אליפות ארה"ב בהתעמלות (P&G) תתקיים בימים הקרובים בקליפורניה

trilliane

Well-known member
מנהל
אליפות ארה"ב בהתעמלות (P&G) תתקיים בימים הקרובים בקליפורניה

יומיים לגברים, יומיים לנשים (השעות בזמן מקומי, יש להוסיף 10 שעות כדי לקבל את שעון ישראל):
  • Aug. 17 – Jr. Men – 4 p.m.; Sr. Men – 10 p.m. (International Feed)
  • Aug. 18 – Jr. Women – 4 p.m.; Sr. Women – 10:30 p.m. (International Feed)
  • Aug. 19 – Jr. Men – 3 p.m.; Sr. Men – 8 p.m. (International Feed)
  • Aug. 20 – Jr. Women – 2 p.m.; Sr. Women – 6:30 p.m. (International Feed)
http://www.pgchamps.com/live/
ניתן יהיה לצפות בתחרות בערוץ הרשמי ביוטיוב, אם כי אני לא יודעת באיזו איכות ועד כמה השידור יהיה נסבל. אמנם יש משהו מרגש בצפייה בשידור חי, אבל בד"כ היא מבאסת ולכן אני מעדיפה לצפות בדיעבד בהקלטה של NBC שהם מעלים ליוטיוב, עם פרשנות ועריכה נורמלית (בלי אין סוף הפסקות פרסומות).

באשר למתעמלות, סימון ביילס, אלי רייזמן ולורי הרננדז בהפסקה; גבי דאגלס כנראה פרשה (אם כי טרם הכריזה על כך רשמית); מדיסון קושיאן, מקיילה סקינר ומגי ניקולס עברו לליגת המכללות. לכן ה"ותיקות" שנותרו הן רק שתיים מתוך שלוש המחליפות ִִֵֵֵֵ- אשטון לוקליר ורייגן סמית (שזכתה השנה באמריקן קאפ, אבל קשה לומר שהייתה לה תחרות אמיתית) ומלבדן נראה בתחרות בעיקר פנים חדשות (יחסית) בתחרות הבוגרות (בעיקר למי שלא עקב מקרוב אחרי ה"עתודה"). רובן ככולן כבר השתתפו כמובן ב"קלאסיק" בחודש האחרון, אבל הפעם זו תחרות רצינית יותר. אני יכולה רק לשער שגם הפעם, בלית תחרות אמיתית, לרייגן סמית יש סיכוי לא רע להיות אלופת ארה"ב...
 

cubano1

New member
יצא לי לצפות קצת - העתיד נראה אמריקה

האמריקאים ממשיכים בפס יצור מרשים של מתעמלות מוכשרות.
רייגן סמית' נראית כמו גרסה מעודנת של סימון ביילס. קור רוח, יציבות בלתי נתפסת, ודרגות קושי מטורפות (שעדיין לא מתקרבות לאלה של ביילס.)

אני אהבתי יותר את ריילי מקאסקר - מתעמלת שמצליחה יותר לשלב בין כח ואלגנטיות - אבל היא היתה מפגינה פחות יציבות, והגוף המנהל את ההתעמלות האמריקאית לא רואה חוסר יציבות בעין יפה.

מורגן הרד הממושקפת שהיתה אמורה על פי כל התסריטים ההוליוודים לקחת את עולם ההתעמלות בסערה אמנם היתה מרשימה, אבל סבלה מהרבה בעיות, ולכן תצטרך כנראה לחכות לשנה הבאה להטביע את חותמה.

גם ג'ורדן צ'יילס, שהיתה ילדת הפלא של ההתעמלות האמריקאית לא הצליחה להיות כח דומיננטי. היא אמנם סיימה במקום השני בקרב רב, אבל התישבה בקפיצת האמנאר, ולא הצליחה לסיים במקום גבוה מרביעי על מכשיר בודד.

אשטון לוקליאר לא עשתה לעצמה חסד בתחרות - היא מתרכזת במכשיר אחד - במקבילים - אבל סיימה שם רק שניה, ולא בפער ניכר מהמקומות שאחריה. המכשיר השני עליו התחרתה - הקורה - היה רחוק מלהרשים. מתעמלת מתמחה צריכה להיות הרחק מעל השאר בשביל לתת לעצמה צ'אנס להצטרך למשלחת - ואני בספק רק אם ארה"ב תתן פה יותר מדי קרדיט. הם ניסו את זה עם מקיילה מרוני בתור קרב רביסטית, וזה לא ממש הוכיח את עצמו.

מרגזטה פרייז'ר וטריניטי תומאס סגרו את רשימת הקרב רב (מקום חמישי ורביעי בהתאמה). מרגזטה משתייכת למועדון הפרטקס, שממסד ההתעמלות האמריקאית אוהב להתעלל בו כבר שנים - ולכן אני בספק אם היא תקבל פה קרדיט. תומאס היא מתעמלת צעירה, אבל כנראה שישלחו אותה הביתה לשדרג ולהשתפר לפני שיקחו אותה כאופציה (באולימפיאדה הבאה יהיו רק 4 מתעמלות פר נבחרת...)

אליפות העולם הבאה היא אליפות אישית - לא תהיה תחרות קבוצתית, ולכן לאמריקאיות אין צורך ביותר משתי מתעמלות קרב רב.

מקומה של רייגן סמית' מנבחרת שתסע למונטריאול די מובטח, לכל הדעות.
האמריקאים יצטרכו להחליט עם לתת צ'אנס לריילי מקאסקר את המקום, שכן ההתעמלות שלה יותר מותאמת לשופטות בינלאומיות. או אולי ללכת על צ'יילס שסיימה שניה בקרב רב, ויש לה את יתרון האמנאר. או אולי על מורגן הרד, בתור זאת שבונים עליה לטוקיו.

ולגבי מתמחות - ג'ייד קארי היתה היחידה שקפצה פעמיים. היא גם סיימה שניה בקרקע, עם הציון הגבוה ביותר על המכשיר ביום השני. במידה ולג'ורדן צ'יילס יש קפיצה שניה, יש לקארי סיכוי סביר מינוס להיות בנבחרת למונטריאול - אבל במידה ולצ'יילס אין קפיצה שניה - קארי היא אופציה מעולה לשתי מדליות בקפיצות ובקרקע.
מקאסקר וסמית' הן אופציות טובות למקבילים, מה שפועל לרעתה של לוקליאר. השתיים האלה גם סיימו 1-2 בקורה...

בכל אופן - באמריקה כמו באמריקה - המתעמלות יצטרכו להתחרות שוב, מאחורי דלתות סגורות בחווה... ורק אז נגלה מי נוסעת ומי לא.

ובכלל - תחרות הג'וניור היתה מעניינת ומרעננת - אבל על זה בפעם אחרת
 

trilliane

Well-known member
מנהל
תודה על הסיכום! כיף שבאת. רק עכשיו סיימתי לצפות ולקרוא...


הייתי בחו"ל בקיץ והצטברה לי רשימת צפייה רצינית... בחלק מהתחרויות צפיתי חלקית עוד בקיץ, אבל כבר לא זכרתי הרבה ולכן צפיתי מחדש בקלאסיק ובשני הלילות של אליפות ארה"ב (ורק אז קראתי את הסיכום שכתבת, כדי לא להסתפיילר מראש).

גם אני אהבתי מאוד את ריילי מקאסטר, היא כרגע הפייבוריטית שלי
. גוף מהמם והחזקת גוף נהדרת. היא שרירית אבל דקה וגמישה, אלגנטית, קווים יפים... תרגיל הקרקע שלה נהדר. מוזיקה טובה, מעניינת ומיוחדת (ולא מעיקה!), התברר לי שזה ביצוע של רביעיית מיתרים לקטע האלווין מפסקול הסרט "הסיוט שלפני חג המולד" (לא צפיתי בו, אבל זה נשמע הולם). הכוריאוגרפיה שלה מקסימה, מתאימה היטב למוזיקה וגם לה. פשוט תענוג לעיניים (גם בגדי הגוף שהיא בוחרת, אגב. אלגנטיים ונעימים לעין, לא ורוד מסטיק או צבעים זרחניים).

היא מזכירה לי את המתעמלות האירופאיות של פעם, בעיקר הרוסיות והרומניות... כשהיא מפזזת על המשטח נראה כאילו יש לה רקע בבלט. אני אוהבת במיוחד את ה-extensions שלה (לא יודעת מה המונח בעברית כי ב"נולד לרקוד" תמיד השתמשו בו באנגלית...
) כל תנועה אצלה מגיעה ממש עד קצות האצבעות. נדיר למצוא כזאת תנועתיות אצל מתעמלת אמריקנית.

חבל שהיא לא יציבה דיה (כנראה שילוב של הפציעות הרבות שסבלה מהן וביטחון עצמי), כי בעיניי היא פשוט מהממת. היא גם היחידה (למעט ביילס) שעושה חסד עם סיבובי הזאב הנוראיים האלה
. כשביילס החלה לעשות אותם כמעט לא ראו אותם אצל אחרות, ועכשיו כ-ו-ל-ן עושות אותם גם בקורה וגם בקרקע, ואם לא די בשלושה סיבובים רצופים, אחריהם חלקן מבצעות עוד שניים!
אוף, למה זה נחשב לאלמנט לגיטימי נוסף?! זה סתם עוד מאותו הדבר, ברצף!
כ"כ משעמם וחדגוני, והוא מעיק במיוחד לנוכח העובדה שעל רובן הוא נראה די רע (אם כי ג'ורדן צ'יילס ללא ספק הצליחה להפוך את זה לאלמנט מקורי ומעניין, בטעות...
).

מורגן הרד חמודה, יש משהו מקסים ונדיר במתעמלת עם משקפיים
. בזכות המראה הייחודי אני זוכרת אותה עוד מגביע נסטיה ליוקין לפני כמה שנים. גם היא אלגנטית למדי ואני אוהבת את תרגיל הקרקע שלה, אבל גם היא גילתה חוסר יציבות בתחרות... ובכל זאת תייצג את ארה"ב באליפות העולם (ולא מקאסטר), כנראה בזכות מה שהיה בחווה (יש סרטונים משם, אבל טרם צפיתי בכולם).

גם אני לא מתחברת לרייגן סמית' עוד משנה שעברה... (נראה שזה משהו משותף כאן בפורום
) אם כי היא קצת התבגרה והשתפרה (וגם תרגיל הקרקע שלה הרבה יותר מוצלח השנה), כך שחוסר האהדה שלי אליה פחת. בעיניי היא לא גרסה מעודנת של ביילס, אולי גרסה ילדותית שלה... לביילס יש אישיות מוחצנת מאוד, שובבות, חן וקסם אישי מתפרץ שהיא משפריצה החוצה; סמית' הרבה יותר מופנמת, זהירה, מחושבת... ונראית כמו ילדה בת 13, ואני מחבבת מתעמלות יותר נשיות (או לפחות פחות ילדותיות).

אבל מי שקנתה את המקום הראשון בחוסר האהדה שלי היא אלונה שניקובה, שזכתה ב"קלאסיק". לפי השם היא רוסייה, אבל נראית הרבה יותר אמריקנית מריילי מקאסטר, ולא רק במראה החיצוני אלא בעיקר בהתעמלות: אין בה דבר וחצי דבר מהחן המזרח-אירופאי שהזכרתי קודם. למעשה היא מזכירה לי את מקיילה סקינר...
אני דווקא חובבת מתעמלות גבוהות (אשטון לוקליר חביבה עליי מאוד) אבל רק אם הן אלגניות וחינניות. סקינר בשעתה ועכשיו גם שניקובה פשוט חסרות חן. אני לא יכולה להתווכח עם היכולת לבצע דרגות קושי גבוהות, אבל אני לא נהנית להתבונן בשתיהן.

לסיכום, הייתה תחרות מעניינת עם הרבה פנים צעירות וחדשות בזירת הבוגרות. אני חושבת שזו הפעם הראשונה שיצא לי לצפות באליפות ארה"ב ולהכיר כ"כ מעט מתמודדות (אני לא צופה באליפויות של הצעירות). אף אחד מהן לא ביילס, אבל זה כנראה לא עומד להשתנות... היא המלכה האחת והיחידה, נחכה בסבלנות לשובה...




 
למעלה