שלב ההצבעות בתחרות מתחיל

balti11

New member
הייתי שואבת את ......

כל האנשים שמתעללים ומתאכזרים לשאר בני אדם/ילדים ובעלי חיים מסכנים! כי ככה יהיה לנו עולם שקט וטוב יותר :)
 

חתולוי

New member
לו יכולתי - הייתי שואבת מחיי שכן רע- לתחרות

הייתי שואבת מחיי את 5-6 השנים אחרונות. מאז שבניו של השכן שלי - עברו את גיל ההתבגרות, קשה מאוד לחיות לצד משפחה זו. אני סובלת מהתקהלויות לילה תכופותו של הבנים וחבריהם, והההרעשה מטרידה מאוד. החברה מדברים בקולי קולות, צועקים הלומי שכר, מעשנים נרגילות, דלתות של מכוניות נתרקות בלי סוף, מוסיקה ממכוניות בנוסף, ומה לא???? והכל אחרי חצות תמיד, ובתדירות של 2-4 פעמים באמצע השבוע. עשיתי כל מה שאני יכולה (חוץ משאיבה) 1.ניסיונות ישירים - מול הבנים של השכן - לבקש / להתחנן לשקט: 2.דרך ההורים 3.מוקד עירוני 4.שוטר קהילתי – היה בקשר עם המשפחה – ונואש. 5.שיטור עירוני– קריאות למירס שלהם יום ולילה. 6. קריאות ל 100 בנוסף להרעשות הלילה, גם ביום יום: כיעור, רעש, התקהלות חבורת ת גברים אלה - בני 20+ על סף ביתנו מפרקים ומרכיבים חלקי רכב, מוסיקה בוקעת בקולי קולות , צפירת מכוניות, לכלוך ברחוב – פחיות בירה, כוסות, ניירות, שמן מכוניות, חפיסות סיגריות, נורא !!! רכבים – גרוטאות ברחוב - מתחלפות לסירוגין ...... אופנועים, ג'יפים, סירות, הכל ישן וגרוטאתי. החברה תופסים חנייה שהיא נחלת הכלל גורמים לשיבוש תנועה ברחוב . כל ניסיון להעיר ולבקש – התקבל בהתעלמות / בתנועות ידיים המשדרות אלימות / חרפות וגידופים. אנחנו מפחדים. התלונות והפניות לרשויות הביאו להסלמה ולהטרדה מאיימת. אהבתי את השכן הזה - אב הבנים - אותו ואת משפחתו אני רוצה לשאוב החוצה - מחיי. אני מכירה ומוקירה את אמו הקשישה, מתגעגעת לילדים - כשעוד היו קטנים ונחמדים - ולא התנהגו כמו "ארסים" חסרי כבוד עצמי. הלגיטימציה שהוא נותן להם לעשות כרצונם ברשות הרבים - מקוממת וגורמת לי ולמשפחתי כאב רב , קושי וחיים משובשים ממש. אני נאלצת לקחת כדור שינה בכל פעם שמגיעים החברה , מתביישת בצורה של הרחוב שלי ששינה פניו והפך ל"מוסך" פיראטי - מכוער ומלוכלך מסתגרת ולא מאווררת - כדי לא לראות ולא לשמוע...... גם בלילות קיץ נעימים - סוגרת הכל ומפעילה מזגן - עולה לי כסף בוכה, עצובה, אבלה על הכסף שלי - שילמנו המון כסף ו15 שנות משכנתא - לגור בשכונה עירונית בינונית.... רבה עם בעלי - ריבים חסרי תכלית של "אמרתי לך" שצריך לעבור דירה..... באמת, לו יכולתי - לו הייתה לי אפשרות הייתי שואבת את השכן הרע מחיי - החוצה !!!
 

Jen74

New member
שאיבת חיי../images/Emo3.gif

הייתי שואבת מחיי את רצף מזל הנאחס שיש לי לאורך תקופה מאוד ארוכה שלדעתי התחילה בסוף התיכון ומאז רוב הבחירות בחיים שלי היו שגויות. לא יודעת אם מתחרטת על אותן בחירות כי לא בטוח שאם הייתי בוחרת אחרת מצבי היה יותר טוב אבל מה שבטוח עכשיו לא טוב לי. יש לי משפחה טובה, ילדות מקסימות ובית לגור בו אבל מנגד הבריאות לא הכי טובה, אין לי נכס אחד בעולם הזה שהוא שלי, בבעלותי ויש לי מלא חובות. זה כתוצאה, כאמור, מרצף של בחירות שגויות לאורך השנים והייתי שואבת אותם בשמחה מחיי כדי לפתוח דף חדש, חלק ונקי.
 

sharonad

New member
../images/Emo187.gifפניתם בדיוק לאדם הנכון!../images/Emo187.gif

אני כלכך יודעת מה היית שואבת מעצמי , לו יכולתי לעשות זאת.. זה רודף אותי מגיל ינקות ואין לי מושג ממי ירשתי את זה..
אם זו תכונה נרכשת, זו הרכישה הכי לא חכמה שביצעתי בחיי (ושפחתכם הנאמנה קנתה בעבר מוצרים בערוץ הקניות (!)).. אז על מה אני מדברת??
ככה, על הציפיות הגבוהות מדי שיש לי מעצמי, על הביקורתיות הבלתי נגמרת שאני עורכת לעצמי בערך אחרי כל מעשה ועל העובדה שלא משנה מה יהיו ההישגים שלי, טובים ככל שיהיו, הם תמיד ילוו בייסורים שאני מסוגלת ליותר.. כי זה לא עניין של יכולת, זה עניין של רצון..
אז למה רק לשאוב אם אפשר למגר את התופעה יותר ? (אתם רואים?, זה חזק ממני
) הייתי מרסקת גם בבלנדר מוט את כל השאריות של האופי ששואף למושלמות יתר.
אני לא אומרת להספיק לשאוף, ממש לא. תמיד לשאוף ליותר - אבל בגבול היכולת ובגבול הטעם הטוב
. אני פשוט צריכה לקבל את העובדה שלמרות שאני יכולה להרוויח יותר, למרות שהציונים שלי לא בשמיים ולמרות שהייאוש בלונדון יותר נוח,!
טוב לי בחלקת האלוהים הקטנה שלי :)
 

adoshe

New member
היתי שואבת את הocd שיש לי

יש לי אוסידי והיתי עושה הכל בכדי לשאוב אותו מהחיים שלי
 
הייתי שואבת את..../images/Emo6.gif

טוב אז בתור סטודנטית שנה שנייה, הייתי שואבת מהחיים שלי כמה סטודנטים מעצבנים במיוחד :) את הסטודנטים שחוזרים על קורסים ועונים על כל השאלות של המרצה בכיתה כאילו זאת הפעם הראשונה שנתקלו בשאלה וגורמים לכולם להרגיש טיפשים
את הסטודנטים שיום אחרי שפרסמו תרגיל בית שואלים אותך מה יצא לך בשאלה 10
את הסטודנטים שאתה שואל אותם שאלה מסובכת והם עונים לך שזה טרוויאלי
את הסטודנטים שלא נותנים לך לצלם מהם שיעור ספספסת מתוך פחד שתקמט להם את הדפים
אחרי שכל אלה יישאבו אפשר יהיה סוף סוף ללמוד בשקט..
 
הייתי שואב מהחיים שלי, את הסחרחורות, התקופה..

אז קודם כל, אני יצחק, בן 16.10, תלמיד בכיתה י"א, אני עובר תקופה מאוד לא טובה, זה התחיל בסוף חודש אוגוסט 2009 כל מיני פחדים כאלה, ולחצים, נספר לכם בקצרה...לא רוצה להאריך יותר מדי, בקיצור הייתי אחד שבא כל יום לביה"ס, נוכח בכל השיעורים והכל, האמת שיש לי גם מחשב איטי לא זז בכלל כבר ככה המון זמן, היה לי בהתחלה מסך דק, והוא נשרף, ואז הביאו מסך מגיסי, שההגדרות שקובעות אור/חושך, צד ימין/צד שמאל, זה היה תקוע באמצע, הייתי עם מסך כזה כ-10-11 חודשים, ואז אבא שלי מצא מסך ברחוב של BENQ מסך עבה, אבל יחסית טוב, הייתי איתו כחצי שנה, ואז גיסי הביא מסך של LG, רואים בו חד, עד שהתרגלתי לזה לקח זמן האמת, אבל לבסוף מתרגלים לחדות אתם יודעים...בקיצור, יש לי סחרחורות, אני לא ממש בפוקוס, פחדים, לחצים שיקרה משהו, וגם כלליים...בגלל מה שיש כאילו, מחשבות רעות, טורדניות, שיגעוניות, ואינסופיות, שקשה לי להגדיר מה זה בדיוק, היה לי ניק באנגלית: Itzhak The King, אני משחק טריוויה פשוט, ואיפסו בדיוק את טבלת האלופים, ואז כשנכנסתי על המקום לטבלה עם הניק באנגלית, אז היו תקלות, לאחר 11-12 ניצחונות ירדו 10, כל 12 ניצחונות היו יורדות 10, איבדתי כ-80-90 נקודות אם לא יותר, בקיצור חבר שלי פתח לי את הניק הזה בגלל שיש לי מחשב איטי מאוד ונתקע...ועד שזה יפתח אתם יודעים, שעתיים יקח לפחות, ושיחקתי עם זה, ושוב איפסו מאז, והכי טוב ככה כי איבדתי נקודות באמצע אתם יודעים, בקיצור אז היה לי קשה מאוד עם התקופה הזאת, וגם קשה לי מאוד, ואני מרגיש שזה מתחיל להחמיר מפעם לפעם...פעם הייתי עולה חזן, קורא בתורה, עולה חופשי...כולם היו מכבדים אותי, כל הכבוד אשרייך, קראת מצויין, קראת יפה כל הכבוד, היום איפה...דפיקות לב ודברים...קשיים בנשימה, וסחרחורות כאלו...אני חושב שזה גם פיזי ונפשי, בקיצור, בכיתה ג' אובחנתי כבעל IQ מעל 140, שזה גאון, רצו לשלוח אותי לאוניברסיטת מחוננים...ההורים קצת הזניחו את זה, אבל לא נורא, לא בוכים על חלב שנשפך, זה פחות או יותר החיים שלי ומה שאני עובר, כמובן שמאוד קשה לי, אני גם אדם מאמין...הולך על פי שלושת דרגות האמונה: קודם כל משחרר את השכל מדאגות, עצבויות ודברים. 1.להאמין שככה ה' רוצה(והכל מדוייק על השניה).ויש מלא סיפורים שקרו והכל...איך הכל מכוון מלמעלה. 2.להאמין שכל מה שעושה ה' הכל לטובה. 3.ה' מוסר לי פה מסר, לגלות מהו המסר בדיוק ש-ה' מוסר לי במה שהוא עושה בדיוק. אני מאמין שבעזרת ה' הכל יסתדר לי לטובה...בעזרת ה' יתברך, אני אטפל בבעיות שלי, כמובן שיש עוד כמה דברים, פשוט אני לא רוצה להאריך יותר מדי...כי גזלתי כבר מספיק מזמנכם היקר...אז שיהיה לכולכם המשך ערב טוב ונעים!שנשמע ונתבשר בשורות טובות וישועות מן השמיים ומכולם אמן, שבת-שלום ומבורך לכולם! וחג חנוכה(אורים) שמח! יצחק.
 
הייתי שואבת מחיי את הרחמים כעצם מהגרון

בתור ילדה חליתי בשיתוק ילדים. מעולם לא ביקשתי רחמים, שנאתי שמרחמים עלי שקוראים לי "נכה" "מוגבלת" שרצים לעזור לי בלי שביקשתי, שמתיחסים אלי כאל אדם שאין לו פה, ששואלים את הורי בנוכחותי "מה היא רוצה?" -"היי! אני פה!" - ליבי צעק אל תתיחסו אלי כאילו אני "אי-שם" Luci in the sky with diamonds נוכחת-נפקדת! יחס של hand me down... מאחר ואז, בשנות ה-50 ו-60 של המאה הקודמת לא הבינו שיש קשר בין מצוקה חברתית ונידוי של חברת הילדים לבין הישגים בלימודים, פשוט ויתרו עלי, עזבו אותי לנפשי, העבירו אותי משנה לשנה, ואף נשארתי כיתה. פסיכולוג טיפש הגדיר את המצב שלי "היא עסוקה בעצמה" - וכי מה היה עלי לעשות, כאשר איש לא דרש ממני כלום? והסוף- סיפור של נצחון! בכיתה י' התנערתי מכל הסטיגמות, עשיתי בגרות, למדתי אמנות באוניברסיטה, נישאתי לבעלי, אף הוא נפגע שיתוק ילדים. שנינו עבדנו משרות מלאות, אני בתור מזכירה, הוא בתור מורה לילדים עם בעיות רגשיות ופגועים בכל מיני אופנים - באמצעות מוזיקה ותופים. גידלנו שני ילדים לתפארת, שניהם שירתו בצבא. אחד מפיק מוזיקלי מוכשר והשני עוסק במחשבים.לא ביקשנו עזרה מאיש. הכל בנינו במו ידינו. כל שביקשנו - אל תקראו לנו נכים, מוגבלים, קחו את זה מאיתנו נכות היא לא מצב פיזי - נכות קיימת רק במחשבה, במיינד. ידעתם כמה נכים יש שגופם מושלם והם יגידו על עצמם ש"את זה" הם לא מסוגלים לעשות... אני בעצמי,עליתי על סולם, סיידתי את הבית, ועכשיו אני עובדת על מוזאיקה שאני מדביקה על קיר בביתי... התקראו לי "מוגבלת"? עיצרו וחישבו עוד פעם לפני שאתם מושיטים לי יד לעזרה...
 
למעלה