לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
עדכן
1745617,456 עוקבים אודות עסקים

פורום תמיכה נפשית לצעירים

שלום, ברוכים הבאים לפורום סהר – סיוע והקשבה ברשת. השרות שלנו החל לפעול ב- 18/2/01, ונועד לתת אוזן קשבת ותמיכה נפשית לאנשים במצוקה נפשית קשה אשר שוקלים את המוות כפתרון לבעיותיהם ונמצאים במצב של ייאוש. אנו בסהר (סיוע והקשבה ברשת), מאמינים כי גם במצב קשה ביותר, שינוי הוא משהו שבהחלט יכול להתרחש. גם אם היום אדם נמצא במצב חסר תקווה, בכאב בלתי נסבל, הדבר יכול להשתנות. מטרתנו בסהר ללוות את הפונים בתקופה הקשה הזאת, לתת עזרה ראשונית ולהמליץ על המשך טיפול והתמודדות, כל מקרה לגופו.
חשוב לציין כי אנו מנטרים את הפורום בימים א-ה ובמוצ"ש פעם ביום, הפורום אינו נועד להעניק מענה חירומי
אנו לא מציעים טיפול נפשי, ולא תחליף לטיפול נפשי, אלא סיוע שמטרתו תמיכה, הקלה והכוונה למקורות עזרה נוספים. הפורום הזה נועד להיות קבוצת תמיכה ולהכיל את הדיונים בין אנשים שנמצאים בשלבים שונים של התמודדות עם קושי וכאב נפשי. כאן מותר להתבטא בהתאם לחוקי השימוש בפורומים של סהר, שקבענו על מנת לשמור על אווירה של תמיכה ודיון תרבותי בפורום. אנו מעמידים את הצורך ביצירת מקום בטוח ותומך, לפני הצורך בחופש הדיבור. על כן מי שלא מעוניין לשמור על אווירה תומכת בפורום, יתבקש שלא להשתתף בו והודעותיו תמחקנה. אנו מאמינים שלאור שפע של פורומים שאינם מגבילים את המשתתפים באופן הביטוי, לא יתקשו המתלהמים למצוא להם תחליף מתאים. בפורום עונים מתנדבים (סייעים) שעוברים הכשרה מיוחדת ונמצאים תחת הדרכה של אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש. הסייעים מדברים עם הפונים באמצעות צ^ט אישי, פורום, דואר אלקטרוני ו- ICQ (על פי בחירת הפונה). ניתן לפנות לשיחה עם הסייעים, דרך אתר סהר, בכל ערב בין תשע לחצות. כמו כן, כולל האתר רשימה של מאות ארגוני סיוע בארץ, מאמרים בעברית, וקישורים בנושאים שנועדו לקדם את ההבנה של נושא ההתאבדות והגורמים לה וחומר המסייע להתמודד ולמנוע אותה. אם אתם, או מישהו שאתם מכירים, צריך עזרה מהסוג שאנו מציעים, כתבו בפורום וכן זכרו את כתובת אתרנו: http//www.sahar.org.il אנו מקווים שהדיון באווירה תומכת ומקבלת בפורום הזה תעזור לעבור את התקופה הקשה ולמצוא כוחות להתמודדות מחודשת עם החיים. בברכה, צוות סהר

הנהלת הפורום:

אודות הפורום תמיכה נפשית לצעירים

שלום, ברוכים הבאים לפורום סהר – סיוע והקשבה ברשת. השרות שלנו החל לפעול ב- 18/2/01, ונועד לתת אוזן קשבת ותמיכה נפשית לאנשים במצוקה נפשית קשה אשר שוקלים את המוות כפתרון לבעיותיהם ונמצאים במצב של ייאוש. אנו בסהר (סיוע והקשבה ברשת), מאמינים כי גם במצב קשה ביותר, שינוי הוא משהו שבהחלט יכול להתרחש. גם אם היום אדם נמצא במצב חסר תקווה, בכאב בלתי נסבל, הדבר יכול להשתנות. מטרתנו בסהר ללוות את הפונים בתקופה הקשה הזאת, לתת עזרה ראשונית ולהמליץ על המשך טיפול והתמודדות, כל מקרה לגופו.
חשוב לציין כי אנו מנטרים את הפורום בימים א-ה ובמוצ"ש פעם ביום, הפורום אינו נועד להעניק מענה חירומי
אנו לא מציעים טיפול נפשי, ולא תחליף לטיפול נפשי, אלא סיוע שמטרתו תמיכה, הקלה והכוונה למקורות עזרה נוספים. הפורום הזה נועד להיות קבוצת תמיכה ולהכיל את הדיונים בין אנשים שנמצאים בשלבים שונים של התמודדות עם קושי וכאב נפשי. כאן מותר להתבטא בהתאם לחוקי השימוש בפורומים של סהר, שקבענו על מנת לשמור על אווירה של תמיכה ודיון תרבותי בפורום. אנו מעמידים את הצורך ביצירת מקום בטוח ותומך, לפני הצורך בחופש הדיבור. על כן מי שלא מעוניין לשמור על אווירה תומכת בפורום, יתבקש שלא להשתתף בו והודעותיו תמחקנה. אנו מאמינים שלאור שפע של פורומים שאינם מגבילים את המשתתפים באופן הביטוי, לא יתקשו המתלהמים למצוא להם תחליף מתאים. בפורום עונים מתנדבים (סייעים) שעוברים הכשרה מיוחדת ונמצאים תחת הדרכה של אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש. הסייעים מדברים עם הפונים באמצעות צ^ט אישי, פורום, דואר אלקטרוני ו- ICQ (על פי בחירת הפונה). ניתן לפנות לשיחה עם הסייעים, דרך אתר סהר, בכל ערב בין תשע לחצות. כמו כן, כולל האתר רשימה של מאות ארגוני סיוע בארץ, מאמרים בעברית, וקישורים בנושאים שנועדו לקדם את ההבנה של נושא ההתאבדות והגורמים לה וחומר המסייע להתמודד ולמנוע אותה. אם אתם, או מישהו שאתם מכירים, צריך עזרה מהסוג שאנו מציעים, כתבו בפורום וכן זכרו את כתובת אתרנו: http//www.sahar.org.il אנו מקווים שהדיון באווירה תומכת ומקבלת בפורום הזה תעזור לעבור את התקופה הקשה ולמצוא כוחות להתמודדות מחודשת עם החיים. בברכה, צוות סהר
x
הודעה מהנהלת הפורום
בפורומים של סהר אנו שומרים על אוירה תומכת, מקבלת ולא שופטת. הודעות בפורום שיעמדו בסתירה לעקרונות אלו – ימחקו.
למידע נוסף אנא עיינו בכללי השימוש בפורומים של סהר
המשך >>

לצפיה ב-'טוב אספר לכם קצת יותר'
טוב אספר לכם קצת יותר
<< ההודעה הנוכחית
05/03/2001 | 14:44
20
2
אולי תבינו יותר מאיפו נובעת המצוקה הרגשית שלי , ואולי יהיה לכם עיצות לעזור.

עברתי תאונת דרכים קשה, ביקור בשמיים שבועות בטיפולי נמרץ, בית חולים אחד, בית חולים שני , שוב ביקור שם למעלה בית חולים שלישי, והגעתי לבית חולים רביעי כבר שם תודה לאל זה נעצר לא אישפוזים רק טיפול מעקב ועיצות איך לחיות, כמו כן קיבלתי מתנה ``מכונת חמצן, ומכונת הנשמה`` ללא שום הדרכה מה לעשות?איך לחיות פשוט יום אחד קיבלתי את המכונות, אני גרה בדירה שכורה לבד, עם שומרות ללילה ואמא באה המון אלי ועושה המון וכבר נשחקת.

התאונה קרתה לפני ארבע שנים בדיוק הייתי בגיל 27 סיימתי תואר ראשון חודש קודם, כבר דמיינתי את עצמי יושבת במשרד רוא``ח מפתחת קרירה, אהבתי מאוד להצטיין, התקבלתי לפקולטה למשפטים הכל נראה ורוד.

ואז יום בהיר עוד לא הספקתי לטייל להנות לקחת חופש אחרי חמש שנים לימודים קשים, מצאתי את עצמי במצב קשה מאוד נאבקת על חיי. בהתחלה באו חברים מהאוניברסיטה ומילדות הרבה לבקר , למרות המרחק ממקום המגורים, המשפחה הקרובה כולם ישבו יום יום ותמכו והבטיחו הבטחות שהכל יעבור. עם החודשים שחלפו לאט לאט כולם נהיו עסוקים, אפילו לשיחת טלפון, כולם לא יכלו יותר, מלבד אמא שאיתי ולאט לאט נשארתי רגשית לבד.

חודשים מצאתי עצמי עם חוסר רצון לחיות, עם חוסר סיבה לחיות, אני המכונות והבית, ואחרי כמה חודשים ידיד העלה רעיון שאתחיל להשתמש באינטרנט.
וככה הגעתי לעולם הצטים נחשפתי, ומהר מאוד שילמתי את ``המחיר`` אנשים רעים בצטים לא חסר ניצלו את העובדה שאני מאוד מאוד רגישה ופגיעה וידעו איפו לפגוע כשצריך. הכרתי גם לא מעט אנשים טובים , ניסיתי כל פעם לעשות מפגשים בביתי ,אבל כולם באו פעם אחת לראות איך חי אדם מונשם וזהו אחכ רק היי וביי בצט, והמון רכילות. אני מרגישה שלאנשים מצד אחד מאוד קל עם זה שכלפי חוץ אני חזקה ומנסה לרוב לחייך,לא מרותקת למיטה עומדת על רגליי נראית רגיל, אך מצד שני מאוד קשה אם הם תופסים אותי ביום של קוצר קשה, או ביום כמו היום של בכי , של ויתור של עיפות מהמאבק היומיומי.

בתחילת הדרך כלכלית קיבלתי עזרה מחברת הביטוח, היו לי מטפלים, היה לי מי לדבר איתו ולראות אותו, כי רוב היום גם אם אני לא מחוברת למכונות אני חיה בקרבתם, מפחדת למות שוב, מזה יותר משנה אני חיה במצוקה כלכלית שלא מאפשרת לי מעבר ללאכול בקושי, תוך ויתור אפילו על יציאה מהדלת לא לרופא או בדיקה כי אין לי אפילו כסף למונית. וגם זה כבר לאט לאט מחמיר יותר, בקרוב גם שכד לא אשלם.

אני עושה כל מה שאפשר, להשתקם רפואית, ותודה לאל עם כח הרצון שלי עברתי כיברת דרך ארוכה, יצאתי משבועות הנשמה מלאה, קמתי מכסא גלגלים אך מחכים לי עוד שנים מכוערות של מאבק משפטי,ושנים של מאבק רפואי יומיומי. חוקרים שרודפים אחריי ומנסים כל הישג הכי קטן שלי לעשות ממנו תבלין, ומצוקה כלכלית כדי לשבור אותי שאוותר על הכל.

הגעתי למצב שהיום חיי הם מיטה-בלילה תחת שמירה רוב ימי השבוע של אמא עירנית-כי אני מחוברת למוכנת ההנשמה עם דום נשימה, וביום פתיחת עיניים למחשב למטבח למיטה. האדם היחיד שעוד אני יוצאת אליו מידי כמה שבועות זה הפסיכאטר ולו כדי לבכות לו ולדבר איתו.זה מנקה זה עוזר ומעט מאוד לא מספיק, אם ידידים מהעבר או אחיי מתקשרים אני לא יכולה לספר להם על רגשותיי, כי בשבילהם עברו שנים, והם נשחקו.

ראיתי שכתבו למישהו שהפסיכולוגים הם לא חברים אלא מטפלים, זה נכון מאוד , אך במקרה שלי המטפלת בזמן האישפוזים, המטפלת הפרטית שהיתה לי בתחילה והיום הפסיכאטר מטעם קופת חולים, בעצם יודעים שאני לא המטופלת שהם רגילים אליה, כי אני מצוקה אמיתית מכל כיוון ,וכל מה שהם מנסים זה להיות ידידי הנפש, להקשיב ``להיות חברים``(ממש לא מספיק) עד שיחלפו השנים ואולי המשפט יגמר ואולי יהיה לי מספיק כסף כדי לצאת עם מלווים לרחובות כמו שראוי עם כל הציוד איתי-אני אישית מרגישה בלב שאמות עוד לפני שזה יקרה.

אני מאוד מאוד רוצה ,ואף אחד לא מצליח לחשוב איך להכנס למסגרת של אנשים, אפילו מצידי להתאשפז במוסד פסיכאטרי רק לא להיות לבד עם עצמי, הפסיכאטר שלי כמעט מוריד דמעות כשאני אומרת לו את זה , כי הוא יודע שאין בידיו איך לעזור, מלבד כמה שמוקצב לו להיות שם בשבילי, ובטח שאני לא חולה פסיכאטרית.

אני תמיד שואלת את המטפלים הפסיכולוגים שלי מה הייתם עושים במקומי, כל לילה להתחבר למכונת הנשמה ולישון ולא להיות בטוח שתתעורר, ולקוות שהשומרת לא תרדם וחלילה יקרה משהו, ולקום בבוקר ולהיות עם ארבע קירות ומחשב, ככה כמה שנים.הם עונים מתים מפחד אין לנו מושג אפילו בדמיון להכנס לעובדות החיים שאת חיה, תחפשי מה שיתן לך אושר במגבלות הקיימות.
אבל מה הוא הדבר אף אחד לא יודע, כי כל דבר שעולה בדעתינו נתקל במגבלה זו או אחרת.

אני מרגישה שזה לא פייר לא מספיק אני צריכה להלחם בצד הרפואי, גם מצוקה כלכלית על הראש, גם משפט על הראש, גם חוקרים שרודפים אחריי וגם בדידות נפשית-מי צריך את זה? מה זה משנה אם אמות היום או עוד שנה אולי כדאי לגמור את זה היום לפני שהתדרדרות המצופה תקרה-המטפלים שותקים.

אני יודעת דבר אחד אני אדם מאוד מאוד חזק נפשית , לא אדם שמחר אתאבד , אבל מספיק שאני מפסיקה את הפעילות שאני צריכה לחזק את הנשימה, מרוב יאוש זה כבר חלק הדרך לעולם הבא.

איך אני יכולה להכיר אנשים שרק יהיו חברים -סתם לשבת ביחד בדשא עם כוס קפה, סתם לדבר על הכל בטלפון, סתם שיספרו לי על דבריים מעבר לחיי הוירטואלים. חברים שלא יברחו אם יראו אותי ביום זה או אחר בוכה. פשוט אנשים שיחלקו איתי דברים ולא בביקורי רחמים כמו בבית חולים.

אני שואלת את עצמי המון מה דפוק אצלי, מנסה לשאול אחרים שהיו איתי בקשר וירטואלי או טלפוני דרך הרשת ועכשיו פחות ופחות, למה? מה עשיתי? כולם בעצם אומרים לא עשית כלום, ומישהי ניסתה להסביר לי שאנשים שבאים לרשת, לצטים לפורומים, מחפשים חברה להתפרק אבל לא בנויים לקחת עליהם קשר שמצריך כוחות נפשיים מעבר לידידות רגילה עם אדם בריא, ולכן מתרחקים.
ומה איתי? כמה אשאר לבד? מתי אחזור להיות רחל מהעבר שיום אחד מסוגלת לקום להעיף את המכשירים ולצאת לשפת הים לטיילת ולשבת במסעדה , על החיים על המוות(מבחינה רפואית אף פעם לא אוכל לחיות בלי המכשירים יותר). פעם הייתי כזו לא הייתי נכנעת למגבלות היום אני עייפה בוכה המון. מאיפו הדמעות האלה לפעמים אני שואלת את עצמי, אין לי מענה.
תמיכה נפשית לצעירים >>
לצפיה ב-'נשמה..אני בוכה כעת..אגיב מאוחר יותר'
נשמה..אני בוכה כעת..אגיב מאוחר יותר
05/03/2001 | 15:17
3
1
לצפיה ב-'אפשרית אני מקווה שלא בגללי'
אפשרית אני מקווה שלא בגללי
05/03/2001 | 16:20
2
1
אני לא אכתוב יותר אם מישהו יבכה בגללי, אני חושפת בפני אנשים שאני אוהבת ויקרים לי, את הכאב שלי כמעט כי אני רוצה שלפחות הם יהיו מאושרים, ואם אגרום צער למישהו בגלל הכאב שלי, זה רק יצער אותי.

אני בחורה חזקה, הפסיכאטר שלי פעם בשבועיים, אומר שלא משנה כמה אני בוכה לו ומתמוטטת לו מכאב מול עיניו לפעמים, ומדברת על הפתרון של אולי לסיים את הכל ברמה הפילוסופית של הדיון, יש בי הוא רואה ואחרים(לא שאני מבינה איך הם רואים), רצון אז לחיות יותר מאנשים אחרים בריאים עם חיים הרבה יותר קלים.

אז אנא אל תבכי בגללי, רק תחשבי יחד עם אחרים על רעיונות איך אפשר למלא בדברים טובים את החיים , במסגרת המגבלות שלי.
תמיכה נפשית לצעירים >>
לצפיה ב-'למה אני בוכה...'
למה אני בוכה...
05/03/2001 | 17:25
1
1
פעמים כשהרגש אצלי מתחזק אני בוכה..
רגש של עצב,של חוסר אונים,רגש של אכפתיות, של אהבה, הזדהות..גם רגשות שמחה פורצים מגדרות הלב אל מורד העיניים בדמעות...
תמיכה נפשית לצעירים >>
לצפיה ב-'אפשרית את פשוט נשמה טובה'
אפשרית את פשוט נשמה טובה
05/03/2001 | 18:16
מקווה ומאחלת שהדמעות יפרצו רק משמחה.
תמיכה נפשית לצעירים >>
לצפיה ב-'נשמה יקרה'
נשמה יקרה
05/03/2001 | 15:29
2
1
גם לי לא חסר אומנם אנילא במצבך הפיזי והכלכלי
אבל כל היום בבית מול המחשב ואני ממש מבין לליבך
קשה להיות לבד אני לא לבד יש לי משפחה תומכת
ילדים אןהבים
אבל חסר לי החברים
ולו רק לשתות כוס קפה מידי פעם
אזאני תמיד כאן בשביל לדבר
שלך י
תמיכה נפשית לצעירים >>
לצפיה ב-'המלאך גביראל תודה'
המלאך גביראל תודה
05/03/2001 | 15:47
1
1
לי אין משפחה תומכת, מלבד אמא מבוגרת שבשבילה אני משתדלת לחייך, אחי לא יודעים לתמוך בצד הרגשי, רק בצד הפיזי.

אני אחרי בית החולים הרביעי כשהוריי הבינו מהרופאים שאצטרך כל חיי לחיות עם קנולה בגרון, ומכונות, אבי יותר נכון, אז הוא אמר לרופאים תחזיקו אותה בבית חולים אלי הביתה היא לא חוזרת ככה עם מכשירים וסכנת חיים, מספיק בפעם השניה כמעט מתה לי בבית אם לא היינו מגיעים לבית החולים בזמן.

הרופאים באישפוז האחרון כמעט בכו והפכו להיות חברים, הייתי שם כמה חודשים, לא רציתי לעזוב , ידעתי שאחיה לבד. עד שעורך הדין שלי פנה לפנים משורת הדין לחברת הביטוח ואז בשנה הראשונה היא הייתה אנושית קצת שתעזור לי כלכלית להשכיר דירה .

עזבתי לראשונה בחיי את בית החולים, אחרי שנה של בתי חולים ופעמיים קנולות בגרון ופעמיים הצלחתי לנצח את המוות, בחיבוק מהצוות הרופאי, בחליפת בגדים אחת, במאה שקל בארנק במונית שחיכתה בחוץ לחדר שאיזה בית מלון שהסכים הכין לי במחיר זול מאוד רק כדי שיהיה מקום לחבר את המכונות לחיות. עברתי תקופה נפשית מאוד קשה לא ידעתי איך חיים עם הדבר הזה וגם הרופאים בקהילה מאוד פחדו, כל פעם שהגעתי למיון עם הרגשת קוצר , הרופאים היה להם סיוט רק לראות אותי את לא מתכוונת למות לנו שוב נכון? כי מתתי להם בידיים במיון באחד הפעמים.

אז אני שעה בשבוע פסיכולוג שיקשיב, שרדתי הכל ארוכה אבל אני מתעייפת, ושואלת המון לאחרונה בשביל מה? מה עם חתונה, מה עם ילדים? מה עם הקרירה שרציתי לעצמי? מה עם לעשות משהו בעל משמעות בחיים, מה עם חיים בטוחים, מה יקרה אם חלילה אמא מחר תמות או אולי תחלה ולא תוכל להיות לידי? מי יהיה איתי? מה אומר לבעל הדירה כבר בעתיד הקרוב שנגמרים לי כל חסכונותיי אין לי לשלם לך שכר דירה, לא אכפת לי לחיות באוהל אבל צריך חשמל למכונות....מי צריך את כל זה?

ועוד אחרי הכל רודפים אחריי מחפשים אותי בכל פינה שרק אצליח ללכת עוד כמה צעדיים, שרק יהיה אפשר להקליט אותי אומרת עוד יום טוב לי, מחייכת. שרק אצליח יום אחד לעזור כח וללכת למרכז הקרוב בכמה מטרים. וככה זה שנים ומחכה לי עוד שנים רבות לפי הערכה משפטית , מחכה לי עוד סיוט רציני שידונו משפטית-בלי לחשוב על רגשותיי כמה זמן נשאר לי לחיות, שנים של בדידות-שנים של אסור לתת אמון באנשים-שנים של אנשים שרק מרחמים עלייך וכואבים אז מתרחקים. שנים של חרה.

טוב אני בדכה, בד``כ אני חזקה לא שומעים אותי ככה , ולא כותבת ככה, לאחרונה המון מדברים על המשפט אז הכל חוזר, הכל כואב, הבדידות הורסת.
אני רואה את חברותיי בנות גילי מהילדות, עם הילד הראשון , מנסות לקפוץ לבקר לעיתים רחוקות, להשתתף אבל כואב להם, חוסר אונים מצב דפוק לא יודעים איך לצאת ממנו מפחדים שאילו הם היו במקומי.
טוב מצטערת שבוכה היום וכותבת שטויות , בסוף אכתוב ספר מערימות המכתבים שלי ברשת באי סי לכל מיני אנשים, תמיד אני צוחקת ואומרת לפחות אם שוב אמות פתאום תישאר ממני מזכרת ברשת האינטרנט.
תמיכה נפשית לצעירים >>
לצפיה ב-'אל תתנצלי על זה שאת מדברת'
אל תתנצלי על זה שאת מדברת
05/03/2001 | 20:06
לא כאן. כאן בדיוק המקום להגיד הכל, בלי לעצור ולבכות. זה בסדר גמור לבכות ולהתאבל על החלומות שעומדים שם ולא מוצאים את מקומם יותר, על התקוות, על זה שבעצם את נדרשת עכשיו לחיות את החיים מחדש, בצורה שבכלל לא תכננת. אבל נשמה יתרה את, זה יסתדר. את תעברי תהליכים ושלבים, והנפש שלך הגדולה תמצא דרך לבטא את עצמה. את תראי. את תעשי דברים חשובים וגדולים לא חשוב איפה תהיי.

תמיכה נפשית לצעירים >>
לצפיה ב-'נשמה יקרה'
נשמה יקרה
05/03/2001 | 16:07
1
1
תמיד להסתכל קדימה לעבר העתיד
למרות שהוא לא תמיד ורוד
אבל טוב תמיד אפילו לדמיין שהוא אכן ורוד
אני אינני בעל מקצוע בתחום זה
גם אני מטופל 2 בשבוע אצל פסיכולוג
והיום החיים נראים קצת אחרת
תמיד לחשוב חיובי ולא לחכות שמישהו יבוא לנחם
אנחנו הפגועים יודעים כמה העולם אכזר
וגם אלו שחשבנו אותם לחברים הם לא
אז אני כאן רוב שעות היום והלילה ואת מוזמנת לכתוב
ואנ מבטיח להשיב
מי כמוני יודע מה הוא כאב
שלך י
תמיכה נפשית לצעירים >>
לצפיה ב-'מלאך גביראל ככינוייך הנך מלאך'
מלאך גביראל ככינוייך הנך מלאך
05/03/2001 | 16:15
1
לצפיה ב-'ומי אמר של טוב לבכות'
ומי אמר של טוב לבכות
05/03/2001 | 16:25
6
1
הלואי שהיתי בוכה ולו פעם אחת היה מאוד עוזר
נכון אולי לא טוב לבכות לבד
אנחנו כאן אפשר לבכות וירטואלית עם דמעות זה עוזר
שלך י
תמיכה נפשית לצעירים >>
לצפיה ב-'זה לא אני'
זה לא אני
05/03/2001 | 16:47
5
3
הייתי רגילה במצבים הכי קשים, לאמר-ואפילו זה היה מרגיז אחרים, הכל קטן עלי, אני אנצח, אני אשנה אני אמצע פתרון. תמיד לקחתי אחריות על אחרים, לפתור להם בעיות, לא היה לי זמן בכלל לשבת ולבכות, ידעתי שאני צריכה לרוץ נגד הזמן, להצליח להתקדם להיות עשירה כדי לעזור למעוטי היכולת, אמרו עלי בעבר אנשים שלימדו אותי, מתי תביני שאת לא אלוהים, את לא יכולה לתקן את העולם. כלום לא שבר אותי, גם אתגרים פיזים לא הכניעו אותי, אפילו אם התעייפתי כמה ימים קמתי תפסתי כח ונלחמתי, לרוב לבד-הייתי בראש.
לא יודעת כמה אתה מאמין במזלות, אבל אני קשתית בנשמה, האופי שלה קשת,כל הזמן מרחבים , צעידה קדימה, והיום ``אישפוז בדירתי`` עם עצמי.

היום מספיק שמישהו שהבטיח להתקשר ביום מסוים לא התקשר, מספיק שאיזה ביקור מתבטל, מספיק שמישהו מראה פרצוף חמוץ ישר אני נפגעת לוקחת קשה, מרגישה הנה עוד אחד לא צריך אותי על הראש שלו. מנסה המון להעסיק את עצמי עם אינטרנט לקרוא חומר, ללמוד דברים קצת לשחק ברשת אבל אז כשיושבת לי שעה בסלון עם קפה מסתכלת על הקירות ושואלת מה שונה היום מאתמול?כלום.

בבית החולים כעסתי המון על הרופאים, המון צעקתי עליהם, למה החייאתם אותי ? למה לא נתתם לי למות? למה אתה משאירים אותי לסבול, הם אמרו לפסיכולוגית (כי הרסתי להם את המצפון) עוד מעט אנחנו נצטרך פסיכאטר בגללה, היינו חייבים ברגע שדרכת בבית החולים, בפעם הבאה פשוט אל תגיעי לבית החולים לא נהיה חייבים להחיות.ואז הפסיכולוגית הכריחה אותי לחיות, תבכי כבר תפסיקי להוציא עצבים על כולם, תבכי או שתקבלי סטירה תתחילי לבכות, והדמעות התחילו לזרום , כמו נהדר עד היום, עד שיכולתי ללכת במסדרונות ולבכות-עד שהתחילו להתבדח אולי לא רק את הגרון נפתח לך גם את הבטן שהדמעות יזרמו משם.

דמעות של חוסר אונים-וזה משגע אותי. דמעות של לא פייר. דמעות של אלוהים רציתי ילדים, יש דבר נפלא מזה? רציתי עגלה של תינוק ולא עגלה של בלון חמצן. רציתי שאמא תהיה גאה בי ולא מטפלת שלי, ואני כבר תיכף צריכה למחוק את הדמעות כי אמא צריכה להכנס כל רגע-הלכה קצת לביתה-לא רוצה שתראה את הדמעות.

אני סוגרת את אינטרנט קצת, שלא אמשיך לכתוב שטויות ביום כזה, שהלב כואב, אני יכולה למלא ספרים בכתיבה, ומחר מחרתיים, לקום אחרי הנשמה טובה בלילה מוצלח ולהיות מחומצנת טוב(חימצון טוב מאוד משפיע על הנפש-כמו סם זה החמצן, למרות שלא לקחתי סמים אבל ככה אמרו לי), ולחייך אל העולם.

אז מלאך יקר שלי, לבנתיים אומר לך שלום, שמחה שיש כמוך אנשים, מקווה שפעם אפגוש אותם גם בחיים, מעבר למסכים.
תמיכה נפשית לצעירים >>
לצפיה ב-'גם אני קשת'
גם אני קשת
05/03/2001 | 16:58
3
1
ואני כמו שאמרתי תמיד כאן
תמיכה נפשית לצעירים >>
לצפיה ב-'גם אני קשתית!!!'
גם אני קשתית!!!
05/03/2001 | 18:07
2
1
לצפיה ב-'כנראה יש באמת משהו מיוחד לקשתים'
כנראה יש באמת משהו מיוחד לקשתים
05/03/2001 | 18:15
אני נולדתי ב 27/11/69 , אנחנו מאוד רגישים לזולת.
תמיכה נפשית לצעירים >>
לצפיה ב-'אז מפגש קשתים'
אז מפגש קשתים
05/03/2001 | 18:28
1
לצפיה ב-'יוווווווו גם אני קשתית....'
יוווווווו גם אני קשתית....
05/03/2001 | 17:22
לצפיה ב-'אז יש כימיה'
אז יש כימיה
05/03/2001 | 17:53
3
ממש ברגע זה שיר של אנריקו מסיאס
כל כך מרגש שבאמת בא לבכות
להיזכר בימים ההם
כשהינו ילדים ולצערי שם נשארתי
איבדתי את עלומי שם במדבר הלוהט
אבל איני מתלונן למרות הקושי הרב
להתמודד עם החיים הקשים
חיים של לבד כשכל החברים נוטשים
אבל באמת טוב לי עם המשפחה
ומי יתן ולכל אדם באשר הוא
תהיה משפחה כשלי
שלכם י
תמיכה נפשית לצעירים >>
לצפיה ב-'יהיהבסדר'
יהיהבסדר
05/03/2001 | 18:05
לצפיה ב-'לו יהי'
לו יהי
05/03/2001 | 18:22
1
לצפיה ב-'לרחל הנשמה היתרה'
לרחל הנשמה היתרה
05/03/2001 | 19:44
4
כמה כאב וכמה כוחות דרושים לך כדי רק לשמור את עצמך בחיים ולא לוותר. לא יודעת, הלב מתרחב מלקרוא את מה שכתבת כאן וגם כואב. כי זה מצב קשה כל כך, של ציפייה לסיום ההליכים, עד שתקבלי כספים ובינתיים מה?

לא יודעת. אגב, נדמה לי שיש איזה הליך לקבל כספים גם בדרך, לפני שניתן פסק הדין. זה יעזור לך עם הוצאות הדחופות, להוריד דאגה אחת מהראש.

אבל מה, את יותר כואבת את הבדידות והרדידות של הקשרים שיצרת עד עכשיו.

אני חושבת שאנשים שחוו כאב, יש להם איכות מסוימת שלא מאפשרת להם לזלזל כל כך בקלות באדם אחר. אני רואה איך כתבו לך כאן ונראה לי שנפלת על חבורה של אנשים מדהימים ומיוחדים. מקווה שמתוכם תמצאי את החברים שאת כל כך צריכה.

ואת יודעת מה, את אישה חכמה ורגישה, כך שבכלל לא קשה להיות חברים שלך. מי שלא יודע להעריך את זה, לא ראוי לך ממילא. תתחזקי. מגיע לך שיהיה לך טוב ואני רוצה להאמין שגם יהיה.

תמיכה נפשית לצעירים >>

הודעות אחרונות

22:55 | 25.01.20 New Way To Bleed
21:39 | 01.01.20 סהר-תמיכה
20:28 | 17.12.19 AFuckingDancer
06:59 | 11.12.19 פאנטה12
22:06 | 04.12.19 סהר-תמיכה
18:52 | 23.11.19 no name no me
20:18 | 16.11.19 wisedeer
22:22 | 06.11.19 סהר-תמיכה
23:20 | 22.10.19 ילדת כאב
17:26 | 28.09.19 סהר-תמיכה

חם בפורומים של תפוז

חפשו אותנו גם באינסטרגם
חפשו אותנו גם...
פודי תפוז - האינסטגרם החדש כל התמונות של...
חפשו אותנו גם באינסטרגם
חפשו אותנו גם...
פודי תפוז - האינסטגרם החדש כל התמונות של...
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?

מקרא סימנים

בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ