לקראת קיץ לוהט בארה"ב
תחרות הפסיקפיק רים שמסתיימת היום בארה"ב סוגרת פחות או יותר את חלון ההצצות אל תוך נבחרת ארה"ב והתחרות הקשה שתהיה שם על מספר הכרטיסים המוגבל לריו בקיץ. הסיכום הזה נכתב בלי לקחת בחשבון שעדיין מצפות לבנות האלה שתי תחרויות קריטיות לפני ריו - אליפות ארה"ב ותחרות מבחן - שרק בסופן יקבע ההרכב הסופי של הנבחרת. כמובן שהכל תלוי בשתי התחרויות האלה - אבל זכינו לראות די הרבה את הבנות האמריקאיות השנה - מרתה היתה נדיבה יחסית לשנים קודמות...
סימון ביילס הגיע לסיאטל,וושינגטון אחרי שקיבלה קצת מנוחה ׁׁ(לא נסעה לגביע יזולו באיטליה) - והראתה פעם נוספת שהיא כנראה לא אנושית. ציון קרב רב מטורף של 62+, וציון של 15+ על כל מכשיר ומכשיר אומר שהיא יכולה באופן תיאורטי להכנס לכל גמר אפשרי בריו. הסיכוי למדליה בכל מכשיר פוחת בהרבה בעידן ההתמחויות על מכשירים, אבל באותו עידן עצם האפשרות שמישהי יכולה להיות כל כך תחרותית וחזקה על כל ארבע המכשירים הוא כמעט בלתי נתפס.
כרגע היא נראית מועמדת כמעט וודאית למדלית זהב בתחרות הקבוצתית, בקרב רב, בקפיצות ובקרקע, סיכוי טוב, אבל קצת מופחת למדליה בקורה, וסיכוי סביר לגמר במקבילים, ללא סיכוי ממשי למדליה. כן - המקבילים הם עקב האכילס שלה, והיא רשמה 15.05.
לדאגלס כבר יש כרטיס מוזמן לריו, עם אישור למטען נוסף בדרך חזרה...
ומי תצטרך אליה? מקי ניקולס וגבי דאגלס הוכיחו עצמן לאורך כל העונה. שתיהן נראות נהדר, יציבות, חזקות, עם יתרון קל לדאגלס - בגלל מעמד (בכל זאת אלופת הקרב רב מלונדון) ובשל העובדה שהיא עדיין לא בשיאה ועוד יכולה להשתפר. שתיהן קיבלו מנוחה ולא נסעו לפסיפיק רים - כנראה בגלל שהן כבר הראו מעבר לכל ספק שהן אופציה ראויה לנבחרת לריו. ניקולס נכנסה לרדאר ב 2015, עם מקום שני באליפות ארה"ב, לפני המתקמבקות דאגלס ורייזמן, ואחרי ביילס. היא סיימה שניה לדאגלס בקרב צמוד באמריקן קאפ במרץ, קיבלה מנוחה ביזולו, והיתה אמורה להגיע לפסיפיק רים, אבל הוחלפה בשביל לתת מנוחה לברך - מדובר על פציעה קלה, לא משהו שאמור להדאיג.
דאגלס הולכת ומשתפרת, ובעיקר מראה שהפודיום עושה לה טוב. היא נראית עייפה וכבדה באימונים, ואז בתחרות האמיתית עולה לגדולות. היא אמורה להגיע לאליפויות בקיץ עם תרגיל מקבילים מחוזק, ויעזור לה גם להחזיר את קפיצת האמנאר (בינתיים היא מבצעת ירוצ'נקו דאבל חזק מאד). היא גם קיבלה מנוחה אחרי שהראתה שוב ושוב ושוב שהיא עומדת בקצב של להיות מוכנה לריו.
ואלי רייזמן עוברת דרך חתחתים לריו יותר מכולן. התדמית שלה מ 2010-2012 כאחד הדברים היציבים ביותר ביקום נסדקה - ראינו אותה נופלת פה ושם בתחרויות בהן השתתפה מתחילת הקאמבק, במקבילים, ובקפיצת האמנאר, אפילו במכשיר החזק - הקרקע. אבל היא תמיד חזרה והשלימה תחרות טובה - מה שהעיד על אופי. היא לא נשברה - אפילו לא נסדקה. לסיאטל היא קיוותה להגיע עם תחרות טובה על ארבעה מכשירים - ולא עוד תחרות טובה על שלושה. וכך היא עשתה - נתנה משהו שנראה לי כמו שיא חדש - 59.9! תוצאה חלומית שהופכת אותה ואת הרוח הלוחמת שלה לאופציה ממשית לריו. פתאום היא נראית כשוות ערך לניקולס ודאגלס, וכאחת שיכולה להגיע לריו בזכות ולא בחסד. היא גם נראית שוב כאחת שיכולה להפתיע את חברותיה לנבחרת ולהשתחל בטעות לגמר הקרב רב, כמו שקרה ב 2012. תרגיל הקרקע שלה מטורף, לא פחות. ובכל פלנטה אחרת שבה לא קיימת סימון ביילס, היא היתה מועמדת וודאית לזהב. בקורה היא נראית פלוס או מינוס כמו ב 2012. אולי יותר מינוס מפלוס - כי עד עכשיו היא לא תמיד מחברת אלמנטים בצורה משכנעת, ומאבדת קצת מהעליונות שלה אל מול החידושים של המתחרות החדשות - בעיקר שלל הסלטות עם גוף ישר ובורג שנראה בריו. רייזמן לקחה את הארד על הקורה בלונדון, וקשה מאד לראות שחזור של זה. מצד שני יש לה עוד כמה חודשים עד ריו, אולי היא עוד תפתיע.
יש לנו כבר4 בנות שיכולות להשיג 60 נקודות פלוס מינוס, ומלבד התחרות הקבוצתית שכבר מונחת להן בכיס, הן יכולות גם לקחת מדליות בקרב רב ועל שלושה מתוך ארבעה המכשירים. המקבילים הם עקב האכילס של האמריקאיות - אבל גם שם האופציות של מרתה לא מדהימות. אשטון לוקליאר היא בעלת הסיכוי הטוב ביותר לקחת מדליה בריו, אבל חוץ ממקבילים אין לה הרבה מה להציע. ברנה דאוול היא גם אפשרות, אם כי פחות יציבה ובעלת יותר סיכוי להגיע לגמר, ופחות סיכוי לעלות לפודיום. היא גם קרב רביסטית, מה שהופך אותה ליותר אטרקטיבית מבחינת הנבחרת, למקרה של פציעה. ומדיסון קושיאן היא האפשרות השלישית - אך בגלל לא פציעה לא זכינו לראות אותה השנה בכלל, והתפקיד שלה יהיה להפתיע לטובה הקיץ, בשביל להלקח בחשבון.
עם שלוש אופציות שהן לא מדהימות, יכול להיות שמרתה תחליט להפקיר את המקבילים ולקחת קרב רביסטית נוספת. היא נותנת הרבה הזדמנויות לשתי סניוריות חדשות - רייגן סמית' ולורן הרננדז - ושתיהן מוכיחות את עצמן עד כה. שתיהן גרמו גררו תשומת לב מיוחדת לראשונה בגביע יזולו. הרננדז רשמה באיטלה 58.55, עם נפילה (או גרירת רגלים על הרצפה) במקבילים. בסיאטל היא כבר זרחה עם 59.8. סמית' רשמה 59.05 ביזולו, ו58.55 בסיאטל. להרננדז יש יתרון קל על המקבילים, ובאופן כללי בעיני היא מתעמלת טבעית יותר, עם תנועה יותר זורמת ויותר חן. ב 2012 היה קרב צעירות בין שרה פינגאן וקיילה רוס על מקום בנבחרת, ויתכן שגם השנה מרתה תרצה להשאיר מקום אחד למתעמלת צעירה שתוכל להמשיך לתרום מהנסיון גם ב 2017-18, בידיעה שגם רייזמן וגם דאגלס כנראה יפרשו לאחר ריו - אולי גם ביילס תפרוש, או לפחות תקח שנה חופש בשביל לרקוד עם כוכבים או משהו כזה.
מקיילה סקינר המשיכה להרשים עם התעמלות טובה, אבל לא בקנה מידה אמריקאי. גם השופטים הבינ"ל לא התרשמו מדרגות הקושי, והיא נותרה במשבצת של מתאימה יותר לאקרובטיקה מאשר התעמלות מכשירים. גם העובדה שסימון ביילס הגיע לסיאטל עם קפיצת צ'נג הפכה את סקינר לפחות רלוונטית - שכן התרומה המכרעת שלה היתה יכולה להיות מדליה בקפיצות.
כאמור - יש עוד שתי תחרויות קריטיות לפני שיקבע הרכב הנבחרת האמריקאית לריו. וכמובן שהכל יכול להשתנות בגלל פציעות (לא עלינו!)
אבל זוהי פחות או יותר תמונת המצב במחנה האמריקאי כרגע.
תחרות הפסיקפיק רים שמסתיימת היום בארה"ב סוגרת פחות או יותר את חלון ההצצות אל תוך נבחרת ארה"ב והתחרות הקשה שתהיה שם על מספר הכרטיסים המוגבל לריו בקיץ. הסיכום הזה נכתב בלי לקחת בחשבון שעדיין מצפות לבנות האלה שתי תחרויות קריטיות לפני ריו - אליפות ארה"ב ותחרות מבחן - שרק בסופן יקבע ההרכב הסופי של הנבחרת. כמובן שהכל תלוי בשתי התחרויות האלה - אבל זכינו לראות די הרבה את הבנות האמריקאיות השנה - מרתה היתה נדיבה יחסית לשנים קודמות...
סימון ביילס הגיע לסיאטל,וושינגטון אחרי שקיבלה קצת מנוחה ׁׁ(לא נסעה לגביע יזולו באיטליה) - והראתה פעם נוספת שהיא כנראה לא אנושית. ציון קרב רב מטורף של 62+, וציון של 15+ על כל מכשיר ומכשיר אומר שהיא יכולה באופן תיאורטי להכנס לכל גמר אפשרי בריו. הסיכוי למדליה בכל מכשיר פוחת בהרבה בעידן ההתמחויות על מכשירים, אבל באותו עידן עצם האפשרות שמישהי יכולה להיות כל כך תחרותית וחזקה על כל ארבע המכשירים הוא כמעט בלתי נתפס.
כרגע היא נראית מועמדת כמעט וודאית למדלית זהב בתחרות הקבוצתית, בקרב רב, בקפיצות ובקרקע, סיכוי טוב, אבל קצת מופחת למדליה בקורה, וסיכוי סביר לגמר במקבילים, ללא סיכוי ממשי למדליה. כן - המקבילים הם עקב האכילס שלה, והיא רשמה 15.05.
לדאגלס כבר יש כרטיס מוזמן לריו, עם אישור למטען נוסף בדרך חזרה...
ומי תצטרך אליה? מקי ניקולס וגבי דאגלס הוכיחו עצמן לאורך כל העונה. שתיהן נראות נהדר, יציבות, חזקות, עם יתרון קל לדאגלס - בגלל מעמד (בכל זאת אלופת הקרב רב מלונדון) ובשל העובדה שהיא עדיין לא בשיאה ועוד יכולה להשתפר. שתיהן קיבלו מנוחה ולא נסעו לפסיפיק רים - כנראה בגלל שהן כבר הראו מעבר לכל ספק שהן אופציה ראויה לנבחרת לריו. ניקולס נכנסה לרדאר ב 2015, עם מקום שני באליפות ארה"ב, לפני המתקמבקות דאגלס ורייזמן, ואחרי ביילס. היא סיימה שניה לדאגלס בקרב צמוד באמריקן קאפ במרץ, קיבלה מנוחה ביזולו, והיתה אמורה להגיע לפסיפיק רים, אבל הוחלפה בשביל לתת מנוחה לברך - מדובר על פציעה קלה, לא משהו שאמור להדאיג.
דאגלס הולכת ומשתפרת, ובעיקר מראה שהפודיום עושה לה טוב. היא נראית עייפה וכבדה באימונים, ואז בתחרות האמיתית עולה לגדולות. היא אמורה להגיע לאליפויות בקיץ עם תרגיל מקבילים מחוזק, ויעזור לה גם להחזיר את קפיצת האמנאר (בינתיים היא מבצעת ירוצ'נקו דאבל חזק מאד). היא גם קיבלה מנוחה אחרי שהראתה שוב ושוב ושוב שהיא עומדת בקצב של להיות מוכנה לריו.
ואלי רייזמן עוברת דרך חתחתים לריו יותר מכולן. התדמית שלה מ 2010-2012 כאחד הדברים היציבים ביותר ביקום נסדקה - ראינו אותה נופלת פה ושם בתחרויות בהן השתתפה מתחילת הקאמבק, במקבילים, ובקפיצת האמנאר, אפילו במכשיר החזק - הקרקע. אבל היא תמיד חזרה והשלימה תחרות טובה - מה שהעיד על אופי. היא לא נשברה - אפילו לא נסדקה. לסיאטל היא קיוותה להגיע עם תחרות טובה על ארבעה מכשירים - ולא עוד תחרות טובה על שלושה. וכך היא עשתה - נתנה משהו שנראה לי כמו שיא חדש - 59.9! תוצאה חלומית שהופכת אותה ואת הרוח הלוחמת שלה לאופציה ממשית לריו. פתאום היא נראית כשוות ערך לניקולס ודאגלס, וכאחת שיכולה להגיע לריו בזכות ולא בחסד. היא גם נראית שוב כאחת שיכולה להפתיע את חברותיה לנבחרת ולהשתחל בטעות לגמר הקרב רב, כמו שקרה ב 2012. תרגיל הקרקע שלה מטורף, לא פחות. ובכל פלנטה אחרת שבה לא קיימת סימון ביילס, היא היתה מועמדת וודאית לזהב. בקורה היא נראית פלוס או מינוס כמו ב 2012. אולי יותר מינוס מפלוס - כי עד עכשיו היא לא תמיד מחברת אלמנטים בצורה משכנעת, ומאבדת קצת מהעליונות שלה אל מול החידושים של המתחרות החדשות - בעיקר שלל הסלטות עם גוף ישר ובורג שנראה בריו. רייזמן לקחה את הארד על הקורה בלונדון, וקשה מאד לראות שחזור של זה. מצד שני יש לה עוד כמה חודשים עד ריו, אולי היא עוד תפתיע.
יש לנו כבר4 בנות שיכולות להשיג 60 נקודות פלוס מינוס, ומלבד התחרות הקבוצתית שכבר מונחת להן בכיס, הן יכולות גם לקחת מדליות בקרב רב ועל שלושה מתוך ארבעה המכשירים. המקבילים הם עקב האכילס של האמריקאיות - אבל גם שם האופציות של מרתה לא מדהימות. אשטון לוקליאר היא בעלת הסיכוי הטוב ביותר לקחת מדליה בריו, אבל חוץ ממקבילים אין לה הרבה מה להציע. ברנה דאוול היא גם אפשרות, אם כי פחות יציבה ובעלת יותר סיכוי להגיע לגמר, ופחות סיכוי לעלות לפודיום. היא גם קרב רביסטית, מה שהופך אותה ליותר אטרקטיבית מבחינת הנבחרת, למקרה של פציעה. ומדיסון קושיאן היא האפשרות השלישית - אך בגלל לא פציעה לא זכינו לראות אותה השנה בכלל, והתפקיד שלה יהיה להפתיע לטובה הקיץ, בשביל להלקח בחשבון.
עם שלוש אופציות שהן לא מדהימות, יכול להיות שמרתה תחליט להפקיר את המקבילים ולקחת קרב רביסטית נוספת. היא נותנת הרבה הזדמנויות לשתי סניוריות חדשות - רייגן סמית' ולורן הרננדז - ושתיהן מוכיחות את עצמן עד כה. שתיהן גרמו גררו תשומת לב מיוחדת לראשונה בגביע יזולו. הרננדז רשמה באיטלה 58.55, עם נפילה (או גרירת רגלים על הרצפה) במקבילים. בסיאטל היא כבר זרחה עם 59.8. סמית' רשמה 59.05 ביזולו, ו58.55 בסיאטל. להרננדז יש יתרון קל על המקבילים, ובאופן כללי בעיני היא מתעמלת טבעית יותר, עם תנועה יותר זורמת ויותר חן. ב 2012 היה קרב צעירות בין שרה פינגאן וקיילה רוס על מקום בנבחרת, ויתכן שגם השנה מרתה תרצה להשאיר מקום אחד למתעמלת צעירה שתוכל להמשיך לתרום מהנסיון גם ב 2017-18, בידיעה שגם רייזמן וגם דאגלס כנראה יפרשו לאחר ריו - אולי גם ביילס תפרוש, או לפחות תקח שנה חופש בשביל לרקוד עם כוכבים או משהו כזה.
מקיילה סקינר המשיכה להרשים עם התעמלות טובה, אבל לא בקנה מידה אמריקאי. גם השופטים הבינ"ל לא התרשמו מדרגות הקושי, והיא נותרה במשבצת של מתאימה יותר לאקרובטיקה מאשר התעמלות מכשירים. גם העובדה שסימון ביילס הגיע לסיאטל עם קפיצת צ'נג הפכה את סקינר לפחות רלוונטית - שכן התרומה המכרעת שלה היתה יכולה להיות מדליה בקפיצות.
כאמור - יש עוד שתי תחרויות קריטיות לפני שיקבע הרכב הנבחרת האמריקאית לריו. וכמובן שהכל יכול להשתנות בגלל פציעות (לא עלינו!)
אבל זוהי פחות או יותר תמונת המצב במחנה האמריקאי כרגע.
