יוצאים מאזור הנוחות- הפינה השבועית
- פותח הנושא תפו ופוזה
- פורסם בתאריך
../images/Emo204.gifמשפחה בכאב מתמשך../images/Emo204.gif
משפחה בכאב מתמשך שגרת יומנו רצופת אירועים. חלקם נצברים כזיכרון, כניסיון חיים ואחרים הופכים לחוויה שמשנה באחת את מציאות חיינו. על האירועים מהסוג הזה, ראיתי לנכון לשוחח היום.
כולנו הורים של... בנים של.... אחים של... לכולנו תא משפחתי שחי ומתנהל. בקר אחר כמו בסיפורים, נהפכת הקערה על פיה ובשורת איוב הופכת לעובדה קיימת.
כשהמציאות הלא צפויה, הגיעה אל מפתן ביתי לפני פחות מעשר שנים, חווינו כאוס בלתי יתואר. בננו- עלם חמודות צעיר בגיל העשרה, מוקף חברים וחברות, פעלתן, בעל חוש הומור אינטליגנציה גבוהה, הפך באחת לפרח קמל והותיר אותנו מלאי שאלות, חששות, ללא תשובות וללא קצה חוט להיכן אנו פונים ומה אורכו של המסע אליו אנו יוצאים. המסע היה ארוך, כואב ומיגע, שנים של תסכול מתמשך, פניה לאינספור כיוונים שיאירו לנו את התקווה. חיי המשפחה נטרפו, אי שקט מתמשך והמון המון כאב.
חנה גור מארגון "עוצמה" אומרת בהרצאתה (2002): " מי שלא חווה אסון כזה, שום תיאור במילים לא יביע את גודל הצער,מתבוננים בבן החולה שהולך ונשמט מבין הידיים והידיים קצרות מלהושיע, הרגשה של חוסר אונים מוחלט עם צער מתמשך על "ההחמצה" של קיום סביר והרגשה של חוסר יכולת לממש כישורים טבעיים של בן המשפחה החולה. ...."
בני המשפחה וההורים מתקשים לנהל חיים עצמאיים ללא חרדה כובלת. החשש מלצאת לבלות, החשש מלשוב הביתה בתום יום העבודה ולצפות ללא ידוע....ומה לעשות עוד כדי להקל על סבלו של החולה? ומתי אם בכלל יבוא שיפור ומה אחריו? גילוי עריות, אונס, תאונה, מחלה, גירושין או פיטורין לא צפויים הם רק דוגמאות לאירועים שמציבים את אותה משפחה, בכאב מתמשך...... ומי שלא היה או נמצא שם לא יבין וטוב שכך.
חברים: ברגע שסיימתי לנסח שורות אלו כמו באישור מהיקום קמתי והתיישבתי מול ה TV עם קפה. הדבר הראשון שראיתי היה הסרט "שומרת אחותי" ומי שראה או קרא את הספר יודע שזה בדיוק הנושא עליו אני מציעה שנשוחח היום.
האם חוויתם או הכרתם משפחות בכאב מתמשך? (שכנים, חברים, קרבים, חוויתם)
יכולתם לראות את התסכול את אובדן השגרה?
ההתרסקות הפיזית והנפשית?
החיפוש אחר מענה? הצורך בתמיכה?
איך חיים בכאב מתמשך? היש נכון או לא נכון? כל התייחסות בכל אופן או דרך לנושא הקשה כלל ועיקר, תתקבל ממקום מחבק. תודה
תפו
משפחה בכאב מתמשך שגרת יומנו רצופת אירועים. חלקם נצברים כזיכרון, כניסיון חיים ואחרים הופכים לחוויה שמשנה באחת את מציאות חיינו. על האירועים מהסוג הזה, ראיתי לנכון לשוחח היום.
תודה רבה ריקי יקרה ../images/Emo24.gif
יש חלקים שפתוחים וגלויים ופחות קשה לי לדבר עליהם, אבל החלק הכי קשה וכואב ומורכב הוא גם זה שאני לא מסוגלת כמעט לדבר עליו בקול... רק עם הפסיכולוגית שלי, וגם שם יש דברים שעדיין לא נאמרו ואני כבר שנה בטיפול... נראה לי גם שזה המשבר הכי קשה למשפחה מבין השלושה... ואולי אני טועה. לא יודעת. לא מסוגלת לשאול אותם.
יש חלקים שפתוחים וגלויים ופחות קשה לי לדבר עליהם, אבל החלק הכי קשה וכואב ומורכב הוא גם זה שאני לא מסוגלת כמעט לדבר עליו בקול... רק עם הפסיכולוגית שלי, וגם שם יש דברים שעדיין לא נאמרו ואני כבר שנה בטיפול... נראה לי גם שזה המשבר הכי קשה למשפחה מבין השלושה... ואולי אני טועה. לא יודעת. לא מסוגלת לשאול אותם.
יהודיתעדנה
New member
צהריים טובים, אורחת כאן ונתקלתי
בכתוב. אתם מדברים על אדם אחד - מה תעשו אם המדובר בשלושה? או יותר נכון שלוש? ראינו כבר הכל - כאב מתמשך וגם כזה שלעולם לא ייגמר,עד הסוף; תסכול עם אובדן השגרה, כשהמחלה הולכת ומשתלטת על החיים למרות הניסיון למנוע זאת; ההתרסקות הפיסית והנשפית; המענה? אין. התמיכה? אין. רק שלוש שתומכות זו בזו אבלגם הן צריכות תמיכה - גם מבחוץ. אין. עדיין לא מבינים שם בחוץ. עדיין שואלים שאלות טפשיות. או מצקצקים בלשון ומנידים את הראש.... החיים בכאב מתמשך? הוא מתמשך. לומדים להתמודד אתו. לפעמים מתמוטטים. ואז שוב אוזרים את כל הכוחות ומתחילים מחדש. עד הפעם הבאה. ובינתיים - אמא שמסתכלת בבנותיה ויודעת שהן יהיו כמוה כשיגיעו לגילה. והן סובלות, ומדרדרות וקצרה ידה מלהושיע. רק לנסות להמתיק פה ושם את הגלולה. צר לי על הדברים העגומים האלה. אבל הם כולם אמת לאמיתה.
בכתוב. אתם מדברים על אדם אחד - מה תעשו אם המדובר בשלושה? או יותר נכון שלוש? ראינו כבר הכל - כאב מתמשך וגם כזה שלעולם לא ייגמר,עד הסוף; תסכול עם אובדן השגרה, כשהמחלה הולכת ומשתלטת על החיים למרות הניסיון למנוע זאת; ההתרסקות הפיסית והנשפית; המענה? אין. התמיכה? אין. רק שלוש שתומכות זו בזו אבלגם הן צריכות תמיכה - גם מבחוץ. אין. עדיין לא מבינים שם בחוץ. עדיין שואלים שאלות טפשיות. או מצקצקים בלשון ומנידים את הראש.... החיים בכאב מתמשך? הוא מתמשך. לומדים להתמודד אתו. לפעמים מתמוטטים. ואז שוב אוזרים את כל הכוחות ומתחילים מחדש. עד הפעם הבאה. ובינתיים - אמא שמסתכלת בבנותיה ויודעת שהן יהיו כמוה כשיגיעו לגילה. והן סובלות, ומדרדרות וקצרה ידה מלהושיע. רק לנסות להמתיק פה ושם את הגלולה. צר לי על הדברים העגומים האלה. אבל הם כולם אמת לאמיתה.
טוב,זה באמת נושא כאוב
אבל כולנו משתדלים לחזק אחד את השני ,במשפחתינו חווינו את האובן פעמיים בתוך תקופה קצרה לפני כמעט 11 שנה אחי נפטר מדום לב פתאומי והשאיר אלמנה עם 2 ילדים קטנים אחי היה זה שדירבן וכל הבית עמד עליו מאז חייה השתנו מאד ,אך להורי היה מאד קשה לקבל את המכה ואמי שהיתה חולת סרטן נשברה ונפטרה שנה וחודשיים לאחר מכן,הכאב הוא איום ונורא כי פטירתו של אחי היתה פתאומית לאחר ש 3 ימים קודם לכן נפגשנו במסיבה,להורי מאז לא היו חיים אבי מאז משתדל מא לשמוח במה שקיים ושמח בנחת שיש לו מאיתנו ומהנכדים אובדן השיגרה היה- כי אמי היתה חולה ואנחנו היינו הרבה לצידה,גם בבית החולים,אנחנו עשינו משמרות לשינה בבית החולים וגם בשבתות הגענו תמיד עם האוכל או בחלקו כבר שנתיים לפני שנפטרה כי כבר לא היה לה כוחות אבל לא רצינו שלא יהיו עם אורחים,וזה לא קל כי לי היו שני קטנים ותמיד נשארו עם בעלי, התרסקות פיזית ונפשית- היתה,גם אחרי פטירתו של אחי ועוד יותר אחרי פטירת אמי כי עברתי לאחר מכן 4 חודשים של התכווצויות (הייתי בהריון) עד הלידה,ואמרו לי שזה נפשי,זה לא קל,אני דיברתי הרבה והיו לי חברות ומשפחה שעודדנו אחד את השני ,זה לא קל להשקיע מאמצים בטיפול בקרוב והוא נפטר,ובזה שנאלצתי לנוח ולא ללכת לעבודה ניהיה לי חסר החיים בכאב מתמשך- זה לא קל,גם היום אני מרגישה מידי פעם צביטה כי אמי בכל זאת חסרה לי ,אבל מאז אחים שלי אחותי ואני משתדלים להיפגש יותר בשמחות במסיבות יום הולדת שאנחנו עושים לאבא שלי ועשינו לפני שבוע וחצי,זה טוב לו ולנו ואפילו שהשבוע יש לנו בר מצווה של בן אחי ז"ל עשינו את היום הולדת,אנחנו מדברים הרבה בטלפון אפילו על כאבי לב שמתעוררים ויש על מה, אבי התחתן בפעם השניה עם אישה מקסימה,ומנסה לגשר על הפערים אבל גם הוא לפעמים לבית שהיה לפני שנה וחצי קרה שלא היו לנו שמחות במשפחה עשינו מפגש לשבת באיזה מושב כל אחד הביא חלק מהאוכל והיה מהמם,ובאחת הסעודות כל אחד אמר על כל אחד מהאחים מה הוא זוכר ממנו אבל רק דברים טובים,ומי שלא זכר את השנים היפות של הבית היה בהלם,זה היה כמו סיעור מוחות,הבנים הגדולים שלי ישבו ונהנו ולא נרגעו ועוד שאלו שאלות מקווה שעניתי לך על שאלותיך,ושיהיו רק בשורות טובות
אבל כולנו משתדלים לחזק אחד את השני ,במשפחתינו חווינו את האובן פעמיים בתוך תקופה קצרה לפני כמעט 11 שנה אחי נפטר מדום לב פתאומי והשאיר אלמנה עם 2 ילדים קטנים אחי היה זה שדירבן וכל הבית עמד עליו מאז חייה השתנו מאד ,אך להורי היה מאד קשה לקבל את המכה ואמי שהיתה חולת סרטן נשברה ונפטרה שנה וחודשיים לאחר מכן,הכאב הוא איום ונורא כי פטירתו של אחי היתה פתאומית לאחר ש 3 ימים קודם לכן נפגשנו במסיבה,להורי מאז לא היו חיים אבי מאז משתדל מא לשמוח במה שקיים ושמח בנחת שיש לו מאיתנו ומהנכדים אובדן השיגרה היה- כי אמי היתה חולה ואנחנו היינו הרבה לצידה,גם בבית החולים,אנחנו עשינו משמרות לשינה בבית החולים וגם בשבתות הגענו תמיד עם האוכל או בחלקו כבר שנתיים לפני שנפטרה כי כבר לא היה לה כוחות אבל לא רצינו שלא יהיו עם אורחים,וזה לא קל כי לי היו שני קטנים ותמיד נשארו עם בעלי, התרסקות פיזית ונפשית- היתה,גם אחרי פטירתו של אחי ועוד יותר אחרי פטירת אמי כי עברתי לאחר מכן 4 חודשים של התכווצויות (הייתי בהריון) עד הלידה,ואמרו לי שזה נפשי,זה לא קל,אני דיברתי הרבה והיו לי חברות ומשפחה שעודדנו אחד את השני ,זה לא קל להשקיע מאמצים בטיפול בקרוב והוא נפטר,ובזה שנאלצתי לנוח ולא ללכת לעבודה ניהיה לי חסר החיים בכאב מתמשך- זה לא קל,גם היום אני מרגישה מידי פעם צביטה כי אמי בכל זאת חסרה לי ,אבל מאז אחים שלי אחותי ואני משתדלים להיפגש יותר בשמחות במסיבות יום הולדת שאנחנו עושים לאבא שלי ועשינו לפני שבוע וחצי,זה טוב לו ולנו ואפילו שהשבוע יש לנו בר מצווה של בן אחי ז"ל עשינו את היום הולדת,אנחנו מדברים הרבה בטלפון אפילו על כאבי לב שמתעוררים ויש על מה, אבי התחתן בפעם השניה עם אישה מקסימה,ומנסה לגשר על הפערים אבל גם הוא לפעמים לבית שהיה לפני שנה וחצי קרה שלא היו לנו שמחות במשפחה עשינו מפגש לשבת באיזה מושב כל אחד הביא חלק מהאוכל והיה מהמם,ובאחת הסעודות כל אחד אמר על כל אחד מהאחים מה הוא זוכר ממנו אבל רק דברים טובים,ומי שלא זכר את השנים היפות של הבית היה בהלם,זה היה כמו סיעור מוחות,הבנים הגדולים שלי ישבו ונהנו ולא נרגעו ועוד שאלו שאלות מקווה שעניתי לך על שאלותיך,ושיהיו רק בשורות טובות
תודה לך על הבמה
מה שעוד רציתי להוסיף,יש אנשים שלא מוכנים לשמוע שמדברים על נפטרים,פעם דיברתי עם מישהי ואמרתי לה על אמא שלי ולא דבר רע סתם משהו על אוכל,היא התחילה לאמר לי ,איך את מדברת עליה אני לא מסוגלת לשמוע אותך,אמרתי לה שאמא שלי חזקה בליבי ואני לא מתכוננת למחוק אותה מהזיכרון,אנשים פשוט לא נורמלים,וזה מוסיף כאב שהנפטרים בליבנו ובזה שמדברים עליהם לדעתי זה עוזר להפנים את האובדן והכאב,והוא תמיד ישאר רק תלוי לאן נפנה אותו, ומחר גיסתי האלמנה עושה ברמצווה לבן הבכור שלה,שיהיה להם מזל טוב ותודה על הבמה,אני מאד נהנית מהאנשים המקסימים שפה
מה שעוד רציתי להוסיף,יש אנשים שלא מוכנים לשמוע שמדברים על נפטרים,פעם דיברתי עם מישהי ואמרתי לה על אמא שלי ולא דבר רע סתם משהו על אוכל,היא התחילה לאמר לי ,איך את מדברת עליה אני לא מסוגלת לשמוע אותך,אמרתי לה שאמא שלי חזקה בליבי ואני לא מתכוננת למחוק אותה מהזיכרון,אנשים פשוט לא נורמלים,וזה מוסיף כאב שהנפטרים בליבנו ובזה שמדברים עליהם לדעתי זה עוזר להפנים את האובדן והכאב,והוא תמיד ישאר רק תלוי לאן נפנה אותו, ומחר גיסתי האלמנה עושה ברמצווה לבן הבכור שלה,שיהיה להם מזל טוב ותודה על הבמה,אני מאד נהנית מהאנשים המקסימים שפה
אני זו שגרמה למשפחתי כאב מתמשך ../images/Emo7.gif
כך שאולי הפינה מיועדת בעצם לבעלי או להוריי ... אני יכולה לתת התייחסות מהצד השני של המתרס. חליתי קשות. הייתי שנים מאה אחוז נכה. סעדו אותי. היו לי מטפלות. רוב העול והנטל נפל על בעלי המלאך. הוריי גרו בחו"ל כל התקופה. הם חזרו לארץ רק לפני שנתיים. היו לי המון כעסים על הוריי על "הנטישה". אבל זה כבר נושא לפינה אחרת
האם חוויתם או הכרתם משפחות בכאב מתמשך? (שכנים, חברים, קרבים, חוויתם) כן, משפחתי שלי. חיה בכאב מתמשך כעשור. יכולתם לראות את התסכול את אובדן השגרה? אם יכלנו לראות ? חיינו את זה ברמות הזויות ! חוסר האונים, חוסר הוודאות, להשלים עם המציאות החדשה ולקבל אותה ... קשה מאוד ! ההתרסקות הפיזית והנפשית? התרסקות טוטאלית ומוחלטת שלי. בעלי היה חזק. הוא תיפקד כמו מלך
אבל גם ברזל מתכופף...ואחרי כמה שנים, העייפות ניכרה בו. אבל הוא לא נטש. אנחנו עדייו יחד. שרדנו את הגיהנום
החיפוש אחר מענה? הצורך בתמיכה? חיפוש בלתי פוסק. לא היתה לנו תמיכה. הוריי גרו בחו"ל. לא היתה עזרה. זה היה הזוי לעבור את העשור הזה לבד. בדיעבד עשינו הרבה טעוייות. איך חיים בכאב מתמשך? היש נכון או לא נכון? כל אחד יש לו את הנכון והלא נכון שלו. את זה בדיוק צריך ללמוד עם הזמן. אין נוסחה שמתאימה לכולם מאוד חשוב לקבל תמיכה, הדרכה, הנחייה ע"י אנשי מיקצוע, קבוצות תמיכה ... ואם משהו לא מתאים, לא עובד, אז לשנות ולחפש / לנסות משהו אחר. עד שמוצאים את מה שמתאים ועוזר
כך שאולי הפינה מיועדת בעצם לבעלי או להוריי ... אני יכולה לתת התייחסות מהצד השני של המתרס. חליתי קשות. הייתי שנים מאה אחוז נכה. סעדו אותי. היו לי מטפלות. רוב העול והנטל נפל על בעלי המלאך. הוריי גרו בחו"ל כל התקופה. הם חזרו לארץ רק לפני שנתיים. היו לי המון כעסים על הוריי על "הנטישה". אבל זה כבר נושא לפינה אחרת
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.