עונה ../images/Emo3.gif
אני תמיד נזהרת עם המחשבות לגבי החיבור בין שתי נשים. כי אני, כמו שכתבת, לגמרי מרגישה שזכיתי, אין לי מילה אחרת. יש לי מזל גדול בחיים (שעזרתי לו קצת עם בחירות מודעות אבל תכלס, אין מה לדבר, מזל גדול
) אז אני לא יודעת אם אני יכולה להסיק משהו מהחיבור שלי ושל זוגתי על כל הקשרים החד מיניים... אני כן יכולה להגיד מתוך מה שכן הספקתי להכיר בקהילה, שאני באמת חושבת, שיותר הגיוני להתחבר עם אדם ש"יש לו מוח כמו שלי" כמו שניסחת את זה. הרבה מאד מהמתח של נשים מנוגה וגברים ממאדים, לא בא לידי ביטוי. עדיין באופן טיבעי יש פערים אישיותיים, אבל כן, אני מרגישה כמוך, שיש הרבה פערים התחלתיים בין הגישה של גבר ואישה לחיים, שלא באים לידי ביטוי בחיינו (בין אם הסיבה לפערים היא שנשים וגברים שונים ביולוגית ובין אם הסיבה היא כי אנחנו מתחנכים באופן שונה סביבתית מרגע הולדתינו). אני וזוגתי לא נשים לפי החינוך הנשי הקונבציונאלי (אני תוהה אם בכלל יש דבר כזה...) למשל זוגתי שונאת לקנות בגדים
וקונה בגדים כמו בבדיחות על הגברים (נכנסת לחנות, הולכת לנקודה הרלוונטית, לוקחת את החולצה הראשונה שיש שם, משלמת ויוצאת, וגם זה רק אחרי שהחולצה האחרונה שלה התפוררה לפירורים מרוב שימוש) אבל עדיין, כשאני הולכת לקנות היא משתפת איתי פעולה לגמרי, אני ממש אוהבת ללכת איתה לקנות בגדים והיא גם תמיד באה איתי
ו/או משתפת איתי פעולה לגמרי כשאני גוררת אותה בשביל לקנות לה חולצות (ואז כבר קונים 10 חולצות בבת אחת, כי אני יודעת שהמבצע לסחוב אותה בשביל בגדים לעצמה לא יחזור בקרוב
) אז כן, אני אישית חושבת שזה יותר קל, בעיקר דווקא בתחום הציפיות שלנו בתוך הקשר אחת מהשניה, אני מרגישה שלהרבה נשים יש פנטזיה איך זוגיות צריכה להיראות, מה הדברים החשובים לה. כשיש שתיים כאלו בקשר, אז ההתאמה פה מגבירה את זה אחת אצל השניה. בעוד שאם לגברים יש תפיסה אחרת לגבי איך זוגיות צריכה להתממש (ולראות "מחוברים" נותן לי ה-מ-ו-ן חומר למחשבה על התפיסה הגברית לגבי זוגיות) אז התחושה העיקרית היא הצורך להגיע להסכמות ויש יותר פערים לגשר עליהם. מצד שני, באמת, אני לא מכירה את כל הבחורים בעולם
. לגבי פער גילאים... האמת שראיתי את השאלה שלך ב4:57 כשפרסמת אותה, ואיתה הלכתי לישון (הייתי בשוק שמישהו כתב בוקר טוב!) אז במובנים מסוימים לפער הגילאים לא היה שום משמעות, כלום. במובן של הרמה האישית, הבגרות הפנימית, העניין המשותף- כאמור, זה היה הדבר העיקרי שעליו תיאמתי ציפיות מההתחלה, ואכן לא היה פער ולא הרגשתי שזוגתי כל כך יותר צעירה ממני, למרות שעדיין לתפיסתי גיל 22 זה גיל מאד בוסרי אצל רוב-רובנו. ובכל זאת זה לא היה עניין אצלנו, וזוגתי אוטוטו בת 28, תראי איך הפער פתאום נראה הרבה יותר קטן
איפה כן היה לזה משמעות? בעיקר בצד הטכני. זוגתי היתה בשלב ההוא בבחירת כיוון מקצועי, שכירת דירה ראשונה, וכד'- דברים שאני כבר מזמן עברתי.. אמנם אצלנו זה לא גרר קושי, אבל היה יותר מעניין לשמוע את החוויה של זוגתי בעניין (ואולי היא תכתוב פה כשהיא תחזור מאייקון ותחליט לצאת מהאנונימיות שלה
) כי אני אישית כן הייתי מעדיפה במקום הזה להכיר אנשים שנמצאים בשלב דומה בתהליך הזה. לפעמים אני אומרת לזוגתי, שהיא באמת, לא יודעת איך מרגישים דברים מסוימים מאד, רק בגלל עניין הגיל, למשל היא לא יודעת מה זה להחליף אלף שותפים, כי אני הייתי השותפה היחידה שלה. היא לא יודעת מה זה להרגיש שלעולם לא תמצא אהבה, כי היא התחברה בגיל ממש צעיר, ומצד שני היא תמיד משווה את עצמה (למשל מקצועית) לבחורה שעברה 6 שנים יותר בתחום המקצועי, והיא תמיד חושבת שהיא לא עומדת בציפיות, למרות שתכלס אם היא היתה משווה את עצמה לעצמי בגילה היא היתה מגלה שהיא עומדת יפה מאד בסטנדרטים
אז באמת מעניין לראות מה היא חושבת מכיוון הצעירה יותר. מכיוון המבוגרת יותר, עם האישיות הספציפית שלנו, אני לא מרגישה קושי. ולא פעם אני חושבת לעצמי איזה מזל שלא נתתי למספרים למנוע ממני לממש את החיבור הזה (וגם לא למראה חיצוני ולא למה יגידו ולא לעוד אלף סיבות טכניות) מקווה שעניתי
ותודה על הפידבק החם, אין לכן מושג כמה זה מרגש