המקום האינדיבידואלי
אני מסתכלת מסביב, וחושבת, שהפער הוא אינדיבידואלי. אמא שלי בת ה55 משתמשת במחשב בדיוק כמוני, החבר שלה, מבוגר אף יותר, עשה קורס הסבה לטכנאות מחשבים לפני איזה שנתיים, והיום הוא יודע להתעסק עם מחשבים פי 200 יותר טוב ממני. אבא שלי בן ה61 מתקשר איתנו בסקייפ ומטייל עם לפטופ קטנצ'יק צמוד, ואבא של זוגתי כנ"ל. כך שתכלס, קצת קשה לי לראות את המחשב או הטלפון הנייד כמייצגים את פער הדורות. יש נוער שמתשמש במחשב בתור מכונת כתיבה משוכללת עם תוכנת תיקשורת, ויש מי שיודע להפיק מהכלי הזה הרבה יותר, אותו דבר עם אנשים מבוגרים. ולדעתי ההבדל נעוץ באופי והפתיחות של האדם לשינויים, יותר מאשר הגיל שלו. פעם חשבתי על סבא שלי, בן ה85, על זה שכשהוא היה צעיר שיא הטכנולוגיה היה רדיו (אפילו מקלחת בכל בית לא היתה...) היום הוא מפעיל מיקרו, ומזגן, וטלוויזיה רב ערוצית, וטלפון נייד ומדיח כלים וכרטיס אשראי ועוד ועוד' ועוד' והוא בן 85... אבל מה לעשות, זו המציאות סביבו, אז הוא משתמש בה. הוא עדיין מאוהב בטרנזיסטורים קטנים, אבל תכלס, הרבה מאד שינויים הקלו את חייו או הפכו לסטנדרט, אז אולי זה לקח לו יותר זמן להתרגל, אולי, לא יודעת, אבל תכלס הוא משתמש בכל אותן פונקציות שהוא לא חלם בכלל שאי פעם יוולדו, כשהוא עצמו היה בחור צעיר. אז אני חושבת שאם יש פער, הוא לא קשור לטכנולוגיה, הוא יותר קשור לתחומי עניין. עם כל הכבוד, מה שמעניין בני 15, זה לא מה שמעניין בני 25 או 35 או 55... ואם פעם היה בייני לבין אמא שלי פער דורות גדול, אז היום, כשאני עצמי אישה מבוגרת, פער הדורות כמעט לא קיים, כי היום אני בעמדה מאד דומה לשלה בחיים, מעניין אותי מה שמעניין אישה בת 55, מה שלא הרגשתי כשהייתי בת 15... האם הנוער אומלל יותר? זה שוב אינדיבידואלי. מי שמגיע ממשפחות לוחצות או עם ציפיות גבוהות, יהיה לו קשה, אבל זה רק הכלים שהשתנו, האנשים נשארו אותם אנשים. לגבי אוכלוסיות שונות, לדעתי, אין לנו בכלל כלים לבדוק את זה, ואולי התשובה היתה אפילו מפתיעה, אם היינו עוסקים באנתרופולוגיה. אין לי דוגמא.
