יכולתך להבין דברים מחוץ לקופסה איננה דלה אלא היא לא קיימת
התכונה הזאת הייחודית לך גם מקשה להקנות לך דרכים על מנת ש"תימנע מפגיעה בחסר טמבון, זה או אחר...
 
סיפרתי לך על ניסיוני כרוכב ועל אלו שעקפו. האם הבנת מה הפואנטה? תעקוף בקשת גדולה שבאמצעותה תתרחק מהרוכב אופניים או מהולך הרגל שהולך בשוליים. אתה מבין את הפואנטה? אל תמשיך ישר מתוך תקווה מטופשת ש"יהיה בסדר" אלא תעזור למצב "להיות בסדר". זה פשוט שבעתיים אם הנתיב הנגדי או הנתיב הסמוך ריק. אם זה ככה אז דריסת נטול הפגושים היא רק כי אינך יודע להשתמש בהגה בספקטרום הנידרש.
אגב, גם אם הנתיב הסמוך אינו פנוי זה לא תירוץ. אבל אז זה דורש יותר מיומנות מהנהג/ת אז תתחיל לפחות ביישום הקונספט "חיים לנטול הפגושים" במיגבלות היכולת והמיומנות שלך ובהמשך כשתתרגל לקונספט אז אולי תידע להילחם על מקומך בנתיב הסמוך [גם אם הוא אינו שומם] שעל מנת לברוח מנטול פגושים בשול או בימין הנתיב הימני...
 
אף אחד לא אוהב לעצור סתם אבל כשאתה מדבר על הולך רגל בצד הדרך האם אתה מבין מה הוא עושה שם?
אם הוא הולך בשול כי זאת דרך בינעירונית ללא מדרכה זה משהו אחד
אם כוונתו לחצות את הכביש ואין מעבר חצייה סמוך אז זה דבר אחר
אם הוא מתקן את הרכב שלו שנתקע זה משהו אחר.
 
בכל מקרה אני מסכים עם אישתך ועם הקונספט המוטורי שמדבר על חוסר טולרנטיות למי שפוגע בחסר טמבונים. תגיד LOUD AND CLEAR שלך מתחשק לדרוס הולך רגל שמעיז לחצות דווקא כשאתה נוהג שם ולא איכפת לך שאין מעבר חצייה. אתה רואה אותו מרחוק אבל לא בא לך להשקיע מינימום השקעה, לאפשר לו מעבר של הכביש.
דווקא הבדלי הגישה שלך ושל אישתך מתחברים לוויכוחים שהיו כאן בעבר. כמדומני שגם אניגו וגם חן או רק אחד מהם הקלו ראש בחשיבות הענישה כגורם מונע תאונות. הם טענו [אם אני זוכר נכון] שהתאונה לא נגרמת בכוונה אלא אדם בטעות פיספס רמזור או תמרור או שלא ראה אופנוען מתקרב, אז הנה מגיע אתה ומסביר בבירור שזה לא פיספוס ולא נעליים אלא פשוט לא בא לך לעצור. מבחינתך שייזהר החלש קרי זה שהוא נטול הפגושים.
כשאנחנו מגלים עכשיו לראשונה
זקיימת אופציה שלנהג לא יתחשק לעצור למרות שהסכנה ברורה לו, אז ברור לכולנו שהחינוך ע"י ענישה מרתיעה הוא משמעותי בחשיבותו לשמירת החיים של משתמשי הכביש השונים ואי אפשר לבטל את החשיבות של זה.
 
לתשומת הלב של מי שחשב אחרת.
 
אז נשאלת השאלה הבאה שכנראה תעלה ע"י "מתנגדי הקו המשפטי הזה", יש כאלה שמפספסים ולא כולם "שמים ז%^" אז איך נידע והתשובה לזה שלא תמיד ניתן לדעת ועל כן אין ברירה אלא לשפוט על פי מדרג החומרה של התוצאה או הנזק. מעבר לכך שחוקים ותקנות אינם קדושים אלא החיים קדושים. החוקים והתקנות שונים במקומות שונים [אני תמיד נותן את הדוגמה של פנייה שמאלה כשהאור ירוק אבל למרות אור ירוק יש במקביל גם אור ירוק לבאים ממול בנהיגה ישר...אלה שיש להם אור ירוק לפנות שמאלה חייבים לתת זכות קדימה למגיעים ממולם ללמדך שאור ירוק זה לא אומר שהזכות שלך היא אבסולוטית]
 
פעם ראיתי רכב של חברת חשמל נהוג בידי הנהג עובד החברה [כנראה?] ולצידו ברכב עוד אנשים [לבושים אם אני זוכר נכון כמו בדרך לבילוי...כנראה השתמשו ברכב כרכב ת"ש וזה לא עקרוני...אינני בטוח על הפרט הזה אבל אני זוכר שהוא לא היה לבד ברכב] והוא דרס סבא זקן שעבר את הכביש בקצב הליכה של צב.
הסבא הזקן שנעזר במקל והלך לאט "הצליח להפתיע אותו" בכביש ישר בן 3 נתיבים, הפגיעה בו הייתה במרכז הכביש, והיא הייתה בעוצמה שמכסה המנוע התכופף קלות והשימשה הקדמית נשברה כאשר הסבא הוטח בעוצמה למרחק של כמה עשרות מטרים...
הנהג היה מוכן להישבע שנהג במהירות 15 קמ"ש ושלא ראה את הסבא בכלל.
עכשיו אחרי שחשפת בפנינו את הסוד הגדול שלא מתחשק לך לעצור, עכשיו ברור כי אתה לא היחיד אלא יש עוד נטולי חשק כמוך.
