יוצאים מאזור הנוחות
הפינה השבועית

../images/Emo204.gifיוצאים מאזור הנוחות ../images/Emo204.gifהפינה השבועית

את הסיפור על
הפיל הענק בקרקס שעומד בשלווה כשהוא מחובר בשלשלת ליתד קטנה., קראתי לא מזמן. ועל שום מה
הפיל הענק - שיכול הרי לפסוע בנחת ולעקור בהליכתו את היתד כמעט בלי שיחוש בכך - על שום מה הוא בוחר להישאר קשור ליתד?
ייתכן שאחד ההסברים לכך, מקורו בעברו של הפיל. הפיל הקטנטן היה קשור בינקותו אל יתד, במשך שעות וימים
משך ומשך וניסה בכל כוחו לעקור אותה, אבל ללא הצלחה.
במהלך השנים, השלים הפיל עם העובדה שהיתד חזקה ממנו, והמשיך לחיות עם האמונה כי נגזר עליו להיות כבול בשלשלאות לעד.
עתה בבגרותו, כשהוא פיל ענקי השוקל מספר טונות וכוחו אדיר, כבר מזמן ויתר על הניסיונות וברור לו כי עליו לבלות את חייו כשהוא קשור ליתד.
ומתוך מוסר ההשכל אני מעלה את השאלות: *
האם אנו יכולים לזהות את היתדות של חיינו? *
לאילו מהם אנו כבולים ולא רוצים/מנסים להשתחרר? *
מה זה משרת לנו היתדות האלו ועצם היותנו כבולים להם? *
מה צריך לקרות כדי שנעקור אותן ממקומן ונעיז לצאת לנתיב שיוביל אותנו למחוז חפצנו? וכאן אתוודה שיש לי יתד משמעותי אחד כזה שאני לא מצליחה לתת לו מענה (ליתדות אחרים יש לי מענה) אני מתחבטת בשאלה שוב ושוב ומתנדנדת בקושי לשחרר........
ואתם בדומה לי / בשונה ממני: מצליחים לזהות את היתדות בחייכם? היש לכם שכמותם?
מכירים בהם? מתעלמים? מזמינה אתכם לשתף. תודה
 
יתדות בעיניי הן כל מה שגדלנו עליהם

חלקם חיוביים וחלקם לצערי שליליים. "אתה לא תצליח", "אתה לא יכול" ... הם שניים מהיתדות שמעצבים אותנו הכי הרבה. מעצם היותי סוסת פרא מילדות לא הקשבתי לאף אחד, רק לעצמי, ובשל כך אני לא מהמקובעים לכמעט שום דבר. אני חושבת שהיתד היחידי שהיה משמועתי עבורי היה בתחום החברות . לימדתי ועיצבתי את עצמי כך שהערך חברות אמיתית היה נר לרגליי, אבל היום זה לא כך ואני יודעת שלא תמיד מה שנראה לי נראה גם לצד השני ואם בעבר היה נוצר מצב שהייתי נתקעת בגלל אותם ערכים שאני עצמי המצאתי, אז עם כל שריפה וכווייה למדתי , הפנמתי את התובנות והיום אני די משוחררת מהכבלים הבידיוניים האלו. היום אני לא מדברת על חברות אמת ומי שכן זכאי לתואר הזה הוא ממילא חבר אמיתי ומעצם היותו כזה הוא לא זקוק לשום תארים ושום יחס פסאודו מיוחד, כי הוא יודע את מקומו ולא זקוק לחיזוקים כאלו ואחרים. החברים הכי טובים שלי נחלקים לשניים: אלו שכל היום אני בקשר עמם (אבל הם מתחלפים מכורח הנסיבות, אבל כולכם כולם חברים טובים ואהובים, אבל כל אחד מהם יודע שאיתי זה בלי לחץ, אני נותנת מה שאני יכולה כרגע לתת וזה הכל) ויש את אלו שאני פוגשת פעם באף פעם , אבל זהמספיק כי הם תמיד בלבי ותמיד תמיד איתי, גם כשהם לא איתי. גם עם החברים האלו אין צורך להתנצל ולהסביר- הם מקבלים אותי כמו שאני וזה הכי זורם ואוהב בעולם. שנים אכלתי אותה עם חברויות שאילצוני לעשות דברים שאני לא רוצה או לא בכמות ובאיכות שהתכוונתי אליה מלכתחילה והריצה הזו אחרי ה"ריצוי" של הצד השני לא רק התיש אותי אלא גרם לצד השני להפוך אותי מחברה לאוייבת (מבחינתם) וזה פשוט התיש אותי וסחט אותי ולכם היום אני לא נכנסת לצונאמי הזה בכלל. נכון שאני אדם חברותי , אבל אני לא רצה ורודפת ומנסה לרצות את האחרים. אני פשוט אני ולא מעבר לזה. אז את היתד הזו הצלחתי לעקור ואני מאוד מאושרת מזה.
 
../images/Emo204.gifארי, חברתי מהסוג השני......../images/Emo25.gif../images/Emo8.gif

אני סבורה שאת היתד המסויים הזה עקרת גם בזכות
נסיון חיים (לא מפנק...) החיים מלמדים אותנו ואנו שואפים לצמוח מהם למקומות חדשים, לא ליפול שוב ושוב, ובטח שלא להיות קשורים להוויה כלשהי מבלי שנדע אפילו למה אנו שם. ברור לי שחברות שהופכת אותך לאוייב, היא סוג של יתד, מקום ששואב ממך אנרגיות ומחליש. אצלי למשל, אני מחוברת חזק ליתד שרק גוף רזה ושדוף יעשה אותי מאושרת. היתד הזה קשור עלי בדיוק כמו אותו פיל בקרקס הוא שם כבר שנים, אני מנסה ולא מנסה לעקור אותו. אני בעצמי עוד לא יודעת. תודה
 
נו, וכפי שראיתי אותך את כבר שם, עקודה יופי

לאימז' הזה. האמת? אני מבינה את הרעיון של היתד הזה שלך, אבל אחרי שגם אני רצתי אחרי גוף רזה והייתי הייתי מכוערת בעולם כשהייתי שם אז מהר מאוד עקרתי אותו מהאדמה והיום אני עגלגלה פלוס והכי יפה בעולם, אז בייבי, נכון שאת נראית מדהים (אמרתי לך את זה כבר) , אבל האמיני לי שממרומי עשרות הק"ג שלי אני מה מתעלפת על עצמי. נכון שאניצוחקת פה ושם על המצב, אבל בגדול - אני לחלוטין לא רוצה לחזור ל- 41 ק"ג החולניים שלי.
 

ניריתי4

New member
פיל פילון...

אנחנו בהחלט יכולים לזהות את היתדות של חיינו
אנו כבולים ולא רוצים להשתחרר מהיתדות ש"משרתים" אותנו, שרווח בצידן עבורנו. למשל מחלה. חולים רבים נאחזים ביתד מחלתם כי זו מקנה להם קיצבה שיותר משתלמת להם מלצאת לעבוד, יש הטבות וזכויות, הרבה תשומת לב מהסביבה, הנחות שונות מבחינת מטלות היומיות. מחלה מאפשרת הרבה פעמים בריחה מהחיים האמיתיים...
מה צריך לקרות כדי שנעקור אותן ? לפעמים נס ! חחחחחח ... תחילה צריכה להיות מודעות למצב. צריך להיות רצון עמוק לשינוי. צריכה להיות מוכנות ונכונות לשלם את מחיר השינוי. צריכה להיות בשלות להיפרד מהאזיקים/יתדות אבל בעיקר צריך... להחליט
יש לי יתד. אני מאוד מודעת. מאוד רוצה לשחרר ולהשתחרר. עובדת על זה. יש התקדמות. אבל עוד יש לי דרך.... הייתי מפרטת, אבל זה ארוך ומורכב ומסובך. אז למה להעיק ?
 
../images/Emo204.gifאומר לך בדיוק למה זה מעיק.....

כי את לא מוכנה לגעת בזה. הפצע קיים את "מורחת משחה" מידי פעם, הכאב פוחת, הפצע נרגע אבל לא חולף. אחרי תקופה, "מזג האויר משתנה" הפצע מתעורר שוב, "פורח" מזכיר לך שהוא חלק ממך, שלא עקרת אותו מהשורש, שלא שחררת. עד שלא תעקרי!!! הוא יהיה שם
בדיוק כמו ביתד שלי (אם קראת שהשבתי מעל לאריאלה)
כל עוד לא נעקור את היתדות
ולא נעשה את העבודה
הם יהיו איתנו
כי........ לשחרר זה מפחיד
לשחרר זה דורש התנהלות חדשה
התנהלות חדשה אינה "מקום בטוח"
למה להיות במקום לא בטוח? אני מכיר את הקיים לא טוב לי איתו. אבל הוא "נאמן לי"
תודה
 

ניריתי4

New member
לא הבנת אותי ../images/Emo4.gif

לא שאלתי למה זה מעיק, אלא שאלתי למה להעיק (עליכם) עם יתד מורכבת ומסורבלת כמו שלי (ולכן דילגתי על פירוט). תפו ופוזה ... אולי ננסה לטפל ביתד שלך ביחד ? יאללה דברי ! רוצה לעזור !
לפעמים פרספקטיבה שונה או איזו זווית חדשה יכולה לעשות את כל ההבדל..
 

ניריתי4

New member
אוקיי... את כמו הפיל בקרקס ...

רוצה לשנות ? רוצה להשתחרר ? רוצה להיות כמו
? רוצה ??
 

G A L I 05

New member
בטח שיש - אבל עובדים על זה כל הזמן

יש לכל אחד דברים שקשורים בעבר/הווה ו"תוקעים" אותו. אני חושבת שמודעות היא חלק גדול מהפתרון
 
../images/Emo204.gifמודעות היא הדרך לפתרון

כמו שאמרת ואני מסכימה.
אני מכירה אנשים שההכחשה עבורם היא דרך לניהול חיים. למשל- אדם יקר שחי בהכחשה לאותן יתדות בחייו ומשתמש בהם לאמץ לעצמו את דמות ה"קורבן" גם כאשר זה לא משרת אותו זה עדיין שם. כל נסיונותי ומילותי. עלו בתוהו.
 
מאפשרת למי שטרם הספיק להתבונן במראה

ולשאול את עצמו על היתדות של חייו. אשמח לתגובות נוספות תודה
 
יתדות בחיים

רשימת היתדות שלי בראש הסולם - בורא עולם כמובן. לא להאמין כמה פעמים יצא לי שהייתי צריכה אותו ומייד נעניתי כאילו שיחה אונליין. אבל כדי להגיע לשלב הזה צריך לעבור שבעה מדורי מוכנות. זה לא עובד רטרו. אחר כך המשפחה. בעלי, הילדים. אני גאה בהם בטירוף. יש קשיים לא מעטים. אבל הם מעניקים לי ביטחון, יציבות ואושר. יש לי עבודה קבועה, יציבה, יש ביטחון כלכלי. נכון שהמשכורת היא של עובדת מדינה, אך זו עבודה מעניינת, אני קלדנית שופט, וגם אם יש קלקולים במערכת הציבורית לא יורקים לבאר ממנה שותים. מתעלמים מ - רגעי חסד שמעניקים לך חברים, ידידים, הבעל ובעיקר - הילדים. לוקחים את האהבה שלהם כמובנת מאליה ולא מבינים כמה צריך להשקיע ואיזו עבודה זה. שוכחים ש - יש תמיד אוזן קשבת, כאן בפורום, בקומונה, ויש תמיד אנשים שאכפת להם מאיתנו. וכמו בשיר בצלילי המוסיקה : אלה דברים שאותי משמחים , נורא!
 
../images/Emo204.gifבחרת לקחת את היתדות של חייך

למקום נפלא. למקום הבטוח, למקום החזק. האם יש בחייך יתדות מסוג אחד שמקשים בהרמוניה הזו? שאת מזהה אותם וחיה עימם למרות הקושי (ציינת שיש גם קשיים...) אני שואלת לגבי היתדות שהשלמנו איתם ואולי לא בא לנו להתמודד ולנסות להוציאם מחיינו כי אנו באיזה שהוא מקום בוחרים להישאר "באזור הנוחות" מה דעתך? תודה
 
בהחלט אני מזהה

אני מזהה יתדות שקשה לי איתם. בהחלט. קודם כל אני לא יכולה לחיות אחרת בלי האמת הפנימית שלי. קשה לי להשלים עם אמיתות של אחרים. לכן יש לי בעיה ביחסי אנוש כי על רקע זה יש לי לפעמים לא מעט חיכוכים אפילו עם אנשים שאני אוהבת. לוקח לי זמן לראות את הצד שלהם כי אני כל כך בטוחה בעצמי ובאמת שלי. מעבר לזה יש לי קשיים אחרים, שאני לא יודעת אם הם בגדר יתדות. חוסר עקביות זה אחד מהם למשל. אבל כשאני נוהגת לפי האמת שלי בדרך החינוך שלי עם הילדים אני עקבית לגמרי כי אני מאמינה בדרך הזאת. חוסר סבלנות זה עוד דבר. לפעמים אני מרגישה שאני על הר געש. לפעמים אני גם מתפרצת. קשה לי לשמור על איפוק. אני לא אדם זורם. אבל אני יכולה להתאמץ. זה נורא תלוי בסוג האנשים מולי. אני מתחברת לאנשים מסוימים מאוד שאני מרגישה שקורן מהם משהו משותף לעולם הערכים שלי. אני אדם די ליברלי למרות שזה אולי לא נראה כך ובמסגרת עבודתי אני קלדנית שופט, אני נפגשת גם עם עורכי דין ערבים, מתורגמנים ואנשים ממסגרות עולם שונות. אם הם אנשים ישרי דרך אני בהחלט יכולה להתחבר אליהם. ואני אדם דתי. יש לי יכולת לגשר עולמות בגלל האמת הפנימית שלי. אבל החיסרון שלי הוא שזה עובד רק עם מי שאני מרגישה שהוא או היא שותפים לעולם הערכים שלי. או אנשים שאני יכולה לכבד אותם או להזדהות איתם. וזה מצמצם מאוד את קשת האנשים שמסביבי. ובאמת אין לי הרבה חברות למשל. יש לי כמה טובות ואני מרגישה שלא כל מי שבקשר איתי רואה אותי באור נכון. אבל כמובן הילדים שלי רואים בי את אמא שלהם ובשבילי זה מספיק.
 
תודה על הפתיחות והשיתוף. אשאל ברשותיך

האם את חשה שהביטחון שלך בעצמך פוגע בך לעיתים מזומנות ואינו משרת אותך? שהרי המודעות שלך גבוהה ובכל זאת לוקח לך זמן להתבונן לרגע גם בצד האחר. אני למשל סיגלתי זאת לעצמי וגם הצעתי למתאמן מסויים שהיה לו קושי רב.
הצעתי לו לספור לפחות עד 5 לפני שהוא עונה. שיקפתי לו קשת רחבה יותר של אפשרויות מלבד
כן ולא.
דעי לך ובתהליך איטי זה נרכש. זה דורש עבודה אמיתית זה דורש להתמודד מול התנגדות פנימית. אבל זה עובד אנו יכולים לפרוץ את מעגל האלימות או מעגל חוסר ההסכמה מעגל חוסר התקשורת רק בסטיה אחת של מי מהצדדים ברגע שזה קורה יש תהליך חדש. נסי. מה דעתך? תודה
 
למעלה