עונה
עוד לפני הדיון, רוצה לדבר על מהות הבגידה, ולמה היא כל כך מקפיצה את הסביבה. תראו - וזו דעתי - כמה שזוגיות חשובה, בדרך כלל משפחה חשובה יותר ממנה. ראשית, משום שזוגיות, כמו שאנחנו מגדירים כיום, היא שונה לחלוטין ממה שהוגדר בחברות מסורתיות - ואנחנו במרחק של כמה עשורים בלבד מעולם שכולו בנוי על משפחות מסורתיות. זוגיות היא בסיס להקמת תא כלכלי שבו יגודלו ילדים. זוגיות מסורתית בנויה על אי שוויון בין הפרטנרים (לרוב האשה במובנים מסוימים היא רכוש ה"בעל", חובתו לפרנס אותה ולגדל את ילדיהם. חובתה לתת לו בלעדיות על אבהות ילדיה), ובגידה במסגרת המסורתית נמדדת אחרת בין בני הזוג. הוא יכול לבגוד ובחברות מסוימות לקחת אשה נוספת באופן חוקי. לה אסור לבחור פרטנר, ודאי כשהיא נשואה, אבל גם לפני, כשהיא עדיין רכוש של אביה. כיום, כשנשים עצמאיות, יכולות ואף מצופות לקיים את עצמן, המשמעות של זוגיות היא אחרת. עוד לא עיכלנו סופית את המשמעות הזאת, לדעתי. עוד יהיו לה השלכות על מבנה המשפחה. ומה היא בגידה בעצם? כל המרחב שבין סטוץ מזדמן של אחד מזוג שטרם מיסד את הקשרים, ועד החזקת שתי משפחות במקביל, כשאחת לא יודעת על השניה. לא כמו שתפו הגדירה, אבל כמו שעלה מהתגובות. את/ה יודע/ת שבזוגיות של חברים טובים שלך אחד מהם בוגד. האם תספרי לנבגד/.ת? לא, אבל אספר לבוגד שאני יודעת, ושיעשה עם זה מה שהוא/היא מבינים. במיוחד אם מי שאני מכירה הוא זה שאיתו בוגדים, ולא תמיד מודע לכך שהקשר שלו נבנה על הרס אפשרי של מחוייבות אחרת. יכול להיות שאני טועה ואין בגידה יכול להיות שזו בגידה מוסכמת - בעולם של היום יכולים להיות מצבים כאלו. היש מחילה לבגידה? כן/לא למה? תלוי בנבגד ובו בלבד. אם אתה מקבל שאתה לא יכול לתת לזוג את כל מה שהוא צריך ויכול לחיות עם זה שהוא משלים במקום אחר, אתם עדיין יכולים לקיים תא משפחתי, לפחות כל עוד יש ילדים שטרם בגרו. אם אתה יכול לבטוח בבן הזוג שלא יפרק את התא המשפחתי בניגוד לרצונך, אני מניחה שיש אפשרות למחילה. אם נוצר חוסר אמון עמוק בבן הזוג, אין מחילה. האם נכון למשהו מבחוץ "לשפוט" את הבוגד? זהו שלא. כי אני מבחוץ, ולא יודעת הכל. וכשאני לא חלק מהמערכת אין לי זכות לשפוט לא את הבוגד, לא את הנבגד (ובכל גילוי לנבגד אני בעצם שופטת את הנבגד לא פחות מאשר את הבוגד) ולא את זה שאיתו היתה הבגידה. אם נחשפתם לאירוע בגידה בסביבתכם? קרה לי אישית, שהבחור שחשבתי שהוא החבר שלי התחיל במערכת יחסים עם החברה הכי טובה שלי, וגיליתי את העניין רק כשהם התחילו לחשוב על חתונה. מה שהכי כאב לי היה שהם בחרו להסתיר ממני. לו היו אומרים מהתחלה שזה קורה, הייתי מסתדרת עם זה קל יותר. נפגעתי ממנה יותר מאשר ממנו, ממנו נפגעתי כי הוא רצה אחרת, וזה קורה. ממנה נפגעתי כי בחרה דווקא את מי שידעה שאני בחרתי, שנכנסה לזה בידיעה שתפגע בי, ושנתנה לעניין להמשיך בלי שאדע. אחד הדברים שעזרו לי היו שאני גיליתי ולא שבאו לספר לי. עזר לי גם שהסביבה החליטה שאני זרקתי אותו ולא ההיפך, למרות שסיפרתי מה באמת קרה. האם יכולתם להזדהות עם מי מהצדדים? אני הזדהיתי איתי, כמובן. לא ניסיתי להזדהות עם אנשים אחרים בסיטואציה כזאת. גם הזדהות היא סוג של שיפוט. האם אתם מסוגלים לדמיין איך הייתם מגיבים במצב של נבגד? אני יודעת איך פעלתי אז. לא היתה אפשרות לשמר את הקשר, לא איתו ולא איתה. מאידך, עוד לא היה יותר מדי לאבד באותו שלב. כשתפסתי את זה, כאבתי יותר את אובדן החברה מאשר את אובדן הבחור. מה דעתכם באשר לזמינות וקלות יכולת הבגידה בנתוני התקשורת בימינו?( צימרים ובתי מלון המושכרים לשעות בודדות.) ממש לא רלבנטי. מי שרצה לממש בגידה מצא דרכים גם לפני הצימרים. בשביל בגידה צריך שני מרכיבים אחרים - צורך לא ממומש בתוך הקשר, והזדמנות להכיר. בעולם המודרני שני אלו קלים יותר. מאידך בעולם המודרני קל יותר לחיות שלא במסגרת זוגית, מה שהופך הרבה קשרים שפעם היו לא לגיטימיים, לקשרים שאינם בגידה.