בספרות בתחום הנדון, לרוב ההגדרה
של עושר היא "היכולת לשמר את רמת החיים מבלי לעבוד".
משמע:
אם אדם חיי מ- 50 אלף ש"ח נטו בחודש נגיד, אז הוא צריך להחזיק הון שמסוגל
לספק עבורו את רמת המחיה הזו מבלי לעבוד, קרי להיות בסטאטוס של פנסיונר.
וזאת מבלי לפגוע בקרן - אלא לאכול רק את הריבית.
בתחום ההון (שאני במקרה מגיע ממנו גם), מקובל בהנחות לחומרה שמרניות
למדי, שניתן לייצר 4% תשואה נטו אחרי מיסים ואינפלציה.
יש שיאמרו יותר מ- 4% נטו, אבל אני אוהב לדון במקרי הקצה המקשים
והמחמירים דווקא ולא המקלים. לכן מבחינתי זה 4% בקרוב גס ולא מעבר.
משכך, עבור מי שזקוק ל- 50 אלף ש"ח נטו בחודש, שהם 600 אלף ש"ח
נטו בשנה, ישנו צורך מתמטי לאחזקת הון מניב מסדר גודל של 15 מיליון שח.
שכן 4% מ- 15 מיליון הם 600 אלף שח בשנה, או 50 אלש"ח בחודש.
הגדרת אדם כזה כמליונר תהיה כאשר יגיע לרף ה- 15 מיליון ש"ח הון מניב
(לא כולל הבית/דירה שהוא גר בו).
אנו רואים איפה כי מתקיים יחס הדוק בין הסכום נטו הנדרש למחיה מדי חודש,
לסך ההון הדרוש על מנת לקיימו. אם נשים לב, בתשואת הון של 4% מדובר
על יחס שהוא פי 300 מהצריכה החודשית (15 מיליון הם פי 300 מ- 50 אלף).
הנה לנו איפה "כלל ה- 300" שמוזכר בכל כך הרבה מקורות בנושא זה.
אנו רואים שההגדרה לעושר, משמעותה הפרקטית-מעשית היא היכולת לחיות
בלי לעבוד, למעשה ניתן לפרוט אותה לסך ההון הדרוש ביחס לרמת החיים
המבוקשת. היחס נמצא כעומד על 300 כאמור.
דוגמאות מעשיות:
מי שמוכן לחיות מ- 50 אלש"ח בחודש נטו, זקוק להון מניב של 15 מיליון שח.
מי שמוכן לחיות מ- 100 אלש"ח לחודש זקוק להון מניב של 30 מליון שח.
זו הגדרת העושר המקובלת בספרות החוקרת את תחום העושר וסתם מספר
נומינאלי של כסף אמפירי באויר, אינו מספר לנו את התמונה המלאה/נכונה וגם אינו
מאפשר השוואה יחסית בין אנשים ובין שווקים כלכליים שונים.
במחקר של הספר (שהזכרנו בשרשור זה) מצאו, כי בארה"ב על ההגדרה הזו
של עושר עונים 3.5 המאיונים העליונים. אחוזון 96.5 באוכלוסיה.
*בכל שוק כלכלי זה עשוי להיות שונה, לא בהכרח 3.5 אחוזים יהיו תקפים בשוק
הרוסי למשל, וכהנה וכהנה.
נכון הדבר הוא שלביל גייטס (שהונו מעל 100 מיליארד דולר) רכישת מרצדס אינה
יותר מאשר מכה קלה בכנף, אך נשים לב כי ביל גייטס אינו מייצג את "העשיר הטיפוסי".
ביל גייטס מייצג קבוצה מאד קטנה ושולית יחסית מתוך קבוצת כלל העשירים.
למעשה מהווה סמן ימני קיצוני שלה. אך בספרות חוקרים את קבוצת **כל**
העשירים כולה ביחד, וזו קבוצה לא קטנה בכלל. ביל גייטס אינו אלא פרט בודד
בה.
כשמנתחים את דפוסי ההתנהגות של אותה קבוצה לא קטנה כאמור, מגלים,
שעיקרה אינו רוכש מוצרי יוקרה ובמיוחד לא מכוניות יוקרה. לא כי לא יכולים,
אלא משום שהתרגלו שלא צריך ושזה גם לא נכון לעשות ככה.
הדבר היה בוודאי תקף בתחילת דרכם - כשרק התחילו את מסלולם בצבירת ההון,
אך הוא תקף גם היום מהסיבה שהרגלים קשה לשנות.
רוב רוכשי מכוניות היוקרה, אלו אנשים עממיים יותר שקונים את חלומם או קונים
תדמית שהיא נחוצה להם לעיתים במסגרת הקריירה, אך משלמים עליו לרוב בכסף
שאין להם, משלמים בהלוואות ומינוף. מעטי מעט קונים מרצדס במזומן כך
שהוא המהווה בוטנים עבורם (כמו ביל גייטס). ממש מעטי מעט.
משום שקבוצת כלל העשירים כולה, תוחלתית, לא כל כך קונים את הדברים האלו.
שוב, לא כי לא יכולים, אלא כי התרגלו בתחילת דרכם שלא לעשות כן והמשיכו גם
כאשר זה כבר לא היה רלוונטי עוד.
בטח לא קבוצת העשירים אשר בנו את הונם במו ידיהם (84%).
מנגד אלו שכן עושים כך, מדובר במעט עשירים יחסית (16%) שכן קונים את
המרצדס, אך אלו עשירי ירושה שלא עבדו בשביל הכסף, כך שאין להם כל הערכה
כלפיו. זהו כסף שהושג ללא מאמץ או השקעה או יזע.
והם גם אלו שמאבדים את כל ההון שירשו לרוב תוך דור אחד בלבד, לעיתים
תוך עשור או אף כמה שנים בודדות - תלוי בקצב שריפת המזומנים שיצרו לעצמם.
מוכר להרבה הספור הנפוץ - איך דור אחד בונה, בשעה שדור יורש מפרק ומוחק
הכל. זה לא סתם הספור הזה, זה בדיוק בגלל מה שהסברנו.
הדור המייצר מבין איך לייצר עושר, הדור היורש שלא יודע, מקבל הכל במתנה
בלי מאמץ, צורך ומבזבז בפרהסיה עד שלא משאיר כלום.
לא קשה למחוק הון וממון רב למי אשר אין מושג איך להשיגו.
טירה אחת מיותרת, מטוס פרטי, יכטה, כמה תכשיטים איזוטריים לאשה,
התעלמות מגודל התשואה שההון בפועל מייצר והופ, נעלמו להם 100 מיליון דולר
בתוך כמה החלטות בודדות. תוך חודשים בלבד.
רואים את זה טיפוסי אצל זמרי רוק/פופ שחקני הוליווד כמו גם ספורטאי צמרת.
הם מקבלים בגיל צעיר יחסית שכר של מיליונים לשנה, אך בגלל שלהם ולהון אין
מושג האחד מהשני, הם מוחקים אותו כל הזמן וצורכים את כל או רוב ההכנסה.
אך ברגע שהם מאבדים את מקור הכנסתם (בשל גילם), הם נופלים מיד בחזרה
למעמד של עניים. לא כי לא היה להם כסף ,למעשה היה להם המון, אלא
שמרביתם לא השכילו לנעול את ההון שיצרו ולצבור אותו בתוך אמצעים יעודיים
לצבירת הון כמו נדל"ן מניב, ניירות ערך, וכדומה.
רובם ככולם הסתנוורו מהכסף הרב שנחת עליהם בבת אחת בגיל צעיר בתוך פרק
זמן קצר, ומשכך צרכו אותו על מוצרי צריכה מתכלים: מכוניות, יכטות, נופשים,
טירות שלא שוות באמת את ערכם בשוק, וכדומה. מה גם שכל אותו רכוש
צריכה גובה את עלות אחזקתו המטורפת מדי שנה, מה שרק עוד יותר
מסייע לזרז את קצב שריפת הכסף.
משמע שלמרות שהיו להם מיליונים, הם עניים בסופו של דבר.
אותו הדבר מתרחש בקרב זוכי פיס ולוטו שגם על קבוצה זו עשו מחקרים:
כשדוגמים אותם אחרי שנתיים, לכולם לא נשאר כלום והם נאלצים לחזור לעבוד.
מדוע זה כך ? בדיוק מאותה הסיבה שהוסברה קודם. מי שמקבל כסף קל
ולא מזיעה בשבילו, משמע לא למד איך לעשותו, גם לא יודע איך לשמור עליו.
הוא אינו מבין את המנגנונים של צבירת הון.
עלינו להפנים:
עושר הוא צבירה ולא צריכה, והוא מתאר את היחס יחס בין כמותו של ההון המניב
הצבור, לסך ההוצאה החודשית שלנו. כמה פשוט, ככה נכון וקל להבנה. זו
הטרמינולוגיה שמשתמשים בה בנושא נרצה או לא נרצה.
עשירים (כל קבוצת העשירים כולה - קרי התוחלת שלהם) בעקרון לא קונים
מרצדס. מרצדס קונים צרכנים שלא עושים חישוב עלות תועלת, זו אוכלוסיה
שטיפוסית לא מבינה בהון ולא יודעת לייצר אותו.
וגם אם יש עשיר ירושה שקנה כזה (המעוט כאמור) כשעוד היה לו כסף, בסוף
התהליך אחרי שנים, הוא יוצא מהקבוצה הזו ואינו נמנה עליה עוד.
אלו חוקי המשחק והמתמטיקה שבממלכה, הם די מסבירים את עצמם כך שלא
קשה להבינם.
ובמקום לקרוא את מה שאני כותב, שהרי מי אני בכלל כן, שבו על התחת ותרביצו
190 עמודים. אני מפציר בכם, אלו יהיו בין ה- 190 עמודים הכי פרודוקטיביים
ומעניינים שאי פעם היו לכם בחיים. לא ססמא - אלא תרתי משמע.
זמן קריאה טיפוסי של הספר עומד על 6 שעות נטו.
**אספר שבגיגול של דקה ניתן למצוא את הספר המלא בפורמט PDF .
ככה זה ברשת, אם רוצים בחינם - אפשר למצוא הכל.