שאלה טובה
רק שאת המספרים צריכים לשים בקונטקסט הנכון מספרית ומתמטית.
ראשית להבין שאין לינאריות מושלמת בין עלות הרכב הראשונית = הון על הכביש,
לעלות האחזקה הכוללת. שכן הפחת ברכבים יקרים (ובטח יוקרתיים) גדול יותר
באחוזים, מאשר הפחת ברכבים צנועים והמוניים.
כלל האצבע נראה בערך כך:
רכבי מיני סביבות 1800 ש"ח לחודש
רכבי סופר מיני סביבות 2400 ש"ח לחודש
רכב משפחתי סביבות 3000 ש"ח לחודש
רכב מנהלים (מאזור חיוג 170 אלף שח מחיר חדש),
העלות כבר מזנקת לאזור חיוג 4000 שח לחודש
הקפיצה הזו בין רכב מנהלים לרכב משפחתי היא רבה, ושקולה לעוד 33% לערך
וכ- 1000 ש"ח סדר גודל. זה לא עניין של מה בכך. התמורה האחוזית (אם מנסים
לכמת אותה ככה תחושתית) לטעמי, אינה מציקה עוד 1000 שקל (%33) בחודש.
למעשה מעל לסגמנט רכבים משפחתיים, עקומת התמורה השולית מתחילה לפחות
מהר. הכדאיות איפה לרכישת ואחזקת רכב הינה יעילה (ונצילה) החל מסגמנט מיני,
וכלה בסגמנט רכב משפחתי. אך לא מעבר. כי שם המחירים לחודש מתחילים לזנק מהר.
בואו רגע נעמוד על ההבדל למי שלוקח את הפער שנחסך, ומשקיע אותו בשוק ההון
המנייתי עם תשואה נטו (אחרי מיסים עלויות ניהול ואינפלציה) של 4.5% לשנה.
הפער בין רכב משפחתי לרכב מנהלים, שהוא סביב ה- 1000 ש"ח לחודש, מסתכם
אחרי 20 שנה ל- 360 אלף ש"ח (במונחי שקל של היום). המשמעות היא, שאדם
שמבצע כך מגיל 40 עד גיל 60 למשל, קרי מתפשר על רכב משפחתי במקום רכב
מנהלים, היא שיוותר לו אחרי 20 שנה מספיק צבר הון = 360 אלף ש"ח כאמור,
לפרוש הוא ואשתו מעבודה לפחות שנה אחת קודם (בהנחה שהמשק בית שלהם
שורף 30 אלף שח בחודש נטו). והוא יספיק ליותר משנה, אם הם שורפים פחות
מכך לחודש.
אני מעדיף את האפשרות השניה, שכן לטעמי, התמורה ההנאתית ברכב
מנהלים מעל רכב משפחתי היא זניחה, בטח ביחס לתמורה ההנאתית עבורי
בחופשה של שנה שלמה מהעבודה (לי ולאשתי ביחד).
וזו אולי אחת הסיבות שלשמה פתחתי את השרשור הזה מלכתחילה, ונמצא כאן
בשעה טובה אדם נבון וחכם כמו cerb, שהרים את הכפפה.
קיוותי שיהיה מישהו כזה, שיפתח את הדיון למקום קצת יותר רציני מרק דיונים על ונטיל בשקל 90.
cerb בהרמת הכפפה מצידו, אפשר לנו לראשונה לתת הצצה אל עבר החסכון
הכספי ומשמעותו לאורך זמן, ואולי עכשיו יהיה קל לנו יותר להבין את המשמעות
של מה זה אומר, לנסוע כל החיים ברכב משפחתי חדש מדי 2-3 שנים בעלות
ממוצעת של כ- 3000 ש"ח לחודש, לבין להסתפק ברכב משפחתי מיושן מאד
שיהיה בין הגלאים 10-20, אך לחסוך חצי מהעלות לחודש, כ- 1500 שח סדר
גודל. הסכום הזה אחרי 20 שנה מתכנס לאזור 540 אלף שח. וזו כבר יציאה
מוקדמת לפנסיה בשנתיים, לנו ולבן/בת זוגתנו. חתיכת חופשה ששמה את העניין
באופן מעניין. צריך להבין תמורת אותה חופשה ארוכה, מה אנו מפסידים ברכב
המשומש והזקן בכל ההבטים. דילמה לא פשוטה וגם לי אין תשובה מיידית
ומוחלטת לכאן או לכאן.
רוצה לקחת את זה למקום יותר קיצוני ?
הכסף הגדול אינו טמון בסעיף תחבורה כלל.
נסה להעריך כמה עולה לנו כל אחד מילדנו כספית לאורך השנים, כולל התשואה
על ההון שמופסדת. הנתונים המחקריים מצאו, שבאוכלוסיה היהודית בעשירונים
העליונים ההוצאה הממוצעת לילד לחודש היא סביבות 4500 שח, לשנה סביבות
55 אלף שח. עד גיל 20 זה מגיע להוצאה ישירה של מיליון שח וקצת, אך בלי
התשואות בחישוב. היות והילד גם נתמך אחרי צבא כסטודנט, אחרי זה גם שכר
דירה, חתונה, ואולי עזרה לזוג הצעיר, התמיכה המעשית היא עד לגיל 30. לעיתים
אפילו יותר. חישוב כוללני גס מראה, שהילד יעלה לנו כולל ההפסד של ההון, כ- 3
מיליון שח ב- 30 השנים מאז שנולד. ושני ילדים, אנחנו מדברים כאן כבר על
סדר גודל של 6 מיליון שח. ועכשיו אולי מובן מדוע זוגות ללא ילדים, לא אחת
בגיליאי 45-50 כבר יכולים לפרוש לגמלאות עם כל ההון שיצרו עד אותה עת,
ובהנחה שהשכילו לצבור אותו ולא בזבזו אותו על צריכה מופרזת.
מועבר כנקודה למחשבה שאינה קשורה עוד לתחום המוטורי, אלא רק כזו שמראה
את אפקט הריבית דריבית לאורך זמן, במיוחד אם זה מושת על סכומים גדולים מדי
חודש.
רק שאת המספרים צריכים לשים בקונטקסט הנכון מספרית ומתמטית.
ראשית להבין שאין לינאריות מושלמת בין עלות הרכב הראשונית = הון על הכביש,
לעלות האחזקה הכוללת. שכן הפחת ברכבים יקרים (ובטח יוקרתיים) גדול יותר
באחוזים, מאשר הפחת ברכבים צנועים והמוניים.
כלל האצבע נראה בערך כך:
רכבי מיני סביבות 1800 ש"ח לחודש
רכבי סופר מיני סביבות 2400 ש"ח לחודש
רכב משפחתי סביבות 3000 ש"ח לחודש
רכב מנהלים (מאזור חיוג 170 אלף שח מחיר חדש),
העלות כבר מזנקת לאזור חיוג 4000 שח לחודש
הקפיצה הזו בין רכב מנהלים לרכב משפחתי היא רבה, ושקולה לעוד 33% לערך
וכ- 1000 ש"ח סדר גודל. זה לא עניין של מה בכך. התמורה האחוזית (אם מנסים
לכמת אותה ככה תחושתית) לטעמי, אינה מציקה עוד 1000 שקל (%33) בחודש.
למעשה מעל לסגמנט רכבים משפחתיים, עקומת התמורה השולית מתחילה לפחות
מהר. הכדאיות איפה לרכישת ואחזקת רכב הינה יעילה (ונצילה) החל מסגמנט מיני,
וכלה בסגמנט רכב משפחתי. אך לא מעבר. כי שם המחירים לחודש מתחילים לזנק מהר.
בואו רגע נעמוד על ההבדל למי שלוקח את הפער שנחסך, ומשקיע אותו בשוק ההון
המנייתי עם תשואה נטו (אחרי מיסים עלויות ניהול ואינפלציה) של 4.5% לשנה.
הפער בין רכב משפחתי לרכב מנהלים, שהוא סביב ה- 1000 ש"ח לחודש, מסתכם
אחרי 20 שנה ל- 360 אלף ש"ח (במונחי שקל של היום). המשמעות היא, שאדם
שמבצע כך מגיל 40 עד גיל 60 למשל, קרי מתפשר על רכב משפחתי במקום רכב
מנהלים, היא שיוותר לו אחרי 20 שנה מספיק צבר הון = 360 אלף ש"ח כאמור,
לפרוש הוא ואשתו מעבודה לפחות שנה אחת קודם (בהנחה שהמשק בית שלהם
שורף 30 אלף שח בחודש נטו). והוא יספיק ליותר משנה, אם הם שורפים פחות
מכך לחודש.
אני מעדיף את האפשרות השניה, שכן לטעמי, התמורה ההנאתית ברכב
מנהלים מעל רכב משפחתי היא זניחה, בטח ביחס לתמורה ההנאתית עבורי
בחופשה של שנה שלמה מהעבודה (לי ולאשתי ביחד).
וזו אולי אחת הסיבות שלשמה פתחתי את השרשור הזה מלכתחילה, ונמצא כאן
בשעה טובה אדם נבון וחכם כמו cerb, שהרים את הכפפה.
קיוותי שיהיה מישהו כזה, שיפתח את הדיון למקום קצת יותר רציני מרק דיונים על ונטיל בשקל 90.
cerb בהרמת הכפפה מצידו, אפשר לנו לראשונה לתת הצצה אל עבר החסכון
הכספי ומשמעותו לאורך זמן, ואולי עכשיו יהיה קל לנו יותר להבין את המשמעות
של מה זה אומר, לנסוע כל החיים ברכב משפחתי חדש מדי 2-3 שנים בעלות
ממוצעת של כ- 3000 ש"ח לחודש, לבין להסתפק ברכב משפחתי מיושן מאד
שיהיה בין הגלאים 10-20, אך לחסוך חצי מהעלות לחודש, כ- 1500 שח סדר
גודל. הסכום הזה אחרי 20 שנה מתכנס לאזור 540 אלף שח. וזו כבר יציאה
מוקדמת לפנסיה בשנתיים, לנו ולבן/בת זוגתנו. חתיכת חופשה ששמה את העניין
באופן מעניין. צריך להבין תמורת אותה חופשה ארוכה, מה אנו מפסידים ברכב
המשומש והזקן בכל ההבטים. דילמה לא פשוטה וגם לי אין תשובה מיידית
ומוחלטת לכאן או לכאן.
רוצה לקחת את זה למקום יותר קיצוני ?
הכסף הגדול אינו טמון בסעיף תחבורה כלל.
נסה להעריך כמה עולה לנו כל אחד מילדנו כספית לאורך השנים, כולל התשואה
על ההון שמופסדת. הנתונים המחקריים מצאו, שבאוכלוסיה היהודית בעשירונים
העליונים ההוצאה הממוצעת לילד לחודש היא סביבות 4500 שח, לשנה סביבות
55 אלף שח. עד גיל 20 זה מגיע להוצאה ישירה של מיליון שח וקצת, אך בלי
התשואות בחישוב. היות והילד גם נתמך אחרי צבא כסטודנט, אחרי זה גם שכר
דירה, חתונה, ואולי עזרה לזוג הצעיר, התמיכה המעשית היא עד לגיל 30. לעיתים
אפילו יותר. חישוב כוללני גס מראה, שהילד יעלה לנו כולל ההפסד של ההון, כ- 3
מיליון שח ב- 30 השנים מאז שנולד. ושני ילדים, אנחנו מדברים כאן כבר על
סדר גודל של 6 מיליון שח. ועכשיו אולי מובן מדוע זוגות ללא ילדים, לא אחת
בגיליאי 45-50 כבר יכולים לפרוש לגמלאות עם כל ההון שיצרו עד אותה עת,
ובהנחה שהשכילו לצבור אותו ולא בזבזו אותו על צריכה מופרזת.
מועבר כנקודה למחשבה שאינה קשורה עוד לתחום המוטורי, אלא רק כזו שמראה
את אפקט הריבית דריבית לאורך זמן, במיוחד אם זה מושת על סכומים גדולים מדי
חודש.