יוצאים מאזור הנוחות שבים לבה"ס

[תפו ופוזה]

../images/Emo204.gifיוצאים מאזור הנוחות ../images/Emo204.gif שבים לבה"ס

תחושה חברתית היא העניין האמיתי בבני אדם אחרים, אכפתיות ורצון לתרום לרווחתם והתפתחותם. תחושה חברתית עוזרת להתמודד עם משימות החיים: עבודה, חברה ואינטימיות דרך שיתוף פעולה. "בשאיפתנו להעניק לילדינו ילדות מאושרת, אנו מזניחים לעתים את אחד התפקידים המרכזיים שלנו בגידולם, והוא פיתוח משמעת עצמית וחברתית. לא לכל הורה ברור מדוע נחוצה משמעת בגידול ילדים, ובחיים בכלל. הדגש על הצורך של ילדים באהבה וקבלה הביא לסלחנות והיענות חסרת תקדים לדרישות הילד. מתירנות, פינוק וחסות-יתר יוצרים את אותו אפקט כמו השפלה: מניעה מהילד את החוויה של הכוח שלו. כשמרחמים על הילד, אנו מלמדים אותו לרחם על עצמו. מתקבל על ידו הרושם שהחיים חייבים לו משהו, ויש לו זכות לדרוש עוד ועוד, מה שמקטין את היכולת שלו לתרום ולהשתתף. כדי שאדם יהיה מסופק ומאושר, ירגיש ביטחון ויגשים את מלוא הפוטנציאל שלו, צריך שתתקיים, בנוסף למה שהוא יכול לקבל בחיים, תחושה חברתית (אדלר 1934). מה היא משמעת? משמעת מורכבת מהיכולת לדחות סיפוקים, קבלת אחריות, חיבור למציאות ואיזון במעגלי החיים. משמעת היא חלק ממערכת בסיסית, הדרושה לנו לפתרון בעיות בחיים. לילדים היום יש הרבה חופש, אך לא שוויון. . הם מסרבים לקחת את האחריות שבאה עם החופש, אך דורשים עוד זכויות.

אנו צריכים דרכים אחרות לעורר מוטיבציה לשיתוף פעולה ולהתנהגות מתקבלת על הדעת. אבל, אין שיתוף פעולה בלי קבלת אחריות. הילד צריך ללמוד להתנהג באופן הולם לא ככניעה למבוגרים אלא כדי להימנע מהתוצאות הכואבות של מעשיו. אי אפשר ללמד אחריות אלא על ידי נתינה של אחריות לילד, בדרך שילמד לבחור ולקבל את האחריות לבחירותיו שלו.

אשמח לפתוח כאן דיון שיגע בכל כיוון שמתאים לכם: ונוגע בחינוך לאחריות ובקידום התחושה החברתית של ילדינו.

מהי מידת האחריות שלנו ההורים לתחושה החברתית של ילדינו? תודה

 

[יעל נועם]

יופי של נושא

שמחה לראות ציטוטים מדבריו של אלפרד אדלר. ההורים הם אלו שנותנים את החינוך הראשוני לילד, את הבסיס לחייו ולכן השפעתם היא הרבה ביותר על הדרכים שבהם הילד יפעל בכל מעגלי חייו. אדלר ציין 3 מעגלים - מעגל המשפחה, מעגל החברה ומעגל העבודה (כולל גם לימודים). המעגלים האלו חופפים בחלקם וכל מעגל משפיע על האחרים. בעקבות כך אני קוראת לעסק שלי "נועם במעגלי החיים" והכיתוב על הפלייר שלי אומר : "אדם חי במרכז מעגלי חייו: מעגל המשפחה, מעגל העבודה / לימודים, מעגל החברה. אדם המרוצה במעגלי חייו הוא אדם החי בנועם." וחזרה לנושא החברתי - המשפחה היא השדה החברתי הראשוני שבו מתנסה הילד. הקשרים עם ההורים, מערכת היחסים עם האחים, המשפחה המורחבת. מה שהילד לומד ב"שדה" זה - הוא מה שהוא לוקח איתו לחיים. ילד שלומד שיתוף פעולה - ישתף פעולה גם עם חבריו והעובדים איתו. ילד שלומד שהכל מגיע לו, שהוא מרכז העולם - ידרוש זאת גם מחבריו, מוריו והלאה. ילד שלומד שכל דבר משיגים בכוח, בצעקות או להיפך בחינחונים - יתנהג כך גם כבוגר. ילד שילמד שיש גבולות - ידע להתמודד עם גבולות גם במעגלי חיים אחרים. כך העניין עם הרבה מאד תכונות והתנהגויות. הילד מנסה התנהגויות שונות - מה שמצליח - זה מה שיקח לחיים. מה שלא הצליח - יחפש התנהגות אחרת. כאשר נולד תינוק, ההורים אוחזים בו, מסתכלים וחולמים איך יהיה שיהיה גדול. כאשר אני שואלת בקבוצות הורים "איך אתם רוצים שהילד שלכם יהיה כבוגר?" עולות תשובות "מאושר, עצמאי, מצליח, אחראי, זוגיות טובה...." (השלימו את החסר). בידי ההורים היכולת לתרום רבות לכך שחלומם יתגשם. בהצלחה במעשיכן ונועם בחייכן. יעל

 

[תפו ופוזה]

../images/Emo204.gifנפלאה. איזה כייף ללמוד ממך.

תודה

 

[צוהר ליופי ולאומנות]

אשמח להתחיל דיון

אני מאמינה בכל מה שכתבת כאן, על אחריות, גבולות, ומיישמת ! אך מה עושים כאשר החברה בכיתה אינה כזאת?! ההורים סומכים יותר מידי על הילדים שיפתרו בעיות בעצמם... לרבות חוסר ידיעה מה הילדים עושים (משחקים) ברחוב... אני וביתי בת ה 11 נתקלות בחבורות של ילדות (_בעיקר) ריקניות, אגואיסטיות חסרות אמפתיה ודחית סיפוקים ושלא נזכיר אכזריות. כן כן ממש אכזריות(בל"ג בעומר זרקו ביצים על ילדה מהכיתה, ביומולדת מסוים במקום ליהנות החליטו לעשות "עליהום על אחת הבנות ולגרש אותה) מה עושים שאת הבנות שלי אני מחנכת ישר אבל החברה היא עקומה?

 

[ניריתי 1]

אולי

אולי לחנך גם כיצד להתמודד או להתייחס או להגיב לעוקם הזה של החברה ? גם בחייה הבוגרים תתקל הרי בתך (והילדים של כולם) ב"עוקם"... אז שתדע להבחין בין טוב לרע וכמובן, כמיטב יכולתך, במקביל, לנטרל מגע שלה עם השפעה שלילית (עד כמה שניתן)

 

[תפו ופוזה]

../images/Emo204.gifאכן נירית

זו החברה שלנו אנו שדנים בנושא ומודעים למציאות, צריכים לתת טון חיובי לחנך את ילדינו שיקחו אחריות על עצמם ועל התנהלותם בחברה

אם כל אחד מאיתנו ירצה קצת יותר יתרום קצת יותר יהיה מודע עוד יותר לכולנו יהיה טוב יותר.

תודה יקרה

 

[צוהר ליופי ולאומנות]

וודאי וודאי!

כן, זה נכון והתאים לכיתה ב וג' וגם קצת ד'.... אבל בכיתה ה' הבנות פשוט לא מוכנות לקבל את החוזק שלה מבחינה מוסרית, מה גם שהיא יפה - מרהיבה והקנאה כנראה מאיימת עליהן, בסופו של דבר היא נשארת לבד בהפסקות, וזו ילדה חברותית, נוחה ומקסימה! תארי לך שהיא הגיעה לשלב שבעריכת טכסים בביה"ס היא נמנעת מלבטא את כישרונותיה כדי שלא להיות בעימותים מיותרים...

 

[mykal]

אני מבינה את הקושי שלך,

אבל, חזקי את בנותיך, על ההתנהגות הראויה שלהן. תגידי להן שלפעמים לומדים מאחרים איך לא להתנהג. ובכל חברה אפשר למצוא שתים שלוש חברות טובות וראויות. לא מוכרחים את כל הכיתה/שכונה/ וכד'. דרך אגב אם יש כיתה כזו, נכון להפנות תשומת הלב למחנכת, או ליועצת. יש להן כלים 'לרכך את הענין'.

 

[תפו ופוזה]

../images/Emo204.gifאין ספק העלת נקודה כואבת.

הגיל של בתך הוא סוג של צומת במשך 25 שנה חינכתי תלמידים בחטיבה חיי החברה הפכו למרכז חייהם אך ההתנהלות בינהם היתה לוקה בחסר לעיתים מזומנות כפי הדגמת. לא הייתי אומרת שהחברה עקומה אבל יש פערים חברתיים שמקורם בבית בו גדלים אותם ילדים המגיעים לבתי ספר אינטגרטיביים . אל תרימי ידיים לא אמרתי התעלמי חלילה (קטונתי מלייעץ..........) תודה

 

[צוהר ליופי ולאומנות]

ובכל זאת...../images/Emo201.gif

האם למישהי יש רעיון... האם להזמין את ההורים לשיחה? הבנתי שלרוב האמהות ממש לא אכפת, ולמי שכן הסמכות ההורית פקעה ממזמן... האם להתערב ישירות מול הילדים...? נדמה לי שזה לא נכון לעשות, לא בטוחה... שנה שעברה הייתה להן מורה ממש ראש קטן שלא התערבה ממש, מקווה שהשנה הן תקבלנה מורה לעניין שתעשה משהו! האם זה נכון להשאיל למורה את הבעיה? עזרו לי למצוא רעיונות!!!

 

[daoli]

אני לא חושבת שתוכלי לנהל דיון עם אמהות

כשאת חושבת שהבנות שלהן הן: "ריקניות, אגואיסטיות חסרות אמפתיה ודחית סיפוקים ושלא נזכיר אכזריות". קודם כדאי שתחפשי צד טוב גם בבנות האלה (ובטוח שיש בהן צדדים נהדרים). ורק כשתמצאי אותו, יש סיכוי לנהל סוג של שיח. האם את היית מעוניינת לנהל דיון עם אמא שחושבת כאלה דברים על הבת שלך? הייתי גם מציעה לך לא לבוא בגישה של: אני צודקת והחינוך שלי הכי טוב, כי גם אז אין שום סיכוי שמשהו יצליח. לא קל להיות אמא לילדה דחוייה שאין לה חברות בבית הספר, אולי שווה לנסות להעביר אותה לבית ספר אחר שבו היא תרגיש נוח, אולי לקחת אותה לכל מיני חוגים ששם תוכל למצוא חברות חדשות. גם לבת שלי לא היו שנתיים חברות בגן, היא מאוד ביישנית שגם זה לא הוסיף לעניין. אבל עכשיו הגיעה ילדה חדשה והכימיה בינהן נהדרת וממש כייף לה עכשיו.

 

[צוהר ליופי ולאומנות]

נראה לי שאת לא מכירה את הנפשות הפועלות...

נורא שמחה שלך זה הסתדר! קצת רקע כי נדמה לי שאת לא מכירה את הנפשות הפועלות: 1. לפני חצי שנה עברנו לישוב חדש - ששם הציפיות היו לאוירה סגורה תומכת ו"קיבוצית"... לא זו המציאות 2. הילדה שלי , ולא רק בגלל שהיא הילדה שלי... לא ביישנית, חברותית ונוחה להסתדר (בכיתה הקודמת היו לה חברות טובות וגם חלק לא...), אנחנו נמצאים במסגרות שונות ותוך שתי דקות יש לה חברות! 3. ברור שכשאני אבחר לדבר עם האמהות (אם בכלל) לא אבוא בגישה של הילדה שלך "_(____" ... 4. ברור שבכל בנאדם יש צדדים חיוביים במיוחד בילדים - ומי כמוני הרי יודעת שאני מפעילה ילדים ... 5. להלן דוגמאות של התנהגויות שעל פיהן אני מסיקה מסקנות שכאילו: היתה יומולדת ל א' - היא הזמינה את הבנות כולן, במקום להנות מיום ההולדת, החליטו הבנות השולטות -בתוך בדיחה לסלק ולגרום לילדה ב' לעזוב את המסיבה, תוך "ירידות" וזריקת ממתקים על ראש הילדה! ביתי שלא מכירה כזה חינוך בבית סירבה להשתתף וגם הוכיחה אותן על מעשיהן ("זה לא יפה!"). לג' בעומר - מסיבת כיתה בה הזמינו את כל הכיתה למדורה שהתקיימה אצל אחת מהבנות השולטות, לא היו פעילויות סביב המדורה, לא היתה מוזיקה וגם לא תפ"א כימייטב המסורת - מה כן? כל ילד הביא מביתו ביצה(כן כן רכה) ורדפו אחרי אחת הבנות נקרא לה ג' וזרקו עליה ביצים, ועל מכוניות חונות וגם על כיתות אחרות שהיו עסוקות בקומזיץ משלהן...! ביתי כמובן שלא מצאה מכנה משותף עם התנהגות שכזו (וטוב שכך!) וחזרה הביתה . וכך בהפסקות שביתי מנסה להגיד משפט ולהתערבב בשיחה הן אומרות לה - מי שאל אותך עופי מיפה לא רוצים שתהיי פה! 6. גם החברות והילדות היותר נחמדות נזהרות שלא לומר שהן חברות של ביתי מפחד שהן תהיינה הקורבן הבא של השולטות... אגב השיחות של הבנות הן על איזה שמפו חפפו אתמול, למי קנו משהו לאחרונה,מי דיברה עם מי (חבורות) ואת מי הן הולכות להשפיט... ויש לי עוד סיפורים דומים... והן רק בנות 11! לפעמים יפי הנפש אינו מתאים ודרושה תגובה נזעמת ומוכיחה... ושוב , שמחה שלך זה הסתדר!

 

[daoli]

ומהי לדעתך תגובה נזעמת ומוכיחה?

הרי לא תלכי ותרביצי לבנות כמו שאמא אחת עשתה לא מזמן נכון? בכל קבוצה יש את השולטות ויש את האחרות. בנות לא יכולות לשלוט אם אין להן במי. כך שזה שביתך הולכת כשקורה דבר לא יפה, זה מצויין. ואני חושבת שצריך להמשיך ולעודד אותה לבחור בטוב ולא להיגרר אחרי השולטות. אולי אם אחרות יראו שהיא חזקה ועומדת על שלה, אז גם יצטרפו אליה. אין ספק שזה קשור לעובדה שעברתם למקום חדש. ומקומות קטנים הם בעייתים אם אתה לא מקובל (אני בעצמי קיבוצניקית). יכול להיות ששיחה שהמורה בבית הספר תארגן, (שזה יבוא ממנה, לא ממך). שיחה שאליה יבואו כל ההורים ובה תוכלו לדבר על המצב, תוכל לעזור. ושהמורה תביא את כל הדוגמאות שהבאת כאן. יכול מאוד להיות שההורים של השולטות לא יודעים שזה עד כדי כך גרוע. ילדים לא נוטים לספר להורים שלהם על מעשים לא יפים שהם עשו. מקווה שזה יסתדר לבת שלך ושהיא תמצא חברות חדשות.

 

[צוהר ליופי ולאומנות]

זהו ש....

עוד לא מצאתי את התגובה הנזעמת הנכונה, בטח שלא אלך להרביץ למישהו...חחחח... אבל לפעמים הורים כן צריכים להתערב, ולהגיב בזעם כאשר נעשה מעשה איוולת או עוולה, גם אם אלו ילדים! כמה פעמים שמענו על סיפורים (בחדשות ובכלל) על מעשי קונדס, לא שאלנו אז איפה היו ההורים? אוטוטו מתחילה השנה, החליפו את המורה (ראש קטן, - "זה הגיל"), אני עדיין עוד לא גיבשתי דרך פעולה, אתן לזה כמה שבועות, אבל בהחלט גמלה בליבי ההחלטה להגיב! תודה!

 

[ציפי קוברינסקי]

אחריות כמפתח לתחושה חברתית

ריקי, הסכמתי עם כל מילה שכתבת. גם אני חושבת שהיכולת לדחות סיפוקים, לקבל אחריות והבנה עמוקה של משמעות גבולות - הם מפתח לכך שילדינו יגדלו להיות אנשים עצמאיים התורמים ונתרמים מהחברה. אני גם מתחברת לכך שהתוצאות שמתקבלות כאשר מרגילים את הילד שהוא במרכז, דומות לאלו שמתקבלות כאשר הוא חווה השפלה. הקושי הגדול בנושא הזה יש להורים לילדים שחווים קשיים רבים וכישלונות רבים כמו למשל הורים לילדים לקויי הלמידה או הקשב. בעלי המקצוע, מדריכים את ההורים "לסנגר" על הילדים בבית הספר. ההורים, שכואבים את הקשיים של הילד נופלים בתוך המלכודת של הגנת יתר, מתוך כוונות טובות ומתוך הכרות עם הרגעים הקשים שלו. אני מתנגדת למילה סינגור בהקשר הזה, כי זה מעורר בי קונוטציה של אשמה (או פוליטיקאי..) לפי דעתי, לצד הקבלה של הילד עם קשייו, לצד ההבנה שהוא לא אשם ולא עצלן חשוב גם לצפות ממנו לקבלת אחריות. עם ילדים לקויי למידה או קשב וריכוז, תהליך העברת אחריות לילד מורכב יותר וארוך יותר אבל אסור לוותר עליו. עצם הטלת האחריות פירושה להגיד אני סומך עליך, מה שיעלה את תחושת המסוגלות שהיא נקודת המוצא למוטיבציה. עצם הציפייה לעמידה באחריות משדרת לילד תקווה והשראה לכך שהוא יצליח. העלית נושא חשוב שכדאי לתת עליו את הדעת ציפי קוברינסקי

 

[תפו ופוזה]

../images/Emo204.gif כרגיל קוראת אותך בשקיקה

אני סבורה שלמידת האחריות היא הבסיס נכון לתחושה החברתית של הילדים ובני הנוער. הורים רבים מרחיקים לכת בהגנה ומתקשים להבין שהם בעצם פוגעים בילדם. להגיש את הכל "על הצלחת" למנוע התמודדויות, נסיונות, כשלונות והצלחות זה למנוע למידה. (לדעתי) כי כל אלו מצמיחים בוגר שלא יודע את נתיב האמיתי של החיים

תודה שהגעת תודה שתרמת ידע ונסיון אישי ומקצועי. אשמח שתהיי כאן תמיד.

 

[mykal]

יוצאים מאיזור הנוחות,

כמה תובנות שלי מהסתכלות סביבי. נראה לי שהיום מרוב מודעות הורית, ותכניות הפעלה הוריות, יש איזו ציפיה שההורה יעבוד ויגדל את ילדיו ע"פ ספר הפעלה כזה. אינני חושבת שזו דרך לא נכונה להשתתף בחוגי הורים, ובהנחיה, אבל קצת יוצא לנו תוצר 'ילד לפי ספר' הבעיה שלפעמים מדלגים על פרק ואז אבוי. ילד מעבר לאג'נדה החינוכית שלנו הוא שיקוף של הבית שלו. בית שלחברים של ההורים יש מקום של כבוד וקשר ראוי, יגדל להיות ילד כזה שיתנהג יפה עם חבריו. ידע גבולות של מקום--מה מותר ואיפה, אל מי להתחבר, ואם לא יספר וידבר בבית. ידע, איך לבוא לבקר חברים. ואיך להתנהל כאורח. הבעיה נוצרת כשלפעמים כל ילד לעצמו הוא בסדר אבל החבורה כקבוצה, מישהו יוצר שם אינטריגות או מתחים בין החברים, לטעמי תפקיד ההורה הוא תת עיצה והדרכה בשיחות אינסופיות עם הילד הםרטי, אבל לעולם לא להתערב.

 

[תפו ופוזה]

../images/Emo204.gif שני דברים ברשותיך

דווקא בנקודה שהעלתי הבקר אני מדגישה שאין לגדל ילד לפי ספר או תפריט אלא לכוון אותו למקום שיקבל על עצמו אחריות , להבדיל מלתת לו אחריות. (ללמד אותו לדוג ולא להושיט לו חקה......

) שנית התייחסותיך למיקום בחבורה ובחברה: אכן כוחם של חבורות וחברים יכול להיות בו זמנית מקום מניע לכיוון חיובי

ולא אחת גם כמקור קושי וכאב.

קשה לי לשפוט הורים שממהרים להתערב יש ארועים שיכולים להסתיים בכי רע אם לא יגיע גוף מבחוץ וינסה לאזן. תודה שאת תמיד כאן

 

[יעל נועם]

בהמשך לתגובות הנ"ל

ילדים רוכשים בבית בטחון עצמי, כי ההורים מעודדים אותם, מאפשרים להם לצבור חוויות של הצלחה בתחומים שונים, מעמידים להם דרישות מציאותיות ולא פחות מדי או יותר מדי (מעט יותר זה טוב, כי נותן אתגר). הורים שדנים עם הילדים על אירועים שונים ומעבירים להם נקודת מבט ביקורתית (לא יותר מדי), דנים איתם בדרכים לפתרון בעיות וכו'. הורים אלו נותנים לילד כלים להתמודד עם ילדים בעייתיים. אנחנו לא יכולים להשפיע על דרך החינוך של הורים אחרים, אלא אם נצליח לשכנע אותם לפנות להדרכה הורית בקבוצות או פרטני. צודקת ציפי לגבי ילדים עם קשיי קשב וריכוז ולקויות למידה, אכן צריך לעזור להורים ללמוד את הדרכים המתאימות לעבודה עם ילדיהם. צריך לעזור להורים וגם לילדים להסביר לסביבה (מקבלת את האמירה שהמילה "סינגור" היא לא מתאימה) את קשייהם המיוחדים וכיצד לראות את הנפלא שבהם שלעיתים מוסתר מתחת לקשיים. בקבוצות הורים לא מלמדים את ההורים לחנך לפי מתכונת מסויימת. כאשר ההורים מבינים מה גורם חוסר גבולות או פינוק יתר לילד, הם מבינים שצריך לפעול אחרת. הדרך שבה יפעלו תלויה בהם, בילדיהם, באופי שלהם ושל הילדים, בערכים שלהם. גם הכלים שרוכשים, כמו איך לשים גבולות בצורה אפקטיבית, מדברים על האיך ולא על איזה גבולות.

 

[mykal]

לדבריך, לא דיברתי נגד

הדרכה הורית, בעיקרון זה דבר מבורך מאוד, אולי בעיקר, כדי ששני ההורים יחליטו על דרך אחת לשניהם. רק שנראה לי שציך לשים לב שלא רק מה שנלמד שם, ובשיטה שאנחנו אומרים לילדינו, הדברים נמסרים ונקלטים. אלא שכדאי לשים לב, שהרבה מהחינוך שלנו הוא בדרך חיקוי, והפנמת התנהגות ביתית יותר מדיבורים. אם אני בנאדם חברותי מאוד, יש להניח שילדי יחקו זאת. ואם אני אדם שאוהב שקט, ולקרא ספר, ולצפות בתכנית, יש להניח שהם יחקו זאת. לגבי ילדים בעלי לקויות, הם אכן צריכים קצת יותר תמיכה והכונה, אבל לא שיעשה במקומם.