../images/Emo204.gifאונס - למה? ../images/Emo204.gif
אונס- למה?
כאילו שלא די לנו מכותרות סוף השבוע בגנותו של האנס המתוקשר. בער בי להבין ולהביא את מהות האונס לדיון מבלי לייחסו דווקא לאנס ספציפי כמו קצב, בני סלע או אחרים.
בהגדרה: אונס הוא ביצוע יחסי מין תוך כדי כפייה, בניגוד לרצונו של הקורבן. הקורבן יכול להיות גבר או אישה, והתוקף, המכונה אנס, יכול גם הוא להשתייך לאחד משני המינים, אם כי המקרה הנפוץ הוא אונס אישה בידי גבר.
בחוקי מדינת ישראל, אונס הוא עבירת מין הכוללת החדרת איבר מאיברי גופו של אדם או החדרת חפץ כלשהו על ידי אדם לאיבר מינה של האישה, ללא הסכמתה החופשית (חוק העונשין, סעיף 345).
לפי ההגדרה בחוק, פעולת האונס מופנית אך ורק כלפי נשים. תקיפה מינית של גבר אינה מוגדרת בחוק כאונס אלא כביצוע מעשה סדום (חוק העונשין, סעיף 347). ברובם המכריע של המקרים מבצע האונס הוא זכר, אך נרשמו גם מקרים שבהם נשים אנסו.
שאלת הגבול, כלומר באיזה נסיבות קיום יחסי מין ייחשב כאונס ובאיזה נסיבות לא ייחשב ככזה, הובאה פעמים רבות להחלטתו של בית המשפט. בפסק דין תקדימי של בית המשפט העליון נקבע שמצב שבו החלו בני זוג לקיים יחסי מין בהסכמה, ותוך כדי כך דרשה האישה בצורה מפורשת לחדול מכך והגבר לא נענה לדרישה זו, גם הוא אונס.
חוקרים מאסכולות שונות ניסו להבין את המניעים הגורמים לאדם להפוך לאנס. לפי הגישה הפמיניסטית, גברים אונסים נשים על מנת לשמר את תחושת העליונות הגברית ואת נחיתות מעמדן של הנשים. הסיפוק המיני אינו המניע לאונס, אלא האמצעי. המניע הוא אלימות לשם שימור העליונות והפיקוח הגברי על נשים.
שני דחפים בבסיס האונס:
הדחף המיני והדחף לבעלות ושליטה. הצורך לשליטה קיים גם אצל נשים (באהבה ובקנאה) אך הביטוי שלו שונה. לפי טענה זו, קיימות הוכחות לכך שהדחף לבעלות ושליטה הוא בבסיס האונס: בעבר אונס נחשב לעבירת רכוש.
לאונס השלכות קשות על הבריאות הנפשית של הקורבנות.
קורבנות אונס מדווחים על חרדות, סיוטים, דיכאון ותחושות של זיהום והשפלה, הנמשכים לאורך זמן.
קורבנות אונס, תקיפה מינית והתעללות מינית נזקקים בדרך כלל לעזרה נפשית.
אדם שעבר אונס או התעללות מינית יסבול גם שנים רבות אחר כך מהשלכות כמו:
דיכאון, התקפי חרדה, ניסיונות התאבדות, דיסוציאציה (תחושת ניתוק מהגוף), הפרעות אכילה, התנהגות אובססיבית, פלאשבקים, בעיות זיכרון ובעיות ביצירת מערכות יחסים חברתיות, רומנטיות או מיניות.
מחקרים מראים שהפחד מאונס הוא אחד מפחדיהן הגדולים של נשים. פנטזיות מיניות נשיות יכולות לכלול אלמנטים של מין בכפייה, אך אלו רחוקות מלהיות פנטזיות על אונס.
האשמת הקורבן, והנטייה להאשמה עצמית, נחשבות לאלמנטים שמפחיתים את הנטייה לחלוק את מקרה האונס עם אחרים, ומכאן מפחיתים את הנטייה לדיווח על אונס, להגשת תלונה ולקבלת עזרה רפואית ונפשית. נטייה זו, מחזקת את תחושת הבדידות של הקורבן, שאינו חש כי הוא יכול לחלוק את סיפורו עם אחרים, מתוך חשש מהאשמה, ומתוך תחושת בושה. תופעה זו מקשה הן על הטיפול בקורבן, והן על הטיפול באנס.
ראיית יחסי המין
בין בני זוג נשואים כדבר מקובל וטבעי הביאו להתייחסות שונה לאונס במסגרת הנישואים. כיום הדבר השתנה ואונס במסגרת הנישואים נחשב
כאונס לכל דבר. יתרה מזאת, בית המשפט העליון פסק כי הזכות להפסיק את יחסי המין שמורה בכל עת - גם תוך כדי היחסים, ואי-היענות לדרישה להפסיק נחשבת גם היא
לאונס.
עד שנות ה-60 וה-70 של המאה העשרים הייתה מוכרת כאמור התופעה של האשמת הנאנסת באונס, כיום תופעה זו נפוצה פחות, אולם עדיין דרכי ההתמודדות עם האונס מתרכזים בעיקר בהגשת סיוע ותמיכה לנאנסת ולא במציאת דרכים למנוע את האונס עצמו, או את התופעה כתופעה חברתית.
חברים
עד כמה משכנע אותנו ההסבר לסיבת האונס?
מה אנו חשים לאחריותה של הקורבן באונס?
למה חובת ההוכחה על הקורבן כה מרכזית בתהליך השיפוט?
היש מה מהתכנים שהובאו כאן כדי לקוממם אותן או לחילופין ל"הרגיע" את הנשים?
היתכן שלעולם נשאר אובייקט מיני חלש מול עולם הגברים?
האם אנו חייבות חוקים שיגנו עלינו מפני גברים כי אחרת נהיה הנשים החלק הנחות/החלש בחברה האנושית?
אם אני חוזרת לכותרת שלי:
אונס למה?
מזמינה אתכם להתייחס באופן עצמאי למרות שנסחתי מספר שאלות מכוונות. שתפו ברגשות, בתחושות, במחשבות. השתדלו לא להביא את נושא משה קצב כעיקר הדיון שכן ניסיתי לשוחח ממקום אחר.
תודה
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%95%D7%A0%D7...
