מוטי שמש מתארח בפורום

moti80

New member
ציורי גוף

חד משמעית. אני אומר זאת עם מעט הבהרה. הטכניקה כשלעצמה, למרות האתגר וההנאה שבציור על גוף חי אינה הגורם העיקרי לאהבה שלי לציורי גוף. בתשובתי ללויתן מעט כתבתי על התהליך היצירתי וכאן ארחיב מעט ואנסה להסביר. כאמן, מצאתי שאני חווה משהו שצרכני האמנות שלי, הצופים לא חווים אותו וזה התהליך היצירתי. בזמן שאני נמצא בתוך הסטודיו, עובד על ציור גוף עם דוגמנית אנחנו עוברים תהליך אישי, אינטימי, מאוד מיוחד שהצופים, אשר זוכים לראות את הצילומים או אפילו את הדוגמנית המצויירת, אינם חווים אותו. התהליך הזה משתנה ומגוון. הוא יכול להתחיל משיחה עם בחורה, על החיים, על אמנות ולהמשיך כמובן ביצירה עצמה. כשאני מצייר ציור קיר, או על נייר או קאנבס, זה אני והציור. גם אם יעמוד מישהו מהצד ויסתכל, הוא אינו שותף ליצירה. יתרה מכך, גם אם מישהו יצייר איתי, הוא מצייר בנפרד ממני. בציור גוף העניין הוא קצת שונה. השימוש בגוף עירום כקאנבס שכן ליצירה יש חיים משל צמה - במובן הפשוט ביותר של המילה. יש לה דעה, רצונות, תחושות. יש בזה משהו ממכר. האוירה המיוחדת שנוצרת בין אמן ודוגמנית העירום שלו, המבוכה הקלה, המשיכה, העניין והסקרנות כל אלו הופכים את ציור הגוף למעניין והמהנה ביותר עבורי. דבר חשוב שאני רוצה להבהיר לגבי מה שאני עושה הוא, שיש לי סיבות מאוד מסויימות והלך חיים מאוד מיוחד שהוביל אותי לעיסוק זה. כאדם ויזואלי, אין לי מנוס משימוש בכלים הויזואלים הקיימים - שהם צילום, ציור ופיסול. יכול להיות שאלו כלים מוגבלים מבחינת ההבעה, יכול להיות. אם הייתי משורר אולי הייתי כותב על כך. אם הייתי מלחין הייתי מחבר יצירת מופת מוזיקלית. בחורה שמופיעה ביצירה שלי, היא מהות היצירה, היא מקור ההבעה שלי ועל כן אינה חומר גלם אילם. היא המשמעות והמסר הכי גדול שלי, ליופי, לשלמות - להערצה. יצירה יכולה להיות עמוקה ומלאת רבדים כמו גם רדודה ועוסקת במישור אחד בלבד. השאלה לאן מכוונים. מודל ליצירת אמנות שלי, היא המילים, היא התוים שלי, היא נושא השירה והמסר שאני רוצה להעביר למי שצופה ביצירתי. מודל היא תמיד חלק בלתי נפרד אצלי גם מהתהליך. היא חושבת איתי יחד על הרעיון, על הנושא, על דרך הביצוע. חשוב לי שהיא תהנה גם מהתהליך הזה, ששני אנשים עוברים ביחד בתהליך יצירתי, שהיא תרגיש חלק ממנו ותוכל אולי גם להביע את עצמה, את הרעיונות שלה והמחשבות שלה. לכן, הכל פתוח, המחשבה פתוחה, הדרך שבה אפשר לבצע את הדברים - וכמובן פתוח לרעיונות... יש איפה משהו יותר מרגש, קרוב ואינטימי בציור גוף יותר מאשר בכל מדיה וטכניקה אחרת בה אני עוסק. עניין זה כשלעצמו הופך את העיסוק בציור גוף למעניין ביותר עבורי, לקרוב ביותר שיש, לאישה, ליצירה.
 

moti80

New member
שלום נענע :)

עצמאות. יש בזה משהו מעט מפחיד, אבל עבורי יש בזה המון כח להמשיך וליצור. לי נראה מאוד הגיוני לבחור עבור עצמי במקצוע אשר במהותו הוא יצירה וחשיבה רבה. עבודתי בסטודיו היא המשך ישיר של יצירתי האמנותית ואני לאט לאט מנסה לשלב בינהן. מבחינת גבולות, כרגע אין כבולות ממשיים, רק כאלו שההיבט הכלכלי מציב ואני מקווה שגם הם יהיו זמניים. השאיפה היא לעשות, מה? הכל, כמה שיותר - כמה שיותר מעניין, כמה שיותר מאתגר, לנסות להיות שונה (זה קשה בתוך המגוון כל כך רחב שיש כיום). תחום הקולנוע והאנימציה מאוד מעניינים אותי בשנים האחרונות ולדעתי בשלב מסויים אפנה לשם באופן ברור ומובהק. זו נראית לי דרך מעניינת, נכונה ועכשוית - כמעט סוג של אבולוציה לאמנות שלי לשם העברת ה-מסר. הכוסית בעמוד השער היא טניה. דוגמנית גרמניה שפגשתי באוסטריה, בביקורי האחרון בתחרות ציורי הגוף העולמית בעיר סיבודן. בחורה נפלאה, יפהפיה בגוף ובנפש שזכיתי לבלות איתה שלושה ימים. שלושה ימים של שיחות רבות ועמוקות, שיתוף כנה וכמעט בלי גבולות וכמובן, הרבה יצירה משותפת. הצילום נעשה בבית אוסטרי ישן בו התגוררתי בזמן שהותי שם. הריהוט הכבד הצבעוניות החמימה והרכות בעיניה של טניה יצרו את האוירה המושלמת עבורי.
 

moti80

New member
מהסוף להתחלה

חשבתי שהתכוונת לשער של האתר האישי שלי. הדוגמנית בשער הפורום היא בחורה אשר מהפעם הראשונה שראיתי אותה, עוררה בי עניין רב. היא אמנית מעניינת ויוצרת מדהימה. אני מעריץ את יכולת הרישום שלה ולא פחות את היכולת שלה לצלם פרטים, לשים לב לדקויות. אני לא חושב שהיא היתה רוצה שאזכיר את שמה כאן על דפי הפורום לכן נשאיר את העניין כך. את הנושא לציור הגוף היא בחרה, כהשראה מאמן אהוב על שנינו - ואסילי קנדינסקי. כך ביום סתיוי אחד נולד לו ציור גוף חדש. כחלק מאוירת החופש בציור יצאנו לצלם בחוף הים. אני מצרף קישור לגלריית התמונות של הציור, להנאתך: http://www.flickr.com/photos/moti80/sets/72057594065278120/ ובנוגע לשאלתך הראשונה. המגמה כיום היא להתמקצע, להתמקד ולעשות כמה שפחות - אבל טוב יותר. אם ניקח כדוגמה את אחד מהעיסוקים שלי - תלת מימד ממוחשב. אז יש אנשים שמתמחים באופן ספציפי בבניית המודלים, וגם בתוך כך יש כאלו שמתמחים באופן ספציפי בטכניקות כאלו או אחרות. יש כאלו שמתמחים ביצירת הטקסטורה והמראה של המודלים, יש את אלו שמתמחים באנימציה, יש את כלו שבתאורה וכן הלאה. אני רואה בצימצום משהו שגוזל משאבים ליצירתיות ואתגר. בהרחבה אותה אני עוסק תמיד יש לי לאן להתרחב, במה להעמיק יותר ובמה להתעניין. עלי ללמוד גם בניית מודל, גם ללמוד ליצור את הטקסטורה והמראה, לעשות אנימציה, לסדר תאורה וכודומה - יש לי מגוון. כגישה כלכלית, אני מוצא את העניין גם נכון. בכל הנוגע לניהול סטודיו, יש עיסוקים אשר מושפעים מדברים רבים. כמו טרנדים במקצוע, עונות שנה, מצב מדיני וכו'. כיום הסטודיו עוסק בחמישה תחומים, כך שהסיכוי שלא תהיה לי עבודה בכל החמישה הוא אפסי. מרחיבים את האופקים - מרחיבים את האפשרויות.
 

infatuation

New member
מוטי שמש מתארח בפורום../images/Emo13.gif

ביום חמישי הקרוב מגיע האמן מוטי שמש לענות לשאלותיכם. וכמו שהבטחתי נפתח שירשור כבר מהיום להעלאת שאלות. קצת על מוטי. מוטי, בן 26, בוגר המחלקה לעיצוב למדיה אינטראקטיבית בשנקר. לאחרונה הקים סטודיו לתקשורת חזותית העוסק בעיצוב גרפי, אנימציה, אינטראקטיב ווידאו. תחומי האמנות העיקריים של מוטי הם ציורי הגוף באיירבראש, צילום, וציור וכן הוא גם עוסק בפיסול בטכניקות שונות. את העבודות שלו ניתן למצוא על קירות בכמה מאות בתים בישראל וכמובן באתר האינטרנט שלו. זה בקצרה, כדי ללמוד עוד על מוטי, על טכניקות וכל מה שמעניין אתכם, אתם יכולים להכנס לאתר בקישור הנלווה והכי חשוב לשרשר שאלות
שיהיה אירוח נעים
 

shanoky

New member
2 שאלות...

1) מהי השאלה הפילוסופית עליה אתה עונה ביצירות האמנות שלך... 2) איך אתה מתמודד עם הגבול בין האמנות שלך לאומנות שלך?... כלומר... בתור אדם שלמד תיקשורת חזותית ואני מניחה שגם עובד בתחום המדיה... כלומר עבודות עיצוביות מוזמנות, היכן אתה מותח את הגבול בין... סתם להעתיק למישהו תמונה על הקיר או אפילו לעצב לו משהו יחודי ולמה שאתה יכול להחשיב כיצירת אמנות שלך?... כלומר איך אתה בוחר מהי אכן יצירת אמנות ומהי עבודה עיצובית... והאם לפעמים הגבול הזה נפרץ ומה שהתחיל כעבודה עיצובית הופך ליצירת אמנות או להפך שיוצא לך להשתמש במוטיבים מעבודות עיצוביות ביצירת האמנות שלך ... וכיצד אתה מתמודד עם זה?.. זהו לבנתיים אם אחשוב על משהו נוסף אני אכתוב...
 

moti80

New member
שלום לכולם, כאן מוטי :)

אנסה להשיב על שאלותיכם לפי הסדר. ערב טוב שנוקי. השאלה הפילוסופית שהכי מעניינת אותי כרגע היא ההגדה של מה היא אישה עבורי. מה היא מסמלת, איזה חלק בחיי נשים תופסות. הנושא כשלעצמו לא מהווה כל חידוש, אמנים רבים בהטוריית האמנות התמודדו איתו ושאלו שאלות רבות, כמו גם ענו לעצמם במשך תהליך היצירה את התשובות. מבין האמנים הרבים שעסקו בנושא הקשה הזה אני הכי אוהב לבחון את אדוארד מונק ופאבלו פיקאסו. לשינהם היתה התייחסות מאוד אמביוולנטית לנשים. מצד אחד כעצמתיות ונותנות חיים ומצד שני כמסרסות והרסניות. לפעמים, תוך כדי יצירה אני מצליח להתקדם מעט, במעין צעדי תינוק ולהבין עוד קצת על עצמי, על האמנות שלי ועל נשים. כרגע, אני יכול להגיד בהחלט שאני לא במצב אמנותי בו אני מצליח לענות על השאלות הפילוסופיות האלו. אפילו יתרה מכך, כל הזמן מתעוררות שאלות פילוסופיות חדשות. בנוגע לשאלתך השניה. אני יכול לחלק את עבודותי לשלושה סוגים עיקריים. הסוג הראשון, הוא מסוג העבודות שעברתי בהן תהליך לימוד טכני כלשהו, או פיתוח מיומנות. הרבה מהיצירות האלו הן יצירות בטכניקות חדשות אותן אני מנסה, נושאים חדשים וכדומה. הסוג השני, אלו יצירות אותן אני מבצע בהזמנה. כשלעצמן הן מהוות עבורי אתגר טכני לא קטן, אך בפעמים רבות אין זה אומר שהנושא, הטכניקה או המסר המועבר (אם יש כזה) מהיצירה תואם לדעותי או אפילו מעניין אותי. אני מתייחס לסוג יצירות אלו כאל עבודה, פרנסה. הסוג השלישי, אלו יצירות שנובעות מתוך עניין אישי, כמעט אף פעם לא למטרת רווח כספי. הן מושפעות מדברים שקורים לי, דברים שאני רואה ופוגש במשך היומיום או מתוך השראות כאלו ואחרות. במסגרת לימודי העיצוב שלי, יצרתי עבורי הבחנה או הפרדה בין עיצוב ואמנות. נקודת המוצא שלי היא שאמנות היא משהו שנובע מהפנים. הוא יכול להיות אישי ולאו דווקא זקוק לפרסום או חשיפה. יצירת אמנות יכולה להיות חסויה ולא תפורסם לעולם. בנוסף, יצירת אמנות היא יצירה שהצפיה בה היא אינטואיטיבית ואישית, היא ניתנת לפרשנויות רבות. לעומת כל אלו, עיצוב היא עניין בגדר ה"מדוייק". המטרה העיקרית של עיצוב היא להעביר מסר. עיצוב לרוב פונה לקהל יעד ספציפי וכאן אין מקום לטעויות. העיצוב צריך לפנות בצורה המדוייקת ביותר לאותו קהל יעד ולהעביר את המסר בצורה אחת, ברורה ומובנת. עיצוב לא עומד בפני עצמו והוא זקוק לאותו קהל שיבחן אותו, יצרוך אותו או יבקר אותו. גם לאמנות וגם לעיצוב יש את אותם אמצעים אמנותיים כמו קומפוזיציה, צבע, קו וכתם וכדומה. מסיבות אלו אני חושב שבפעמים רבות הגבול שבין אמנות ועיצוב מיטשטש ואולי בפעמים רבות אין כלל גבול. יצירות עיצוביות יכולות לנבוע מרגשות אמנותיים, השראה ויצירה כמו גם שיצירות אמנותיות יכולות לעסוק בנושא ספציפי, מדוייק ולהעביר מסר לקהל יעד.
 

shanoky

New member
אתה צודק...

השאלה במקור צריכה להיות על איזה שאלה פילוסופית אתה מנסה לענות ביצירות שלך כי בפילוסופיה כמו בפילוסופיה אין תשובה חד משמעית לכלום... ובתור אישה שגם מתעסקת בנושא של נשיות רבות... ובמיוחד מנקודת המבט הזו של מונק של אישה- זונה\קדושה ... איזו עבודה שלך בנושא הזה הכי מגיעה לאמת שלך? (אם אתה יכול להעלות תמונה... זה יהיה נחמד :) )
 

moti80

New member
שאלות קשות וחשובות יש לשנוקי שלנו

:) קצת קשה לי להשיב על שאלתך זו, שכן אני נמצא כרגע בתקופה דיימסובכת מבחינת האמנות שלי. הקונספט אשר תופס חשיבות רבה יותר ויותר הופך להיות גם מורכב יותר. ככל שהעיסוק בו מעמיק כך גם מעמיקות השאלות הנוספות שמתעוררות בקירבי ונוצרות גם רבות חדשות. כרגע, באופן ספציפי אני עובד על סדרת צילומים אש ראני מקווה, בסופו של דבר יתחילו בתהליך חדש עבורי, של הכרות והבדלה בין המהות הנשית שבכל אישה ואישה. כלומר, להצליח ולהתמקד באופי, ברוח ובהבדל שבין כל אישה שאני מצלם, שזה שונה מאוד ממה שחשבתי לפני כן - חיפשתי את המשותף. התמונה שהעלתי, מסמלת עבורי תחושה כללית לגבי נשים. טניה, היא סוג של סמל עבורי. היא בחורה עצמתית, שהחיים היו קשים אליה והיא ניצחה את הכל, שינתה ובראה חיים חדשים - לעצמה. היא בחורה מחוספסת מתלאות חייה הקצרים, אז מלאה ברכות וחום. היא גדושה ברגש ורצות לתת אותו, כמו גם לקבל. המבט שלה מביע עבורי ביטחון רב אך הוא מתובל בקומץ של רכות וענווה, אולי מעט ביישנות (שימי לב איך אני נהיה פיוטי כשאני כותב על נושא שכזה). העירום ללא מבוכה, הגוף הזורפ והפתלתל, המגע החושני הקל בצוואר, כל אלו עבורי הם מכלול של נשיות, של עצמה שליטה ומצד אחד. שליטה בי כגבר ועצמה כאופן כללי כהשוואה לכל מושא אמנותי שאני חושב עליו ומצד שני, הרכות והחום, שמוביל אותי ליחס שלי לנשים כמעניקות חיים. פסיכולוגים יגידו והם צודקים - הכל בא מאמא :)
 
יש לי גם שאלה או שתים למוטי שמש

האם אתה עושה ציורי קירות בהזמנה לבתים פרטיים מוטי? האם הציורי קירות שלך נראים בראש חוצות על קירות חיצוניים או שאתה עושה את זה על קירות בבתים פרטיים?
 

הליויתן

New member
לאן נעלם מוטי שמש?

למה לא ראיתי ושמעתי עליו ומנו לאחרונה! האמת? היתי רוצה לדעת מה החלום שלך מוטי,לאן אתה רוצה להגיע אמנותית,מה יהיה מבחינתך הגשמת החלום? פסגת היצירה אליה אתה שואף?
 

moti80

New member
ידידי היקר

ראשית, שתדע, שאני תמיד כאן ומשתדל להתעדכן לפחות על בסיס שבועי :) הלימודים בשנקר גובים את רוב זמני וזה מוביל למעט הנמכת פרופיל. בנוגע לשאלתך. זו את השאלות החשובות ביותר בה אני עוסק בימים אלו ממש. במיוחד בזמן האחרון, מצאתי שלפחות מהבחינה הקונספטואלית יש לי עוד דרך אמנותית רבה. היעד שלי כרגע, הוא להצליח להעביר לצופים ביצירותי את אותו נושא חשוב שהזכרתי בתשבותי לשנוקי - מה היא אישה עבורי. כאמן, בפעים רבות יש בראשי חזון או חזות כלשהי התמודדותי כרגע היא להצליח להעביר את אותו חזון שבמוחי, אל הנייר, הקיר, האבן, הגבס או הבשר החי. עבורנו, לפסל אישה הוא חקיקה של זיכרון ורגש רב. התהליך היצירתי מלווה בתחושות רבות שמתעוררות. אך לצערי, הצופים ביצירה לא תמיד חווים או מצליחים לדמיין את אותו תהליך יצירתי מיוחד. ביום שאצליח להיות מדוייק, נהיר וברור באמירה שלי, אדע שהצלחתי. ביום שאצליח להעביר ביצירתי, את ההערצה, ההתרגשות, העצמה והאהדה שאני חש אדע שהצלחתי במטרתי זו ואוכל אולי להציב בפני מטרה אמנותית חדשה.
 

moti80

New member
היי בייב :)

ציורי קירות במשך שנים רבות היו מהעיסוקים החביבים עלי ביותר. הגודל והעצמה הנובעת ממנו הסבו לי הנאה רבה. את ציור הקיר הראשון שלי עשיתי עוד כשהייתי ביסודי. סיימתי אותו ביום הראשון ללימודים כשעליתי לתיכון - לכיתה ט'. מאז ועד היום יש לי כמה מאות ציורי קירות ברחבי הארץ. רובם נעשו בבתים פרטיים, בעיקר בחדרי ילדים. כמה מהציורים שלי נמצאים באולמות כנסים בבסיס הקרייה בת"א, שם שירתתי את שירותי הצבאי וניתן גם לראות ציור ענק במשחקייה בקניון סירקין בפ"ת. את הציור בשטח של למעלה מ 1000 מ"ר ציירתי בעזרת כישרונה של אנימטורית בשם לירון פאר, אשר גם יצרה את הדמויות המצויירות שם.
 

shanoky

New member
ואיך אתה מגדיר אותם?..

כלומר בהמשך לשאלתי מלמעלה על ההפרדה בין יצירת אמנות ליצירה... כלומר ממה שהסתכלתי באתר דלך אז רוב ציורי הקיר שלך הם העתקה של ציור (תקן אותי אם אני טועה) אז איך אתה מגדיר אותם?...
 

moti80

New member
כמו שכתבתי בתשובתי הקודמת

יצירות כאלו הן תהליך לימודי, התמודדות טכנית או בגדר פרנסה. לרוב יש לציורים האלו פטרון - לקוח. הוא מחליט מה יהיה הנושא או אפילו מכין ציור מבעוד מעוד אותו הוא רוצה שאעתיק לו. הדבר כשלעצמו לא נראה לי זול או פשוט. מעבר לעניין הטכני של להצליח במלאת ההעתקה יש כאן סוג של שליחות. אדם מזמין אותי כדי שאגשים לו את חזונו האמנותי, שאיפה כל שהי, מזכרת. בד"כ הציורים נבחרים מסנטימנטים כאלו ואחרים, אפילו אם אלו ציורים לחדרי ילדים שנראה כאילו הם נבחרים מתוך מה שנהוג כמודה. אנשים נקשרים לציורי הקירות שלהם, מתגאים בהם והם מהר מאוד הופכים לחלק מהסביבה הטבעית בה הם חיים וחלק מהחשיבה היומיומית שלהם. כאוירה, השראה וכו'.
 

infatuation

New member
אז מוטי..

בתור אמן שעוסק הרבה בעירום הנשי, אני מניחה שמאוד קשה למצוא מודליות. במיוחד עם תקציב של סטודנט. אז איך אתה מסתדר עם זה? האם זה משהו שבמקום מסויים מעקב אותך מליצור? כי אתה בעצם תלוי בגוף שני? זה ככה לבינתיים
 

moti80

New member
שלום למנהלת :)

עירום נשי, לפחות כרגע מהווה חלק ניכר מעיסוקי האמנותי. כחלק ממחקר אישי וסוג של סמל עבורי אני מוצ אותו נחוץ יותר ויותר ביצירותי. כאמן מתבונן בעיקר, כמעט תמיד יש לי את הצורך במודל. מודל להערצה, מודל לאותם הסתכלות ומחקר אישי. איפשהו, אפשר לראות בכך תלות. שכן אני תלוי ברצונה של בחורה להשתתף ביצירותי ולעיתים קשה למצוא שותפות אמנותיות שכאלו וזה בהחלט יכול לעכב. בנוסף לכל, כסטודנט יש את הקושי הכלכלי אשר רובץ ממעל, דבר אשר מקשה אף יותר במציאת מודל, שכן הפניה שלי לאותן שותפות הוא בגדר התנדבות. בסופו של דבר, אני מוצא שאותן דוגמניות-שותפות, הן בהחלט שותפות לכל דבר בתהליך היצירתי שלי. הבחורות שמוכנות לקחת חלק בכך מהוות את הבסיס, המושא ואת הנושא ליצרות שלי. את הדוגמניות שלי אני מוצא בכל מקום שרק אפשר לחפש. מתוך מפגש מקרי ברחוב, בעזר מכרים וחברים, דרך האינטרנט וכדומה. זה דורש המון התמדה ולא מעט העזה שלפעמים קשה לי למצוא. לבסוף, ההתמדה משתלמת ומידי פעם נמצאת שותפה ליצירה וכך נולדת לה יצירה חדשה.
 

infatuation

New member
אז מה בעצם אתה מחפש במודל?

היא חייבת להיות כזו רזונת עם חזה מושלם ויפיפיה? או שיש בזה יותר מהמראה?
 
למעלה