קשה לי

קשה לי

אני מרגישה כלכך חלשה ועייפה . השבוע יש שבוע גדוש משימות בלימודים ובעבודה המעשית ולקחתי חופש כדי שאוכל לבצע ואני טובעת בחוסר מעש והפגישה עם המטפלת כלכך רחוק ובמילא והייתי מצליחה לפרוק לה אך גם שם אני לא מצליחה. אני לא מאמינה בעצמי והמשמעת העצמית כלכך ברצפה אתמול בעלי חזר מהמטפלת כלכך מרוצה עם חיוך על הפנים די קנאתי שהוא יודע לנצל את ההזדמנות וגם כי נראה שהיא משמעותית עבורו ורק אני מוצאת עצמי ללא מילים מולה . תמיד היה לי חסם עם אנשי מקצוע אפילו מורים,מנהלים בעבודה ופסיכולוגים אבל כשהרגשתי על הקצה וממש במצוקה זה לא ממש הזיז לי מי ומה ופרקתי . אבל כרגע אין לי משהו שאני יכולה להשים עליו את האצבע ואינני מוצפת ברגשות אלא בריקנות וחוסר משמעות אין לי כוח לכלום והחודש הזה דורש ממני המון משאבים
 

סהר-תמיכה

Active member
מנהל
אימון

חידה עלומה יקרה אני שומעת בדבריך את העייפות לנוכח המצב, נשמע שאולי את חצויה בין הרצון להרפות, לנוח לוותר ובין המחשבה שיש לך מטלות שאת חייבת לבצע.. נשמע שאת מתקשה לפרוק מול המטפלת שלך, אולי בגלל שאין ביניכם חיבור מתאים, אולי בימים אלו אפשר לחשוב על מאמן אישי במקום מטפל לנוכח המטלות שמחכות לך. האם את מכירה את הצ'אט שלנו את מוזמנת להיכנס אליו ולצ'וטט און ליין, תמצאי שם אוזן קשבת אנונימית ואולי כך יהיה לך קל יותר להפתח https://sahar.org.il/help מוזמנת להמשיך לשתף שלך מתנדבת סהר
 

סהר-תמיכה

Active member
מנהל
יש תזוזה גם אם הצעדים קטנים


היי יקירה, התחלתם טיפול זוגי, גם אם בשלב זה מדובר בטיפול נפרד יש תזוזה. בעלך משתף פעולה, הוא נפגש עם המטפלת וחזר עם חיוך. אולי בעת ובעונה אחת נשמע שאת רוצה מאוד להיפגש עם המטפלת, מרגיש לך שהפגישה רחוקה מדי ואת רוצה לצאת ממנה מרוצה לפחות כמוהו. ומצד שני, אולי את מזהה סוג של ריקנות וחוסר משמעות, תחושה שאינך מספיק בקצה ולכן את עדיין חסומה לתחושתך. מבחוץ אני מצליחה לראות בכל זאת תזוזה, גם אם לך עדיין לא מרגיש כך וזה בסדר,אתם מקבלים טיפול וכל אחד חווה אותו אחרת. מאחלת לך ימים שקטים יותר ופחות עמוסים, שולחת חיבוק מרחוק, מתנדבת סה"ר
 
למעלה