ממש לא בכל מחיר..
בואי נבדיל בין התנצלות לסליחה, שאלו מבחינתי שני דברים שונים לגמרי. התנצלות אני אדם שנוטה הלתחמם מאד מהר ולהגיע למצב רתיחה תוך דקותיים
במצב הזה קשה לי להגיב, אני אמנם שומעת כל מילה שאומרים לי, אבל לא תמיד מעקלת הכל באותו רגע. לכן כבר קרה לי לא פעם, שאחרי שנרגעתי קצת, חשבתי שוב על מהלך הדברים, על מה שקרה ונאמר, והגעתי למסקנה שטעיתי או שלא דייקתי או שהצד השני צדק. אם זו תחושתי, אני תמיד פותחת מחדש ומתנצלת, גם אם קשה לי להודות בכך. מבחינתי, מגיע לאדם הקרדיט על הצד שלו, ומגיע לו ההתנצלות ממני. ומעבר לזה, זה גם שיעור טוב לעצמי. ומכל הסיבות הללו אני אעשה מאמץ ואתנצל. סליחה סליחה זה כבר שיעור אחר לגמרי... יש הבדל בין לסלוח לאדם שפגע בי בלי להתכוון לכך, או שפגע ואח"כ הבין את מעשהו ובאמת מרגיש חרטה וחוזר בו. אני משערת שאני אכעס, אבל אם ארגיש שהחרטה/התנצלות אמיתית, אקבל את הסליחה ואחכה שהכעס ישכח. אחרי זמן מה, אסלח ואשכח ואוכל להמשיך הלאה. א-ב-ל אם אני מרגישה שהסליחה היא לא אמיתית, היא סוג של טיוח, של לשמור על העמדת פנים שהכל בסדר, של כניעה כדי לא לעורר מהומות, או בכלל אין בקשת סליחה כי הצד השני מרגיש שהכל בסדר גמור עם מעשיו. אז אין מקום מבחינתי לסליחה. ופה אני לא מסכימה עם הרבה אנשים שמחזיקים בדיעה שהסליחה היא בשבילנו, ושנצטער אח"כ על הכעס והניתוק וכד'- ואני אומרת- זה אולי נכון להם, אבל זה לא נכון לכל אחד! אז לא, לסלוח על דבר שאני לא באמת סולחת לו בלב, זו העמדת פנים, הכעס נשאר, התסכול נשאר, הכאב נשאר. וזה חוץ מהעובדה שלא, לא מגיע לבן אדם פרס על זה שהוא היה נבלה. ולא, אי אפשר לפתור עוגמות נפש ושנים של כאבי לב באמירת סליחה מהפה ולחוץ. יותר חשוב הכוונה של האדם ומעשיו, מאשר עצם אמירת הסליחה.. ולכן אם הנסיבות ממש לוחצות להגיד סליחה, אבל האדם לא מכפר על מעשיו, או שה"סליחה" היא אפסית לעומת גודל הכאב שגרם, אין לזה שום ערך. ולכן כן, אני מהסוג שלא סולח, ולא מרגישה עם זה שום בעיה. להיפך. יש אנשים שניתקתי איתם את הקשר ובגיזרה איתם הכל רגוע ושקט, ואילו יש אנשים שלכאורה עשינו סולחה, והכל העמדת פנים שממשיכה לסרוט בכל אינטראקציה איתם. וזה, על אנשים שהסליחה שלהם, אם בכלל, מגיעה מאוחר מידי ומעט מידי, ושאני בחרתי לא לעשות איתם סולחה, ושנים על גבי שנים של עוגמת נפש נקטעו ברגע שפשוט ויתרתי על הקשר הזה.
http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=1327694 היש נכון במשפט המתורגם: "דומה, שמצטער היא המילה הקשה ביותר......." האם קשה לך להתנצל? למה? מה קשה לך יותר להתנצל או לסלוח? מדוע אנשים בוחרים לעיתים להיפגע ולהשתמש בהתנצלות כהפגנת כוח? ("אני לא מוכן לסלוח לך.......") היש בעברכם מקרה שתרצו לשתף כנפגע/כמתנצל/כמגשר בין אנשים שהתרחקו בשל עלבון? היש דבר שלא תסלחו עליו לעולם? האם זה נכון לא לסלוח?
אבל המציאות הייתה חזקה יותר. נישאנו בניגוד לרצון הורי. אצלם בחצר על הדשא הרחב במושב. נישאנו על אף כל החששות שליוו אותם שמא אני נופלת לידיו של גרוש, מבוגר ממני ואסבול קשות. היום וכבר שנים רבות (אנו נשואים 26 שנה) הוא החתן הכי הכי הכי אהוב מבין הארבעה ויש גם כלה מקסימה......... אבל סלחתי לה על זה יחסית מהר כי הבנתי את החששות שלה. להורי אני סולחת יחסית בקלות.
הכעס מולם לא משרת אותי. אני מציבה את המראה מולי מנסה להיות במקומם לא להיות שיפוטית כלפיהם ולכן אני נוטה לסלוח. מה דעתך? תודה
