יחפהבפארק11
New member
זאת הפעם הראשונה מאז שאני צופה באח הגדול שאני מרגישה
שהצליחו לעבוד עליי בעיניים, ובגדול.
ראיתי את הכתבה ב-ynet על מריה ורועי וסדרת הצילומים שלהם לפנאי פלוס,
ופניי נפלו. וואלה הרגשתי שמישהי עבדה עליי באופן טוטאלי. זה לא קרה לי בעבר באח הגדול, כי תמיד ידעתי לזהות את האנשים ולהבין אותם לעומקם. טעיתי פה ושם ברצינות הרומנים שלהם, אבל מעולם לא תמכתי במישהי או במישהו והרגשתי אחר כך אכזבה עמוקה תוך מחשבה 'דמט איך יכולתי לטעות ככה'?
אני לא רוצה שישתמע כאילו שיש לי בעיה עם התאהבות ספונטנית או עם העובדה שהלבינה את פניו של החבר ברבים (בעצם כן יש לי בעיה עם זה אבל זה לא האישיו) ואני מודעת לכך שאהבת נעורים היא לא אהבה בשלה שמתרחשת בגיל אחר ובמקום אחר.
יש לי בעיה שהיא הצליחה לעבוד עליי בנושא החרדה החברתית שלה, דבר שהתייחסתי אליו ברצינות וגרם לי לפתח כלפיה אמפטיה יוצאת מהכלל ותחושות הזדהות עם התנהגותה. חשבתי שהיא דווקא זקוקה לפינה החמה והבטוחה של בועז, בתור אחת שסובלת מחרדה חברתית, לא האמנתי שהיא תזרוק את עצמה למים הקרים שבבריכה האולימפית ותיפול היישר לזרועותיו של רועי קורנבלום.
אני מאוכזבת,כי אם מריה נכנסה לבית האח הגדול
כשהיא נקיה מאהבה, ואין לה שום רגשות יותר כלפי החבר שהשאירה בבית,
היא הייתה צריכה לסגור את הסיפור הזה איתו לפני שהיא נכנסה לאח הגדול.
היה לה מספיק זמן לזה. הייתה צריכה לסיים איתו לפני הכניסה. להצהיר שאין
לה כרגע בבית שום חבר. לדבר על ה-X לספר עליו, לא להצמיח לו קרניים
מהיום הראשון. היא אחזה במקל בשני קצותיו. מצד אחד היא אמרה שהיא חוזרת אליו במאה אחוז ומצד שני התוודתה על אהבתה לרועי. לא התייחסתי ברצינות לווידויי האהבה שלה ומצד שני התייחסתי יותר מדי להתעלקותו של רועי עליה.
היא הציגה את עצמה כמי שמחוזרת בעל כרחה ואין לה לאן לברוח.
מצד שני, מי שעקב אחרי הפוסטים שלי, שם לב שאני מעלה יותר מדי ספקות לגביה וכתבתי לא פעם שהיא מבלבלת אותי יותר מדי.
הייתי מאוד אמביוולנטית. היא הצליחה לעבוד עליי בקטע של החרדה החברתית, ודקה אחרי שעזבה את בית האח הגדול היא פתאום שוחה בחוץ כמו דג במים.
אני לא יודעת איך להגדיר את מה שבועז מרגיש. אולי קוסטנזה עושה זאת טוב יותר ממני. אני לא גבר, אבל אם היו עושים זאת לבן שלי, היה כואב לי נורא.
אני קוראת טוקבקים כמו 'האהבה מנצחת' ו'שיהיה להם בהצלחה' 'זוג מקסים' וכולי וכולי ואני מרגישה שבא לי להקיא.
כל אהבה שבאה על חשבון כאבו האישי של מישהו אחר, מבחינתי היא חומר טוב למחזה יווני או לשיר קורע לב של אלביס, אבל במציאות אני לא יכולה לכבד אהבה כזאת, היא אנוכית ואכזרית. אהבה היא לא וירוס שנוחת עליך פתאום באמצע הקיץ. אהבה נוחתת על מי שמחפש אותה ורוצה אותה ומשתוקק אליה. מריה, לפני שהתאהבה כביכול, הייתה צריכה לסגור את הפינות עם האהוב הקודם שלה ולהיכנס להרפתקה הזאת כשהיא זכה וצחה ולא לרמות את כל העולם ואשתו ובעיקר את זה שהיה איתה שבע שנים בן בית וחבר טוב.
ולסיום, שיר של אלביס
שלהבתו האחרונה - מוקדש לבועז יוסף
שהצליחו לעבוד עליי בעיניים, ובגדול.
ראיתי את הכתבה ב-ynet על מריה ורועי וסדרת הצילומים שלהם לפנאי פלוס,
ופניי נפלו. וואלה הרגשתי שמישהי עבדה עליי באופן טוטאלי. זה לא קרה לי בעבר באח הגדול, כי תמיד ידעתי לזהות את האנשים ולהבין אותם לעומקם. טעיתי פה ושם ברצינות הרומנים שלהם, אבל מעולם לא תמכתי במישהי או במישהו והרגשתי אחר כך אכזבה עמוקה תוך מחשבה 'דמט איך יכולתי לטעות ככה'?
אני לא רוצה שישתמע כאילו שיש לי בעיה עם התאהבות ספונטנית או עם העובדה שהלבינה את פניו של החבר ברבים (בעצם כן יש לי בעיה עם זה אבל זה לא האישיו) ואני מודעת לכך שאהבת נעורים היא לא אהבה בשלה שמתרחשת בגיל אחר ובמקום אחר.
יש לי בעיה שהיא הצליחה לעבוד עליי בנושא החרדה החברתית שלה, דבר שהתייחסתי אליו ברצינות וגרם לי לפתח כלפיה אמפטיה יוצאת מהכלל ותחושות הזדהות עם התנהגותה. חשבתי שהיא דווקא זקוקה לפינה החמה והבטוחה של בועז, בתור אחת שסובלת מחרדה חברתית, לא האמנתי שהיא תזרוק את עצמה למים הקרים שבבריכה האולימפית ותיפול היישר לזרועותיו של רועי קורנבלום.
אני מאוכזבת,כי אם מריה נכנסה לבית האח הגדול
כשהיא נקיה מאהבה, ואין לה שום רגשות יותר כלפי החבר שהשאירה בבית,
היא הייתה צריכה לסגור את הסיפור הזה איתו לפני שהיא נכנסה לאח הגדול.
היה לה מספיק זמן לזה. הייתה צריכה לסיים איתו לפני הכניסה. להצהיר שאין
לה כרגע בבית שום חבר. לדבר על ה-X לספר עליו, לא להצמיח לו קרניים
מהיום הראשון. היא אחזה במקל בשני קצותיו. מצד אחד היא אמרה שהיא חוזרת אליו במאה אחוז ומצד שני התוודתה על אהבתה לרועי. לא התייחסתי ברצינות לווידויי האהבה שלה ומצד שני התייחסתי יותר מדי להתעלקותו של רועי עליה.
היא הציגה את עצמה כמי שמחוזרת בעל כרחה ואין לה לאן לברוח.
מצד שני, מי שעקב אחרי הפוסטים שלי, שם לב שאני מעלה יותר מדי ספקות לגביה וכתבתי לא פעם שהיא מבלבלת אותי יותר מדי.
הייתי מאוד אמביוולנטית. היא הצליחה לעבוד עליי בקטע של החרדה החברתית, ודקה אחרי שעזבה את בית האח הגדול היא פתאום שוחה בחוץ כמו דג במים.
אני לא יודעת איך להגדיר את מה שבועז מרגיש. אולי קוסטנזה עושה זאת טוב יותר ממני. אני לא גבר, אבל אם היו עושים זאת לבן שלי, היה כואב לי נורא.
אני קוראת טוקבקים כמו 'האהבה מנצחת' ו'שיהיה להם בהצלחה' 'זוג מקסים' וכולי וכולי ואני מרגישה שבא לי להקיא.
כל אהבה שבאה על חשבון כאבו האישי של מישהו אחר, מבחינתי היא חומר טוב למחזה יווני או לשיר קורע לב של אלביס, אבל במציאות אני לא יכולה לכבד אהבה כזאת, היא אנוכית ואכזרית. אהבה היא לא וירוס שנוחת עליך פתאום באמצע הקיץ. אהבה נוחתת על מי שמחפש אותה ורוצה אותה ומשתוקק אליה. מריה, לפני שהתאהבה כביכול, הייתה צריכה לסגור את הפינות עם האהוב הקודם שלה ולהיכנס להרפתקה הזאת כשהיא זכה וצחה ולא לרמות את כל העולם ואשתו ובעיקר את זה שהיה איתה שבע שנים בן בית וחבר טוב.
ולסיום, שיר של אלביס
שלהבתו האחרונה - מוקדש לבועז יוסף