זכינו
. 86 ימים. מי חשב שניר יגיע עד כאן. לרגעים היה נדמ
נדמה שהסובלנות מנצחת. שהפריים הטלוויזיוני של הטלוויזיה המסחרית שמקדש בורות, סיטואציות סלפסטיק - יודע להכיל לתוכו חוסר התלהמות, הקשבה, נעימות וסובלנות.
היום באחד המעברונים של המנחים הטקסט שלהם אמר: ״אתם יכולים לדמיין בית בלי ניר? מי ירוץ במעגלים?״. ברגע הזה ידעתי. חוקי הפורמט שרועי עוז קדש לעצמו שדוחים כל דיון מעמיק לטובת המצאה תסריטית של מערכת יחסים (ירדן-ליאור, אסף-נטלי, ולא זוכר מי בעונה הראשונה שלו), חוקים אלו בחרו לתמצת את אישיותו ותרומתו של ניר לבית - בריצה שלו במעגלים. עמוק.
אני זוכר את השיחה של ניר ואסיף לאחר כניסתו של אורן בקן. בין הדברים או ״הביקורות הקשות״ שאסיף הטיח בניר היתה אימרה מקוממת של אסיף שטענה כי הפעולות של אירוגוני השמאל מלבות ומקדמות בעצם פיגועים אנטישמיים באירופה. אני זוכר שהסתכלתי על ניר. חיכיתי להתפרצות, לכעס, לתסכול. זה לא הגיע מצידו של ניר. לא הבנתי.
לקח לי זמן להבין אותו. את העובדה שזה פשוט לא הוא. הוא יודע שאין לו יכולת להפריח את התובנות המעוותות. יש לו יכולת אחת - להראות שאפשר אחרת. אפשר לנהל שיח אחר. אפשר לכבד אדם, כל אדם בדעתו.
בזמנו, יורם זק החליט כי הוא רוצה להכניס השפעה חברתית למסרי התכנית. זה הגיע בדמות טהוניה והגזענות, טל והטבעונות. הוא הבין שיש צופים שהרדידות של משחקי התאהבות, שבירת ביצים על המצח - זה נחמד אבל זה לא מספיק.
אני מקווה שמתי שהוא עוז יגיע לאותה תובנה. בשבילו ובשבילנו אוהבי התכנית.
היה לי לעונג להכיר את ניר דרך התכנית. כמו אמו גם אני חיפשתי את הרגעים שבהם הוא היה על המסך. כי ברגעים האחרים - הוא היה חסר.
והוא יהיה חסר בכל 8 הימים הבאים.
בהצלחה ניר בחיים האמיתיים!