ניה דניס חזרה להתעמל ברמה 10 ותצטרף ל-UCLA בסתיו

[trilliane]

ניה דניס חזרה להתעמל ברמה 10 ותצטרף ל-UCLA בסתיו

אחרי שפציעה הרסה לה את הסיכוי לריו היא עזבה את העילית וחזרה לראשונה להתעמל ולהתחרות ברמה 10 מאז 2011. אם הבנתי נכון היא מתכוונת להשתתף בגביע נסטיה ליוקין בחודש הבא (שזה קצת מוזר, לא? חשבתי שזה למתעמלות צעירות שעוד לא הגיעו לעילית). בשנה הבאה נראה אותה בנבחרת UCLA שאוספת עליה עוד ועוד מתעמלות עילית לשעבר (שלא לדבר על אולימפיות).

 

[ohashi]

קשה לי עם זה

התעמלות הנשים זה ענף כל כך בעייתי עם תוכלת מדף נורא נמוכה.
הנשים משקיעות הרבה שעות וזה קורה לרב בגיל ההתבגרות שכל ההורמונים מתחילים להשתולל. הם ממשיכות להתפתח בקצב איטי של בהכרח מתאים להתעמלות מכשירים /אומנותית מעטות הנשים שמסוגלות לשמור על אורך כזה של משמעת של אוכל ואימונים. כמות הפציעות הרבות.

אותימעניין לדעת האםמישהו חשב בכלל שניתן לבצע פחות חזרות ולתת לבנות להקשיב לגוף הכואב והוסבל שלהן על מנת למנוע פציעות.

אני אומר את זה מתוך כאב שכמה מתעמלות שנורא אבהתי פשוט פרשו בגלל פצעיות

הראשונה קטלין אוהשי המדהימה על הקורה . ניה דניס יש לה כישורים מצויינים על הקורה במיוחד הערביאן שלה שמבוצע כל כך יפה. קיילה רוס שאחרי שעברה את גיל 16 והגיע השינוי גוף המשמעותי בגובה ומשקל התחילה להפצע יותר. מגי ניקלס. רבקה ברוס סגנית אלופת העולם מ 2009. נכון שרובן פורחות במכללות וחוות חוויה של ארבע שנים מהממות אבל ההפסד של הייצוג האולימפי לפציעות. ריצ'ל גאווי שהיו לה כמה תרגילים באימונים שפושט היו מעיפים אותי לגג...
ואם לא הראשונה שהייתי צריך להזכיר פה היתה אולגה קורבט שלא השתתפה באוליפיאדת 1976.

ואני לא רוצה לשכוח את לאריסה יורדקה המדהימה מרומניה ויאו ינאן מסין שתרגיל המקבילים שלה היה אחד מהיפים (חזרה בתקופה מסויימת לבצע את הגיילור/מו)

בקיצור זאת אכזריות מבחיניתי בעוד הגברים מתבגרים ורק בסביבות גיל ה 22-26 מגיעים לפריחה, הגברים זוכים לגיל ההתבגרות בעוד הנשים חייבות לעשות בחירה קשה מכל במיוחד עם ענף כמו התעמלות שזמן המדף שלו קצר.

אין מקום לתיקונים לצערי והנשים משלמות את המחיר הכבד חבל שאי אפשר להתאים את הענף ליכולות הפיזויולוגית של הנשים בגיל מאוחר יותר עם תוכניות אימונים מותאמות (כמו שצ'וסוביטינה ו וונסה פרארי וקרוטה פרליטו וג'סיקה לופז ) מקווה שיתחילו ללמוד מתי שהו בעתיד.

 

[trilliane]

זה נכון בעיקר בדרגת העילית ובעיקר בארה"ב

במדינות אחרות לא נדיר לראות מתעמלות בנות 20+ ואף יותר (ואני לא מדברת רק על צ'וסוביטינה, היא באמת מזן אחר...) ולא פעם רואים את אותן בנות חוזרות לאולימפיאדה נוספת אחת לפחות (רק מהראש, קורקינה ופונור עשו שלוש, ומדברים על כך שמוסטפינה עוד תחזור אחרי חופשת הלידה).

למעשה חלקן פורחות רק בגיל 20+, למשל בת' טוודל (גם כן שלוש אולימפיאדות) לא זכתה להצלחה היסטרית בגיל 16, אבל לקראת 20 ואחריו היא התחילה לקטוף תארים ולבסוף מדליה אולימפית ראשונה בגיל 27. או סנה ויברס – מי בכלל שמע עליה (מחוץ להולנד) לפני גיל 20? – והנה מדליית זהב(!) אולימפית בגיל 25 (בסדר, ריאלית "רק" כסף, אלמלא הפשלה של סימון).

בארה"ב יש תהליך מגיל צעיר, דרישות גבוהות מאוד... התחרות הפנימית כ"כ עזה שהן חייבות לדחוס דרגות קושי ואז גם יותר נפצעות. אבל נראה שהבנות שהגיעו מהעילית למכללות עושות חיל וממש פורחות... (וקוטפות עשיריות...) אז לי לא קשה עם זה אלא להפך, אני מפרגנת להן מאוד, וזה גם מגניב וכיף, כי אפשר להמשיך לעקוב אחריהן, יש לאן להמשיך.