו, תמיד, כי היינו אוכלים כששני הוריי חזרו מהעבודה, ארוחות הערב היו פשוטות יחסית (ארוחה עיקרית בצהריים, בערב היה לחם, ממרחים, לפעמים פינוקים כמו חביתות, טוסטים וכו) ולהורים שלי לא היה הרבה זמן איכותי זוגי. עם זאת, אני בטוחה שזה תרם לקרבה המשפחתית הגדולה שלנו. מקווה להצליח להנהיג ארוחה גם עם ילדיי, לא נראה לי שתהיה ברירה כי זה טבוע לי בדם...בעלי ואני כבר הסכמנו על טקס שבת אלטרנטיבי...
 
../images/Emo204.gifתודה ששתפת למרות אי ההבנה

ואני מניחה שתקראי את תשובתי מעל. סקרן אותי ללמוד על טקס שבת אלטרנטיבי מאוד אשמח אם נכון לך לשתף גם אותנו.
תודה
 

KarinDi

New member
בקיצור

אנחנו עדיין לא ממש עומדים בזה, זו יותר "הצהרת כוונות" לשלב בו יגיעו הילדים באופן עקרוני, בעלי קיבוצניק וגם אנחנו החלטנו לקבוע את ביתנו בקיבוץ (החלטה ישנה-חדשה מאוד, מהשבועות האחרונים, שהיא חלק מהסיבה לזה שנעדרתי הרבה...) כידוע, בקיבוץ ההתייחסות לכל לוח השנה היהודי היא דרך לוח השנה החקלאי-ארצישראלי ואנחנו חושבים שזו גם מקומה של השבת, מהמקום החילוני-מבחירה שלנו... שילוב של שירים ישראליים, שהם אהבתנו הגדולה (נראה לי שסיפרתי שהחתונה שלנו הייתה על טהרת המוזיקה בעברית...) וקטעים חקלאיים-רעיוניים-נפשיים יותר... כמובן שנתאים לגיל הילדים ולחיים שלנו באותה תקופה...
 

wind22

New member
אני לא חושבת

שקשרים משפחתיים בהכרח צריכים להיות מושתתים על אוכל ואכילה. אני אוהבת לאכול, ואני אוהבת לאכול עם המשפחה וגם עם חברים וגם לבד. אני גם אוהבת לאכול בחוץ וגם לבשל. אבל קשרים משפחתיים יכולים להיות חמים קרובים ומעולים גם ללא אכילה משותפת. יש עוד הרבה פעילויות שניתן לעשות כדי לחזק קשר משפחתי, והמועדף עלי הוא פשוט לדבר אחד עם השני.
 
../images/Emo204.gifאני מניחה שבהתייחס לילדים

ולצעירים בתא משפחתי, ואין לי מושג מהי המסגרת שלך כיום, לכן זה ממש לא אישי.... יש מידה של משמעותית בנוסף לחלקים רבים וחשובים אחרים ונוספים. תודה
 

wind22

New member
לא ממש הבנתי את תגובתך

או את הקשר למה שכתבתי סורי
 
למעלה