שלב ההצבעות בתחרות מתחיל

[2א מאה2ה]

../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif

 

[2אננo]

../images/Emo45.gif

 

[אמיתי amitai]

../images/Emo45.gif

 

[ג י ל 7 3]

../images/Emo45.gif ../images/Emo45.gif ../images/Emo45.gif

 

[זומזוםםם]

../images/Emo45.gif

 

[נסיך במפגש האהבה]

../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif

 

[שמן מפונק]

../images/Emo45.gif../images/Emo9.gif

 

[נצלנית וסדיסטית]

../images/Emo45.gif לים ים הרגוע../images/Emo99.gif../images/Emo99.gif

 

[smadidi]

../images/Emo45.gif

 

[צליל מקורי]

../images/Emo45.gif

 

[רוזהלי]

../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif

 

[omadawn]

צריך לדעת לאהוב , לא תמיד צריך לשאוב

צריך לדעת לאהוב , לא תמיד צריך לשאוב גם לא אבק של כוכבים, מרחבה של ריקודים אנחנו אנשים פשוטים, בפרווה של חתולים נתחבק קרוב קרוב, גם אם דבקו בנו קורים בוא לנקות את הפינות, עם שואב חזק, שקט אל תפנה לי את הגב, את ליבי הקט, סוחט עם שואב כזה, תוכל גם לנקות, הכל בלי בעיה אבל השאר את מה שיש בינינו, את החיבוק, החוויה אולי נשאיר עוד קצת אבק, שיהיה מה לנקות – קצת לכלוך לי לא אכפת אני מוכן עוד לחכות! את השואב נשים בצד, שישחק עם הפרגוד ואתה תתן לי יד, נצא למועדון לרקוד..

 

[aviramh25]

../images/Emo45.gif מדליק ../images/Emo13.gif

 

[Tal_Ya_Tal]

../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif

 

[recordion]

../images/Emo45.gif

 

[אמא של מאור]

../images/Emo45.gifאהבתי

 

[סימס 2 לכולם]

הדבר שהייתי שואב מחיי הוא

הדבר שהייתי שואב מחיי באופן מיידי אם הייתי יכול היה היותי נער מלא (בשפה של היום - שמן), כלומר את כל העודף משקל שיש עליי. ובכן, מאז שאני זוכר את עצמי אני מלא (בדברים טובים

), ותמיד זה הפריע לי באיזו שהיא צורה, אבל עכשיו זה מפריע לי יותר מתמיד, רגע לפני שאני מקבל צו ראשון והולך ללשכת גיוס. הסיבה היחידה שזה מפריע לי היא בגלל שאני רוצה לעשות תפקיד משמעותי בצבא, להיות קרבי, וכשיש עליי עודף משקל זה לצערי לא אפשרי מהסיבה שכשאתה עם עודף משקל אתה מקבל פרופיל נמוך, ובשביל להתקבל ליחידה שאני רוצה צריך פרופיל 97. זה לא שאני לא עובד בשביל לרדת במשקל, אבל אם הייתי יכול לשאוב את היותי נער מלא, הייתי עושה זאת במיידי. בהצלחה לכולם

 

[קפה שחור2]

הייתי שואב את האיש השחור

הייתי שואב את האיש השחור שלקח נשמה קטנה ועשה בה כשלו. שאיבה חזקה עם עוצמה של שנים, לשאוב פנימה גם את כל האחרים. שאיבה מרעישה, מחרישת אוזניים , לשמוע רעש אחד חזק ולהתעלם מכל הרעשים הקטנים. אלה שחוזרים בלילה בשקט, בחושך הגדול לפעמים יושב ומחכה שתגיע קרן אור ויש לי ילדים וגם להם תמימות ענקית , מביטים בי בעיניים סקרניות – מנסים לגלות את כל הסודות אבא - תרגיש טוב, רפואה שלמה, נשיקה ושלום ואשתי שתחיה היא אמא טובה, תומכת ועוזרת תמיד נוכחת – האם תהיי כאן גם אחרי? שתבוא כבר הרוח ותעלים הכל. הייתי שואב את האיש השחור שלקח והשחיט את כל עולמי במחשבה נוספת, אולי הכי טוב לשאוב את עצמי?

 

[מחשבהחיובית]

הייתי שואבת את הטיפולים מחיי

אומנם עבר זמן מה אבל את פצע לא שוכחים מהר, או בכלל. יש לי צלקת מהטיפולים, והיא בלב. גם בבטן, בוריד של היד, ובעוד כמה מקומות, כבר הפסקתי לבדוק. לפעמים היא נפתחת, כבר לא מדממת, אך היא קיימת. ולעיתים רחוקות, בטעות גמורה אני מגרדת אותה, ספק היתה משהו שניתן להורדה, עד שאני נזכרת, שאם אמשיך לגרד היא תפתח ותדמם. זו היתה תקופה ארוכה של יותר משנתיים של ניסיונות מתישים ומלאים פיזית ובעיקר נפשית לעשות את הדבר הכל כך טבעי שכולם עושים סביביינו, ולהקים משפחה. הדבר הכל כך בסיסי הזה שחלמנו עליו ביחד מהרגע שראינו אחד את השני (כן, זה נשמע קיצ'י, אני יודעת, אבל זו האמת), הקיומי- השרדותי הזה, שהפך מרצון קיומי ובסיסי לסלע ענק שחסם את שביל חיי והותיר רק סדק דק לשאר הדברים, להכנס ולצאת. אני צריכה שואב חזק במיוחד שיוציא את הסלע הזה, שכרגע נמצא בשולי שביל חיי, כדי שלא יחזור באותה הצורה או שלא יחזור בכלל. הסלע סתם את השביל והותיר אותי ללא שמחת חיים, שהיתה כל כך אופיינית לי לפני שפגשתי אותו, ללא חיי חברה עשירים, שהיו חלק מסדר יומי וללא אופטימיות, שהיתה שמי האמצעי. ככל שהתקופה התארכה כך גם הסלע גדל והשתלט על שביל חיי, ככל שהתקופה התארכה, התסכול והפסימיות חדרו את הסדק הצר שנותר ומילאו את מה שנשאר. רק לפני ימים ספורים, אמרה לי חברה לעבודה, שעוברת את אותה מסכת ייסורים, שברגע שראתה אותי, ישר ידעה שגם אני, באותה הסירה שלה. "איך ידעת?" שאלתי, והיא פשוט ענתה: "ראיתי בחורה מתה מהלכת במסדרונות החברה". וכל מילה נוספת היתה מיותרת. שגרת חיי היתה מאוד מובנית ומנווטת ע"י הטיפולים, אך עם זאת חוסר הוודאות התעצם והשתלט על חיי, והציל עלייהם צל גדול מלא בספקות. היום ב"ה, אני בהריון, בשלבים מתקדמים, רואה איך חלומיינו רוקם עור וגידים, איך המאמץ השתלם, איך המאבק של שניינו, זוג רגיל ופשוט, שנע במרחבי הארץ בחיפוש אחר שמות גדולים שיגשימו לנו חלום (שגדל והתעצם), רוכבים על האופנוע בדרכים לא מוכרות דרך חולות ושדות לעבר בתי חולים ומרפאות שמעולם לא היינו מדמיינים לראות את עצמיינו שם, כמו דון קישוט וסנצ'ו פאנצ'ו, נלחמים בתחנות הרוח, מתמלאים בכוחות ממקורות בלתי ידועים, שנייה לאחר שיצאה לנו כל הרוח מהמפרשים. והיום אני יודעת, יותר מתמיד שהחיים הם כל כך שבריריים. בכל סדנאות הרוחניות שהשתתפתי בהן, בארץ ובמזרח לא למדתי ולא הפנמתי טוב כל כך, כמו כאן, בשנות חיי הבכלל לא רבות שהכל בר שינוי, שום דבר לא באמת בידיינו, והכל, אבל הכל, זמני.

 

[yd63]

כן כן תאמינו....הייתי שואבת מחיי את השעון המע

המעורר....די ...בא לי לקום כל בקר ב"יקיצה טבעית"....כמו נסיכה שפותחת את עיניה ומעפעפת בריסיה ופותחת את הבוקר בשירה קסומה וריקודים נלהבים מתי שאני רוצה...ממרום שנותי לקום כל בוקר לעבודה להתעורר עם שעון מעורר מעצבן ,למהר,לרוץ ולהספיק כמה שיותר....לחזור ושוב לעבוד ,לבשל,לנקות,לכבס,לגהץ ולשאוב...כן, אני מחוברת לשואב אבק שואבת כמעט כל יום כי כך הכל מתנקה יותר טוב וגם אני.....הסאונד המרגיז של השעון (ולא עזר שהחלפתי לו מלא צילצולים,אני פשוט לא אוהבת אותו ואת היקיצה המאולצת...).אז לו יהי עם השואב המיוחד והמעולה הייתי יכולה להקיץ כל בוקר ללא שעון מעורר לשאוב ולשאוב ולשיר עם מוט השואב כאילו הוא מיקרופון ,כאילו אין מחר.......