יוצאים מאזור הנוחות
- זוגיות

../images/Emo204.gif נהניתי לקרא ולהשתתף.

בעקבות מה שספרת אני מנסה לבחון במבט לאחור ולחפש נקודות ציון שגם אנו התפשרנו בזוגיות. מתלבטת האם הן היו מהוות מניע שלא להינשא. אבל מסתבר שהציפיות הן חלק נרכש בחיים ככל שאנו מתבגרים והחיים מזמנים לנו תהליכים אזאי
הציפיות מתחדשות ואולי גם משתנות. האומנם? תודה
 

עינב ג ל

New member
אני מניחה שאת צודקת

וציפיות משתנות, או יותר נכון לומר "מתעדכנות" לאורך החיים.
 

dify

New member
נושא כלבבי ../images/Emo8.gif

האם ראיתם חשיבות בתאום ציפיות בכל מה שקשור למערכת הזוגיות שלכם בחיים? כן, ללא ספק. כשהכרתי את זוגתי היא היתה בת 22, אני הייתי בת 29, שמתי הכל על השולחן, אמרתי לה בדיוק איך אני רואה את העתיד שלי, היא אמרה לי מה היא מצפה, זה נעשה ברגע שהבנו שמשהו רציני מתפתח פה. ברגע הראשון לא האמנתי שזה יכול לעבוד, בגלל הפער בגילאים בשלב הזה של החיים, אבל אני מכירה את הזוגה שלי, כשהיא אומרת משהו היא מתכוונת לזה לחלוטין... היא התכוונה ועמדה בכל מה שחשבנו אז שיהיה, גם אני :) האם השתנו הציפיות במהלך השנים? כל תפיסת הזוגיות שלי השתנתה על השנים, לכן ברמה האישית התשובה שלי היא כן. ברמה הזוגית, מבחינת הציפיות שלי במערכת הזוגית הנוכחית שלי, לא, לא השתנו ציפיותי ממנה, אבל כן חל שינוי בשתינו יחד ביחס לילדים, התפיסה שלנו למה אנחנו רוצות שיקרה השתנה. האם יש לכם מענה לעצמכם לשאלה למה אני נמצא עם בן/בת הזוג שלי? ללא ספק. זוגתי הכינה לי פעם טפט לדסקטופ של המחשב, שבו היא כתבה את כל הדברים שהיא אוהבת בי. הרבה פעמים אנחנו עושות את זה, מדברות על מה מחבר אותנו, על מה ההבדלים ביננו, מה מושך אותנו להישאר יחד, וכן, ללא ספק אני יודעת בדיוק מה התבלין שהיא נותנת לחיי, פה ושם אני גם משתפכת על זה בבלוג שלי
(אבל יש גבול לקיטשיות
)
 
../images/Emo204.gifאגלה לך בכנות- חיכיתי לך

למדתי להכיר אותך וידעתי שהנושא קרוב ללבך.
אני מרשה לעצמי להשתמש במידע שאת משתפת אותנו גם מחוץ לפינה זו, ואני חושבת שלזוגיות בין נשים יש יתרון עצום בכל מה שקשור למוח הנשי. סוגיות רבות מגיעות למענה מהר יותר ולפעמים ללא צורך לשוחח על כך היות שיש לכן מוח נשי שמתנהל זהה ואינו זהה למוח גברי! יחי היתרון.
חשבתי על זה לא אחת ועכשיו העזתי גם לשתף לו היה לבעלי מוח כמו שלי, היה חוסך לנו כל מיני חילוקי דעות מיותרים............ מה דעתך? ועוד ברשותך האם פער השנים משמעותי לטיבה של זוגיות? בעלי מבוגר ממני ב 12.5 שנה. אני לא זוכרת מקום מהותי נקודתי בחיינו המשותפים (נשואים כבר 26 שנה. יחד כבר 28 שנה) שזה היה כה משמעותי. ואחרון אהבתי מאוד את אחרית דברייך השיחות המשותפות של מה מחבר אתכן כל בקר מחדש ואומר לך שוב: זכית! גברים לא מתחברים לזה בקלות.
ושלא ישתמע מדברי שאני מחליפה את הזוגיות שלי.
תודה שאת כאן תמיד
 
דיפי מעלפת!!!!

אני מכורה לאישיות שלה כבר המון זמן, עוד לפני שהגעתי לנהל את הפורום הזה. היא אדם מדהים, מעניין ברמות ולא סתם אני אוהבת אותה. בכל פעם שהיא כותבת הודעה או פוסט אני קוראת בשקיקה כל אות, לא רק כל מילה שלה. אישיות ממגנטת אמיתית. אחת מהאנשים שהפורום הזה קיבל במתנה. אני מכורה לה. בכל פעם שהיא כותבת- אני בחגיגה.
 
מתערבת אתך שהיא לא תענה, היא ביישנית

היא מובכת בקלות, כמה שנראה שהיא לא.... אין, היא דבר נדיר !!! דורבן עם לב להב. כפרה עליה.
 

dify

New member
אוי את הורגת אותי ../images/Emo6.gif

אני תכלס צוחקת פה בקול רם!!!!!! נראה לי שתיכף מאשפזים אותי על התגובה ההזויה שלי לקריאת טקסט אינטרנטי
אני לא מאמינה שמישהו קורא כל מילה שלי
לפעמים אני חושבת שרוב האנשים עושים כמו זוגתי, כשהיא פותחת הודעה שלי (והיא קוראת את כולן באמת
), היא דבר ראשון גוללת למטה לראות מה האורך... לדעתי מעל אורך מסוים היא לוקחת נשימה עמוקה לפני תחילת הקריאה
אבל מה שהדהים אותי זה היכולת המדויקת שלך לשים את האצבע. כי נכון, כל כמה שאני אדם מוחצן לגמרי, ככה אני גם ביישנית, אולי בגלל זה אינטרנט זה סביבה נהדרת עבורי, יש באנונימיות משהו משחרר איימים (למרות שבואו נודה, אני ממש לא אנונימית מלא אנשים שקוראים אותי מכירים אותי גם במציאות
) אבל תכלס, חוץ מעל 2-3 נושאים מאד מאד ספציפיים ומוגדרים היטב, על כל דבר אחר אני תמיד עונה, זה סוג של אתגר בשבילי, להעיז לגעת בדברים שקשה לי לגעת בהם.
 
גם אני קוראת אותך תמיד

יש המון מה ללמוד ממך ואת כותבת יפה וברור ומפורט . בעיני - את מיוחדת מאוד באופן בו את נודעת בי ובטח בעוד אחרים.
 

dify

New member
עונה ../images/Emo3.gif

אני תמיד נזהרת עם המחשבות לגבי החיבור בין שתי נשים. כי אני, כמו שכתבת, לגמרי מרגישה שזכיתי, אין לי מילה אחרת. יש לי מזל גדול בחיים (שעזרתי לו קצת עם בחירות מודעות אבל תכלס, אין מה לדבר, מזל גדול :)) אז אני לא יודעת אם אני יכולה להסיק משהו מהחיבור שלי ושל זוגתי על כל הקשרים החד מיניים... אני כן יכולה להגיד מתוך מה שכן הספקתי להכיר בקהילה, שאני באמת חושבת, שיותר הגיוני להתחבר עם אדם ש"יש לו מוח כמו שלי" כמו שניסחת את זה. הרבה מאד מהמתח של נשים מנוגה וגברים ממאדים, לא בא לידי ביטוי. עדיין באופן טיבעי יש פערים אישיותיים, אבל כן, אני מרגישה כמוך, שיש הרבה פערים התחלתיים בין הגישה של גבר ואישה לחיים, שלא באים לידי ביטוי בחיינו (בין אם הסיבה לפערים היא שנשים וגברים שונים ביולוגית ובין אם הסיבה היא כי אנחנו מתחנכים באופן שונה סביבתית מרגע הולדתינו). אני וזוגתי לא נשים לפי החינוך הנשי הקונבציונאלי (אני תוהה אם בכלל יש דבר כזה...) למשל זוגתי שונאת לקנות בגדים
וקונה בגדים כמו בבדיחות על הגברים (נכנסת לחנות, הולכת לנקודה הרלוונטית, לוקחת את החולצה הראשונה שיש שם, משלמת ויוצאת, וגם זה רק אחרי שהחולצה האחרונה שלה התפוררה לפירורים מרוב שימוש) אבל עדיין, כשאני הולכת לקנות היא משתפת איתי פעולה לגמרי, אני ממש אוהבת ללכת איתה לקנות בגדים והיא גם תמיד באה איתי :) ו/או משתפת איתי פעולה לגמרי כשאני גוררת אותה בשביל לקנות לה חולצות (ואז כבר קונים 10 חולצות בבת אחת, כי אני יודעת שהמבצע לסחוב אותה בשביל בגדים לעצמה לא יחזור בקרוב
) אז כן, אני אישית חושבת שזה יותר קל, בעיקר דווקא בתחום הציפיות שלנו בתוך הקשר אחת מהשניה, אני מרגישה שלהרבה נשים יש פנטזיה איך זוגיות צריכה להיראות, מה הדברים החשובים לה. כשיש שתיים כאלו בקשר, אז ההתאמה פה מגבירה את זה אחת אצל השניה. בעוד שאם לגברים יש תפיסה אחרת לגבי איך זוגיות צריכה להתממש (ולראות "מחוברים" נותן לי ה-מ-ו-ן חומר למחשבה על התפיסה הגברית לגבי זוגיות) אז התחושה העיקרית היא הצורך להגיע להסכמות ויש יותר פערים לגשר עליהם. מצד שני, באמת, אני לא מכירה את כל הבחורים בעולם
. לגבי פער גילאים... האמת שראיתי את השאלה שלך ב4:57 כשפרסמת אותה, ואיתה הלכתי לישון (הייתי בשוק שמישהו כתב בוקר טוב!) אז במובנים מסוימים לפער הגילאים לא היה שום משמעות, כלום. במובן של הרמה האישית, הבגרות הפנימית, העניין המשותף- כאמור, זה היה הדבר העיקרי שעליו תיאמתי ציפיות מההתחלה, ואכן לא היה פער ולא הרגשתי שזוגתי כל כך יותר צעירה ממני, למרות שעדיין לתפיסתי גיל 22 זה גיל מאד בוסרי אצל רוב-רובנו. ובכל זאת זה לא היה עניין אצלנו, וזוגתי אוטוטו בת 28, תראי איך הפער פתאום נראה הרבה יותר קטן
איפה כן היה לזה משמעות? בעיקר בצד הטכני. זוגתי היתה בשלב ההוא בבחירת כיוון מקצועי, שכירת דירה ראשונה, וכד'- דברים שאני כבר מזמן עברתי.. אמנם אצלנו זה לא גרר קושי, אבל היה יותר מעניין לשמוע את החוויה של זוגתי בעניין (ואולי היא תכתוב פה כשהיא תחזור מאייקון ותחליט לצאת מהאנונימיות שלה
) כי אני אישית כן הייתי מעדיפה במקום הזה להכיר אנשים שנמצאים בשלב דומה בתהליך הזה. לפעמים אני אומרת לזוגתי, שהיא באמת, לא יודעת איך מרגישים דברים מסוימים מאד, רק בגלל עניין הגיל, למשל היא לא יודעת מה זה להחליף אלף שותפים, כי אני הייתי השותפה היחידה שלה. היא לא יודעת מה זה להרגיש שלעולם לא תמצא אהבה, כי היא התחברה בגיל ממש צעיר, ומצד שני היא תמיד משווה את עצמה (למשל מקצועית) לבחורה שעברה 6 שנים יותר בתחום המקצועי, והיא תמיד חושבת שהיא לא עומדת בציפיות, למרות שתכלס אם היא היתה משווה את עצמה לעצמי בגילה היא היתה מגלה שהיא עומדת יפה מאד בסטנדרטים
אז באמת מעניין לראות מה היא חושבת מכיוון הצעירה יותר. מכיוון המבוגרת יותר, עם האישיות הספציפית שלנו, אני לא מרגישה קושי. ולא פעם אני חושבת לעצמי איזה מזל שלא נתתי למספרים למנוע ממני לממש את החיבור הזה (וגם לא למראה חיצוני ולא למה יגידו ולא לעוד אלף סיבות טכניות) מקווה שעניתי :) ותודה על הפידבק החם, אין לכן מושג כמה זה מרגש :)
 
../images/Emo204.gifקראתי פעמיים!

ואעלה נקודה רק במידה שתסכימי. מצטטת אותך: לפעמים אני אומרת לזוגתי, שהיא באמת, לא יודעת איך מרגישים דברים מסוימים מאד, רק בגלל עניין הגיל, למשל היא לא יודעת מה זה להחליף אלף שותפים, כי אני הייתי השותפה היחידה שלה. היא לא יודעת מה זה להרגיש שלעולם לא תמצא אהבה, כי היא התחברה בגיל ממש צעיר, ומצד שני היא ........ שואלת: האם אין במקום הזה סוג של חשש שהיא תתעורר בקר אחד ותשאל את עצמה למה מהרתי להינשא צעירה? בזוגיות של גברים ונשים אנו כן מעלים את זה כסוג של "קושי". למשל הבן שלי בזוגיות כבר כמעט 3 שנים והוא רק בן 22 הוא הגבר הראשון שלה והם מדברים על זוגיות עד. שוחחתי עם הבת שלי (25.5) על כך שהם מקסימים ואנו אוהבים אותה מאוד את שניהם, את השמחה שלהם היחד שלהם, הקשר הנפלא. ובכל זאת בטווח של שנים קדימה סתם במחשבה, שאלנו מתי החברה של בני תשאל את עצמה "למה לא ניסיתי סוג אחר של זוגיות"? האם זה עלה לך אי פעם במחשבה? תודה
 

dify

New member
לשמחתי

אני לא הראשונה של זוגתי, אמנם הכרתי אותה בת 22, אבל היא היתה לפני כן למעלה משנתיים בקשר רציני אחר (מגיל 20 עד 22). וכן, זה נראה לי ס-ו-פ-ר מהותי, וכן, אילולא זה, הייתי מוטרדת מאד, כי אני מכירה לא מעט סיפורים והתלבטויות של כאלו שלא בטוחים, וכי אני בעצמי פעם הייתי בקשר ראשון וחשבתי שהכל מושלם, ורק בקשר השני הבנתי כמה לא היה לי מושג שיכול להיות אחרת. אז כן, לגמרי ולחלוטין זו שאלה חשובה!!! וחשובה במיוחד כי אם זה היה מטריד אותה זה משהו שעלול לעלות לא עכשיו אלא עוד חמש, עשר, ויותר שנים... אז אצל זוגתי לשמחתי זה לא אישיו בכלל, הקשר שהיה לה לפני כן אמנם לא היה ברמת עוד מעט מתחתנים, אבל גם היה רציני כמו קשרים אחרים בתחילת שנות העשרים, (מצטערת, אני לא מחשיבה קשרים בתיכון כשעוד חיים תחת הסינר של ההורים ונמצאים במסגרת של לימודים בתיכון). וחוץ מזה, עם עובדות אני לא מתווכחת, זה לא שיש אצלנו איזשהי תחושת התפשרות או שיגרה או חשש שהיא לא תמצא מישהי אחרת, אין לי צל של ספק שהיא מאושרת, מתנצלת אם זה לא נשמע צנוע, אבל באמת, אם אחרי שש שנים אנחנו עדיין מרגישות ככה, אז כנראה שזו לא רק התלהבות של התחלה. חוץ מזה, לא יודעת עד כמה קראת אותי במקומות אחרים, אבל אני וזוגתי מחזיקות זוגיות שאין בה שום דבר כובל, בכוונה מודעת לחלוטין. אין לנו רכוש משותף, אין תלות כלכלית (חשבונות נפרדים והכל מתחלק בדיוק חצי חצי, רשום), אין מחוייבות חוקית, אין ילדים. כלום. הקונספט הוא, מעבר לעניין השיוויוני, שבאמת, בכל רגע נתון, כל אחת מאיתנו יכולה לקום וללכת, שום דבר טכני לא מחזיק אותנו פה, מהיום הראשון שהיא איתי, למרות הפער בגילאים והפער המקצועי, היא לא נשענה עלי כלכלית מעולם (או להיפך), כך שאם יש לה חשש שאולי זה לא זה, לאור היכרותה איתי, היא אמורה לדעת שאם היא תבוא ותגיד במלוא הפתיחות שזה החשש שלה, אז סביר לגמרי שאני אכבד את זה, והיא תוכל לעבור לגור לבד לכלכל את עצמה ולראות לאן היא מתגלגלת בחיים. אני לגמרי אכבד את זה, מהמקום הפשוט, שאני מעדיפה תמיד לדעת את האמת ולחיות עד הסוף, מאשר להחליט החלטות מתוך פחד והתפשרות, ואני בטוחה שהיא יודעת את זה.
 

kriz

New member
כל פעם שאני רואה את הפינה הזאת אני

אומרת לעצמי שהנה אני אוטוטו מוצאת את הזמן לענות ואיכשהוא הזמן עובר ואני לא מצליחה להגיע לזה. הפעם החלטתי שדי! אני מקדישה את הזמן לפינה... אז אמנם אני נשואה רק 3 שנים (אנחנו יוצאים 10 שנים) אבל בכל זאת...
האם ראיתם חשיבות בתאום ציפיות בכל מה שקשור למערכת הזוגיות שלכם בחיים? התחלנו לצאת כשהיינו בני 18 וזה לא ממש עניין אותנו אז
האם תאמתם ציפיות בשלב כלשהו? לא ממש. אולי בחלק מהדברים אבל גם נוכחנו לגלות שגם כשמתאמים ציפיות זה לא תמיד עובד כמו שרוצים
האם השתנו הציפיות במהלך השנים? אאאמממ.... אפשר להגיד שכן
האם יש לכם מענה לעצמכם לשאלה למה אני נמצא עם בן/בת הזוג שלי? אני ובעלי די שונים זה מזה. אני אוהבת לצאת מהבית לטייל ולבלות והוא - תנו לו את הבית - אין מאושר ממנו... אני מבולגנת והוא רודף אחריי כל היום שאסדר... אני בן אדם של בוקר והוא של לילה... אני אוהבת לאכול כמעט הכל והתפריט שלו - אללה איסטור.... הוא מחושב ברמות על ואני... חחחח הצחקתם אותי. אבל (ואולי בגלל) הוא הבן אדם הכי מדהים שהכרתי בחיי. אני אוהבת אותו ברמות שבחיים לא ידעתי שאפשר לאהוב. ואם כל הזמן אני חושבת שזהו - יותר מזה לא אוכל לאהוב אותו - פתאום קורה איזה משהו שגורם לי פשוט להרגיש רגשות שלא ידעתי שקיימים בכלל... ושלא תטעו - זה לא שהוא לא מעצבן אותי לפעמים שבא לי להחטיף לו איזה כאפה שתנענע אותו
אבל הוא דואג, הוא אכפתי - הוא פשוט הנסיך שלי
 
../images/Emo204.gifזכינו שאת כאן.

בעצם החיים עיצבו לכם את הציפיות המשותפות יחד ואולי גם זו דרך שלא חשבתי אליה קודם לכן. לצמוח יחד ממקום משותף ולהגיע לציפיות משותפות
ההפכים שלכם, מביאים אתכם למקום שאתם משלימים זה את זה ואין נפלא ממנו. מה גם שאת הכל עוטפת האהבה אז ...........מה עוד אפשר לבקש?
מצפה לך גם בשבוע הבא. תודה
 
בתור אחת שהרבה זמן בקשר

מרגישה צורך לענות ולהגיד ש... הציפיות שלי הוגדרו מראש לעצמי כמובן בתחילת הקשר וככל שעברו השנים הציפיות עלו ועלו. אני נמצאת עם בן הזוג שלי כי טוב לי איתו כי הוא מבין אותי גם כשטוב וגם כשרע יודע לפרגן לפנק שלדעתי זה בין הדברים שהכי חשובים לי. מקווה שהייתי ברורה - אחלה דיון!
 
../images/Emo204.gifהיית ברורה

ואף נחרצת
ואומר לך יותר מכך, המשפט שלך: "ככל שעברו השנים הציפיות עלו ועלו." נגע בי באופן אישי. ולמה? כי כשאני באה מהמקום הזה יש לי לעתים סוג של "נקיפות מצפון"
והשדון שבי שמהרהר......
אם זה מתנשא?
האם זה לא הוגן כלפי בן הזוג. בעוד רבים העידו כאן במילים שונות, שהקשר הוא ספירלי ולכן הציפיות מתעדכנות. תודה
 
תאום ציפיות הוא הליך הכרחי, אבל...

אני חושבת שעוד קודם לתאום הציפיות בין בני הזוג, חשוב לברר היטב את נושא הערכים. מה הערכים שלי, מה הערכים של בן הזוג. מה הערכים אותם אני מצפה שיבואו לידי ביטוי בזוגיות. בניה משותפת של ערכים משותפים. הערכים שלנו והערכים הזוגיים הם הבסיס הבריא, בעיני, לזוגיות טובה ומלאת תקשורת. תאום ציפיות הוא השלב השני.
 
../images/Emo204.gifאני מנסה לחשוב על מה שכתבת

בעצם, כאשר אנו מכירים אדם חדש מתחילים להתקרב ולהיפתח אליו, אנו מתנהלים לפי הערכים שלנו. אנו מביאים את עצמנו ליחד וככל שנביא את עצמנו אמית וללא מסכות, כך ניתן יהיה לבנות ערכים משותפים כבסיס לתאום ציפיות. תודה
 

mykal

New member
איזה נושא! איזה ענין!

אומר בנושא זה שהדרך לחשוב נכון ולבנות בית ומשפחה, על בסיס איתן של חשיבה ותכנית זה ענין חשוב ביותר. וכמובן עונה: האם ראיתם חשיבות בתאום ציפיות בכל מה שקשור למערכת הזוגיות שלכם בחיים? האם תאמתם ציפיות בשלב כלשהו? כן בהחלט, אני לא נפגשתי באקראי עם בן הזוג שלי, חברה טובה הפגישה בינינו כשהאמירה שלה היתה, אתם מתאימים בדרך החשיבה שלכם, תשוחחי איתו ותהני, ואכן כך היה, נפגשנו ושוחחנו, ובדקנו, וכשחברה הציעה, לכו לסרט יחד, (אז היה מקובל), אמרתי לה שכל אחד ילך לבד, ואז נדון עליו ואכן זה היה בסיס חשוב לזה להמשך חיינו. האם השתנו הציפיות במהלך השנים? לא כ"כ יודעת להגדיר שינוי ציפיות, כמו להדגיש שינוי צרכים, הן אישיים, והן משפחתיים, אבל הדברים קרו תוך כדי תנועה, ומאחר, שאנחנו כל הזמן בשיח מתמשך, לא היתה הגדרת ציפיות כמו 'כיבוש' יעדים משותף. האם יש לכם מענה לעצמכם לשאלה למה אני נמצא עם בן הזוג שלי? בודאי שאני יודעת, מעבר לאהבה שפושטת צורה ולובשת צורה אחרת. ולמה אני איתו? --רק בגלל טוב ליבו, אהבתו האינסופית לילדינו, המוכנות שלו להשקיע בלי גבולות במה שקרוי משפחה. ובנוסף, הוא גם חכם וגם חרוץ, ומה עוד לבקש? התיאום וההתאמה הם גם המוכנות לקבל גם רגעים פחות נוחים, ולזכור רק את המעלות והתכונות הטרומיות. ונראה על פני שזה הדדי. עובדה שאנחנו 37 שנה נשואים. וכמובן לראות אותו אתמול--כשנולד לנו נכד , בלא מעט בעיות, אנחנו מאושרים, והפכתי להיות גם המעריצה שלו. סיפור למקום אחר.
 
למעלה