מרצדס

[xrlmike]

בדיוק כמו ברכב - כשהמטרה חסכון וכסף בבנק ולא לחיות את החיים

אז מתים עם חשבון בנק מלא - כיף

 

[aharon d]

המציאות איננה בולאנית שחור או לבן

כפי שניסית לציירה. המציאות מכילה תחום רחב ואינסופי של אפשרויות.
זה לא שאתה צורך הכל או צורך כלום. יש מנעד רחב של טווח נאה באמצע.

לדוגמא אם אתה מרוויח X, אבל לומד לחיות מ- 80% הכנסתך למשל,
אין הדבר אומר שאתה חיי בדוחק, רחוק מכך.

אוכל להשתמש על עצמי בתור דוגמא, כדי להסביר אך מבלי לחשוף את
הפרטים המספריים כמובן:
אשתי ואני חיים טוב, כנראה יותר מרוב הישראלים. בעיקר הדברים גרים בוילה
לא זולה במושב בשרון על כל המשתמע מכך (ואין הלוואות עליה כן),
באיזור מגורים יקר גם, נוסעים על רכבים חדשים מדי שנתיים, מבלים בחופשות
בשפע בארץ ובחול, אוכלים במסעדות כמו מלכים. לא חסר כלום בבית, סלון
אשתקד קנינו במאה אלף שח בקירוב. זה כדי לקבל פרופורציה.
המטרה להראות ולהוכיח, שבחיי סגפנות של ממש אין.

כשמשווים את קצב הצריכה החודשי של משק הבית שלנו, אנחנו עמוק בתוך
העשירון העליון. לא יודע באיזה מאיון בדיוק אבל איפה שהוא להערכתי בין אחוזון
90-95 סדר גודל גס. באמת דוגמא שרוב האנשים שמכירים מוכנים לאמץ בשתי
ידיים. משמע, אינני סגפן ובטח שלא מסכן. רחוק מכך.

אבל איך זה שעדיין יש ברשותנו ממון רב (ביחס) לגילנו ?
שהרי לא ירשנו כלום - הורי שיבדו לחיים ארוכים עודם בחיים וכך גם של אשתי.
לא בצענו אקזיט, אני ואשתי עובדי מדינה שכירים. ומעולם לא מילאנו
פיס או לוטו.
כל ההון שצברנו מקורו למעשה כלול בתוך 7 הכללים שמופיעים בספר,
ועוד אחד שלא מופיע בספר (שהוא השקעות הון ונדון בספרים אחרים).

אגב את הספר המומלץ קראתי לראשונה במקרה לפני חצי שנה, בדיעבד הבנתי
שאני ואשתי מיישמים את מה שמופיע בו, אך מבלי שאף אחד טרח ללמדנו.
למעשה רוב העשירים לא למדו את החומר היכן שהוא, גם עבורם זה יותר מזל
משכל ואולי גם להפעיל את הראש ולחשוב. מודה כי הרקע האקדמאי שלי
הוא מתמטיקה אז לבטח הדבר עזר .

אז איך מצליחים להגיע לכך בכל זאת ?
הכיצד ניתן גם לחיות טוב וגם לצבור הרבה הון ?
איך עושים גם וגם ?

שעור במתמטיקה ומספרים:
בשל פעולה נכונה לאורך השנים, אנו כיום צורכים סביב מחצית מכלל מקורות
הכנסותינו כולם גם יחד, ולכן ממשיכים לצבור מהר יחסית - בגלל העודף שנוצר.

ההסבר הוא, שככל שצבר ההון גדל, הוא צומח גם בריביות שהוא מייצר בעצמו.
באיזה שהוא שלב ההון מספיק גדול, עד שהריביות שהוא נושא גדלות בעוצמתן על
החסכון שאנו מייצרים מהשכר לבדו. וכך ההכנסה הכוללת שלנו (שכר פלוס
ריביות מהון) גבוה , שמאפשרים גם לחיות טוב, אבל גם להמשיך ולחסוך
הלאה.

הפרקטיקה היא מעניינת:
אמנם בהתחלה כשאין לנו שום צבר הון, כשאנו צעירים, נגיד בני 21, ישנו בלית
ברירה הכרח לייצר את ההון הראשוני, וזה יכול להגיע אך ורק ממקור אחד שזה
ההכנסה הפנויה שהשארנו בצד ולא צרכנו אותה מהמשכורת. משמע שאת התנופה
הראשונית בחיים אין ברירה, אלא לייצר בצעירותנו משכר נמוך וזה קשה.
אבל אחרי שעוברים את שלב המאוץ הראשוני, נגיד אחרי העשור ראשון,
המשכורות גדלות וצבר ההון עצמו מתחיל להרים את הראש, ואז אפשר לשחרר
את הרסן בהדרגה אט אט. כיום ההכנסות שלנו מריבית גבוהות עד שהן לבדן
מנפחות את צבר ההון בצורה נאה, ואינני צריך לחסוך כל כך הרבה מהמשכורת
השוטפת (למרות שאני עושה זאת בכל זאת - התרגלתי) שהרי כח האינרציה
האחוזי עובד במלוא תפארתו פה.

הבנה במתמטיקה בסיסית של אחוזים, של ריבית דריבית, ומיד מבינים שזהו
רק מאמץ ראשוני שנדרש בהתחלת הקריירה, עד שמשיגים את המסה
הקריטית הראשונה, נגיד המיליון הראשון, והשאר כבר טס לבד אחרי זה
כטייס אוטומטי. שב קצת עם אקסל ושחק עם זה, תלמד איך הדבר עובד.

אז אם לתקן את הרושם המוטעה וחוסר ההבנה הכמותית:
לא מדובר פה בחיים ארוכים בלתי נגמרים של 40 שנות סגפנות בלתי נלאות.
חלילה. אלא שצריך לייצר את המסה הקריטית הראשונה באמצעות מאמץ
התחלתי, נקרא לכך סגפנות גילאי 20 עד 30, אך כשמגיעים לסף מסוים משם
אפשר כבר לשחרר וזה טס נהדר.

זה משהו שלא מלמדים בבית ספר, ולצערנו גם לא ההורים כי הם בעצמם בורים
גמורים בתחום. לכן אני שולח אתכם באהבת חינם לקרוא ספרים שיעבירו לכם את
הידע במרוכז ובמתומצת. דוקטורט בשווי של עשר שנים אבל בקריאה מרוכזת
של כמה ימים. כמה מאות עמודים מספר או שניים.
שני ספרים, תתחילו מהם. את שמות שניהם העברתי כאן בשרשור זה.
מבחינתי זו שליחות, זו האפשרות שלי להחזיר לחברה בחזרה בלי כל עלות
או מאמץ. קצת זמן שאני שם פה על המקלדת ותו לא. זוטה.

שימו לב שברגע שיש את המיליון הראשון, הוא לבדו מייצר נטו אחרי מיסים
כ- 40 אלף שח ריבית נטו (4%). זה כבר מצטרף לחסכון ולצבר הון שלא
מהמשכורת שלנו.

כשיש את המיליון השני, הוא מייצר לבדו 80 אלשח שח בשנה נטו.

כשיש כבר 5 מיליון, הם מייצרים לבדם 200 אלף שח בשנה נטו ריבית,
שלא מהמשכורת, והם ממשיכים לתפוח לבדם ולעבוד עבורנו.

כשיש כבר 10 מיליון הם מייצרים 400 אלף שח בשנה רק ריבית נטו.

אני מקווה שהתמונה מתחילה לחלחל אט אט בקרב הספקנים איך זה עובד
ומדוע הסגפנות נדרשת רק בתחילת הדרך של המאוץ הראשוני,
ושאחרי זמן מה זה רץ גם בלי מאמץ סגפני ניכר, או בכלל.
למרות שאני תמיד בעד התנהלות כלכלנית הדוקה ולא פזרנית.

אז מה המאמץ שאני כן עושה היום ?
למשל אני קונה לאשתי רכב חדש כל שנתיים בכ- 140 אלף ש"ח, ומסתפק בזאת,
ולא קונה לה בימר או מרצדס בחצי מיליון שח, גם אם אני תאורטית יכול.
זה המאמץ הסגפני של אדם במעמדי. הוא מוותר על המרצדס לטובת
משהו זול ופרקטי יותר, אבל לא רכב אשפתות בשקל תשעים חבוט וגמור.

בגיל 20 הסגפנות שלי באה ליידי ביטוי בנסיעה על טרנטה ב 5000 שח.
בגיל 30 הסגפנות שלי בא ליידי ביטוי ברכב משומש סביר בעלות 26 אלשח.
בגיל 40 הסגפנות שלי באה ליידי ביטוי בויתור על המרצדס היוקרתית
והסתפקות ברכב משפחתי צנוע ב- 140 אלשח.

או איך שהעשירים אומרים:
they live well below their means.
וזה בדיוק מה שעשיתי לכל אורך חיי. היה X כסף, טרחתי תמיד להוציא פחות מ X.
השתדלתי שזה יהיה הרבה פחות מ X. והיום אני קוצר את הפירות
בענק. עברתי את הנקודה הקרטית של צבר ההון שמכאן והלאה הוא כבר
עובד לבד. ולמרות זאת אני עדיין מסוגל לזכור איך מתנהלים, קרי עדיין חוסך עוד
גם מהשכר. לא חייב, אבל עושה את זה מתוך הרגל ומשמעת קפדנית.
התרגלתי.

מסתבר שכך העשירים עובדים גם. המחקר גילה.
זה לא צרוף מקרים.

 

[xrlmike]

ומה היה קורה אם גם בגיל 20 -40 היית נוסע בגיפ ומטייל?

אה ילדך היו נהנים מרכב בטיחותי יותר והיית נוסע איתם ליותר טיולים
מה אם טיולים בגיל 20-30 ? אולי איזה רכב מגניב לפני הילדים ?
הכל נקבר למען המטרה הקדושה
אז במקום להטיף שזו הדרך ואין בילתה ושהיום "ממרום" גיל החמישים נזכרת לחיות
תנסה להבין ולקלוט שיש כאילו שחיו\חיים בגיל 20 ובגיל 30 ונתנו את המקסימום לעצמם ולילדים בגיל שבו זה חשוב ולא חיו בסגפנות רק למען יום יבוא - ובגיל שבו הילדים יוצאים מהבית הם עדיין עם משכנתא אבל עם חיים מלאים מאחוריהם
אז חשבון הבנק שלך לוקח אבל פיספסת את החיים
&nbsp

 

[aharon d]

נראה לי שאתה מבולבל קצת חבר

ראשית אני נהנה הרבה יותר ממך. גם כשהייתי בן 30 . מיד תבין קרא הלאה.

מכיר את המבחן של הילד והסוכריה ?
נותנים לילד קטן סוכריה ביד ואומרים לך קח תאכל.
אבל אז עוצרים אותו ומציעים לו עסקה כזו:
אם תוותר על אכילת הסוכריה עכשיו ותניח אותה בצד, בעוד 10 דקות נחזיר
לך אותה אבל עם עוד סוכריה אחת נוספת. קרי תקבל שתי סוכריות.

זהו מבחן בו מנסים לבחון את קו המחשבה של הילד, האם הוא מוכן לדחות ספוקים
מידיים של עכשיו, תמורת הגדלת הספוקים של העתיד.

מי שבוחר לצרוך את כל הכנסותיו כבר מהיום הראשון, כולל בגילאים
20-30, גלאים שרק מתחילים לצאת לשוק העבודה, מוותר על הרבה יותר ספוקים
שיוכל לרכוש באותו כסף שתפח בעתיד.

במצטבר משך כל החיים, מי שאינו דוחה את סיפוקיו, יכול להנות (לצרכי צריכה)
בסך הכללי, מפחות כסף מזה שדחה את ההוצאות בעשור אחד קדימה.
משום שהשקלים של העתיד רבים יותר - הם הספיקו הרי לתפוח בשוק ההון
ולגדול.

אז אתה בחרת שלא לדחות את ההוצאה לעתיד, הבנו היטב מדבריך,
ולכן נהנת רק מ- X כסף שייצרת מהכנסה ישירה בגיל 20. שזה יחסית מעט כסף
כי בגיל הזה מרוויחים מעט. למעשה כל שקל שלא היית מוציא בגיל 20 ומנגד היית
שם אותו לעתיד, היה שווה הרבה יותר שקלים בעתיד.
את זה לא הבנת, כי אף אחד לא טרח ללמדך. גם לא הוריך.

יש סיבה שלרוב האנשים אין כסף חסכונות והון, ורק למיעוט יש.
קוראים לזה במילים אחרות אינטיליגנציה להבין איך המנגנון עובד.
והוא מאד פשוט כפי שראינו עתה.

איינשטין אמר:
הפלא השמיני בתבל הוא הריבית דריבית - מי שמבין מרוויח ומי שלא מפסיד.
אין בעיה שתבחר להפסיד, אבל לפחות תבחר מתוך מודעות על מה וויתרת.

וזה בסדר שכן הנך בחזקת הרוב:
96.5 אחוז מהאוכלוסיה (בארה"ב לפחות) אינה מבינה את העקרון, ולכן חיה מהיד
לפה, צורכת את כל מה שהיא יכולה ברגע שנכנס לבנק.
ורק 3.5 אחוזים עושים הפוך - מנהלים את הצריכה ובכוונת מכוון מתפיחים אחוז
מסוים של כסף בצד, רק על מנת שיהיה ניתן לצרוך אותם בהמשך (בעתיד) וכך
להנות מהרבה יותר כסף זמין בידם.

אז אתה מדבר יפה על "הפסד הנאות" שוותרתי עליו בגיל 20 -30,
אך בו זמנית מתעלם מההרבה יותר הנאות שיהיו לי בגילאים 30-80 לעומתך.
היית למעשה קצר רואי במספרים. לא ידעת ולא הבנת משמעות לטווח ארוך במודל.

אתה תייצר במהלך כל חייך ממשלח יד נגיד 8 מיליון שח,
אבל מי שניהל נכון את הצריכה וההשקעה, יהנה במהלך חייו מאותה משכורת ממש
כשלך, מ- 16 מיליון שח. זה הכל חוכמה פשוטה של לדחות קצת מהתחלת הדרך
לטובת המשכה. תזמון ההוצאות קוראים לכך.

עוד נקודה למחשבה:
בימים שאתה תאלץ להמשיך ולעבוד למחייתך עד גיל גריאטרי ממש, היום זה 67
אך בהמשך מי יודע לכמה יעלו אותו, אנחנו שתכננו נבון, נפרוש לגמלאות הרבה
יותר מוקדם, למעשה אני מתכנן לפרוש בגיל 60, ללא תלות בחוק הפנסיה. כי בניתי
לי את הפנסיה שלי בעצמי. לא תלוי באף אחד. כנראה שאני אהנה מפנסיה וחופש
אחד ארוך, בערך עשור יותר ממה שלך תהיה אפשרות להנות ממנו.
מה אז תאמר ? שהבילויים של גיל 20 היו שווים את העוד 10 שנים להתקע
כמו חמור בגיל העבודה כשאתה כבר סוס עייף וחמור סחוט ?
או שעכשיו ירד לך האסימון גם ...

החוכמה של קצת להתאפק בגיל צעיר, אך להרוויח עשר שנים במתנה
בסוף הדרך בגלל שאתה פורש הרבה שנים קודם היא גאונות.

יתרה על כך:
אתה שלא בונה שום הון בצד ליום סגריר, נגיד וקרה לך מקרה לא טוב,
איבדת כושר עבודה, תאונה, מחלה, לא עלינו....
אבל אבויה, יש המון הוצאות משכנתא ומי יודע מה האשה והמשפחה רוצים
ולאיזו רמת חיים הרגלת אותה. אתה תהפך מיד לעני בהעדר כושר הכנסה של
משק הבית. אין לך חבית רזרבה ליום סגריר או עבור אירוע מצער בחייך,
חבית הצלה שמאפשרת לך לצלוח את האסון ולהמשיך הלאה.
אתה תהיה עני באירוע אסון שכזה.
זו רק עוד סיבה לאגור הון, לא רק כדי להנות יותר בעתיד שזה נהדר,
אלא כדי לספק חבילת חירום למקרה צורך או יום שידרשו זאת חלילה וחס.

לך תשאל כאלו שהאסון פקד אותם ואת משפחתם, או את האלמנה..
הכיצד הסתדרו אחרי כן בלי הבעל ומשכורתו. אתה תלמד מזה המון - יפקחו עינך.

בסיכומם של דברים הנושא יותר מורכב מהפשטות שתארת,
פשטות שמעידה (ותסלח לי) שאתה טירון ירוק בנושא.

לכן במיוחד עבורך - גש ללמוד את המחקר והספר, תחזור אחרי זה לדבר אם
ישארו לך עדיין תובנות רלוונטיות בנדון. למרות שלדעתי הספר יסגור עבורך את
כל הפינות.

היה ותבחר ללוותר על הספר בטוענה - שאתה יודע הכל הכי טוב מכולם, זה גם
בסדר. שכידוע כל אחד אוכל את הארוחה שהוא מבשל לעצמו.

אני מעדיף להיות בקבוצת הארוחות שאוכלים ה- 3.5 אחוזים באוכלוסיה, שכן
השמועה מספרת שהם אוכלים טוב יותר. ולכן זו המלצתי גם אליך.
תלמד, תשכיל, ואחרי זה תחליט, לא לפני.

 

[xrlmike]

התשובה היא כן

לשאלה " מה אז תאמר ? שהבילויים של גיל 20 היו שווים את העוד 10 שנים להתקע
כמו חמור בגיל העבודה כשאתה כבר סוס עייף וחמור סחוט ?"
בהחלט כן, מה גם שהשכלתי ללמוד מקצוע מעניין ומאתגר ככה שאין לי שום כוונה להיות עייף וסחוט
וחוץ מזה אתה בוכה על חלב שנשפך ומנסה להשלים ולפצות על החוסרים אני נהנה כל הדרך
ולא אמרתי לבזבז מאה אחוז רק 90% כל שיש את העשר אחוז שהצטברו מספיק ליום צרה בלי לוותר על תהנוגות החיים בדרך
מה שאתה לעולם לא תבין שהמצב הסופי (כשתשב בגיל 80 ותחשוב על חייך) לא נמדד בכמות הכסף שצברת אלא בכמה חיית - אבל זה גדול עליך כנראה זה לא ניתן לכימות באקסל שמסכם את דרך חייך
&nbsp

 

[aharon d]

אם כבר ענייני צריכה

אני אוסף "חוויות" - לא מוצרים.
לא משנה לאושרי - אוטו יותר יקר, והאמת גם לא כזה מוסיף לי הרבה להנאה
בחיים.

מנגד כן מוסיף לי עוד טיול עם המשפחה והילדים בחו"ל - טיול הרפתקאה.
כמו שלקחנו את כולם לעשות - טיול ענק בארה"ב, שזה טיול שמי שיודע עולה המון.
רוב הציבור הישראלי לא יכול לעמוד בהוצאה שכזו.

היינו גם בפארק nasa בפלורידה שזו חוויה של one in a life time למי שהיה שם.
עשרות רבות של אלפי שקלים.

את הצריכה שלי בחיים מתעל לכוונים שישאירו לי חוויות,
ולא ישאירו לי עוד "פסלים" בבית או מחוצה לבית.

אנשים לפעמים מחברים קשר שגוי, בין כמה כסף מוציאים לכמה נהנים,
וזו הגדרה שאפשר להתווכח איתה.
דוגמא יפה היא ללכת לילד בן 4 באפריקה שחיי כנראה מ- 1$ ביום בבקתה מבוץ,
ולנסות לאמוד עד כמה הוא מאושר ביחס לילד בעולם המערבי שחיי מ- 100$.
המחקרים מראים שהאושר שלהם דומה מאד.

התשובה לשאלה הזו מסבירה לנו היטב, שאין קשר ישיר (או קשר מאומה) בין כמה
כסף מוציאים, לכמה מאושרים או כמה נהנים.

ומה חשוב בלי אישית ?
לי חשוב יותר "זמן פנאי", יותר מאשר לנהוג על רכב מפואר.
ככה זה, יותר כיף לי לשבת עם הבן שלי לשחק איתו או לחוות איתו משהו מיוחד.
זמן פנאי משמעו זמן שאתה לא הולך לעבוד.

אם אני פועל להשיג את החופש (הפנאי) שאני רוצה,
בכך שמצמצם הוצאות על צריכה שלשיטתי לא כזו קורצת לי,
וקונה לעצמי פנסיה מוקדמת יותר בלא מעט שנים,
אז הרווחתי את מה שבאמת רציתי. את הזמן לייצר חוויות.

אני מקווה שהצלחתי באמצעות ההסבר הנוכחי,
להעביר עבורך דרך מחשבה שאולי עד כה לא הכרת או לא ידעת שקיימת.

 

[enigo]

ברור... לנסוע כמו צב כדי לחסוך דלק זה שיא הנהנתנות...

 

[חן 1111]

אתה מטעה טעות מאוד נפוצה

אתה מנסה ליצור את הרושם שבזכות החוכמה הזאת הם עשירים. למעשה זה הפוך. העושר מביא להם את היכולת להיות כאלה חכמים. לדוגמה סעיף 1: הם לא חיים מתחת ליכולת שלהם מתוך בחירה מושכלת, אלא כי היכולת שלהם גבוהה מאוד. מה לעשות, לכולנו יש רק פה אחד לאכול, ורק ישבן אחד להושיב על המושב במכונית. אז גם מי שיכול לקנות בקלות רכב ב-10 מיליון שקל, קונה מרצדס בפחות ממיליון ואת השאר משקיע בהשקעות נבונות.

 

[aharon d]

רגע, תן לנו להבין

אתה אפילו לא קראת את הספר כתבת מטה יותר.

בנוסף אתה שמעיד על עצמך כאדם לא אמיד ולא עשיר, אלא עממי, שעדיין נאחז
במילוי לוטו בתור תקווה אחרונה להגיע לעושר,
אתה שמעיד על עצמך שהוא אדם מבוגר יחסית עם שערות לבנות והרבה נסיון
חיים (בשרשור אחר כאן בעמוד זה) בא לשני חוקרים ידועי שם דוקטורים בנושא,
שהם טועים ומטעים במחקרם ? ואני מדגיש שוב שלא קראת את המחקר בכלל.

לא רק שאתה מתיימר גבוה בלי כל נסיון אישי שלך אודות עושר,
אלא ש... שני כותבי הספר הם עשירים בעצמם, גגל עליהם ולמד מי הם,
ושנית אני חבר פורום שהוא יחסית אמיד ובדרך לעושר מכובד בעצמו,
מעיד וממליץ על הספר ממקור בלתי אמצעי, על כך שהמחקר ומה שמועבר בו אכן
נכונים ועובדים הלכה למעשה בשטח, לא רק אצלי - אלא אצל עוד עשירים שאני
מכיר בחיי. במיוחד אצל אשתי שמכירה 114 כאלו - היא מנהלת להם את הכסף.
תיקי השקעה החל מ- 8 מלש"ח לאדם ועד 50 משל"ח, ב- GPB הרצליה פיתוח.
וגם הם מתנהלים בדיוק כמו מה שנמצא במחקר של הספר. מדהים ממש עד
כמה שזה עובד גם בשוק שלנו כמו בארה"ב.

אתה ללא כל קבלות בנושא, ללא רקע מחקרי, ללא עושר עצמי, ללא קריאת
המחקר, פוסל במחי יד את אלו שהגיעו לשם ומדברים על הנושא כאילו אתה יודע
את מה שהם עדיין לא למדו ומכנה אותם טועים ומטעים.
מרשים - הנקודות שלך עלו אצלי ואצל קוראי האתר בענק היום.

 

[ANZ1]

הניסיון שלי , לא מסיפורים, אלא מהמציאות הישראלית שונה

לא יודע מי זאת אישתך, אבל אני הייתי לקוח של 2 סניפי בנקים הפרטיים בהרצליה פיתוח,
וגרתי הרבה שנים במרינה בהרצליה, בפרויקט שגרתי, בחניון, ובחניות לקוחות של הבנקים האלו, אני הייתי אחד היחידים שנסעו בסובארו, או במותג עממי אחר,
רוב הדיירים הקבועים נסעו במותגי יוקרה, כל מני, אבל בעיקר מרצדס, במוו, ווולו.
לפחות 50 אחוז מדיירי הפרויקטים היקרים בישראל נוסעים במותגי יוקרה,
ויותר קרוב ל90 אחוז,
כנס לכל המגדלים בשדרות רוטשילד בתל אביב, תוריד את הרכבים הישנים של המצילים, מדריכי הכושר, והשומרים בבנינים, מה שנשאר, אלו דיירים וקצת אורחים ותראה שרוב האנשים האמידים בישראל נוסעים במותגי יוקרה.

 

[aharon d]

אין לך את התמונה

יש לך רק את החלק של הקרחון שצף מעל פני המים ורק אותו אתה רואה,
שאלו ה- 10% הגלויים בקרח כידוע, ואתה מסיק (בשגיאה) שבטח מתחת למים יש
את 90% הנותרים של הקרחון.

אך אתה מנחש/מהמר/משער, שאלו אנשים אמידים. אבל לא ראית כמה הון יש
להם בבנק. וזה המידע הכי חשוב בכדי לקבוע עושר הרי. לא האוטו בחניה.

צריכה מוגברת כמו הדירה שבה גרים או הרכב, אינם מעידים טרמינולוגית על
עושר או על אמידות פיננסית. רק צבר הון מעיד על שכאלו. אתה חייב לראות
סטאטוס בבנק ובתיקי ההשקעות. בלי זה אין משמעות לכלום.

וזו בדיוק הטעות שקרתה לחוקרים בספר אחד לאחד, גם הם הניחו כמו כולם
שהעשירים גרים בבתי היוקרה ונוסעים במכוניות פאר. אך כשגילו שזה לא כך,
נולד אצלם הרעיון לספר. במקור זה היה מחקר לחברת השקעות שבקשה
מהם לטרגט עבורם את העשירים בשוק - רצו לדעת לאן להפנות את מאמצי
השווק של מערך היעוץ של חברת ההשקעות.
התולדה של המחקר היא ההפך מהנחת המוצא עימה יצאו לדרך, עד שהם הגדילו
לעשותה לספר. רב מכר שמכר מיליונים רבים של עותקים.
זה השם שהם נתנו לו לא סתם - the millionaire next door
שפרשנותו בשפה ישירה לעברית היא המליונר מעבר לדלת או המיליונר השכן,
זה שאנחנו כלל לא יודעים או חושדים בו שהוא כזה. נמצא ששם "מתחבאים" רוב
המליונרים. לא אתה ולא אני ולא אף אחד היה חושד כך, עד שלא במקרה עלו על
זה. מקרה שהוא בכלל תוצר לוואי לאיתור עשירים למטרת שווק וטרגות.
*בלי המחקר שלהם, אף אחד עד עכשיו לא היה מודע לכך.

אז כך:
תתחיל לקרוא, בוא נסתפק בקריאה של 30 דקות, נסה להגיע לעמוד 15.
או שעה - נסה להגיע לעמוד 30. ובוא נפגש פה בשרשור מחר, אני בטוח שהכתיבה
שלך תשתנה דרמטית - כי אני יודע את מה שאתה תלמד ב- 30 העמודים הראשונים.

הספר לא מחפש להפתיע, הוא מניח את הדברים על השולחן כבר מהתחלה ומרסק
לרסיסים את כל מה שהדעה שלנו חושבת - בגלל בורות טוטאלית מדהימה של
כולנו. מה שנקרא דעות קדומות שבמקרה הזה מבוססות על נפנופי ידיים
ולא על ראיות אמפיריות. רק כשעוברים על הראיות, מתחברת לה התמונה.

וזה מה שאני גם אוהב בספר, הוא ישיר לעניין לא מתחכם ולא מנסה לסחוב אותך
סבובים רק כדי להגיע לפואנטה בסוף. הוא הפואנטה ישר מהפרק הראשון חד ולעניין.

הייתי מצטט לנו עוד כמה דברים אבל, לא רוצה להגזים.
אחרי שכבר עשיתי לספר הזה כל כך מסע יחצנות, לא נראה לי איך מישהו מסוגל
שלא לפחות להוריד אותו ולקרוא 30 דקות, רק כדי להתרשם אם זה מעניין אותו
בכלל. יש אצלי העותק PDF שמצאתי ברשת ואין לי בעיה להעביר לכל אחד במייל
אם הוא רוצה כדי לחסוך לו לאתר לבד. זה שוקל כולה 3MB.

 

[ANZ1]

אני לא יודע כמה יש להם, אבל אני יודע כמה יש להם במינימום ...

מי שיש לו חשבון בנק בבנקאות פרטית יש לו מינימום 1-2 מיליון דולר מזומן,
ומי שבעלים של דירה בפרויקט יוקרה, למשל דירה ממוצעת במגדל רוטשילד 17 עולה 10 מיליון שח ומדובר על הדירות הרגילות לא על הגבוהות , אני לא יודע כמה יש להם, אבל יש להם לפחות עשרות מיליוני שקלים, בישראליות הם נקראים אמידים,
ורובם נוסעים במכוניות יוקרה,
הבעיה איתך שאין לך לא ידע ולא כסף, רק כל מני סיפורים שקראת בספר עתיק ולא רלוונטי כלשהוא.
קראתי מספיק מחקרים אקדמאים חדשים בהרבה בתחום לא שטויות כמו הספרים שאתה קורא, והמציאות היום ב2019 בישראל שונה מאד מכל מני סיפורים ששמעת על אמריקה לפני שנים.

 

[aharon d]

איש גס לא נעים שמכנה את האחרים שקרנים כשיטה

ומגדיל לחלק להם ציונים, כאילו יש לך בכלל סמכה או הבנה בנושא ? מדהים.
גם עשית זאת בנושא צריכת דלק של הקורולה... יש לי זכרון חד.

בפסיכולוגיה אנושית מקובל להסיק, שאדם אשר אינו בוטח באחרים מבוסס
בדר"כ משום שהוא בעצמו אינו אדם אמין, ולכן נוהג להתבטא כך כלפי האחרים.
הוא סובר שאם הוא כזה, אז בטח האחרים כמותו. קשה לו להבין שזה רק אצלו.
אדם המטיל דופי סדרתי באחרים אינו מבין שבכך הוא למעשה חושף את עצמו
כשקרן פתולוגי, מבחן אישיות יסודי בקליטת מועמדים לעבודה ולא רק, אלא
לתפקידים בעלי סווג.

בהחלט אינך העפרון הכי מחודד בקלמר ולא מבין את שקיפותך.
אין ספק שהדבר משפיע על הקשרים הבינאישיים שלא יצרת מעולם.
משום שאינך אמין ולא נותן אמון באחרים - אלמנט מכריע ליצירת קשרים מניבים.
בהצלחה.

נ.ב
בבנקאות פרטית GPB הסף המינמאלי לכניסה הוא 8 מלש"ח, ולא 1-2 מליון דולר.
תתעדכן.
פה הסגרת את עצמך כי במקרה אני יודע. דרך אשתי כמובן, זו הרי העבודה שלה.

 

[ANZ1]

והספר שאתה ממליץ עליו לא רלוונטי כבר עשרות שנים

ההמלצה הפשוטה היא לא לקרוא אותו אלא רק למי שמתעניין בהיסטוריה,
זה כמו לקרוא אינציקלופדיה בריטניקה,
הספר יצא לאור לפני 25 שנה ונכתב ברובו על סמך מידע מלפני 30-40 שנה,
העולם היום שונה, כסף הוא משהו אחר, יצירת כסף הוא משהו אחר,
הספר נכתב לפני עידן האינטרנט,
לא לדבר על מיליון דברים שונים,
הוא נכתב כשלאנשים לא היה סלולרי עדיין,
ובשביל לתת הוראת קניה של מניה היתה צריך לנסוע לבנק
כדי לראות משהו היית צריך לשבת מול הטלויזיה או ללכת לבנק,
ארוחה במקדונלד עלתה דולר,
העולם השתנה כל כך הרבה ב30 השנה האחרונות שהספר הזה רלוונטי כמו שהיה נכתב על יוון העתיקה,
אפילו הידע שאני קיבלתי כשעשיתי תואר שני במימון לפני 13 שנה כבר לא רלוונטי בחלקו הגדול, למדתי תחומים שלמים שכבר לא מתעסקים איתם,
הספר שלך כמו שאר הידע שלך בתחום הפיננסים פשוט לא רלוונטי בעולם היום.

 

[aharon d]

אילו היית איש שמבין בהון

היית יודע, שהון הרי לא השתנה טכנית בדרך צבירתו מאז שהתחילו לייצר
את האפשרות לסחר במניות בבורסות העולם.

והוא לא הולך להשתנות כל עוד לא יהיו שינויים מרחיקי לכת אם בכלל,
בשיטה המאקרו כלכלית של שוק ההון העולמי הרישום והמסחר בו.

אבל מה אני מבין, את הרי למדת "מימון".
לא שיש קשר בין מימון לידע אודות צבירת הון בבורסה אבל שיהיה.

האמת היא, אחרי החוסר אמינות שהפגנת כלפי (וכלפי כמה חברס אחרים) כבר
יותר מפעם אחת, אינני נותן לך עוד קרידט שמילה שיוצאת לך מהפה היא אמת.
הרווחת זאת ביושר.

 

[ANZ1]

אתה ממש מסכן

 

[aharon d]

אני מסכן ?

הלא היית זה אתה שלפני חודש חודשיים הטלת דופי בנתוני צריכת הדלק
שהעלאתי לפני החברים אודות הקורולה, ויצאת אדיוט לפני כולם.
אפילו נתוני WELP שהבאת היו שגויים. יצאת פזיז שלא עושה שעורי בית.
ומאז בלעת את הלשון וקפלת זנב בין הרגלים. צריך קישור לשרשור או שזוכר ?

ועכשיו פעם שניה:
אתה יודע שאם אני באמת רוצה, הרי שאין כל בעיה להוציא statement מהבנק,
מתיק ההשקעות, מקרן ההשתלמות, ומקרן הפנסיה ולהראות לכולם,
וזו תהיה פעם שניה שאתה תצא אדיוט מול כולם.

אז בחייאת, תסתכל בראי לפני שאתה מכנה אחרים מסכנים.
אתה אלוף בלכנות אחרים שקרנים, כאילו מי ומה - אתה ילד בגן ?


הרי שלי אין בעיה להוכיח את ההון שלי בשניה אילו זה היה נחוץ, העניין
שזה לא מעניין כי לא באמת אכפת לי מה אתה מאמין או לא.

היה מאד זהיר עם צורת ההתבטאות שלך כלפי אחרים, או נסיון לכפישם או שמם
הטוב או יושרתם. כי במשפט וחוק אתה חלש. מה שמעיד שאתה גם אדם צעיר
יהיר ופזיז, זה המשך ניתוח האישיות שלך (ממרום גילי ונסיוני בקריירה יש לי
תביעת עין חדה).
יבוא היום ואתה לא תיפול עלי, אלא על מישהו שהוא במקרה עורך דין צעיר עם
טמפר (מזג אויר לוחמני) והוא יקח אותך לבית משפט ויוצא ממך 50 אלף ש"ח בגין
דיבה מבלי הוכחת נזק. לא חסרים ליצנים כמוך לעשות להם שעור.

למד את החוק במדינת ישראל והיה מאד זהיר עם האשמות שווא לא מוכחות
במדיה פומבית. יום אחד זה יחזור אליך כמו בומרנג.

 

[חן 1111]

יש הרבה ספרים שמייעצים לך איך במקום לעבוד כמו חמור

עדיף לקנות כמה דירות ולהשכיר אותן. אף פעם לא הבנתי איך אפשר לקנות את הדירות האלו בגיל צעיר, במחירים של היום. החוקרים האלה עשירים לא בגלל החוכמה הפיננסית הזאת. הם עשירים כי מצאו מספיק פריירים שיקנו את הספר.
אני מניח שגם אתה עובד, רק שאתה כנראה מרוויח מספיק גם כדי לחיות טוב, גם כדי לקנות רכב חדש כל שנתיים, וגם לחסוך כדי לפרוש בגיל צעיר. צריך להזכיר לך מהו השכר הממוצע של 96 האחוזים שעובדים? נדמה לי שדירה עולה כמו 160 משכורות לפי הדיווחים האחרונים.

 

[ANZ1]

אלו ספרים שנכתבו בארצות הברית מלפני עשרות שנים

בארצות הברית מחירי הנדלן עולים ויורדים עשרות אחוזים
ובארצות הברית בעבר אפשר היה לקחת 100 אחוז משכנתא כי מי שלא שילם כמה חודשים לקחו לו את הנכס ומכרו, אז לא היה בעיה לבנקים לתת הלוואות ומשכנתאות, הקונה שילם חלק, וכשהוא הפסיד הבנק מקבל את כל הנכס,
ולכן אפשר היה לקנות כשהשוק היה למטה עשרות דירות,
ובעיקר התשואה משכירות בארצות הברית מאד גבוהה (כ5-6 אחוז משווי הנכס) ולכן השכירות שילמה את כל המשכנתא,

בישראל אף פעם זה לא היה רלוונטי, גם כי אפשר לקחת רק משכנתא על חלק מהדירה ואתה חייב הון עצמי,
גם כי התשואה בישראל משכירות הוא בן הנמוכים בעולם כ3 אחוז, והשכירות לא משלמת את כל המשכנתא,
גם כי אי אפשר לפנות אדם שלא משלם, ולכן הבנקים הרבה יותר זהירים
גם כי הריבית יותר גבוהה,
ובכלל היום כדי לקנות דירה להשקעה בישראל אתה מתחיל כשאתה משלם 8 אחוז מס רכישה + 2 אחוז דמי תיווך + 1 אחוז הוצאות , בגלל כמעט ואין היום משקיעי נדלן חדשים בישראל, אתה מתחיל במינוס 13 אחוז.

ובכלל כל מה שממליץ אותו אהרון, אתה יכול להתעלם ממנו הוא לא מבין בפיננסים כמו שהוא לא מבין במכוניות.

 

[aharon d]

יש ספר ישראלי טוב כזה שנקרא נדלניסט בג'ינס

יש לי גם אותו.

כתב אותו רואה חשבון שנון. הוא למעשה מלמד, שהדרך לצבור דירות ומהר היא
באמצעות מינוף. שמתאפשר בזכות רכישת הנכס עצמו (דירה) שמשמשת כערבון
לנותן המימון להלן הבנק.

רואה החשבון מלמד שהוא לא באמת מתעניין בדירות עצמן אלא בעקיפין, משתמש
בהן במטרה אחרת - להשיג את הערבות לטובת ההלוואה הכי טובה שיש בשוק
והיא הלוואה בריבית של משכנתא.

הספר נכתב בתקופה שבה נתנו מימון משכנתא של כמעט 100% משווי
הדירה, ולכן זה היה אפשרי. נגיד הבאת רק 10% והבנק נתן את כל ה- 90
האחרים. אז יכולת במעט הון יחסי, לרכוש הרבה דירות.

אבל היום זה כבר אינו אפשרי, מכמה סיבות, האחת היא שהבנקים אינם נותנים
עוד משכתנא על יותר מ- 60 או 70% מערך הדירה, ובטח לא יתנו לאחד על כמה
דירות, ושנית, התשואה בגין ההשכרה על נכסי דירות כיום ירדה לרמה של 2-2.5%
עלובים עד שזו אינה מסוגלת לשלם את תשלומי המשכנתא עצמם.

הרעיון של כותב הספר היה בתקופה שבה התשואה בגין השכרת הנכס הצליחה
לממן ולשלם את כל המשכנתא, ואז זה היה איכשהו תרגיל שעבד יפה. היתה
תשואה שנתית בגין שכירות של 5-10% תלוי באיזה אזור בארץ.

עוד דבר שהשתנה לרעה הוא המיסוי, מאז הרפורמה של כחלון להאבק במשקיעי
דירות, העלו את המס למקסימום כבר מהשקל הראשון בגין הדירה השניה ואליך.
זה לא צחוק , זה 8% מערך הדירה. אלו ישר 3 שנות תשואה בגין השכרה ישר
שעפות לפח. אלמנט זה עוד יותר מרחיק את התרגיל שהיה אפשרי פעם.