...

...

לא עניתי הרבה זמן כי אני באשפוז ואין לי כל כך אפשרות לכתוב..תודה שאתם מנסים .. ניסיתם.. אני נראלי יסיים לכתוב פה והתמודד לבד עם הכל.. מצאו את כל מה שכתבתי ועוקבים אחריי זה.. אני מפסיקה לכתוב פה.. כמו שאמרתי כמה פעמים לוקחים לי את הכל.. גם אותכם.. אני רוצה להגיד לכם תודה על זה שכמה פעמים הצלחתם לעלןת לי על הפנים חיוך אמיתי .. ולא מזוייף.. הצלחתם לפעמים להוריד טיפה מהלב שלי .. ואני כל כך מודה לכם..אני סיימתי עם לבקש עזרה.. כי גם ככה תמיד יקחו לי הכל.. נולדתי בשביל לסבול.. וכדי להיות ריקה ממשמעות . אני לא יודעת איך להמשיך לסחוב את כל זה ועוד לבד אבל אני כבר דיי רגילה לזה וידעתי שזה מה שהולך להיות. הרסתי את הכל כי אניי יודעת רק להרוס . נולדתי כדי להיות לבד . ושרק ינטשו אותי.. כי אין מישהו שאוהב אותי באמת ....אני יסבול לבד וישמור את הכל לעצמי אני לא רוצה להתאכזב יותר.. אני לא יספר יותר מידי כדי שלא תזמינו לי שוב משטרה.. .( אני לא עושה כלום בינתיים על תדאגו) .ו... אני ימשיך לסבול ..... ולהית באשפוז החסר משמעות הזה ולהירקב שם . וזהו.. .. .. אני לעולם לא יצליח לצאת מזה.. אתם מדהימים תודה רבה לכם, קורל.
אני תמיד אזכור אותכם.
 

סהר-תמיכה

Active member
מנהל
חשבנו עלייך!!!


היי קורל יקרה,

אנחנו חשבנו עלייך הרבה ואנחנו דואגים לך, ואנחנו שמחים לשמוע ממך...
באותו ערב אכן בחרנו לדווח למשטרה היות ומאוד חששנו לחייך... ואם אני מבינה אותך נכון, זה מרגיש לי שאת מחזיקה כמו שני קולות – קול אחד שאולי חושש ובוחר שלא לשתף בעקבות זאת, אך לצידו גם קול שמכיר תודה על מקום בטוח שהפכנו להיות, על מקום בו אפשר לפרוק, אפשר להיתמך ואפשר גם למצוא נקודות של אור ולרגעים גם חיוך...

ואני חושבת שבמקביל יש לך שני קולות לגבי היעזרות באופן כללי- מצד אחד לאור ניסיון העבר נראה שכל אכזבה מכווצת ומשתקת ואת כל כך רוצה להגן ולשמור על הלב שלך מפני עוד פגיעה... ומצד שני, את יודעת ולמודת ניסיון - כמה זה כבד על הלב לסחוב לבד, כמה זה מוסיף לסבל, וכמה זה מרגיש אחרת שיש שם מישהו...

וזה נדמה שהבחירה האם להיעזר היא לא רק שאלה של רשות שלוקחים לך, אלא אולי קודם לכן רשות שאת לוקחת לעצמך או שוללת מעצמך, האם לפתוח את הלב או לאטום אותו... אנחנו מבחינתו נמשיך להיות פה איתך ועבורך שותפים למסע - כאן בפורום, במסרים אישיים או בצ'אט שלנו (שהוא אישי ואנונימי).

אנחנו מחזיקים את התקווה שגם אם כרגע קשה ואולי אפילו בלתי אפשרי לראות את זה- יש סיכוי לתנועה, לשינוי, סיכוי לצאת ממקומות חשוכים ואפלים, והתקווה הזו שלנו מגיעה ממך – מהיכולת שלך, שכל כך לא מובנת מאליו, לצד כל השחור להיות מסוגלת לראות, לזהות ולהכיר תודה על הנקודות הכי הכי קטנות של לובן, של אור... מהיכולת שלך לאהוב ולתת אהבה, כזו שסיפרת עליה בעבר כאן עם המדריכה, וכזו שאנחנו מצליחים להרגיש ממך אלינו (ומקווים שאת בחזרה מאיתנו) גם דרך המסך...

זה כל כך ניכר שאת יודעת לייצר קשרים בעלי משמעות ומלאים באהבה ובחיים, וזה משהו שלא יכול להילקח ממך, ושייך לך, ואת זו שיכולה גם לבחור לעשות שימוש ביכולות המדהימות האלה כדי לתת צ'אנס ולהכניס עוד אנשים שיוכלו לעזור, לנסות להדליק כמה שיותר אורות...

שולחת לך חיבוק גדול וחם,
חיבוק שמזמין אותך לבחור להיעזר, לפתוח את הלב...
שלך באהבה,
מתנדבת סה"ר בשם כולנו כאן
 
למעלה