יוצאים מאזור הנוחות הסליחה שבתוכי.

[תפו ופוזה]

../images/Emo204.gifיוצאים מאזור הנוחות../images/Emo204.gifהסליחה שבתוכי.

כבר ב 1976 כתב אלטון ג'ון את השיר הנפלא :

Sorry Seems To Be The Hardest Word

יום הכיפור מתקרב. רובנו מאמנים שזה הזמן לבקש סליחה. שכן על חטאים שבין אדם לחברו היום הזה אינו אמור לכפר. חברויות של שנים ארוכות שהשתבשו בגלל דבר קטן, אי הבנה שניתן היה לסיים בסליחה, להתחבק ולשוב להיות חברים. מריבות בתוך המשפחה בין אחים/קרובים שלא מדברים זה עם זה כבר שנים בגלל ויכוח שאף אחד אפילו לא זוכר את פרטיו. אולי כלפי חוץ אנחנו ממשיכים הלאה, אבל בכל פעם שיצוץ דבר שיזכיר לנו את המריבה (שם האדם, מקום המריבה, נושא המריבה) יעלו ויצופו הרגשות השליליים והם יתקעו כמו מקל בגלגלים של חיינו. קיימת תחושה שבקשת סליחה היא אחד הדברים הכי קשים שיש. הקושי להודות בפני עצמנו שטעינו, הקושי הכפול להודות בכך בפני האחר ובעיקר......... להתנצל. הסליחה באה ללמד אותנו שיעור חשוב על עצמנו והשיעורים האלה יחזרו על עצמם עד שנלמד לסלוח, לשחרר ולהשתחרר. היהדות יצרה מגוון דרכים לבקש סליחה וכפרה. המפורסם שבהם הוא מנהג התשליך שבו אנחנו משליכים את חטאינו אל הים. כולם מסכימים על כך שצריך להיות אדם גדול כדי לבקש סליחה. השאלה היא כיצד מבקשים סליחה ואיך הופכים את הסליחה לתהליך של צמיחה ושגשוג. אם החלטתם לבקש סליחה, ואתם לא בטוחים כיצד לעשות זאת, נסו את סליחה שבלב כי מי שנבוך מבקשת הסליחה בפני אדם שפגע או נפגע ממנו ישמח לדעת שמבחינת התת מודע אין צורך לגשת אליו ולבקש סליחה. מספיק שתדמיינו אותו מולכם. ולא פחות חשוב: סליחה עצמית - אחרי שביקשתם סליחה מאדם קרוב שפגעתם בו, שבו עם עצמכם במקום נעים ובקשו סליחה מעצמכם. אמרו לעצמכם: "אני סולח לעצמי על שאיני מושלם, אני סולח לעצמי על כל הטעויות, הנפילות, הבריחות, אי ההבנות, הפחדים". כתבו על דף ממה אתם מבטיחים להשתחרר: אני מתיר את חבל הכעס והעלבון. אני מתיר את חבל התקיעות, אני לא אהיה תקוע יותר. מהצד השני של הדף כתבו את התחושות הטובות שאתם מעוררים בעצמכם: אני מקבל את עצמי על מעלותיי וחסרונותיי. אני יפה, חכם, נהדר, מוכשר ואהוב. אני מבטיח ומתחייב שבשנה הבאה אעשה מאמצים לקדם ולהתקדם לעבר המימוש העצמי השלם שלי. הזמנה לדיון:

היש נכון במשפט המתורגם: "דומה, שמצטער היא המילה הקשה ביותר......."

האם קשה לך להתנצל? למה?

מה קשה לך יותר להתנצל או לסלוח?

מדוע אנשים בוחרים לעיתים להיפגע ולהשתמש בהתנצלות כהפגנת כוח? ("אני לא מוכן לסלוח לך.......")

היש בעברכם מקרה שתרצו לשתף כנפגע/כמתנצל/כמגשר בין אנשים שהתרחקו בשל עלבון?

היש דבר שלא תסלחו עליו לעולם?

האם זה נכון לא לסלוח? גמר חתימה טובה תודה

 

[ניריתי 1]

../images/Emo7.gif

http://www.youtube.com/watch?v=BVJ-CnWhsRM אני מקשיבה והדמעות זולגות

 

[תפו ופוזה]

יקרה../images/Emo204.gif

אכן נתתי את הקישורית למטה. האם תרצי לשתף? אשמח

 

[ניריתי 1]

לא שמתי לב

שנתת את הקישור... חשבתי שתרמתי

אגב, מילות השיר נפתחות כשגיאה השיר פשוט זורק אותי למקומות של כאב (לא פתור מסתבר...) אוף כמה אנחנו יצורים מורכבים

הולכת לאמן כעת... יותר עדיף כי אתמקד בבעיות של אחרים

 

[תפו ופוזה]

כן . ../images/Emo204.gif

 

[סמאדי]

קל לי להתנצל...

קשה לי שלא לבקש סליחה כשנראה לי שפגעתי במישהו. אני סולחת לכולם בדרך כלל, כי לא בא לי לשמור עוינות בתוכי. סתם מזהם.

 

[תפו ופוזה]

../images/Emo204.gifומי שלא מתנצל בפנייך?

קרה לך? אדם שפגע והתעלם? בכל זאת סלחת? תודה

 

[סמאדי]

אין לי אגו בענייני סליחות, אני חושבת

יש מי שמאוד פגע בי באופן רציף וקבוע. אני לא זקוקה לבקשת סליחה. ברגע שהיחס משתנה, הכל נשכח.

 

[סמאדי]

חשבתי על זה... זה לא נכון שאין לי אגו במה

שקשור בסליחה. אנשים שמעצבנים ופוגעים, אני די ''מוחקת'' אותם מחיי.

 

[תפו ופוזה]

עכשיו נשמע לי מציאותי יותר../images/Emo204.gif

גם אני סולחת אבל יש אירועים שזה לא פשוט כלל ועיקר. תודה

 

[תפו ופוזה]

../images/Emo204.gifאת מציינת פגיעה רציפה

לא אירוע חד פעמי שיכל להיות אי הבנה טעות או סיטואציה לא חיובית ומוחלת על שינוי יחס ברגע שזה מפסיק? הבנתי נכון? זה טבעי?

 

[סמאדי]

יש מצבים שבהם אני בוחרת להבליג ולסלוח.

במיוחד למי שלא מאוד חשוב בחיים שלי. עם אנשים קרובים אני סולחת עד שנשבר לי ואז אני מתנתקת. לא אוהבת את זה בעצמי.

 

[mykal]

וואוו, סליחה,

התנצלות, ויתור, הרבה אמוציות מעורבות בתובנות בנושא. לשאלותיך, 1)האם קשה לך להתנצל? למה? ברגע שגיליתי שטעיתי אתנצל, אין לי קושי בענין בכלל. כן, לפעמים עומדת על המשמר, שלא 'יסחטו' אותי רגשית על המוכנות הזו. 2)מה קשה לך יותר להתנצל או לסלוח? לא קשה לי להתנצל ולא קשה לי לסלוח, ואפילו לשכח, לא טיפוס שעוסק בפנקסנות, אנשים טועים, מתנצלים ואני זורמת קדימה. 3)היש בעברכם מקרה שתרצו לשתף כנפגע/כמתנצל/כמגשר בין אנשים שהתרחקו בשל עלבון? יש מקרה כזה, שבזמנו, מנהל בי"ס עשה מעשה שהיה יכול לגרום לסכסוך, בין חברה טובה שלי אלי, וראיתי שהיא מתרחקת, לא ידעתי למה, נגשתי אליה, ביררתי, היא ענתה, אמרתי לה--הוא עושה הפרד ומשול, אני לא במשחק, נשארת חברה טובה שלך,אדבר איתך גם אם תתרחקי. זה הכח שלו, וזה הכח שלי ושלך מול הענין. הכל גז ונעלם כאילו לא היה. ושלושתינו חברים טובים מאוד. 4)היש דבר שלא תסלחו עליו לעולם? האם זה נכון לא לסלוח? אני רואה זאת שתי השאלות כאחת. כיון שאני קלה בלסלוח, אם אני לא רוצה לסלוח כנראה שאינני רואה אופציה אחרת כנכונה. לחמותי וגיסותי--לא אסלח לעולם, (למרות שכבר הרבה פעמים סלחתי והן חזרו למצב הקודם) הן עשו לי הרבה עגמת נפש והיו כפויות טובה, הניתוק שלי מהן, הוא מרפא לנפש. הן גם מעולם לא התנצלו, ולכן אין לי ענין בלסלוח כן, או לא.

 

[תפו ופוזה]

../images/Emo204.gifמה הכוונה סחיטה רגשית?

ועוד דבר יש להתנצל או לקבל סליחה על טעויות שקורות לכולנו. ומה כאשר הפגיעה בנו עמוקה ומשמעותית יותר ? (את נתת דוגמא של חמות וגיסות) ואגב

לי היה אירוע ממש קשה עם המנהלת כאשר לא וויתרתי על התנהגות שלה ומאז היא הבינה שממני ראוי גם להיזהר כי לא אספוג כל דבר למען שקט מקצועי. תודה

 

[mykal]

סחיטה רגשית, היא מציאות,

שבה יהיה מותר כלפי אדם מסוים התנהגות מסוימת, בעוד שכלפי מישהו קפדן יותר, לא יעזו לנהוג כך. כי הוא לא יסלח, לא יותר, לא יקבל שזה אילוץ. הדוגמא שאת הבאת דוקא מעולה, המנהלת ידעה אחרי הענין שיותר, זה לא יעבור בשקט. ואז היא לא רק שלא תתנצל מראש אלא בכלל תזהר בענין דומה. כיון שבאופיי אוהבת להחליק לזרום, לותר, אז יכולים לומר, סליחה רצינו לפתור בעיה מסוימת, באמת סליחה, זה אני לא מוכנה. הייתם מודעים לפגיעה ו.... לא לא לא! אני בהחלט יודעת ליות אסרטיבית, הותרנות שלי באה מהרבה מעמד ועצמה לא מחולשה, אז יש גבול. לגהי פגיעה עמוקה יותר, אינני ואה את עומק הפגיעה אלא מהסתכלות ע"י מי, כלומר, מה הקרבה הרגשית כלפי, ועל איזה בסיס של מערכת יחסים. חמותי וגיסותי, נהנו ממני מאוד בעזרה רבה, בהתיחסות בכל תחום במעל ומעבר. ואני הייתי קרובה פיזית גם, לכן הכל היה חשוף בפני, והם תמיד נתנו לי להרגיש זרה ועודפת. כדי לא לעשות אאוטינג--לא אפרט. הסכמתי הרבה פעמים להבליג, למען בעלי, ולמען אוירה טובה, ולפעמים אפילו במחשבה על חינוך ילדי, אבל יש גבול לכל תעלול. אז חתכתי והכל מעולה.

 

[תפו ופוזה]

../images/Emo204.gifאהבתי לקרא את תגובתך

גם אם יש בדברי הבאים מידה של שיפוטיות. אני שמחה שאת מגלה אסרטיביות ואינך מוותרת כאשר צריך. אני מעירה זאת מפני שגם אני יודעת לסלוח בקלות אבל לא מוכנה להבליג ולתת תחושה שאני מוכרת עצמי בעד נזיד עדשים וכבר עניתי כאן לקרין: שביום שהעמדתי את המנהלת על מקומה היא הפסיקה להציק לי ולאתגר אותי בשטויות שלה.

תודה

(מתה לשבת אתך לקפה)

 

[mykal]

שיפוטיות בעיני, אינה מילת גנאי,

במיוחד, אם היא נעשית בכבוד לזולת, כפי שאת יועת לעשות כ"כ יפה. יש משהו במקום שהאדם עצמו משדר על עצמו. ולכן סליחה, סתמית, או לא אמיתית לא מתקבלת. ואת יודעת מה, ארחיב יותר ואומר, אם היה מישהו, והיה, שפגע, ולא בקש סליחה, אבל הבין ששגה, והתחיל להתנהג אחרת, וכיבד, ושידר באמירות ובהתנהגות אני מעצמי סולחת, אין לאף אחד רוח מהכאב והעלבון. לכן סליחה כמילה בלי כיסוי עדיף שלא תאמר.

 

[KarinDi]

אני גרועה בזה!!!

אני לא אוהבת את הנושא. בכלל!!! לא כל כך קשה לי להתנצל, כמו שקשה לי לסלוח....כל סיפורי יום כיפור על זה ש"אם אתה לא סולח החטא עובר עליך" לא הצליחו להשפיע עליי כמו שצריך. הרבה פעמים אני אגיד שסולחת כדי לרצות ולהימנע משיחות התנצלות מביכות (שונאת כאלו!), אבל בפנים....מאוד מתקשה לסלוח ועוד יותר לשכוח. מאוד מנסה לשחרר, אבל לרוב לא מצליחה. יש דברים שקרו לפני כמה שנים ועדיין לא מחקתי אותם...נדיר שאני מנתקת קשר עם אנשים בגלל כעס (אם אני מנתקת קשר מבחירה, לרוב זו פשוט תחושה שהאדם לא עושה לי טוב. לא ריב, לא כעס, אלא חוסר התאמה), אבל מערכת היחסים ממשיכה עם כתם. ברור לי שזה לא נכון. אבל אין לי שליטה על זה. גם זיכרון טוב הוא לפעמים קללה....

 

[תפו ופוזה]

../images/Emo204.gifיקרה

את שופטת את עצמך בחומרה אני "שומעת" זאת לא אחת בתשובותייך.

אני למשל לא מאמינה בתפיסות האלו שהחטא עובר עליך וכו. אילו פרדגמות שאין להן בסיס בחיינו. אני מאמינה שאדם צריך להקשיב ללב שלו, לתחושת הבטן. לא בטוחה שכל התנצלות או סליחה צוברת אצלך משקעים. מניחה שכך קורה כאשר המקרה היה משמעותי, שקשה לך לסלוח על הכאב לאורך שנים. אבל אם האנשים לא מהחשובים בחייך, אולי ראוי לעשות עם עצמך סוג של עבודה כדי להקל על עצמך. אם היינו כאן באימון היינו עובדות על ה"כתם" אך הוא נראה לך בדמיון איך הוא מרגיש לך אילו תחושות הוא גורם לך מה את חשה כאשר את באותו חדר עם אותו אדם. האם היית מוותרת על להיות חלק פיזי במקום האם את נפתחת באופן שטחי בשיחה עמו כמה הוא בכלל חשוב לך בחייך? תרצי להסביר למה זיכרון טוב הוא לפעמים גם קללה? תודה שאת כאן תמיד תודה

,

 

[KarinDi]

סליחה אמיתית

דורשת זכרון לא כ"כ טוב....לשכוח את מה שהיה ולהמשיך הלאה. אם זוכרים- הסליחה לא שלמה ומושלמת. לפחות בעיני. לדוגמה נקח את אמא שלי, סתם כי זה הכי קל (יש עוד הרבה דוגמאות על הרבה אנשים אחרים...)- לפני כמה שנים, כשהתחלתי לצאת עם בעלי, היא אמרה לי איזה משפט שמאוד פגע בי על מערכת היחסים שלנו. לא דיברתי איתה בערך שבוע, למרות ההתנצלויות. בסוף המשכנו הלאה וזה לכאורה נשכח, אבל בכל שיחה על היחסים של בעלי ושלי, אני זוכרת את המשפט הזה. מסיבה זו אני גם לא אפנה אליה עם בעיות בזוגיות. בחיים. האירוע כאילו נשכח, וסלחתי, אבל לא באמת, כי הוא עוד קיים בזיכרון ומשפיע על ההתנהלות בהווה..... אני חושבת שיש אירועים כאלו בהיסטוריה של כל בנאדם קרוב אליי- בעלי, חברות מאוד טובות, אחותי.....זה הופך לחלק (לא כל כך חיובי) ממערכת היחסים עם אותו אדם.