יוצאים מאזור הנוחות ארוחה משפחתית

[תפו ופוזה]

../images/Emo204.gifיוצאים מאזור הנוחות../images/Emo204.gif ארוחה משפחתית

אחת

המתנות הנפלאות שקבלתי בבית הורי, ערך הנטוע בחיי עד היום הוא הארוחה המשפחתית מידי יום ארוחות סביב שולחן ובהרכב מלא ארוחות ערב שהן טקס יומי ........ (פרטים בלוג......ועדיין לא ספרתי על ארוחת ליל השבת וארוחת הבקר ביום שבת. )

http://www.tapuz.co.il/blog/UserBlog.asp?Blogid=131216

אין ספק, קיום ארוחות משפחתיות בהשתתפות כל בני המשפחה תורם ליצירת לכידות משפחתית ותקשורת טובה ורגישה בין בני המשפחה.

ממחקרים עולה, כי קיומה של ארוחה משפחתית

מהווה הזדמנות מצוינת לתמיכה הדדית בשעות קשות ולנכונותם של הילדים לשתף את ההורים במתרחש בחייהם מחוץ לבית. יותר מכך, הספרות המדעית מצאה קשר חזק בין קיומן של ארוחות משפחתיות לבין מחויבות הילדים ללימודים, הגברת המוטיבציה להישגיות, הכנה סדירה ואחראית של שיעורי בית, עלייה בביטחון העצמי וראייה חיובית של העתיד.

עוד נמצא, כי העדר קיומן של ארוחות משפחתיות קשור להגברת הסבירות לעיסוק עתידי של הילדים בהתנהגויות סיכון, כגון אלכוהול, סמים מעורבות במעשי הצקה, בריונות ואלימות. מעבר לכך, הישיבה הנינוחה והרגועה יחד עם כולם מספקת תשומת לב מלאה למזון הנאכל לטובת בריאותנו. הארוחות המשפחתיות הן הזדמנות נפלאה לפיתוח קשרים ומיומנויות בקרב בני הבית:

1.. זה הזמן ללמד את הילדים מיומנויות שיחה, הקשבה והתעניינות באחר. 2. לשמוע מהילדים על מצוקות וקשיים שהם חווים מחוץ לבית. 3. לשוחח על נושאים חינוכיים חשובים במצב רגיעה ולא בעקבות או בזמן אווירה מתוחה ובמצבי משבר. 4. ללמוד לנהל ויכוח תוך שמירה על תרבות דיבור וכבוד לזולת ואף להתנסות בכך. 5. לפתח התחשבות ונשיאה משותפת בעול (הכנה, פינוי הכלים וסידור המטבח).

חברים יקרים:

אלא שלמרות זאת ניתן ללמוד מסקר של קופ"ח כי 40% מהמשפחות הישראליות מקיימות במקרה הטוב ארוחה אחת משותפת בשבוע, בדרך כלל בימי שישי. 20% מהמשפחות ויתרו לחלוטין על קיומן של ארוחות משפחתיות משותפות.

דיון:

האם אנו הישראלים איננו מודעים לחשיבותה ומשמעותה של הארוחה המשפחתית?

מהו לדעתכם הגורם האמיתי שהוריד מחשיבותה של הארוחה?

היתכן כי חוסנו ועוצמתו של התא המשפחתי נחלשו במקביל להתרופפות הסמכות הורית?

היש הבדל באופי ותכיפות הארוחה המשפחתית בין הבית בו גדלתם, בית הוריכם לבין הבית שאתם מגדלים בו את ילדיכם, התא המשפחתי בהווה?

האם תרצו לקבל טיפים להנהגת הארוחה המשפחתית?

מוזמנים לשתף ולהשתתף.

תודה

(בבליאוגרפיה: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3496483,00.html פרופ' רולידר. )

 

[mykal]

מזמן לא הייתי כאן

בגלל שמחה (חיתנתי בת) אבל הנושא שלך סחף אותי פנימה חזרה. אצלינו ארוחה משפחתית היתה חלק אינטגרלי של הבית, כל ערב, אבל המציאות המשפחתית משנה גם הרגלים. מלבד בת אחת שנותרה לגור בבית, (כל השאר נשואים) ומכיון שפרשתי לגימלאות שינינו את זמן הארוחה הזו. ןעכשיו לשאלון: האם אנו הישראלים איננו מודעים לחשיבותה ומשמעותה של הארוחה המשפחתית? אינני יודעת לדבר בשם האחרים, בכל מקרה אצלינו היתה ארוחה משפחתית כל יום, הילדים היו מרכז הארוחה, לסיפורי חויות היום, השיחות גלשו לכל מיני תחומי חיים, ומשבגרו גם נושאי המדינה והעולם. מהו לדעתכם הגורם האמיתי שהוריד מחשיבותה של הארוחה? הרבה מסיחי דעת, כמו האינטרנט, הטלויזיה, שהם עיסוקים פרטניים, ובעצם ההרגשה שמותר להיות אינדיבידואליסט, ולא חייבים להיות ממושמעים. היתכן כי חוסנו ועוצמתו של התא המשפחתי נחלשו במקביל להתרופפות הסמכות הורית? כשאת מעלה נושא זה לדיון, אני יכולה לקבל זאת, ברמה האישית לא היתה התרופפות הסמכות ההורית אצלינו, אזי אין לי כ"כ כלי לבחון. אני חושבת שהפזור של העליות השונות תרם לכך יותר. פעם התרבות ממנה הגיעו העולים נשתמרה יותר כי גרו צפוף, היום יש פזור והעתה ונשברות הרבה מסגרות. היש הבדל באופי ותכיפות הארוחה המשפחתית בין הבית בו גדלתם, בית הוריכם לבין הבית שאתם מגדלים בו את ילדיכם, התא המשפחתי בהווה? בגדול לא, אבל אני מניחה, שהנושאים שעולים הבארוחות האלה שונים, אצל הורי הכל היה יותר רציני בעוד אצלינו היה מקום גם לבדיחות וצחוקים בצד נושאים ברומו של עולם. אצלינו גם הועלו בעיות אישיות של פרטים בעוד אלה היו נושאים רק עם אמי ולא בשולחן. האם תרצו לקבל טיפים להנהגת הארוחה המשפחתית אז זהו שאני כבר אחרי, היום אני מקפידה על ארוחת בוקר עם הבעל שלי, כארוחה משפחתית. ותה או קפה של לילה איתו ועם הבת. וכן חידשתי משהו, כל שבת מארחת לפחות משפחה אחת או שנים מהנשואים, ועושה ארוחות חגיגיות מאוד כולל הנכדים מסביב לשולחן, לא מותרת להם ולא לעצמי. כך שבתות וחגים כי אז הם פנויים וחלקם גר רחוק. והם כך נוסעים גם לאבא שלי. הנושא היה מענין. שבוע טוב ונעים.

 

[תפו ופוזה]

../images/Emo204.gifנהנתי מהשיתוף

כייף לשמוע על תא משפחתי חם.

כך את נקראת גם בתגובות שלך בדיאלוגים השונים תודה

 

[פרומית1]

וואוו,נושא ממש חשוב

לדעתי בזמן הארוחות בזמן שהילדים נרגעים אפשר להעלות נושאים רבים ,ולשמוע את השני,בדיוק היה לי שיחה על זה עם הבן השני שלי היום בבוקר,הילדים מאד נהנו בשבת בצהריים אחרי הסעודה אנחנו נשארים ליד השולחן ומדברים על כל נושא מספרים מה שבא לנו,הבן שלי אמר שבפעם הבאה אני אקנה גם פיצוחים,הגשתי תה וגלידה(סליחה על הצירוף,אני הייתי קצת משופעת)וישבנו ונהננו,אף אח לא ממהר # האם הישראלים מודעים לחשיבותה-אני חושבת שכן ,אך לא כולם מוכנים לשנות את סדר יומם # מה הוריד את ערכו- זה שאנשים חןשבים שהעסקים יברחו,אנשים לא חוזרים לביתם מוקדם # אצלנו הסמכות ההורית לא נחלשה,אבל התא המשפחתי נחלש,מה לעשות,אני ובעלי גרים לא ליד אף אחד ממשפחתנו פשוט לבד,יש לנו רק חברים נהדרים # התכיפות של הארוחות -היא אותה תכיפות,בדרך כלל בצהריים,כי בערב הבן שלי לא תמיד יושב איתנו ובשבת,האופי לא השתנה-כשהיינו ילדים זה היה באותה צורה אבל כשהתבגרנו זה ניהיה קשה יותר לרכז את כולם באמצע השבוע ולכן בשבת ארוחות היו ארוכות כי נפגשנו אחרי כל השבוע העמוס עם חוויות לרוב,בעלי למשל לא אוהב את הדיבורים והסיפורים כי הוא לא מכיר את זה מהבית שלו,אצלהם אכלו והלכו הלאה לישון או לטייל,אצלינו הישיבה יחד זה היה הכייף,אז אחרי שגומרים לאכול אני לא הולכת לאף מקום אלא נשארת איתם לשבת ובעלי פורש לנוח #טיפים-מוכנה לשמוע טיפים,אך לא בטוח שהכל יעבוד אצלנו תפו ופוזה,תודה על השאלות,נהניתי להשתתף ורציתי להוסיף,שמעתי על מחקר שבמשפחות שאכלו יותר ביחד רמת ההשמנה והחולי היה מופחת ממשפחות שלא כי כשיושבים ביחד אוכלים פחות וגם ביותר זמן,והעיכול יותר איכותי,וכנראה גם התמיכה והעידוד מוסיפים ייותר

 

[תפו ופוזה]

../images/Emo204.gifבעצם אמרת הכל במשפט הסיכום

וראשית תודה על השיתוף. אכן, התמורה לארוחה המשפחתית משמעותית במגוון רחב של תחומים לתא המשפחתי ולכל אחד ממרכיביו. המאבק של המאה האחרונה במגפת ההשמנה מדבר על פתרון בסגנון אורח חיים בריא. אחד ממרכיביו המשמעותיים של אורח חיים בריא היא אכילה מסודרת.

וגם שינה טובה, רוגע, סדר יום מובנה תוך עמידה בלוח זמנים סביר ולא לוחץ יציאה לטבע, ספורט, חיי תרבות וחברה.....

אכילה מסודרת נרכשת כאשר מקפידים על הארוחה המשפחתית לפחות כל ערב. היא מעניקה את כל מה שציינתי בפתיח לפינה ומעניקה לנו תרבות בריאות ממקום ערכי. תודה לך.

 

[פרומית1]

התחלתי להקפיד על מרקים בגלל זה

הבן שלי חוזר מהלימודים בשש בערב ולפעמים יותר מאוחר,ולפעמים יחד עם חברים ואם לא אגיש לו מיד מרק וגם לחבר שלו אז הם יאכלו שטויות, ומקסימום בהמשך הוא יאכל עוד משהו,אבל אני שמחה שהוא אכל צלחת מחממת

 

[תפו ופוזה]

../images/Emo204.gifמסכימה מאוד.

 

[חסיה1]

ארוחה משפחתית -זוית שונה

שלום תפו. אני סמויה "אדוקה"

לא מפספסת. הפעם בחרתי להגיב לתת זוית קצת שונה- "טראומה" מארוחות ערב משפחתיות. טוב, זו לא ממש טראומה אבל- אני באה מבית שארוחת ערב בו היתה "מקודשת". די מזכירה את מה שכתבת בבלוג שלך אבל ככל שהתבגרתי (תיכון) זה הפך להיות עניין מעיק עבורי, שקטע לי את היום, שהיה מחייב מידי. אחד הגורמים לדעתי למצב הזה היה העובדה שההכנה היתה התפקיד שלי. היום כמבוגרת אני חושבת שההורים שלי עשו לי בכך עוול. וזו מטלה יומיומית לא פרופורצינלית.: הכנה, פינוי , שטיפת כלים. אני לא עושה את זה בבית למעט שישי שבת. בנוסף לקושי הרגשיישגם קשיים טכניים- הילדים אוכלים מוקדם יחסית, אנחנו עדיין לא רוצים לאכול . אני שומרת על דיאטה ולא רוצה להתפתות, וכמובן התוספת של עוד מטלה ללו"ז היומי המטורף גם ככה. כן אשמח לקבל טיפים לשינוי הגישה ולפתרונות טכניים. ותודה על נושא חשוב ומעורר מחשבה עדי

 

[תפו ופוזה]

../images/Emo204.gifשימחת אותי שהפכת מסמויה לשותפה.

אני סבורה שהדיונים כאן מקדמים את כולנו. תרבות הדיון של אנשי הפורם והאורחים מעניקה לנו פרספקטיבה נוספת על החיים. אני אישית נתרמת ממנה ונהנית.

קראת בבלוג שלי את הזוית ההפוכה למה שהרגשת וכתבת כאן. אני מניחה שגם לנו כילדים לא התחשק תמיד להכין ולפנות (ממש לא זוכרת מי רחץ כלים....

) אני זוכרת היטב את הריטואל הקבוע של הכנת הארוחה. בקיץ על המרפסת ובחורף בבית. כך גם את הכנת הכריכים. אח של אמא (דוד חיים ז"ל) שחי עם משפחתו כמה בתים מאיתנו במושב, היה מגיע אלינו המון, ואוכל איתנו את ארוחות הבקר והערב. היה לו חוש הומור ותמיד צחקנו יחד על מטלת הכריכים שאנו נדרשים לה בסוף הארוחה. הוא חיקה את אמא (אחותו) מחלקת הוראות

וכולנו היו נסחפים וצוחקים על כך המון....

עד היום אנו אוהבים ומקדשים את המסגרת הזו אצל הורי שיהיו בריאים ואצל כל אחד מאיתנו בתא המשפחתי. אנו אוהבים את היחד...

מוסיפה את הטיפים בנפרד תודה לך אשמח שתהיי איתנו תמיד

תפו

 

[תפו ופוזה]

עשרת הדברות להנהגת ארוחות משפחתיות:../images/Emo204.gif

עשרת הדברות להנהגת ארוחות משפחתיות: 1.

שבו, דברו והסכימו ביניכם על החזרת הנוהג החשוב הזה לטובת עתיד ילדכם ואיכות חיי המשפחה בהווה. צפו להתנגדויות (זהו דבר טבעי בכל שינוי), אך אל תוותרו. זהו המקום להפעיל את סמכותכם ברגישות ובהחלטיות. 2.

קיימו ישיבה משפחתית שעניינה החזרת הנוהג של ארוחה משפחתית משותפת קבועה. בישיבה זו הסבירו לבני המשפחה את חשיבות החדרת הנוהג והבהירו את הציפייה כי כולם יתחייבו לפנות זמן למען קיום הארוחות המשפחתיות ולהשתתף בהן. 3.

התחילו בהדרגה. תחילה קיבעו שלושה מועדים לארוחות משותפות, אחד במהלך השבוע, השני ביום שישי בערב והשלישי בשבת במועד שתקבעו. 4.

חלקו תפקידים לכל אחד מבני הבית בהתחשב בגיל, בעיסוק, בזמן ובכישורים המיוחדים שלו בכל הקשור לסיוע בהכנת הארוחה: עריכת השולחן, פינוי ושטיפת כלים. 5.

הקפידו שכולם יתחילו לאכול ביחד, כולל האדם המגיש את הארוחה. 6.

נטרלו את כל הגורמים המפריעים לשיחה. כבו את הטלוויזיה ואת מכשירי הטלפון לפני הארוחה (זהו רגע מכונן בחיי המשפחה, ולכן למרות הקשיים - אל תוותרו). 7.

במהלך הארוחה נהלו שיחה חופשית ורגועה, הכוללת התעניינות הדדית אמיתית ללא חקירות מיותרות. 8.

הביעו עניין והתייחסו לנאמר על ידי הילדים. משפטים כגון "מעניין מאוד", או "אני מבין שאתה חושב ש..", או" אני מאוד שמח שאתה מספר..", יבטיחו אווירה נעימה במהלך השיחה. 9.

חזקו את הילדים על דיבור שקט רגוע, על הקשבה הדדית וניהול ויכוח בצורה נימוסית והוגנת. 10.

הקפידו כי כל בני המשפחה יישארו לשבת סביב השולחן עד לסיום הארוחה.

מאת: * פרופ' עמוס רולידר מומחה מוסמך בניתוח התנהגות וראש המכון לחקר ולמניעה של קשיי התנהגות ילדים בסביבות חינוכיות בהצלחה

 

[אריאלה פיקסלר אלון]

ברוכה הבאה אלינו,עדי../images/Emo24.gif

 

[עולם ו מלואו]

מיום שאני זוכרת אותי

לארוחה המשפחתית חשיבות רבה בכל ערב היינו אוכלים יחד הארוכה החמה היתה בערב כי זה הזמן שכולם בבית בגיל העשרה בזמן בו היינו יותר עצמאים היה ברור שכולם חוזרים ב19:00 הביתה ולאחר מכן פנויים שוב לעיסוקים שלהם לצערי לא יוצא לנו בבית "שלי" לאכול כל יום יחד אבל אני והילדים אוכלים יחד ארוחת צהריים ארוחות סופשבוע עדיין רק ביחד ובהרכב משפחתי רחב יותר - סבתות דודים בני דודים של ילדיי - בכל שבוע בבית אחר כשלא יוצא להיפגש כולם אנחנו ממשיכים בארוחה המשותפת בבית שלנו ארבעתנו כולי תקווה שהילדים שלי יקבלו זאת גם וכשיגדלו יותר ירגישו גם הם ברצון להמשיך כך

 

[עולם ו מלואו]

ועוד רוצה להוסיף

את ארוחות ערב שבת שקיימנו ועדיין מקיימים יחד תמיד יש דלת פתוחה כל אחד יכול להזמין את מי שהוא רוצה להצטרף וכמה שהוא רוצה בגיל 16-20 רוב החברים שלי ושל אח שלי היו חלק רבוע בארוחה אצל הוריי וזה חלק מהכייף

 

[תפו ופוזה]

../images/Emo204.gifכייף לקרוא את תחושותייך.

אני מאמינה שילדים עושים מה שהם רואים בבית.

וגם ילדייך ימשיכו את המסורת החשובה הזו. אצל ילדי זה ניכר כבר היום כשהם בשנות העשרים לחייהם. (20+) ארוחת הערב המשותפת חשובה להם מאוד בכל ימות השבוע. בצהריים כבר קשה יותר בגילם.

בערבים כאשר כולם מגיעים עד 19:30 אנו יושבים ומכבדים את עצמנו בשעות אייכות הבת עם החבר (שגרים כאן) בעלי, אני והבן כשחברתו מגיעה לסרוגין בהתאם למשמרות העבודה שלה. כייף. תודה לך.

 

[simad1]

נושא חשוב ומעניין לסקר ../images/Emo39.gif

אני לא יכולה לנקוט עמדה בשם משפחות אחרות, אני יודעת מה מתרחש "בתוך הצלחת" הפרטית שלי. אני גדלתי בבית שהאם (בעיקר עבדה מהבית) קיבלה את פנינו בכל יום בשובנו מבית הספר עם ארוחה חמה, תמיד היו מונחים סירים על הגז וריחות נישאו באוויר. כך בחרתי לגדל את ילדיי. לא מעוניינת שיהיו ילדי מפתח והתמזל מזלי ליישם את זה (עבודה עצמאית + יכולת כלכלית). אני בטוחה שיש קשר ישיר לאיך שהאדם גדל ומהיכן הוא מגיע להמשך התנהלות בחייו הבוגרים. אני מניחה שחלה התרופפות ערכים בכל הקשור למשפחה. הילדים גדלים לתרבות של שפע אך לא בהכרח תוצאה של השקעה בהם אלא יותר כפיצוי על חסרים/חסכים (הן מצידם והן נקיפות מצפון של הוריהם). חשיבות מכרעת בעיניי היא הימצאות פיזית עם הילדים ולא תרגום לשפע חומרי או "זמן איכות" שלעיתים הוא הרף עין. בתרבות שלנו זמן = כסף אולם תוצרי לוואי שלו הם תשומת לב, סבלנות, אמפתיה, קשר ישיר ואישי (ולא שליחת SMS או שיחות טלפוניות) ואין לו שום תחליף בשפע ובפינוק. כשמושגים כגון כסף הופכים לקלוקלים בהגדרה שלהם (לא רק בעיני הילדים) אלא גם בעיני מבוגרים, אי אפשר לצפות שנוכל להציב גבולות גם בתחומים אחרים. יחד עם הקידמה והמודרניזציה, אנחנו מאבדים משהו פשוט ביותר

את תחושת האינטימיות והאינטרקציה המשפחתית. אגו, הישגיות יתר ורצון להשתוות לאחרים, גורם לעיתים לטישטוש של גבולות מאוד ברורים, הן מתוך הבית והן מחוצה לו. אני מניחה שאישית, קל לי יותר "להעביר ביקורת" על הנושא מאחר ואני פועלת עדיין על פי פרדיגמה ישנה. אמא בבית מגדלת ילדים

אני בבית כמעט במשרה מלאה מקבלת את ילדיי. מה צריך לעשות?!!! להתחיל לעשות !! להשתדל להקדיש יותר זמן לילדים. לשים על כף המאזניים את כל הגורמים ולהשוות מה עדיף לנו. כהורים אנחנו עושים בלי סוף בחירות. לעיתים נכונות אך גם שגויות. כל אחד יפעל על פי מערכת ערכים משל עצמו אולם רצוי לפקוח עיניים היטב אל דור ההמשך שלנו ולאן מועדות פניו ולנסות לעצור את המרוץ המטורף שאנו נמצאים בו. אצלנו נוהגים להתאסף לארוחה משפחתית כל שישי-שבת,כזו שאני עומלת לכבודה ובמהלך השבוע אני משתדלת לאכול עם שלושת הילדים סביב השולחן אך גם אם לא, אני מתשאלת מה כל אחד רוצה ומכינה עבורם והם יושבים יחדיו.

 

[תפו ופוזה]

../images/Emo204.gifתודה על השיתוף

אני מרגישה וחולקת איתך את תחושת ההנאה שביחד הזה.

גם אני אישית מאמינה בו והרחבתי על כך בפינה שלי היום בבלוג האישי. אני סבורה שצלחת חמה לילדי שלי עוד מילדותם היא הרבה יותר ממזון לבטן ולנשמה. התא המשפחתי משמעותי בכל גיל. אחד מסממניו הוא הארוחה המשותפת.

תודה לך

 

[recordion]

איזור הנוחות

אני מניחה שכולם יסכימו שארוחות משפחתיות זה טוב, ומי שלא מצליח לקיים אותן בימינו בעיקר מתנצל, לא מתנגד. ארוחות משפחתיות זה יופי. תמיד היה לנו בבית ההורים, וגם כיום אני משתדלת לא לוותר ולערוך אותן. אני לא רואה את הקשר בין קיום ארוחות משפחתיות ובנית סמכות הורית, או חוזק התא המשפחתי. אולי אחרים יצביעו על קשר כזה. ואני יכולה רק לשער מה הוריד את הארוחה המשפחתית מסדר היום במשפחות שונות. כאשר שני ההורים עובדים, ולרוב רק אחד נוכח בזמן הארוחות, יותר קשה לבצע. במיוחד קשה לבצע כאשר ארוחות מבוססות על אוכל שנקנה מוכן ומחומם במיקרו. ילד בן 8-9 כבר יכול לחמם לו את מה שבחר להוציא מהפריזר כשהוא רעב, אפילו אם זה חצי שעה לפני הארוחה, ואז באמת לא להיות רעב בשעת הארוחה. ובתוך קלחת הדברים שעוד צריך להספיק הערב, מוותרים לו על ישיבה ליד השולחן, מה שמוביל לרביצה ליד הטלויזיה/המחשב עם צלחת ובליסה תוך כדי צפיה. ככה, במחיר הנוחות והכאילו עצמאות נכנעים לפינוק שפוגע באפשרות לקיים ארוחה משפחתית. אז מה עושים? משתדלים לעשות ארוחות משפחתיות כאפשר, ואם צריך מכניסים להן נופך מעניין. זאת יכולה להיות מנה שחייבים לאכול ליד השולחן, שהכי טעים לאכול ישר כשגומרים לבשל וכולם אוהבים, או עריכת פיקניק (אפשר גם בתוך הבית), או כל דבר שיגרום להם לשבת יחד ולאכול פנים מול פנים, ולא פנים מול מסך, איש איש ומסכו. וכמובן, לנצל לעניין סופי שבוע וחופשים (של המבוגרים) על מנת לפחות בזמנים הרגועים לקיים ארוחות משותפות.

 

[תפו ופוזה]

../images/Emo204.gifקשה לי עם המונח אוכל מחומם

כי אצלי אין דברים כאלו לא במקרר, לא בפריזר ולא בתפריט. מכירה ילדים שגדלים על זה. צר לי עבורם.....

תודה לך.

 

[KarinDi]

קשה לי עם הביקורת

כבר ניגשת לענות בפירוט (שמחה שסוף סוף יש לי קצת זמן) אבל התשובה הזו שלך הפתיעה אותי וצרמה לי... כידוע לך אני לא מגדלת את ילדיי על אוכל מחומם, כי אין לי כאלו, ותיכף תראי שגם לא גדלתי על כזה אבל דעות כאלו בעיני יוצרות דה-לגיטימציה לנשים לצאת לעבוד ואני מאוד מתנגדת לגישה הזו... אני מעולם לא אכלתי פירות וירקות ויצאתי בסדר, מכאן שלא כל אמונה לגבי אוכל היא מבוססת ונכונה, אז אני מקווה שהודעות כאלו לא גורמות לנשים איפשהו לוותר על החלום שלהן...

 

[simad1]

לא חושבת שלזה היא כיוונה

מה שאני הבנתי הוא שאוכל מחומם הוא אותם מאכלים מעובדים הנמצאים בהישג יד ושכל כך דואגים למסחר ולמתג אותם בכל הזדמנות. גם דעתי בעניין נחרצת, אני לא הכנסתי ולא אכניס אוכל מעובד לעולם. מעדיפה לעמוד 2-3 שעות במטבח ולמלא את המקפיא במנות בשר עיקריות ולא להעמיס בעגלה את הג'אנק הזה. זה לעולם לא ישתווה לאוכל אמיתי (ולא משנה כעת אם כן נצרך או לא), לא באיכות ובטח שלא בעלות.