יוצאים מאזור הנוחות
הפינה השבועית

עלית על נקודה חשובה

האישה שרצחה שלשלום כנראה פעלה מתוך ערך של כבוד שעבורה היה בעל חשיבות עליונה. כל ערך יכול להוות חוזקה ויכול להיות חולשה.
 

mykal

New member
../images/Emo45.gif לכן היא אמרה גם מתחרטת אבל לא מצטערת

יש קצת בעיה עם המינוח 'ערך', כי הוא כאילו מדיד. השעון הזה הוא בעל ערך. וזה בתרגום מאנגלית יהיה value . ואנחנו רוצים לדבר על התנהגות שיש בה משהו מורם גבוה, ומשתמשים באותה מילה--ערך. אבל הענינים הגבוהים שלה, זזים מחברה לחברה ומאדם לאדם, ואם נבדוק רק כל פרט, כבר לערך אין ערך.
 
נקודה נוספת למחשבה

ערך הוא סובקטיבי אצל כל אחד ואחד. ראי ערך משפחתיות/חופש כדוגמא.
 

2קשת

New member
הרמת שאלה להנחתה :)

לא זיהיתי עדיין את כל הערכים שלי, את אלה שכן אני מסדרת כל הזמן מחדש לפי סדר עדיפויות, בוחנת ושואלת את עצמי מה חשוב לי באמת, על מה אפשר לוותר, מה מתנגש עם מה ובעיקר מנסה לבדוק את אלה שאני לא באמת מצליחה להגשים - אני מאמינה שכשיש התנגשות בין ערך לבין מידת היישום שלו נוצר סבל, וכדאי לבחור אחת מהשתיים - או לוותר על הערך ולהודות באמת שהוא לא מספיק חשוב לי, או לשנות את ההתנהגות שלי כך שתהלום את הערך. הערכים העליונים שלי - רשימה חלקית בהחלט - הם יצירתיות, סקרנות, חופש, הוגנות, יושרה, מקצועיות. הנה ספק: למען חופש עתידי אני מוכנה לעבוד היום קשה מאוד ולוותר רוב הזמן על חופש
ערך שהייתי רוצה שיהיה חלק משמעותי יותר בחיי - דוקא כן ערך אוניברסלי - שוויון כלכלי וסוציאליזם, חיים למען הכלל. אני מצליחה להגשים אותו באופן חלקי בלבד בעבודתי כמעצבת גרפית למען עמותות בשליחות הרעיונות הנ"ל, ובראשן האגודה לזכויות האזרח. הייתי רוצה להתנדב יותר, לעשות יותר וליזום יותר. רוב הזמן אני מספרת לעצמי שאני לא עושה יותר בגלל לוח הזמנים העמוס גם ככה - אבל אני מניחה בצער שהסיבה האמיתית היא שזה לא מספיק חשוב לי כמו שהייתי רוצה להאמין. מניחה שהדיון הזה ילווה אותי הלאה... תודה על השאלות הנפלאות!
 
../images/Emo204.gifאתגרת אותי נפלאה.

אני חשה שאנו בחדר האימון (המקסים שלי) הבנת את הנקודה לעומקה נגעת בלב לבו של הערך. יש לנו ערכים יצוקים ויש ערכים שסדר העדיפות שלהם כפי שציינת אכן משתנה עם הגיל והנסיבות.
קיימים מספר ערכים ובטח שלא כל הרשימה שהעלתי שהם הנטועים בנפשנו. עצם העובדה שאת יודעת שתגיעי למקום ההוא של הנתינה לא ירפה ממך. ואגלה לך יותר מזה אצלי בחדר העבודה כאן מול עיני רשומים הערכים שלי על פתקים: אותנטיות, מצויינות, חופש, אחריות, צמיחה.
בלי כל אלו אני נובלת........
 
פורשת בשיא מהדיון../images/Emo6.gif

לא אוהבת הנחיות וסדנאות. כבר מאחורי הדברים האלה. חלילה לא מזלזלת במי שכן אוהב ומשתתף. הגעתי למסקנה שמילים הם מילים ומחשבות הם מחשבות ותמיד אפשר לתעל ולנהל אותם לפי הצורך. זה בדיוק כמו מחקרים, באותו יום יכולים לצאת כמה מחקרים באותו עניין, תלוי מי הזמין את המחקר, אני לכן גם לא מאמינה במחקרים. המשך נעים..
 

kdr

New member
דעתי על סדנאות

הגעתי למסקנה כי במרבית הסדנאות שהשתתפתי, עשיתי זאת משעמום. (לא מדובר על סדנאות מקצועיות). כל גישה מעניינת בעצמה, היא לא קשורה לעולם, בכל סדנה ניתן להשתכנע ב100% שזה הפתרון לחיי אושר לנצח. קדחת !!! זה לא עובד בעולם האמיתי.
 

eti19651

New member
הערך החשוב לי ,שאני מנסה

להעביר גם לילדיי הוא התמדה, נאמנות לעצמי, חברות, יושרה ואהבת לרעך כמוך. הערך העומד מולי בשנים האחרונות הוא הגשמה עצמית, הגשמת היעוד שלי, לעבוד ולהתפתח במקצוע שבחרתי, אף על פי ולמרות הקשיים. בשנים האחרונות בהם אני עצמאית אני מזהה יותר ויותר ערכים שאני כיום נאמנה להם ובעבר ויתרתי עליהם מכורח נסיבות חיים ועבודה. אני יכולה לומר שכיום אני נאמנה לעצמי וחשובה לעצמי הרבה יותר מאשר בעבר. תודה.
 
../images/Emo204.gifאתי. אני יכולה להעיד מהכרותי איתך

שהערכים שציינת כאן אכן מלווים אותך בהתנהלות היומית בעיקר אלו שהיתה לי הזכות להיות חלק ולהנות מהםלאורך התקופה האחרונה מאז חברת לחיי. תודה שזכיתי תודה שאת כאן.
 

dify

New member
קודם כל אני לא מתחברת למושג

"ערך". האסוציאציה הראשונה שלי למילה הזו היא מכבסת מילים. יש הרבה "ערכים" שמגדלים אותנו עליהם, בזמן שתכלס, במציאות, פועלים לפי עקרונות אחרים לגמרי. מערכת החינוך מול כנסת ישראל זו דוגמא מעולה... לכן מה שנחשב ערכים צריך להיבחן לעומק- האם אני רק מצהיר לעצמי שאני חי לפי ערך מסוים או גם באמת נוהג כך בכל עשיה ועשיה שלי? והאמת, אין לי ספק שאני לא נוהגת כך בכל עשיה שלי. כי בחיים יש אילוצים, כי בחיים יש התנגשויות, כי קל לי לדבוק בעקרונות כשהם לא עומדים לידי מבחן אמיתי. למשל "צדק"- איך אני יכולה להגיד שעבורי צדק זה ערך, כשאני ממשיכה לחיות את החיים שלי פה בשלווה ובכייף בזמן שאין צדק בעולם? ובזמן שלי יש מקום מגורים וחשבון בנק יש אנשים שרעבים ללחם רק כי היה להם את חוסר המזל להיוולד במקום אחר ולתנאים אחרים? או "עצמאות" מהי עצמאות? אם אני מכלכלת את עצמי אז אני עצמאית? אבל אם אני כבולה לשם כך למקום עבודה שמבטיח לי את מצבי הכלכלי- האם אני באמת עצמאית? לא מעט פעמים אני מסתכלת על אנשים שעובדים בשכר מעולה בהייטק ותוהה האם באמת יש הבדל בינם לבין עבדים, מלבד עניין השכר, הלוא הם מצופים לעמוד לדום ולהיות זמינים ככל שידרש מהם. האם זו עצמאות? וכן, ברור שאני מחזיקה בערך של "לא לפגוע באחר" אפילו אקצין את זה- לא לרצוח אדם אחר. נשמע ברור מאליו, לא? אבל כבר חוויתי מספיק תהפוכות בחיי כדי לדעת שמה שנראה לי ברור ומובהק ומהותי לי, יכול להתהפך לחלוטין ברגע. ואני בטוחה שהיהודים באירופה ב1938 לא חלמו שיום אחד הם ירצו לרצוח מישהו אחר. אבל אני בטוחה שחלק מהם היו בעמדה הזו. אבל למה ללכת עד 1938? עם זה שאני לא חושבת שאי פעם ארצח מישהו\ אני כן מתגייסת לצבא הגנה לישראל ובשירותי אותו אני חלק מהמנגנון שבקצהו אנשים הורגים אנשים. פתאום הערך הזה הוא לא חד משמעי, פתאום יש הסתייגויות, לא לרצוח אנשים אלא אם... וכו'... אז בעיני אין ערכים. יש לכל היותר שאיפות, וגם זה, רק ברמת הצהרה. יותר מעניין לבדוק לפי מה אנחנו חיים ולא לפי מה אנחנו חושבים שהיינו רוצים לחיות... הייתי רוצה לענות לעצמי, שחשוב לי עצמאות, אותנטיות, שלווה, ישירות. אבל בכנות- אני יודעת שאני לא חיה את זה באמת, שבכל אחד ואחד מהתחומים הללו הייתי חייבת לעשות בחירות, פשרות, הסתגלויות, כי אני חיה עם בני אדם אחרים שאני צריכה להתחשב בהם, בתוצאות של זה על עצמי, באפקט העתידי ועוד ועוד... וגם ה"ערכים" הללו, לכאורה, הם שייכים לתפיסותי לגבי עצמי פה ועכשיו, יתכן שעוד חצי שנה הייתי בוחרת "ערכים" שונים לגמרי. אין לזה שום משמעות מחייבת. ערך זו מילה שיקרית. בכללי, ובפרטי.
 
../images/Emo27.gifאשיב לך ברשותך ממקום אישי

בפעם הראשונה ששמעתי את המושג ערכים בשמו ובמשמעותו האימונית- הגבתי בדיוק כמוך. ניגשתי למדריך בקורס ואמרתי לו: "גאל, ניפצת לי את כל מה שידעתי 48 שנה" ערכים זה כל מה שגדלתי עליהם במושב - והם קשורים קודם כל לשורשי, למדינה, לבית, למקומות אוניברסליים....... אבל כאשר העמקתי לחשוב והתחלתי בתהליך לא קל להבין מהם ערכי (וכבר השבתי למעלה וציינתי את החמישה הדומננטיים בחיי) הבנתי עד כמה הם חלק בלתי נפרד ממני ובלעדיהם אני לא אני. ושוב אני מחדדת יש ערך ויש צורך וכבר כתבתי כאן בפינה לפני שבועיים או שלשה ושאלתי מהי מידת ההשפעה של נסיבות חיינו כמה אנו מובילים את חיינו או מובלים בהם. וכל אלו אכן קשורים זה בזה אני לא מבטלת נסיבות כי הן המציאות עדיין כאשר ערך שלי אינו מתקיים מתנפצת לי הבטן אני מתוסכלת כואבת מיוסרת ומנסה לעשות הכל להשיב אותו למצב של נוכחות. תודה לך על החשיבה והתרומה הנפלאה. תודה.
 
אהבתי בדיון דבר אחד.

כל אחד אמר את דעתו ונקט בעמדתו אם בהסכמה ואם בשלילה. זה נעשה בצורה תרבותית ומכובדת ובלי השתלחויות שזה די נדיר בפורמים. תבורכו.
 
../images/Emo51.gifאני מאמצת לליבי את האמירה שלך

אני לא מעיזה לומר אותה בפורם אחר וכאשר זה מגיע לכדי משיכת שיער אני נוטשת. תודה.
 

dify

New member
אני רואה את זה אחרת

כש"ערך" שלי לא מתקיים, אני שואלת את עצמי למה. לפעמים זה מרגיש אותי/מתסכל, לפעמים זה גורם לי לערער בתוקפו של הערך הזה בחיי עוד. אתן לך דוגמא, כילדה, בבית שבו גדלתי, היה דגש מאד חזק על ציונות (דור שביעי ושישי בארץ, האכילו אותי בסיפורי עליה ראשונה מהיום שנולדתי) היו לי רגשות מאד חזקים בנושא, אפילו הייתי מעורבת (עד כדי כתיבת מכתב בנושא לנשיא המדינה כשהייתי בת 11, אפילו בלי ליידע את הורי! אני חייבת להגיד שקיבלתי תגובה מאד מכבדת ויפה מלשכת נשיא המדינה, יש לי אותה עד היום מודבקת באלבום של בת המצווה שלי
) הייתי גם פעילה פוליטית ומעורבת בעוד כל מיני תחומי עשיה בשלב מאוחר יותר. ואז אי שם כשהייתי בת 15 בערך הורי הגיעו יום אחד ושאלו מה דעתי אם אנחנו כמשפחה נעשה רילוקיישן לארץ אחרת (בעקבות איזשהי הצעת עבודה שהיתה לאבא שלי, שאכן עזב את הארץ 5 שנים אחרי זה באותן נסיבות). אני זוכרת שהייתי בשוק, התגובה הראשונה שלי היתה אכזבה עצומה, איך אתם יכולים לדבר על לעזוב את הארץ? בימים הראשונים הייתי ממש במשבר (אם אמא שלי קוראת את זה פה עכשיו פעם ראשונה, אז כן, את בטח לא זוכרת אבל אותי זה זיעזע
) ואז התחלתי לחשוב על זה, מה בעצם מחבר אותי לארץ הזו? מה זו ציוניות? מה הופך את זה לכל כך חשוב מבחינתי? האם בנסיבות אחרות יכולתי באותה מידה להיות פטריוטית לסין, אילו רק נולדתי שם? האם אני מחוייבת בהחלטות לגבי החיים שלי בגלל שסב סבה של אימי החליט לעזוב הכל ולעלות לשממה הזו? האם הוא פעל לפי רצונו או "עבורי"- הצאצא העתידי שלו? והאם אני חייבת לו בגלל מה שהוא עשה אז? מליון מחשבות, שברגע אחד שברו לגמרי משהו שעד רגע לפני כן הייתי מוכנה לצאת להפגנות עבורו. ככה, ההבנה השתנתה, ה"ערך" השתנה, היום אני במקום אחר לגמרי.... וזה ממש לא הדוגמא היחידה בחיי... את מקשרת את זה לשאלה האם אנחנו מוֹבילים או מוּבלים בחיינו. ואני חושבת- אם כבר, מכבסת המילים האלו "ערכים" נועדה בדיוק להוביל אותנו כחברה. ככה בדיוק הופכים אותנו לכבשים שלא חושבות, שלא מטילות ספק. אומרים לנו "זה ראוי" מגיל כל כך אפסי, ואנחנו מקבלים את זה כ"ערך"- כדבר שהוא מעל הכל. אי אפשר שלא לראות את זה בחיי היומיום שלנו- הלו קטגורית, אם תבקשי מעשרה אנשים יהודים דתיים לבחור את עשרת הערכים המובילים בחייהם, השכיחים שבהם יהיו שונים ממה שיציינו עשרה יהודים חילונים או עשרה תאילנדים או עשרה נוצרים אדוקים. כי את "הערכים" שלנו אנחנו מפנימים מהסביבה. מי אנחנו בתוך הבחירה של מה נחשב ראוי ורצוי? וכל זה בלי להתייחס לשני דברים מהותיים: 1. אנחנו יכולים לחשוב שאנחנו חיים לפי ערך, אבל בפועל ערכים מתנגשים עם צרכים, עם רגשות, ואנחנו מכופפים את ה"ערכים" שלנו. 2. אנחנו חושבים שאנחנו חיים לפי ערך, אנחנו אוהבים להחזיק בכותרת, אבל בפועל אנחנו לעיתים קרובות לא חיים את היומיום תחת ה"ערך" הזה. אתן לך דוגמא- למשל כשאדם מחזיק בערך שהאותנתיות/האמת חשובה לו מעל הכל, שזה ערך בשבילו. האם הוא אומר לחבר שלו שהחולצה החדשה שלו מכוערת? שהוא לא אוהב את בת זוגו החדשה? האם הוא לא מעתיק במבחנים? האם הוא לא מסתיר מילדיו שמצבו הבריאותי לא טוב כדי שלא ידאגו? אז כן, בשאלות מוסריות גדולות- הוא לא ישקר, אבל ביומיום, באלף החלטות קטנטנות, אנחנו עושים החלטות, יותר ופחות גדולות, וה"ערך", אם בכלל, הוא רק מושג שלאורו אנחנו רוצים להאמין שאנחנו פועלים. זו תחושתי. זה לא אומר שכל האנשים רעים. בכלל לא. זה כן אומר שאני לא אוהבת סיסמאות. ו"ערך" מלבד העובדה שבאה לשרת מטרות חברתיות, היא סיסמא, בפועל כל תחום נפרט לפרוטות כל כך קטנות, ובכל תחום אנחנו עושים החלטה בהתאם למה שאנחנו חושבים שנכון לה ולנסיבות ולאותו רגע.
 
../images/Emo82.gifאני יכולה להתחבר לתוכן שלך

ממקום אישי ביותר.
גדלתי כמוך במשפחה שורשית. שני הורי ברחו לבדם מארצות המוצא בשל אנטישמיות. אמא ברחה עם קבוצת ילדים בגיל11 מדמשק חצו את הגבול מלבנון תוך צעידה ברגל במשך 12 שעות בשנת 1944 והיא רק בת 11 מאז היא יתומה. אבא ברח מתורכיה בנעוריו ללא משפחה (הוריו עלו מאוחר יותר לארץ) שני הורי לחמו בפלמ"ח (כן גם אמא) היו בהכשרה שעלתה והקימה את קיבוץ בית גוברין (ביום העצמאות עשינו עוד טיול שורשים- זה נוהג שלנו וצילמנו את כל התצלמים הישנים שיש באלבום המשפחה באותן פוזות רק 52 שנה אחרי.......) משם עברו הורי להקים את המושב השכן ועד היום הם בהתישבות העובדת עובדי אדמה שילדו 5 ילדים והפכנו לשבט ענק של ילדים, גיסים, גיסות נכדים ונינים. (ניסיתי להעלות תמונה אבל תפוז סרב... מחק לי הכל ואני עונה לך שוב) חשתי מה שהתנפץ לך בבטן כאשר הורך הציעו לעזוב שורשיות וציונות הם ערכים מאוד חזקים וכאשר זה מתנפץ זה אמיתי. אם אמך קוראת עכשיו, הרי שלדיון הזה היתה משמעות מאוד חשובה ובטח גם תרומה. אנסה להעלות בנפרד את התמונה כי חוששת שימחק לי שוב...... תודה
 
מתמוגגת מהנקודות שהעלית ../images/Emo106.gif

ברשותך אתייחס לערכים אותנטיות/אמת. לקחת את הערך להתנהלות עם האנשים הקרובים לנו. עם יד על הלב, כמה פעמיים ביום לא בשבוע..חודש..שנה.. עם עצמנו אנחנו לא "אמיתיים"? אהבתי ובגדול את הסיומת בהודעתך
 
למעלה