יוצאים מאזור הנוחות
- הערצה

../images/Emo204.gifיוצאים מאזור הנוחות ../images/Emo204.gif - הערצה

האם הערצתם בנעוריכם? את מי? איך זה נראה לכם במבט לאחור?
בגילם הצעיר נוטים ילדים ובני נוער להיות מושפעים מאוד מאמצעי תקשורת המהווים מרכיב חשוב בהתפתחותם ובהתנהלותם היומית. הערצה היא תופעה שכיחה. הנוער נחשף לשפע מידע ומגלה עולם חדש של אנשים, דמויות וסיפורים..
הערצה היא רגש אנושי שבו אדם מגלה הערכה רבה, לרוב לא ביקורתית, כלפי אדם או תופעה. המעריץ נוטה לייחס לנערץ תכונות חיוביות ונוטה להתעלם, להדחיק או להכחיש בו קיום תכונות שליליות. כאשר נער מעריץ אדם, (שחקן, זמר, דוגמן, ספורטאי, קריין, פוליטיקאי) המעריץ מתייחס לנערץ באופן לא ביקורתי רואה בו כליל השלמות מכל או מרוב הבחינות. לרוב, מאופיינת הערצה כזו בנטייה להאדיר תכונות חיוביות באדם הנערץ, ולמזער, להתעלם, או להגדיר כחיוביות תכונות שליליות של הנערץ.
המעריצים משקיעים לא מעט כספים בכדי להיות מוקפים במושא הערצתם: קונים עיתונים, פוסטרים, מוצרים נלווים,כרטיסים למופעים והצגות ונסיעות למרחקים.
ההערצה אומנם נראית לא מזיקה וחולפת איך יש מקרים בהם היא אכן מזיקה מאוד. החברה בימינו מושפעת מאוד מאמצעי התקשורת והטלוויזיה בפרט. כל דבר אשר משודר בטלוויזיה מוגדר כנכון, עכשווי ואופנתי וזוכה לחיקוי רב מצד בני הנוער והילדים שהם המושפעים הכי גדולים מאמצעי תקשורת המכתיבים למעשה את אורח חייהם: איך הם מדברים, איך הם מתלבשים וכיצד הם מתנהגים.
ילדים ובני נוער מושפעים מאוד מעולם האופנה בעיקר בגיל הזה. חשוב להם, איך הם נראים, מה הם לובשים ומהי גזרתם. הם נותנים חשיבות רבה למה שיגידו עליהם ועל האופן בו הם נתפסים בחברה. (בבליאוגרפיה אסתי ק.)
ההערצה- פנים רבות לה.
אמנם הצגתי בפתיחה הבט מרכזי אחד ממקומם של הילדים ובני הנוער אבל השאלה מרכזית שאציג כאן לדיון אינה תוחמת את גילאי המעריצים לקבוצה זו בלבד. .
האם ביטויי ההערצה פשטו ולבשו צורה עם השנים? האם ההתנהלות שלנו כמעריצים בצעירותנו, מקבילה לדור המעריצים של היום? (מתנהגים אותו דבר?)
האם רק בני הנוער מעריצים דמויות בתקשורת?
מתי הערצה היא חיובית ומתי שלילית?
היש לנו יכולת לשלוט במושאי ההערצה של ילדנו?
עד כמה אנו הבוגרים מחוסנים בפני הצורך להעריץ או להזדהות עם דמויות? מה זה עושה לנו?
בוחר/ת לשתף בסיפור אישי?
תודה
 

mykal

New member
מותר להעריץ אותך? איפה הפוסטר?

ועונה: האם ביטויי ההערצה פשטו ולבשו צורה עם השנים? האם ההתנהלות שלנו כמעריצים בצעירותנו, מקבילה לדור המעריצים של היום? (מתנהגים אותו דבר?) נראה לי שכן, בגלל כמה דברים, האחד--בעבר לא היתה השפעה כ"כ חזקה לתקשורת, כי המדיום של טלויזיה הרבה יותר משפיע מאשר רדיו. השני--מושאי ההערצה השתנו, פעם העריצו דמויות מהצבא, מעשי גבורה, הצלחה חקלאית, היום מעריצים סלב, שלישי--סגנון ההערצה שונה, פעם זה היה לספר על, לנסות לחקות, היום ישנם אביזרים 'נושאי שם ודמות'. אסתפק באלה. האם רק בני הנוער מעריצים דמויות בתקשורת? חושבת שבעיקר בני נוער אולי כי יש להם יותר פנאי, וחברה שבתוכה הם מתנהלים וחיים, ואדם בוגר יותר, מכיר גם בחולשות מושא הערצתו, אם הוא באמת מעריץ, נדמה לי שבוגר יכול יותר למתן רגשות ויאמר הערכה ולא הערצה. מתי הערצה היא חיובית ומתי שלילית? לא הייתי אומרת חיובית אלא נסבלת, כאשר היא מפוקחת, הגיונית, היא שלילית, כאשר היא הופכת להיות קיצונית וע"ח החיים האמיתיים. היש לנו יכולת לשלוט במושאי ההערצה של ילדנו? לא התנסיתי, אבל נראה לי שבהחלט ניתן למתן ולכוון, לא יודעת אם הייתי נלחמת נגד, כי אז הרבה פעמים, זה הופך להיות עקרוני. ויוצר 'מלחמה' מיותרת. הייתי דורשת, קיום החובות ואח"כ טיפול במושא ההערצה. עד כמה אנו הבוגרים מחוסנים בפני הצורך להעריץ או להזדהות עם דמויות? מה זה עושה לנו? לא יודעת אם אפשר לחסן, כן יודעת שהיתה לי תלמידה, שהעריצה את סאבלימנאל, ולטעמי, קצת איבדה כיוון. מה שעשיתי התחברתי אליה, דרך הבטחה שכל יום אשמע רבע שעה משהו של ועל סאבלימנאל, והיא התחילה ללמוד וגם עשתה בגרות, כי זה איתגר אותה לשתף אותי. בוחר/ת לשתף בסיפור אישי? שני סיפורים--קצרים, הרגלתי בבית שלי, שהילדים אכלו צהרים בדממה, והקשיבו לתכניות לילדים ברדיו, ושם הקריאו סיפורים, השניים הזכורים ביותר הם ללה, ועירית, אהה וגם נילס אולגרסן, וגם היום כשהם גדולים, הדמויות של הסיפורים מככבות בשיחות הנוסטלגיה. והשני--מושא ההערצה שלי היתה אימי, שלא ספרה כלום מהחויות של השואה, וכדי להתקרב אליה יותר, ולדעת אודותיה, אני קראתי הרבה (מה שהיה אז) ספרי שואה, והכי הערצתי את לנה קיכלר, שסיפרה 'מאה ילדים שלי' קראתי אולי מאה פעם (אם לא יותר) והייתי סקרנית אם אמא שלי הכירה אותה. זה ממש העסיק אותי במחשבה, אבל רק משבגרתי שאלתי, וכשקבלתי תשובה שלילית, התאכזבתי.
 
../images/Emo204.gifאת הפוסטר שלי תמצאי בפייסבוק.../images/Emo8.gif

את לא יודעת מה עשית לי!!
החזרת אותי לשני מחוזות מאוד משמעותיים בחיי! אפרט......... תודה לך!
הייתי מעריצה נלהבת של שלמה ארצי במשך שנים. זה התחיל כשישבתי במוצאי יום העצמאות עם הורי וחברים ב"בנייני האומה" בירושלים, ילדה בכיתה ו' והוא זכה במקום הראשון בשיר: "פתאום עכשיו פתאום היום". מסלול ההערצה שלי יצא אז לדרך וארך שנים ממושכות. כולם ידעו שאני אוהבת אותו ומעריצה ללא גבול. היה לי מורה לתושב"פ (לא בטוחה שכל הקוראים יבינו את משמעות המקצוע הזה, הצעירים בטח שלא) קראו לו משה אבישי והוא היה בן מאתיים בערך, אדם מבוגר שאנו לא ידענו מספיק להעריך, איש חכם. (אולי - נופשת- במידה ותקרא בפורם היום, תזכור אותו עוד מהתיכון.......) ופעם אחת ליד הציון במבחן הוא כתב לי אני ממש זוכרת אך זה היה משורבט: "הצלחה ארצי
ית לא מסוהרת. ..."
ואני רצתי מיד לשאול אותו מה פרוש לא מסוהרת. (עד היום לא הבנתי מה הוא אמר.......
הדבר השני שהיה חלק משמעותי בחיי היה הסדרה בהמשכים: "מסעו של נילס הולגרסן ואווזי הבר" של סלמה לגרלף. סדרה ששודרה ברדיו בכל יום ראשון ב 14:10 בפינה "לאם ולילד" אחרי החדשות. אני זוכרת שהייתי מגיעה בריצה מההסעה אחרי 14:00 ומתיישבת מיד ליד הרדיו שהיה במטבח לצד שולחן האוכל, ולא נושמת עד שזה היה נגמר. אמא היתה מחכה לי בכניסה שאגיע מהר ואתיישב מבלי שאפסיד. שנים הייתי מחוברת לזה..
נראה לי ששתי הדוגמאות האלו ממחישות היטיב את שכתבת על התהליכים שעבר "מוסד ההערצה" לאורך הדורות . מה דעתך?
 

נופשת

New member
איך את זוכרת..

שעות הייתי מציירת קריקטורות שלו, כדי לא לדבר בשיעור
 
../images/Emo204.gif לעגנו לו ולא ידענו להעריך את חכמתו.

פער הגילים היה כל כך משמעותי אז.... הבת שלו למדה אותנו תנ"כ היא הייתה ממש לא לעניין.
(אגב דברתי עם בויים. הוא חזר ארצה בריא תודה לאל. ידעת שהוא היה ממש חולה? )
 

mykal

New member
אני מסכימה איתך,

ורק חידדת לי איזו הגדרה, פעם העריכו על דבר מוגדר, וזה עבר טרנספורמציה מהרגש לשכל. והיום יש הערצה, סתמית, או כי זה גורם ריגוש, ולא מתרגמים זאת להסבר מילולי או חשיבתי, לכן תוכלי לראות 'השתוללות' או התרגשות, ואת בטח שרת את כל המילים של השיר, ואני משוכנעת שאת גם זוכרת אותן.
 

פברואר22

New member
"לאם ולילד" ../images/Emo9.gif

וואוו...כמה געגוע את מעוררת בי זה היה כנראה "ניחוח הילדות" שדיברתם לא מזמן עליו ניסיתי לחפש את ניחוח ילדותי ולא היה. אצלנו בבית אכלו ונתנו רק אוכל בריא וזה לא משנה אם היית מאחסנת את זה בפה ומקיאה אח"כ לא משנה מה אהבת או רצית. מה שחשוב זה אוכל בריא כך שלא היה לי ניחוח ילדות,רק התנגדות לאוכל... אבל את הפינה הזו הייתי שומעת בקנאות יום יומית וזה היה התיבול של האוכל השנוא שלי אהבתי את נילס וגם עוד סיפור שכל מה שאני זוכרת ממנו זה "בוסטון" זה מה שאני זוכרת מהתוכנית הזו. סיפור בהמשכים על בוסטון עם קול בס גברי שהיה מדגיש את הב' בבוסטון (נכון שהיה משהו כזה? ) ואני הייתי מדמיינת את עצמי במקום אחר רחוק וגדול שאפשר לאכול שם אוכל לא בריא....חחח...הייתי בטוחה שבוסטון זה מקום נועז
 

recordion

New member
פול טמפל

אפשר להתחבר לחוויות הרדיו? אני לא כל כך זוכרת את פינת הילד, אבל זוכרת היטב איך הניסו אותנו למיטה בימי חמישי, כי בתשע התחילה התכנית שלא היינו אמורם לשמוע - אבל הקשבנו בלב הולם מתחת לשמיכה. חבל שלא נותרו כמעט הקלטות של תסכיתי פול טמפל. באנגלית זה לא אותו דבר.
 

נירהמ1

New member
נותרה הקלטה אחת של הפרק האחרון

הייתי אמנם ילדה אבל גם אני הייתי מכורה לסידרה הזאת. היה לי רדיו ישן נושן ליד המיטה והייתי שומעת את הסידרה בשקט-בשקט שבני הבית לא יתעוררו.
הנה, מצאתי לך הקלטה של קטעים מהתסכית האחרון של פול טמפל בעברית ההקלטה לא ממש ברורה, אבל, בשביל הנוסטלגיה...
תיהני,
 

recordion

New member
מכירה ויש לי

וגם, כאמור, הקלטות של פול טמפל באנגלית. אבל - זה לא אותו דבר. אפילו נעימת הפתיח שונה. שלנו היתה יותר מפחידה.
 

נירהמ1

New member
צודקת - הוורסיה העברית הרבה יותר מעניינת

והמוסיקה בהחלט מפחידה.
 

עיר שלם

New member
איזה כייף להזכר... גם אני שמעתי

בילדותי את פול טמפל כל יום חמישי בחרדת קודש במיטה. ניסיתי להזכר בשם הגיבור ולא הצלחתי והנה פה הזכרת לי. אני הערצתי זמרים מסוימים אך אף פעם לא קניתי פוסטרים שלהם וכאלה הערצתי מרחוק. אך בדיעבד אפילו שאולי זה ישמע לא טוב את מי שבאמת הערצתי היה אבי זכרונו לברכה. הוא היה אישיות מיוחדת גם במראהו החיצוני וגם בפנימיותו ולא אני הייתי המעריצה היחידה שלו היו לו עוד הרבה והוא אדם צנוע ונעים הליכות אף פעם לא השויץ בזה ורק נתן מעצמו לכולם. טוב לא התכוונתי לכתוב על זה אבל זה יצא מהלב.
 

ניריתי 1

New member
למרות שאני מאוד טוטאלית ואקסטרימית ...

דווקא בנושא ההערצה תמיד היתי מאופקת. בנערותי הערצתי את עופרה חזה ואח"כ ערקתי למחנה של ירדנה ארזי
קניתי פה ושם פוסטר, דיסקים... אבל לא מעבר. לא קישטתי את המחברות ולא שום אובססיה אחרת. אפילו להופעות לא זכור לי שהלכתי. במבט לאחור הייתי מעריצה די מעאפנה
אוףףף... קוראים לי ... אז המשך יבוא ...
 

טלולי 2

New member
בהחלט היית מעריצה מעאפנה

גם אני בנעוריי הערצתי את עופרה חזה ולא עברתי למחנה השני... (בסוד אגלה לך שאני בגילך) הייתי מעריצה שרופה, קניתי פוסטרים, תמונות, קלטות (אז לא היו דיסקים), הלכתי להופעות ומה לא. עבר לי עם הגיל. אוף כמה כסף בזבזתי עליה.
 
ניריתי.../images/Emo3.gif זה נשמע לי כמו לעבור

ממחנה הליכוד למחנה העבודה
מה דעתך?
 

ניריתי 1

New member
../images/Emo6.gif

על פניו זה באמת נשמע ככה
אבל אף פעם לא הפסקתי לאהוב את עופרה חזה פשוט מאוד מצאה חן לי גם ירדנה ארזי. מה לעשות שהן נחשבו "יריבות"
נשארה לי חיבה עמוקה עד היום לשתיהן. אם כי נותרה לנו רק אחת
 
למעלה